2. התובע הגיש תביעה לבית הדין ובה טען, כי באותו אירוע תאונתי מ-28.11.11, הוא נפל מפיגום, וכי הוא סבל מפגיעות בצוואר, בידיים, בגב, בראש, וכן מבקע במפשעה הימנית. לטענת התובע, התקיימו בו התנאים על מנת להכיר בבקע כפגיעה בעבודה, בהתאם להוראות סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בכתב התביעה טען התובע, כי קיומו של בקע מפשעתי לפני האירוע התאונתי, אינו שולל הכרה בהחמרה, עקב האירוע התאונתי. נציין, כי בכתב התביעה אין תיאור של מאמץ חריג, או פגיעה ישירה בקיר הבטן באותו אירוע תאונתי שאירע ב-28.11.11, ואשר לו מייחס התובע את הבקע או את החמרתו. 3. ואלה העובדות הצריכות לענייננו: א. התובע יליד 1959, תושב זבובה שבנפת ג'נין; ב. התובע עבד כפועל בניין בחברת יצחק שטרן ושות' בע"מ; ג. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בפגיעה שאירעה לו, לטענתו, בתאריך 28.11.11, כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נ/1). בטופס התביעה ציין התובע, כי בעת שהיה על פיגום החזיק ביד מוט ברזל ולפתע נשבר המדף שעליו הוא עמד והוא נפל ותוך כדי נפילה הוא פגע גם במספריים שקשרו את הברזל. התובע ציין בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה, כי האיברים שנפגעו הינם צוואר ועוד, ובקע מפשעתי; ד. בטופס ב"ל 250 (נ/2), שהינו טופס ההפניה לקבלת טיפול רפואי, צוינו רק פגיעה בגב וביד ואין כל איזכור לבקע מפשעתי. הטופס מולא במועד האירוע - 28.11.11, על מנת שהתובע יוכל לקבל טיפול רפואי בבית חולים. התובע הגיש תצהירים של עדים מטעמו , שהוגשו לבית הדין ב-7.11.12, בהם יש פירוט על נפילת התובע ועל כך שהתלונן על כאבים בצוואר ובכתף, אולם אין בהם פירוט כלשהו ממנו עולה, כי התובע נחבל באזור הבטן או המפשעה. בסופו של דבר, ויתר התובע על עדותם של עדים אלה, והסתפק בעדות שלו בלבד (עיין דברי ב"כ התובע עמ' 7, ש' 15 לפרוטוקול); ה. התובע היה בחדר מיון בבית חולים "פוריה" בטבריה, ב-28.11.11 ובאותו תאריך צוין, כי התובע נפל ונחבל באזור הצוואר, וכן כי בנוסף לפגיעה זו, הוא מתלונן על כאב במפשעה הימנית, וכי ידוע על בקע מפשעתי מימין. מלשון הרישום בחדר מיון עולה, בבירור, כי הבקע קדם לאירוע התאונתי; ו. גם ברישומים רפואיים נוספים בסמיכות זמנים למועד האירוע הנטען, אין אינדיקציה להחמרה בכאבים באזור המפשעה. ברישום הרופא של ד"ר איאד סמרה מ-29.11.11, מופיע רישום על ורטיגו, אולם לא מוזכר עניין הבקע, או החמרה בבקע קיים. התובע המציא רישום מד"ר תייסיר חמזה מתאריך 1.12.11. ברישום זה, מופיע פירוט של הפגיעות מהן סבל התובע במסגרת הפגיעה בעבודה, לרבות פגיעה בראש, בכתף שמאל, בצוואר ובירך ימין, ובנפרד בסוף המכתב מצוין, כהערה, שהוא סובל מבקע מפשעתי בצד ימין. נציין, כי הבקע לא מופיעה כפגיעה שנוצרה במהלך אותה תאונה מ-28.11.11, אלא כתוספת בתוך המכתב, שיש לשים לב לקיומו של בקע מפשעתי מימין. גם ברישומים הרפואיים מהאורטופד ומהנוירולוגית מג'ינין, אין כל איזכור לטענה, שהתובע נפגע בעת הנפילה מפגיעה ישירה בבטן התחתונה, ואין זכר לפגיעה באזור המפשעה; ז. ברישום של ד"ר דרור קרני ממרפאה כירורגית במרכז רפואי "העמק" בעפולה מתאריך 28.12.11, עולה כי הבקע קשור, כך לגרסת התובע, באירוע תאונתי אחר ולא באותה נפילה מפיגום, כאשר האירוע האחר הינו הרמת משקל כבד, חודש וחצי קודם לכן. ברישומי ד"ר ורוניקה מיזניקוב ממרפאה כירורגית במרכז רפואי "העמק" מתאריך 18.4.12, עולה, כי ידוע על בקע מפשעתי מימין ממנו סובל התובע, כמו גם בקע טבורי, וכן קיים פירוט כי בתאריך 28.11.11, נפל התובע מגובה בזמן עבודה ומאז הוא סובל מכאבי ראש חזקים ומכאבים בצוואר, בגב וברגל שמאל. 4. טענות התובע בתמצית הינן כדלקמן: א. התובע טוען, כי נפילתו מפיגום, אשר אינה שנויה במחלוקת, מהווה, כשלעצמה, מאמץ חריג, וכן הוא טוען כי היתה פגיעה ישירה באזור הבטן בעת הנפילה, ויש לקבל עדותו בעניין זה. כמו כן טוען התובע, כי הפסיק את עבודתו מידית ופנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים "פוריה", עוד באותו היום.; ב. באשר למסירת הודעה למעסיק, טוען התובע, כי המעסיק קיבל הודעה מידית על אירוע התאונה והוא אף קיבל טופס בל 250. לטענת התובע, אין צורך לציין בטופס, כי הוא סובל מבקע מפשעתי עקב התאונה. התובע סבור, כי העדר רישום על בקע מפשעתי בטופס בל 250, לא אמורה לשלול את זכאותו להכיר בבקע כ"פגיעה בעבודה"; ג. התובע הכחיש כי המדובר בבקע שהיה קיים לפני התאונה, ולטענתו, יש ליתן אמון בעדותו, כי הוא לא סבל קודם לכן מבקע. התובע מאשר כי הוא נשאל, אם היה לו בקע קודם, אולם טוען, כי הרישום ברישומים הרפואיים מבית חולים "פוריה", אינו נכון. מכל מקום טוען התובע, כי גם היה קיים בקע קודם לכן, הרי האירוע החמיר את מצבו. לעניין זה הפנה התובע לפסק הדין בעניין שלום שרמן; ד. התובע ביקש, כי בית הדין יכיר בבקע כ"תאונת עבודה", או לחילופין, ימנה מומחה יועץ רפואי. 5. טענות הנתבע הינן בתמצית כדלקמן: א. בתובע לא מתקיימים תנאי סעיף 84 לחוק, שכן התובע לא הוכיח מאמץ בלתי רגיל, ואף לא הוכיח, כי נפגע באזור המפשעה הימנית, עקב פגיעה במישרין בקיר הבטן. עבודתו של התובע בתאריך 28.11.11 היתה עבודה שגרתית, והוא לא נדרש לביצוע מאמץ חריג. התובע לא הוכיח שקיבל פגיעה במישרין בקיר הבטן, ובטופס בל 250, כמו גם ברישומים הרפואיים, אין תיעוד לפיו התובע התלונן על פגיעה בבטן; ב. הנתבע טען, כי פסקי הדין בעניין שרמן, ראובן חן וסמאח חאיק, אינם רלוונטיים לעניינו של התובע, שהינו עובד המורגל בעבודת בניין - עבודה פיזית, ואשר לא עבד עבודה חריגה ביום 28.11.11; ג. אין ליתן אמון בגרסת התובע המופיעה בשלב מאוחר, ועל פיה נפגע באזור הבטן מקרש, כאשר גרסה זו לא נמסרה למעסיק, לא נמסרה לעובדים הנוספים שעבדו עם התובע ולא נמסרה בבית החולים, או לרופאים המטפלים, בסמוך למועד האירוע. יתר על כן טוען הנתבע, כי גם לבאת כוחו לא מסר התובע על פגיעה ישירה בקיר הבטן, והדברים אף לא מופיעים בכתב התביעה, והמדובר בגרסה משופצת שעלתה רק בשלב מאוחר יותר בבית הדין; ד. סעיף 84 לחוק דורש פניית לקבלת טיפול רפואי עקב הבקע, תוך 72 שעות מהאירוע, והתובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי עקב הבקע, אלא פנה לקבלת טיפול בשל הפגיעות מהאירוע באזור צוואר, ראש וכד', ורק כתיאור של מצב מהעבר הוזכר, שהתובע סובל מעברו מבקע מפשעתי מימין, כך שהתובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי עקב הבקע, ולא קיבל טיפול רפואי בכל הקשור לבקע, תוך 72 שעות ממועד התאונה. גם למעסיק, לא הודיע התובע על כאבים באזור המפשעה, או על פגיעה במהלך הנפילה באזור הבטן או המפשעה; ה. הנתבע הדגיש, כי מנהל העבודה, מר עמאר מנצרת, אשר מילא לטופס את בל 250 הינו דובר ערבית, כך שלא ניתן לטעון, שהוא לא הבין את התובע, דהיינו, תלונותיו של התובע בסמוך לנפילה, לא היו על כאבים באזור הבטן או המפשעה; ו. בניגוד לנטען בסיכומי התובע, התובע סבל לפני 28.11.11, מכאבים באזור המפשעה ומבקע מפשעתי, כפי שהדברים רשומים ברישומי בית החולים, וכפי שאף אישר התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 4, ש' 15-18 לפרוטוקול). 6. דיון והכרעה: לאור התשתית העובדתית, כפי שהובאה לפנינו, הננו קובעים, כי התובע לא הוכיח קיומו של מאמץ בלתי רגיל בעבודתו ביום האירוע, לפני הנפילה, וכן לא הוכיח כי במהלך הנפילה נפגע באזור הבטן, ואיננו נותנים אמון בעדותו המשופצת לפני בית הדין, כאשר בשום מקום קודם לכן, לא בטופס בל 250 שנרשם בזמן אמת ע"י מנהל העבודה הדובר ערבית, לא בכל הרישומים הרפואיים הסמוכים לאירוע, ואף לא בתביעה לבית הדין לא מתוארת פגיעה ישירה בקיר הבטן. 7. התובע מסר בחדר המיון, כי הוא סובל מבקע באזור ימין מעברו. אין אינדיקציה ברישומים הרפואיים, כפי שפורטו לעיל, להחמרת כאבים במהלך האירוע, או לקבלת חבלה באזור קיר הבטן, שהביאה להופעת כאבים, או החמרתם. ברישום מבית החולים "פוריה" מיום האירוע, כאשר צוין כי ידוע על בקע מפשעתי מימין, גם צוין שהמדובר בבקע לא כלוא, ללא רגישות מיוחדת. הפניה לבית החולים, כמצוין ברישומים, היתה עקב חבלה באזור הראש והצוואר. גם ברישומים מהרופאים אשר טיפלו בתובע בג'ינין, בסמוך ל-28.11.11, אין תיאור הקושר את הבקע לנפילה, ונהפוך הוא, כאשר ד"ר תייסיר חמזה פירט את הפגיעות באותה טראומה בעבודה, לא הוזכר כלל הבקע כקשור לפגיעה בעבודה, אלא הוזכר בנפרד בסוף המסמך, כבעיה הקיימת אצל התובע, בלא קשר לפגיעה בעבודה. 8. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, וזאת מתוך ההנחה, כי: "חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון... ההזדקקות לרישומי בית חולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים" (דיון מט/0/23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352 ודב"ע מב/0/106 המאוזכר שם). עיין גם בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה. באותו פסק דין קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. וכן עיין בעב"ל 229/06 ציון מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי (2.3.08), בו נפסק, כי ממסמכי בית החולים עולה, כי המערער סבל מכאבים קודם לארוע הנטען בעבודה בו הופעת הכאבים מוזכרת, בלא קשר לאזכור של ארוע כלשהו . ועיין גם בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (25.3.08), נפסק: "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר הארוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים ארוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו. " עיין גם בעב"ל 232/09 יוסף חוש נ' המוסד לביטוח לאומי, שם חזר בית הדין הארצי על הכלל, כי ניתן לסמוך על רישומים רפואיים, בעיקר לבתי החולים, וכי כאשר מעיון במסמכים רפואיים עולה שהמערער לא התייחס לאירוע כלשהו שיכול היה לגרום לאוטם בסמוך לאשפוזו, ורק לאחר למעלה מ- 4 שנים הוא מעלה סיבה חדשה לקרות האוטם - ויכוח שהתקיים ביום עיון, אין לקבל את גירסתו. 9. לאור האמור לעיל, תביעת התובע להכרה בבקע המפשעתי כ"תאונת עבודה" - נדחית, מאחר ולא התמלאו תנאי סעיף 84 לחוק. 10. באשר לפגימות נוספות מהן סבל התובע, מעבר לפגיעה בצוואר, הרי המדובר בפגיעות שפקיד התביעות לא דחה את התביעה לגביהן, ועל כן ועדה רפואית אשר תדון בקביעת אחוזי נכותו של התובע, ככל שהוגשה או שתוגש בקשה לקביעת נכות, תדון גם בשאלת קיומה של נכות באיברים הנוספים, כמו גם בקשר הסיבתי בין נכות זו לבין התאונה מ-28.11.11. עיין לעניין זה גם בהחלטתנו מ-11.11.12, המפנה להוראות סעיף 118 לחוק; עיין גם בדב"ע נב/ 0/88 קופטי כאמל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט' 169. 11. אין צו להוצאות. 12. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. בקע מפשעתיבקע