1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14/12/11, שקבעה כי למערערת לא נותרה נכות בגין התאונה. העובדות 2. המערערת מזכירה במקצועה, שנפלה על אבני דרך משובשות ושברה את ידה השמאלית. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה ביום 23/11/11 קבעה כדלקמן : "מתהלכת בעזרת סד מבד קשיח אשר תומך בשורש כף יד שמאל. לאחר הורדת הסד בבדיקת תנועותיה של שורש כף היד ישור וכיפוף .. בטווחים נורמלים תקינים. ישור 80 כיפוף 80 הטיה דו צדדית כ - 40 לכל צד. ללא דלדול שרירים של האמה וכף היד.... יציבות שורש כף היד קיימת. הועדה עיינה במכתב השחרור ממרפאות החוץ ובמכתב הרפואי של ד"ר סגייב וד"ר אלדר. מדובר ביד שאינה דומיננטית. המצב סופי לדעת הועדה לא נותרה נכות" ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 12.2.12 קבעה כי בבדיקה הרפואית נמצאה רגישות, אך מדובר בשבר מינימלי, שגם אם אינו מתחבר, הוא אינו משאיר כאבים או מגבלה תפקודית. לדעת הוועדה השימוש בסד הקבוע אינו מגביל את התפקוד ביד הנדונה. לפיכך, הוועדה דחתה את הערעור וקבעה כי לא נותרה נכות. טענות הצדדים 3. לטענת המערערת, שגתה הוועדה בכך שבדקה את ידה של המערערת ללא הסד. המערערת טוענת כי עליה להשתמש בסד לאורך כל שעות היממה, והשימוש בסד אינו מאפשר לה אחיזה ותפיסה. עוד טוענת המערערת כי טעתה הוועדה שעה שהתייחסה לסד כאל אביזר המקל על כאביה של המערערת בלבד. כן טוענת המערערת כי יש ללמוד בעניין זה מתקנות הנכים, בהן נקבע כי יש לקבוע דרגת נכותו של המערער בהתאם לשימוש באמצעי עזר. 4. לטענת המשיב, הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית לאחר הורדת הסד, והסבירה כי אף השימוש בסד אינו מגביל לדעתה את התפקוד ביד. עוד טוען המשיב כי החלטת הועדה ברורה ומנומקת ולא נפל בה פגם. בנוגע לתקנות הנכים המשיב טוען כי הן אינן רלוונוטיות ולא ניתן ללמוד מהן בעניין זה. דיון והכרעה 5. הלכה פסוקה היא כי בית דין זה מוסמך לדון, במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, רק בשאלות משפטיות. במסגרת זו, בוחן בית הדין האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). למען הסר ספק, קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה. בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.06)). 6. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). על ההנמקה להיות ברורה ומפורשת, באופן שלא רק רופא אחר יוכל ללמוד על הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין, כדי לוודא שאכן הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). נציין בהקשר זה כי במקרה שלפנינו חלות תקנות בטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. בהתאם לרשימת הליקויים המופיעה בתקנות קובעת הועדה את דרגת נכותה של הנפגעת. 7. לאחר בחינת כל המסמכים שבתיק, וטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי טענות המערערת מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, שכאמור לבית הדין אין סמכות להתערב בו. בית הדין אינו מומחה לרפואה, והוא אינו קובע מהי דרגת הנכות של הנפגע. זהו תפקיד הועדה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון, שכלל מומחים בתחום הפגימות של המערערת. הוועדה עיינה בתיקה הרפואי של המערערת ונימקה את החלטתה. אשר לטענה כי היה על הוועדה לבצע את הבדיקה ללא הורדת הסד, אציין כי הוועדה אמנם ציינה כי בדיקת המערערת בוצעה לאחר הורדת הסד, אך גם השימוש בו באופן קבוע אינו מגביל את תפקוד היד. 8. נוכח כל האמור, הערעור נדחה. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי - אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום. רפואהערעורעררתאונת עבודהועדה רפואית (ערעור)ביטוח לאומיועדה רפואית