72% נכות זמנית 2. טענות המערערת: 2.1 טעתה הוועדה בשיקול דעתה בכל הנוגע לקביעתה בהקשר למחלת הסרטן שחזרה על עצמה וממנה סובלת המערערת היה על הוועדה להעניק אחוזי נכות מתאימים בגין האמור. היה על הוועדה לשקול הענקת פריט ליקוי 1 (3) ב העוסק בלימפומה אומנם למערערת אין לימפומה ממאירה אך זהו סעיף שבו היה על הוועדה להשתמש שכן המערערת טרם החלימה מהמחלה. או לחילופין סעיף 35. ההתייחסות רק לכריתת השדיים או היעדר ניקוז לימפתי חוטא בעניינה של המערערת שכן היא סובלת משורה של פתולוגיות נמצאת במעקב ועל כן לא נכון להעניק נכות רק במקרה של כימותרפיה והקרנות ולא במקרה של מעקב. בעבר כשהמחלה היתה ברמיסיה הוענקו למערערת בגין אותו מצב 100% נכות לפי סעיף 1 (3) ב. 2.2 הוועדה לא נתנה דעתה לבעיית הלימפדמיה ממנה סובלת המערערת ביד ימין הגורמת לבעיות תפקוד קשה ביותר ביד לרבות תנועות חיתוך אחיזה וירידה בכוח והיה על הוועדה לבחור פריט ליקוי אחר מזה שבחרה 35 או לנמק קביעתה בעניין בחירת פריט הליקוי הנימוק של הוועדה בעניין האמור חסר. 2.3 קביעת הוועדה לעניין התחום הפסיכיאטרי אינה הולמת מצבה של המערער הסובלת מאגרופוביה קשה ותופעות המגבילות על התפקוד. ישנם מסמכים בתיק המעידים על האמור. 2.4 קביעות הוועדה לעניין עור אינן משקפות המצב האמיתי כשהקביעה אינה הולמת מצבה של המערערת החמור מהקביעה של הוועדה. 3. טענות המשיב: 3.1 לעניין טענת המערערת בגין סעיף 35 (1) ב' או ג' הוועדה מציינת בפרוטוקול שלה הראשון מיום 6/6/11 כי מבחינה אונקולוגית מצאה שקיימת לימפדמה קלה של זרוע ימין עם הבדל של 2 ס"מ ביחס לזרוע שמאל, ועל כן קבעה כי אין הגבלה בתנועות באזור הכתפיים. 3.2 הוועדה עוד מוסיפה שהיא מעניקה רק 10% בגין סעיף מותאם 35 (1) (ב) מותאם, כאשר היא מציינת כי מדובר בלימפדמה רק בזרוע ימין. למעשה הוועדה מנמקת את קביעתה לעניין סעיף הליקוי המותאם, וכן גובה הנכות. 3.3 ביחס לבדיקה הנוירולוגית הוועדה מציינת כי אין דלדול בשרירים הקטנים של כפות הידיים וכי החזרים בידיים הופקו בכל התנועות. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחומר הרפואי שבתיק ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לה. 8. הוועדה התכנסה ב- 2 ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה-6.6.11 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף ד' לפרוטוקול), אשר ציינה כי היא סובלת מצלקות מכאיבות ומכערות, קשיים בנשימה דרך האף, נמצאת במעקב בגין בניטיס אלרגית פריחות בעור ומטופלת ע"י רופא עור. במעקב אונקולוגי ברמב"ם, אחרי כריתת שדיים ממאירות, אינה מקבלת כעת טיפול כשהניתוח לכריתה ארע ב-12/10. סובלת בנוסף מצרבת, אינה יכולה להרים דברים כבדים ביד ימין, מתקשה בתליית כביסה וחיתוך דברים עקב כאבים ביד ימין שהיא הדומיננטית. 9. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף ז' לפרוטוקול), ציינה: "מבחינה פנימית - מתלוננת על צרבת מטופלת באומפרדקס. הוועדה קובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 12 (2) ג' 1 בגין איזופגיטיס בצורה קלה מ-1/10/11 יציבה. מבחינה אונקולוגית - מ/א כריה חלקית של השד הימני ובלוטות לימפה. בבית השחי הימני בגין סרטן שד ב-2001. קיבלה טפול קרינתי ברוסיה. ב-12/10 עבדה כריתת שד ימין בגין חזרת המחלה. (נמצאו שני מוקדים קטנים מס"מ של סרטן חודרני גרד 2), כמו כן כריתה מונעת של השד השמאלי בגין נשאות ל-BRCA. עברה שחזור מיידי בעזרת שתל מהבטן והשתלת פרוטזות. לא קיבלה טיפול אונקולוגי ולא מקבלת כעת. בבדיקה: במצב כללי טוב, בלוטות לימפה לא מוגדלות בצוואר ובבתי שחי. שד ימין משוחזר ללא סימני חזרה מקומית. שד שמאל משוחזר ותקין. כבד לא מוגדל. צלקת לכל רוחב הבטן עם רשת מתחתיה. מספר צלקות באיזור השדיים. רגישות לא קלואידיות. קיימת לימפדמה קלה של הזרוע הימני עם הבדל 2 ס"מ ביחס לזרוע השמאלי. אין הגבלה בתנועות באיזור הכתפיים הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 20% לפי סעיף 75 (1) ג בגין צלקות ו-10% לפי סעיף 35 (1) ב מותאם בגין לימפדמה של הזרוע הימנית מ—1/10/11 יציבה. מבחינה נוירולגית - שימוש... בזמן הבדיקה נראה תקין. בבדיקה מכוונת אין כל הגבלה בתנועה הנובעת מחולשה בקבוצת שריר כלשהוא אלא עקב כאבים מהצלקות שנוצרו. היקף הזרועות משני הצדדים הגובה זהה 26 ס"מ מימין ו-25 ס"מ משמאל. היקפי הכתפיים מעשית שווים. אין דלדול בשרירים הקטנים של כפות הידיים. החזרים בידיים הופקו בכל התחנות (+++) שווים. תחושה עמוקה שמורה מראה ירידה בתחושה השטחית ביד הימנית אולי יותר בחלוקה של שורשים C5-6. בסיכום - אין סימני פגיעה בחרצוב הכתף מימין. הוועדה מסתפקת בדחיית הערר אך קוצבת את הנכות בסעיף הנוירולוגי למשך שנה נוספת 31/10/12 מומלץ לאבחון הבא הולכה עצבית של שתי הידיים כולל גירוי מנקודת קרב. עקב תלונות בתחום א.א.ג ובתחום העור הוועדה עוצרת את הדיון ומבקשת חוו"ד א.א.ג וחוו"ד עור ..." ההדגשות הוספו א.ק. 10. בתאריך 4.12.11 נבדקה המערערת אצל פרופ' גלהר רופא עור שבפניו התלוננה על גרד ונקודות אדומות על הכתפיים, ידיים וגב וציינה כי בטסטים נמצאה אלרגית לניקל ולליקטון ומטופלת בעטיים במשחה. עוד הוסיפה המערערת שבעבר סבלה מאסטמה בגיל צעיר וכי יש לה נזלת אלרגית. 11. בבדיקתו מציין המומחה כי כיום בבדיקת העור אין ממצא ראוי לציון אין סימני דלקת עורית ואין שינויים אקזמטיים. בעור העכוז במרכזו ניתן לצפות בעור מעובה במקצת עם גוון חום וכי בבדיקת דרמוגרפיזם חיובי חלש. בגין האמור קבע המומחה נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 80 (2) בגין דלקת עור ממגע. 12. בתאריך 11.12.11 נבדקה המערערת אצל ד"ר משה גולדשר רופא א.א.ג בפניו התלוננה על קושי הנשימה דרך האף וציינה כי היא מטופלת בספריי קינולסט ופליקסונז והוסיפה כי היא נמצאת במעקב בקופ"ח ומסרה שסובלת משיעול כתוצאה מדלף. 13. בבדיקתו את המערערת מציין המומחה כי המערערת מתלוננת על אלרגיה של האף עם נזלות והפרעות נשימה מידי פעם. וכי היא מטופלת בקופ"ח ע"י תרופות אנטי אלרגיות מקומיות. וציין כי בבדיקה נמצאו סימני אלרגיה קלה של האף עם גודש קל של הקונחיות וכי מעברי האף טובים. בגין האמור קבע המומחה למערערת נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 69 (2) א בגין הפרעת נשימה דרך האף. 14. הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת בתאריך 28.12.11 ומציינת כי היא עיינה בחוו"ד שניתנו בעניינה של המערערת בתחומים העור וה-א.א.ג ומאמצת חוו"ד אלה. כי מבחינה פנימית היא קובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 12 (2) ג 1 בגין איזופליטיס מ- 1.10.11. וכי מבחינה אונקולוגית ונוירולוגית מאמצת קביעותיה במסגרת ישיבתה מ-6.11.11. 15. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 16. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 17. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 18. על פי ההלכה הפסוקה, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה, ככל שלא נפל בה פגם משפטי. 19. באשר לקביעת הוועדה המאמצת מסקנות המומחים בתחום העור וה-א.א.ג אליהם שלחה המערערת - הלכה פסוקה היא משניתנה חוות דעת של יועץ לוועדה, חוות דעת זו היא בבחינת מילוי החסר בהרכבה בתחום זה משל היה היועץ, חבר בוועדה עצמה וכלול בהרכבה מלכתחילה. בל 2284/99 המוסד לביטוח לאומי נ' דהן דוד. כאשר נוכח הלכה פסוקה זו אין הוועדה נדרשת כטענת המערער לנמק בעצמה מדוע היא מאמצת את מסקנות המומחה מעבר לאמירה האמורה ויש לדחות טענות המערער בעניין האמור. הצורך במינוי מומחה רפואי מתעורר כל אימת שהמערער נפגע במספר פגימות כאשר מכוח העובדה שמספר חברי הוועדה מוגבל על פי התקנות אזי בחינת כל הליקויים מתאפשרת על דרך מתן יעוץ לוועדה הרפואית בבחינת מלוי החסר בהרכבה של הוועדה. בל 18701/01 נעם בלום נ' המל"ל. 20. המומחים בתחומי העור וה-א.א.ג היועצים לוועדה, נימקו קביעתם בצורה המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתם. תוך ציון ממצאי בדיקתם והתאמת פריט הליקוי התואם ממצאים אלה כשהלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. כך, מציין המומחה בתחום העור כי ממצאי בדיקתו העידו על קיומה של דלקת עור ממגע בעטייה הותאם פריט ליקוי תואם כאשר המומחה בתחום ה-א.א.ג מציין כי בבדיקתו את המערערת לא נמצאו סימנים של הפרעה בנשימה דרך האף שכן מעברי האויר באף נמצאו טובים על כן בהתאם התאים פריט ליקוי בשיעור 0% נכות בגין הפרעות נשימה דרך האף. 21. באשר לטענת המערערת לעניין היעדר קביעת הוועדה בתחום הפסיכיאטרי - אזי הלכה פסוקה היא כי אין לקבוע שנפלה טעות בהחלטת הוועדה שלא נזקקה לתלונה כללית, חסרת תימוכין במסמך רפואי כלשהו. זאת ועוד, על פי ההלכה הפסוקה אין הועדה מחויבת להתייחס אלא למסמכים מהותיים. עיון במסמכים אותם צירפה המערערת מראה כי הן תמצית תלונות המערער במהלך השנים בפני רופא משפחה, המערערת לא הציגה מסמכים כלשהם לעניין טענותיה בתחום הפסיכיאטרי במסגרתם טופלה על ידי מומחה בתחום זה ו/או על ידי תרופות כלשהן. משכך, לא נפל פגם בהחלטת הועדה באי התייחסותה לאמור. 22. באשר לקביעת הוועדה בתחום הלימפדמה והתאמת פריט ליקוי 35 - ההגדרה בתקנה 35 מצריכה קביעה רפואית של מידת ההשפעה של המחלה או הפגימה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. במקרה דנא יש לציין כי פריט הליקוי שבחרה הוועדה תואם את ממצאיה. שבהחלט מעידים על השפעה קלה של הליקויים על כושר הפעולה הכללי. הוועדה מציינת כי קיימת רגישות לא קלואידיות ולימפדמה קלה של הזרוע הימני עם הבדל 2 ס"מ ביחס לזרוע השמאלי. בשים לב לאמור ולימפדמה הקלה אותה מצאה הוועדה המשפיעה על כושר הפעולה הכללי התאימה את פריט הליקוי. 23. באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה לקבוע למערערת נכות בגין מחלת הסרטן החוזרת ממנה סובלת המערער על אף העובדה כי המחלה נמצאת ברמיסה - המדובר בוועדה לנכות כללית כאשר בשונה מוועדה לנכות מעבודה חל העיקרון של אי סופיות הדיון כאשר במסגרת האמור שני הצדדים רשאים לבחון מעת לעת דרגת הנכות הרפואית של המבוטח. זאת ועוד, יש לזכור במקרה דנן שמדובר בקביעת נכות זמנית שהינה עניין אשר בשיקול הדעת המקצועי של הוועדה, כידוע קביעת נכות זמנית מעצם טיבה נועדה למקרים בהם הנכות טרם התגבשה, ולכן גם מטעם זה ביה"ד לא יעביר תחת ביקורתו את קביעת הוועדה לעניין זה. מה גם שאין חולק כי מדובר במחלת הנמצאת ברמיסיה כאשר במסגרת בדיקת המערערת על ידי הוועדה לא תואר מצב המצדיק קביעת נכות כלשהי בגין המחלה בשלב זה. על כן לא מצאתי כי נפל פגם בקביעתה זו של הוועדה. 24. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. 25. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 26. אין צו להוצאות. 27. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. נכות זמניתנכות