זכאות התובעת לדמי מזונות לאור פתיחת תיק הוצל"פ כנגד הגרוש שלה, החייב הוסכם על הצדדים כי מכיוון שהשאלות שבמחלוקת הינן משפטיות בלבד - לא יקויים דיון להוכחות, והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. להלן העובדות המוסכמות כפי שגובשו בדיון המקודם: א. התובעת קיבלה פסק דין למזונות ביום 18.3.10 . ב. התובעת הגישה תביעה למזונות לנתבע ביום 1.12.11 , תביעה שנדחתה ביום 4.12.11 מאחר שהתובעת לא צירפה אישור על סגירת תיק ההוצאה לפועל. ג. ביום 5.1.12 הגישה תביעה חוזרת בצירוף אישור על סגירת תיק בהוצל"פ מיום 23.11.11 ותביעתה אושרה החל מ 1.12.11. הפלוגתא שעל בית הדין להכריע בה הינה:האם התובעת זכאית לתשלום מזונות לפני חודש 12/11. המקור הנורמטיבי:סעיף 9 לחוק המזונות (הבטחת שלום) התשל"ב-1972 (להלן החוק) קובע כדלקמן:"(א) התשלומים ישולמו לזוכה אשר אינו נוקט בהליכים לביצוע פסק הדין למזונות.(ב) נקט הזוכה בהליכי ביצוע לפני שהגיש בקשה למוסד, רשאי הוא להפסיקם ולהגיש בקשה לפי חוק זה.(ג) נקט הזוכה הליכי ביצוע לאחר שהגיש בקשה למוסד, ייפסקו זכויותיו לתשלומים מאת המוסד. (ד) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקירם ותנאים שבהם לא ייפסקו זכויותיו של הזוכה לתשלומים על אף הקבוע בסעיף קטן (ג)". עיקר טענות ב"כ התובעת: א. התובעת קיבלה פס"ד למזונות ביום 18/3/10, ורק בחודש מאי 2011 פנתה להוצל"פ - דהיינו לאחר שנה וחודשיים. אלא שהחייב לא קיבל את האזהרה מלשכת ההוצל"פ, ועל כן לא ניתן לטעון כי התובעת "התחילה לנקוט בהליכים"- בשל היעדר מסירה בלשכת ההוצל"פ. ב. ביום 21/11/11 הגישה התובעת בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ מבלי שנקטה בכל הליך לגביית המזונות. ע"פ סעיף 9 לחוק "(א) התשלומים ישולמו לזוכה אשר אינו נוקט בהליכים לביצוע פסק הדין למזונות" לאור זאת שומה על הנתבע לכל הפחות לשלם לתובעת את הסכומים שהצטברו מיום מתן פסה"ד ועד ליום פתיחת התיק בהוצל"פ, כיוון שבתקופה זו אין חולק שלא התנהל תיק הוצל"פ בעניינה. ג. סעיף ב' לחוק קובע כי "נקט הזוכה בהליכי ביצוע לפני שהגיש בקשה למוסד, רשאי הוא להפסיקם ולהגיש בקשה לפי חוק זה". לאור זאת יש לבדוק מה יחשב "נקיטת הליכים" והאם פתיחת התיק מבלי שנשלחה לחייב אזהרה מהווה "נקיטת הליכים" , לאור לשון החוק. לטענת ב"כ התובעת - יש לראות את נקיטת ההליכים רק אם החייב קיבל לידיו את האזהרה, כיוון שללא מסירה לחייב לא ניתן לנקוט הליכים כנגדו. ד. מלשון סעיף 9(ד) לחוק ומהעובדה שניתנה לשר סמכות לסייג את האמור בסעיפים 9 (א)-(ג), ניתן ללמוד כי יהיו מקרים שהנתבע יוכל לאשר את התביעה למרות נקיטת הליכים אחרים לביצוע פסה"ד של המזונות, ועל כן יש לקבוע כי במקרה זה ניתן לקבל את תביעתה גם אם נפתחו ההליכים כנגד החייב. עיקר טענות ב"כ הנתבע: א. לשון החוק ברורה וחד משמעית, על פיה זוכה אשר נקטה בהליכים לגביית המזונות - אינה זכאית לתשלום דמי מזונות מהמוסד. החוק אינו מותיר בעניין זה כל שיקול דעת למוסד או לבית הדין. ב. מלשון החוק ברור כי שלילת הזכאות לדמי מזונות מהמוסד אינה תלויה בהצלחת הליכי הגביה בהוצל"פ שאם לא כן לא היה צריך לנקוט במונח "הליכים", ולשון החוק הייתה "מי שגבה דמי מזונות או חלקם בהוצאה לפועל אינו זכאי לגמלה מהמוסד" וכד'. אלא שלא זה הנוסח, ודי בעצם פתיחת התיק בהוצאה לפועל כדי לשלול קבלת דמי מזונות מהמוסד. ג. החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 מאפשר גביה רטרואקטיבית של דמי המזונות באמצעות ההוצל"פ, ולכן מיום פתיחת ההליך מחוייב החייב אוטומטית גם בתשלומים רטרואקטיביים של דמי המזונות שנמנע מלשלם ממועד פסה"ד (במגבלות השנתיים). לכן בכל מקרה, משנפתחו הליכים בהוצל"פ, הרי שהתובעת הייתה זכאית, עקרונית, לקבל באמצעות ההוצל"פ את הכספים שייגבו עבורה לא רק מיום פתיחת התיק אלא שנתיים אחורנית, לכן אינה זכאית לכל תשלום שהוא גם בגין התקופה שקדמה לפתיחת התיק. ד. בכל מקרה, הטענה כאילו החייב לא קיבל את האזהרה - אינה חלק מהעובדות המוסכמות בתיק, ולא הובאה כל ראיה לנכונותה. מכל מקום, ואף אם היה כך - ע"פ לשון החוק אין באי קבלת האזהרה (ככל שהייתה כזאת) כדי לקבוע כי התובעת זכאית לדמי מזונות מהביטוח הלאומי. ה. עצם סמכותו של שר המשפטים לתקן תקנות אינה מבטלת את החוק. בכל מקרה - אכן הותקנו תקנות - תקנות המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ג - 1973 (להלן: התקנות), ואין בתקנות כל התייחסות למה שהתובעת מנסה לשייך לו. סעיף 9 לתקנות אלו קובעות כי זוכה אשר כבר הגישה תביעה למזונות למוסד לביטוח לאומי, רשאית לפתוח תיק בהוצל"פ לגביית ההפרש בין דמי המזונות המשתלמים לה מהמוסד ואלו המגיעים לה ע"פ פסה"ד, אך זאת רק כאשר היא מודיעה על כוונתה זו למוסד מבעוד מועד וטרם פתיחת התיק בהוצל"פ- דבר שלא נעשה בענייננו. דיון: א. לאחר שעיינתי במלוא החומר שבתיק, בחוק ובתקנות הרלבנטיות - לא מצאתי כי יש ממש בטענות התובעת. ב. לשון החוק ברורה וחד משמעית על פיה עצם פתיחת ההליכים היא הקובעת ולא עצם היכולת לגבות כספים בפועל. לכן, משפתחה התובעת בהליכי הוצל"פ אינה רשאית לקבל דמי מזונות מהנתבע, עד למועד סגירת התיק. ג. כפי שנכתב בסיכומי ב"כ הנתבע - לא הייתה מוסכמה בתיק כי החייב לא קיבל את האזהרה לידיו, ולא ניתן לטעון טענה זו בעלמא, כאילו הוסכמה או הוכחה. ד. אולם גם לגופם של דברים - טענת ב"כ התובעת כי אם החייב לא קיבל את האזהרה יש לראות זאת כאילו לא נפתחו הליכים - אינה יכולה להתקבל. לו המחוקק היה מבקש לסייג ולקבוע כי פתיחת ההליכים ייחשבו ככאלה רק לאחר קבלת האזהרה על ידי החייב - היה הדבר נרשם באופן מפורש בחוק. משאין כל התייחסות לכך - ומשהחוק ברור - לא ניתן לפרשו בדרך זו. ה. יצויין כי האמור בסעיפים 9(ג) ו-9(ד) לחוק המזונות - אינם מסייעים לתובעת. ברור כי התובעת קודם פתחה בהליכי הוצל"פ ורק לאחר מכן הגישה בקשה לגביה באמצעות המוסד, לכן סעיף 9(ג) אינו רלבנטי. עקב כך - גם סעיף ד' המתייחס לאפשרות שלא להפסיק את דמי המזונות האמורים בסעיף ג למי שפתח בהליכים לאחר הגשת בקשה למוסד - אינו רלבנטי אף הוא לתובעת. מכל מקום, סמכות השר להתקין תקנות - אין בה די כדי להגמיש את החוק, אלא בהתאם לאמור בתקנות שיתקין. זאת ועוד: משהסמיך המחוקק את השר לקבוע תקנות - רק השר יכול לקבוע בתקנות את הסייגים המתבקשים. בענייננו - אכן הותקנו התקנות ונקבעו סייגים מפורשים - אלא שהתובעת אינה עומדת בסייגים אלו (ואף אינה טוענת כי עומדת בסייגים אלו). ברור אפוא, כי בעצם סמכותו של השר להתקין תקנות אין כדי לאיין את האמור בחוק. לאור זאת - ומשהתובעת אינה עומדת בקריטריונים האמורים בחוק המזונות ובתקנות - אין בסיס לתביעתה לתשלום דמי מזונות, ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ ועד למתן הודעה על סגירתו. ו. האם התובעת זכאית לדמי מזונות לתקופה שקדמה למועד פתיחת הליכי ההוצל"פ? סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959), קובע כי "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט". משמעות הדבר הינה, כי ברגיל, משנפתח תיק הוצל"פ בגין דמי מזונות, הרי שבאופן אוטומטי, הגביה הינה רטרואקטיבית לתקופה של שנתיים אחורנית מיום פתיחת התיק בהוצאה לפועל (אלא אם כן הליכי ההוצל"פ נפתחו לאחר יותר משנתיים). יתרה מכך - ברור שכשפותחים תיק בהוצל"פ על מזונות - פותחים אותו על כל התקופה שקדמה לפתיחת התיק (במגבלות השנתיים שנקבעו בחוק), ולא רק ממועד הפתיחה ואילך. מכיוון שהתובעת פתחה את התיק כשנה וחודשיים מיום מתן פסה"ד, הרי שהליכי הגביה בהוצל"פ שפתחה במאי 2011, כללו , עקרונית, את כל התקופה רטרואקטיבית ממועד מתן פסה"ד, ועל כן יש לראות בתקופה זו כתקופה בה פסה"ד כבר היה בהליכי הוצל"פ (ללא קשר לשאלת הגביה בפועל). ז. לאור זאת - אין מנוס מדחיית התביעה. סוף דבר: לאור האמור לעיל - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הוצאה לפועלמזונות