הנתבע טוען כי התובעת התפטרה וזאת, לאחר התפרצות במהלכה קיללה את הנתבע ודרשה לקבל ממנו מכתב פיטורים שאם לא כן היא "לא תעזוב את המשרד ותהפוך את כולו". לטענת הנתבע, לאחר שניסיונותיו להרגיע את התובעת לא צלחו הוא נאלץ להזמין את המשטרה על מנת להרחיק את התובעת. הכרעה 4. נקדים ונציין כבר כאן כי סבורים אנו שיש לדחות את גרסת התובעת, לפיה היא פוטרה מעבודתה אצל הנתבע ויש להעדיף את גרסת הנתבע לפיה התובעת התפטרה בנסיבות חריגות שמקומן לא יכירן ביחסי העבודה. 5. ראשית יאמר, כי הנתבע פירט בכתב ההגנה את גרסתו ביחס לנסיבות החריגות בהן סיימה התובעת את עבודתה, תוך שהוא מציין, מעבר לדברים שנכתבו לעיל, כי למחרת ההתפרצות התובעת הגיעה למשרדו על מנת להתנצל. זאת, תוך שהיא מתרצת את התנהגותה בבעיות אישיות, ובהמשך ביקשה לקבל מכתב המפרט את תקופת עבודתה. כמו כן, ציין כי לאחר כחודשיים היא פנתה למנהל השיווק אצל הנתבע וביקשה לשוב לעבודתה אולם הוא [הנתבע] לאחר התייעצות ולאור התנהגותה האלימה של התובעת, דחה את בקשתה (ראה - סע' 4-12 לכתב ההגנה). דא עקא, שבמסגרת תצהירה הלקוני והתמציתי, התובעת לא התייחסה לתיאור העובדתי המפורט שבכתב ההגנה וכל שטענה לעניין פיצויי הפיטורים הוא - כי היא ניגשה לנתבע בתחילת חודש 1/11 ודרשה לקבל זכויות "שנגזלו" ממנה לטענתה ואילו הנתבע בתגובה - הזמין משטרה והורה לה שלא להגיע עוד לעבודה ובכך פיטר אותה למעשה. כן טענה, כי למחרת היום היא הגיעה למשרדו של הנתבע, התנצלה וביקשה לחזור לעבודה אולם הנתבע דחה את בקשתה זו וכן, בקשה דומה נוספת בעניין זה שהפנתה אליו התובעת כחודש לאחר הפסקת העבודה בפועל. התובעת לא סתרה ולמעשה לא התייחסה לגרסת הנתבע בכתב ההגנה, בכל הנוגע לארועים שהתרחשו ממועד פנייתה הראשונה לנתבע - בענין זכויותיה - ועד להזמנת המשטרה. חסר זה אומר דרשני ביחס למכלול גרסתה. מעבר לכך יצוין כי התובעת אף לא פירטה - לא בכתב התביעה ולא בתצהירה - מה היה תוכן הדרישה הספציפי שהפנתה לנתבע במועד הרלבנטי, בכל הקשור "לגזילת" זכויותיה כביכול. 6. בחקירתה הנגדית השלימה תובעת חסר זה, תוך שהיא מחזקת למעשה את גירסת הנתבע ביחס לנסיבות הפסקת העבודה: התובעת העידה כי היא "קצת כעסה" על הנתבע עת שפנתה אליו לגבי זכויותיה (ראה - עמ' 4 לפרוטוקול ש' 9) ולשאלות בית הדין בענין זה השיבה כי היא שהתה במשרדו של הנתבע משך שעה וחצי, מתוכן הרימה את קולה במשך כ- 15-30 דק'. בהמשך הדברים - ואף זאת בתשובה לשאלות בית הדין - העידה התובעת כי היא כינתה בצעקות את הנתבע בכינוי "גנב" יותר מפעם אחת וכן כי היו עובדים ששמעו את הצעקות והביטויים המעליבים שהטיחה בנתבע בנוכחותם. התובעת אף הודתה, בחקירתה הנגדית, כי הנתבע ביקש ממנה לעזוב את משרדו, לאחר שצעקה וביישה אותו ברבים. זאת, תוך שהוא מציין בפניה כי אם לא תעשה זאת, הוא יזמין משטרה. כן העידה, כי היא סירבה לעזוב את המשרד עד שהנתבע לא יחזיר לה את הכסף שהגיע לה, לטענתה. זאת, למרות שבפני בית הדין היא לא פירטה כאמור, במסגרת תצהירה מה בדיוק היה תוכן הדרישות הכלכליות שהפנתה לנתבע באותו מעמד. רק בהמשך עדותה ובתשובה לשאלות בית הדין, התחוור כי לתובעת היו כנראה טענות בכל הנוגע לשיטת תשלום הבונוסים וכי זה היה הטעם להתפרצותה על הנתבע. כן יאמר, כי בהמשך הדברים העידה התובעת בנוסף כי היא דיברה עם הנתבע על כל הזכויות הנוספות המגיעות לה לשיטתה, לרבות חופשה ודמי חגים, אלא שאנו לא שוכנענו בנכונות הדברים - הן בשים לב לתצהיר הלקוני של התובעת שלא אזכר זאת והן בשים לב לכך שהטענות המאוחרות בנושא החופשה ודמי החגים היו כלליות וסתמיות. זאת ועוד, התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי היא הגיעה למחרת היום; קרי - למחרת ההתפרצות, למשרדו של הנתבע וביקשה לקבל מכתב פיטורים וכן העידה, כי היא פנתה מאוחר יותר "לראש הצוות" על מנת שיפעל אצל הנתבע להחזרתה לעבודה. כן העידה כי היא לא הגיעה למשרדי הנתבע למחרת היום על מנת להמשיך בעבודתה משום שלהבנתה הנתבע פיטר אותה יום קודם לכן (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול ש' 1-6). 7. מאידך, גרסת הנתבע באשר לנסיבות הפסקת העבודה היתה עקבית ונתמכה כאמור, לפחות בחלקה, בעדות התובעת בחקירתה הנגדית. התובעת לא השכילה להצביע על סתירות בעניינים מהותיים בעדות הנתבע ומשכך אף מטעם זה אנו מעדיפים את עדותו של הנתבע על פני זו של התובעת וקובעים כי התובעת התפטרה מעבודתה, כי התובעת התנהלה כלפי הנתבע באופן פסול שאין לו מקום ביחסי העבודה. מכאן - שאין גם כל פסול בהתנהלות הנתבע שסירב להשיב את התובעת לעבודה לאחר זמן משהתובעת פנתה וביקשה ממנו לעשות כן. משכך - נדחית התביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. תביעה אשר לעניות דעתנו לא היה מקום להגישה כלל. 8. אשר לתביעה לתשלום בעבור ימי חג - הרי שכל שטענה התובעת לענין זה הוא כי היא היתה זכאית לתשלום בגין 22 ימי חג. זאת, בלא שפירטה את ימי החג בגינם היתה זכאית לתשלום בהתאם לסידור העבודה שלה ונוכח העובדה שהיא עבדה במשרה חלקית ולא עבדה מדי יום ביומו. מאידך, הנתבע הציג בפני בית הדין מסמכים המלמדים על כך שהתובעת קיבלה תשלומים מעבר לשעות העבודה שעבדה בעבור דמי חג. כידוע, בית הדין אינו אמור לשמש כלבלרו של התובע, במיוחד שעה שמדובר בתובע מיוצג הנדרש לפרט את רכיבי תביעתו - הן לענין התחשיב והן לענין התשתית העובדתית. משכך, אנו דוחות אף את התביעה לתשלום בעבור ימי חג. 9. אשר לתביעה לתשלום פדיון חופשה - התובעת עתרה לתשלום סכום כספי בגין פדיון ימי חופשה המושתת על שכר הבסיס כולל הבונוס וזאת בלא שפירטה כאמור את מהותו של רכיב הבונוס ואת אופן חישובו, בלא שהבחינה בין עמלות אישיות לבין בונוס מחלקתי. התובעת אף לא פירטה את אופן התחשיב של השכר הקובע הנטען, בהתחשב כאמור בנושא הבונוס ויש קושי לעקוב כיצד הגיעה לסכום הנתבע. התובעת אף לא ציינה במסגרת תצהירה כי היא לא יצאה לחופשה בשכר וכל שטענה היה כי נצברו לזכותה בכל תקופת העסקתה ימי חופשה. משכך, אנו דוחות אף את התביעה לתשלום פדיון חופשה. 10. אשר לתביעה להפרשות בגין פנסיה - התובעת עתרה לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך של 2,052 ש"ח וזאת בהתבסס על צו ההרחבה לביטוח פנסיוני. מהמסמכים שהוצגו בפני בית הדין עולה כי התובעת בוטחה בקרן פנסיה החל מחודש 2/10 בלבד, ומשכך נותר עדיין חוב בגין התקופה הקודמת. 11. אשר לתביעה לתשלום דמי הבראה - הרי שהתובעת לא הסבירה מדוע יש להעדיף את תחשיבה על פני זה של הנתבע, אשר הודה בחוב בגין תשלום דמי הבראה בסך של 910 ש"ח. משכך אנו קובעים כי התובעת זכאית לדמי הבראה בסך של 910 ש"ח בהתאם לעדות הנתבע. 12. עם זאת, נוכח קביעותנו לפיהן יש לדחות את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, אשר לעניות דעתנו לא היה מקום להגישה כלל ובמיוחד נוכח הנסיבות החמורות שהביאו להפסקת היחסים, הנעוצות כולן בהתנהלות התובעת ונוכח העובדה שהרכיב העיקרי של התביעה הורכב מפיצויי פיטורים ומחלף הודעה מוקדמת - הרי שסבורים אנו כי נכון יהיה לקבוע כי יש לקזז את כל הסכומים המגיעים לתובעת, כמפורט לעיל, בגין דמי הבראה והפרשות לקרן הפנסיה, מהוצאות המשפט שעל התובעת לשלם לנתבע בנסיבות המיוחדות של המקרה. משכך, לו מצאנו מקום לחייב את הנתבע בסופו של יום בתשלום כל סכום לתובעת, נוכח קיזוז חובו מסכום ההוצאות שיש להשית על התובעת. 13. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מן המועד בו יומצא להם. מסמכיםפריצהקללות / גידופיםפיטוריםהתפטרותמכתב פיטורים / סיום העסקה