תביעה כנגד בגין אי מתן הודעה מוקדמת בת שבועיים ימים 2. מטעם התובע, הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל מר מואפק גנאיים, ששמש כעובד בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. מטעם הנתבעת, הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר טל אברהמי ושל גב' תמי אברהמי. כל המצהירים נחקרו בפנינו בחקירה נגדית. ואלו העובדות הצריכות לענייננו: 3. הנתבעת מנהלת ומפעילה בית קפה ומסעדה במרכז הכרמל בשם "הבנק" (להלן - המסעדה). 4. הנתבעת הינה בבעלותה של משפחת אברהמי המנהלת את המסעדה. 5. התובע עבד בנתבעת החל מיום 1/1/07 ועד ליום 31/3/11. 6. התובע עבד בהיקף של משרה מלאה, על בסיס של שכר יומי, כאשר שכר היומי האחרון עמד על סך של 259 ₪. זכאות התובע לפיצויי פיטורים 7. לטענת התובע, הוא פוטר על ידי מר טל אברהמי ביום 31/3/11, לאחר שסרב לדרישת הנתבעת להקדים את שעת תחילת העבודה בחצי שעה, כך שיום העבודה יתחיל בשעה 07:30 במקום בשעה 08:00. לטענת התובע, הוא סרב לדרישת הנתבעת, מאחר והנתבעת לא הסכימה לשלם לו עבור העבודה בחצי השעה הנוספת. 8. לטענת הנתבעת, התובע התפטר מהעבודה בהתראה של שבועיים ימים, בטענה שקשה לו עם הנסיעות מסחנין לחיפה ושהוא מצא עבודה קרוב לביתו. הנתבעת הכחישה נמרצות את טענת התובע, לפיה הוא נדרש להקדים את שעת העבודה בחצי שעה. 9. במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת, העדפנו את גרסת הנתבעת וזאת לאחר שהתקשינו לתת אמון בעדות התובע ובעדותו של מר מואפק גנאיים, שהעיד מטעם התובע (להלן - מר מואפק) מהנימוקים המפורטים להלן. 10. בין עדות התובע לבין עדותו של מר מואפק התגלעו סתירות מהותיות רבות. כך למשל, התובע טען בחקירתו הנגדית כי כשבוע לפני מועד סיום עבודתו, הנתבעת ערכה ישיבה עם כל העובדים, במסגרתה הודיעה לעובדים כי עליהם להתייצב לתחילת יום העבודה בשעה 07:30. לטענת התובע, הוא לא נכח באותה ישיבה עקב הימצאו בחופשה ואולם למחרת, עדכן אותו השף של המסעדה בדבר פרטי הישיבה והקדמת שעת תחילת העבודה לשעה 07:30 (עמ' 7 ש' 1 -5 לפרוטוקול). התובע חזר והעיד כי לא נכח בישיבה בה נמסר לעובדים על שינוי שעת תחילת העבודה(עמ' 7 ש' 25-26, ש' 30, עמ' 8 ש' 31-32 לפרוטוקול). מר מואפק, לעומת זאת, העיד בחקירתו הנגדית כי התובע נכח באותה ישיבה (עמ' 10 ש' 18-26 לפרוטוקול). כך גם בניגוד לעדותו של התובע לפיה כל העובדים נדרשו להקדים את שעת העבודה, מר מואפק העיד כי הדרישה חלה רק על עובדי המטבח (עמ' 10 ש' 19-26 לפרוטוקול). זאת ועוד, התובע העיד כי כל הטבחים הסכימו לדרישת הנתבעת להקדמת שעת תחילת העבודה (עמ' 7 ש' 27-32 לפרוטוקול). מר מואפק העיד כי חלק מעובדי צוות המטבח לא הסכימו לדרישת הנתבעת (עמ' 10 ש' 19-20, ש' 30-31 לפרוטוקול). מר מואפק נקב בשמו של מר חנן, אחד הטבחים, במעמד זהה למעמדו ולמעמד התובע, כמי שלא הסכים לדרישת הנתבעת. עם זאת, לשאלת בית הדין, מר מואפק השיב שמר חנן המשיך לעבוד בנתבעת למרות שסרב לדרישת הנתבעת והתחיל את יום העבודה רק בשעה 08:00 (עמ' 10 ש' 32, עמ' 11 שורות 1-2 לפרוטוקול). ונדגיש: העובדה שמר חנן המשיך לעבוד בנתבעת, חרף סירובו להקדים את תחילת שעת העבודה לשעה 07:30, כפי שנטען על ידי מר מואפק, שומטת את הקרקע מתחת לטענת התובע, לפיה הוא פוטר עקב סירובו להתחיל את העבודה בשעה 07:30 במקום השעה 08:00. 11. יתר על כן, מר מואפק העיד בחקירתו הנגדית כי הוא נאלץ להסכים לדרישת הנתבעת להקדים את שעת תחילת העבודה, חרף העובדה שלא קיבל שכר על חצי שעת עבודה שהתווספה לשעות עבודתו וזאת בלית ברירה, כדי לשמור על פרנסתו (עמ' 10 ש' 29-31, עמ' 12 ש' 2-7 לפרוטוקול). מר מואפק הוסיף והעיד כי הגיע לו תשלום עבור אותה מחצית שעה ואם הייתה לו ההזדמנות, הוא היה דורש את התשלום (עמ' 12 ש' 8-27 לפרוטוקול). עם זאת, במסגרת תביעה שהוגשה על ידי מר מואפק כנגד הנתבעת, בבית דין זה, לאחר סיום עבודתו בנתבעת (סע"ש 7917-10-12), הוא לא תבע תשלום שכר בגין מחצית השעה שהתווספה לכל יום עבודה מאז חודש מרץ 2011 ועד למועד סיום עבודתו בחודש יולי 2012, ואף כלל לא אזכר עניין זה במסגרת טענותיו כלפי הנתבעת. למר מואפק לא היה כל הסבר מדוע לא תבע תשלום זה (עמ' 11 ש' 28-32, עמ' 12 ש' 1-4 לפרוטוקול). 12. כך גם, מצאנו קושי בטענת התובע לפיה הוא לא היה מוכן להקדים את שעת העבודה, מאחר והיה לו קשה להגיע מוקדם יותר. לטענתו, תחילת העבודה בשעה 07:30 הייתה מחייבת אותו לצאת מהבית בסחנין בשעה שש במקום בשעה 06:30 וכי זמן זה הינו זמן יקר עבורו (עמ' 7 ש' 7-8 לפרוטוקול). זאת, בעוד שבפועל, התובע כן הגיע למקום העבודה בשעה 07:30 ביחד עם מר מואפק ואולם לטענתו ישב בחוץ והמתין עד לשעה שמונה, כדי להיכנס ולהתחיל את העבודה (עמ' 6 ש' 14-23 לפרוטוקול). 13. מנגד, עדויות עדי הנתבעת היו עקביות ומהימנות. מר טל אברהמי וכן הגב' אברהמי עמדו על כך, שהנתבעת לא דרשה מהעובדים ו/או מצוות המטבח להקדים את שעת תחילת העבודה לשעה 07:30 וכי יום העבודה במסעדה מתחיל בשעה 08:00 לקראת הפתיחה ללקוחות בשעה 08:30 - 08:45 (חקירתו הנגדית של מר אברהמי בעמ' 14 ש' 8-11, ש' 19-23 לפרוטוקול וחקירתה הנגדית של הגב' אברהמי בעמ' 16 ש' 15-21, ש' 27-29 לפרוטוקול). הגב' אברהמי הבהירה בחקירתה הנגדית כי אין צורך בתחילת עבודה לפני השעה שמונה מאחר שבבוקר מגישים רק קפה וארוחות בוקר ולכן אין צורך בהכנות מרובות, טרם פתיחת המסעדה ללקוחות וכי ההכנות לארוחת הצהרים מבוצעות במהלך היום על פי סדר העבודה שקובע השף (עמ' 18 ש' 9-16 לפרוטוקול). 14. בניגוד לנטען על ידי התובע בסיכומיו, לא מצאנו קושי בעובדה שמר אברהמי העיד שהוא היה פותח את המסעדה בבוקר במקרים נדירים, בעוד שהגב' אברהמי העידה, שהוא היה פותח את המסעדה בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע. ראשית, הגב' אברהמי העידה שעיקר עבודתו של מר אברהמי הייתה בשעות הערב (עמ' 15 ש' 31 לפרוטוקול) ושנית, הגב' אברהמי הסבירה שהיא אינה פותחת את המסעדה בבוקר ועל כן היא אינה יודעת מי ממנהלי המשמרת היה פותח את המסעדה בבוקר ובאיזו תדירות (עמ' 16 ש' 1-2 לפרוטוקול). כך גם, לא מצאנו תימוכין לגרסת התובע, בעובדה שהגב' אברהמי העידה כי בשל איחורים, התובע ומר מואפק התבקשו להגיע מספר דקות לפני השעה 08:00 (עמ' 16 ש' 23-24 לפרוטוקול). מעדויותיהם של עדי הנתבעת, עלה בבירור כי העבודה במסעדה במשמרת הבוקר התחילה בשעה 08:00, כאשר הטבחים היו מגיעים מספר דקות לפני השעה שמונה לצורך התארגנות, על מנת שניתן להתחיל לעבוד בשעה 08:00 (עמ' 14 ש' 15-18, עמ' 16 ש' 14-19 לפרוטוקול). 15. לאור כל האמור לעיל, שוכנענו שהתובע לא פוטר מעבודתו בנתבעת ואנו קובעים שהתובע התפטר מהעבודה משיקוליו, בין על מנת למצוא עבודה קרובה לביתו (כפי שמסר לגב' אברהמי) ובין משיקולים אחרים כגון: מציאת עבודה בשכר גבוה יותר. בהקשר זה, נציין כי טענת התובע בסיכומיו לפיה, התובע מצא עבודה חדשה כשלושה שבועות לאחר סיום עבודתו בנתבעת בחיפה ולא באזור מגוריו הינה טענה עובדתית שעלתה לראשונה בסיכומים ועל כן לא ניתן להתייחס אליה. לפיכך, התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת - נדחית. דמי הבראה 16. התובע טוען שלא שולמו לו דמי הבראה במהלך כל תקופת עבודתו בנתבעת ועל כן הוא מעמיד את תביעתו על 14 ימי הבראה ובסך של 4,914 ₪ (לפי תעריף של 351 ₪ ליום הבראה). 17. לטענת הנתבעת, לתובע שולמו דמי הבראה יחסיים מידי חודש בחודשו ועל כן, לתובע שולמו כל דמי הבראה שהגיעו לו במהלך תקופת העבודה והוא אינו זכאי לתשלום נוסף. 18. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי קיים תשלום חודשי בגין רכיב הבראה. לטענת התובע, התשלום המכונה בתלוש הבראה אינו אלא תשלום שכר רגיל. התובע מפנה לתלושי השכר מהם עולה כי התשלום בגין ימי העבודה כפי שמופיע בתלוש, פוצל בין רכיב המשכורת לבין רכיב ההבראה. לטענת הנתבעת, הטענה לפיה תלושי השכר אינם משקפים את המציאות הינה בגדר הרחבת חזית ויש לדחותה לאלתר. לנוכח העלאת הטענה רק במסגרת דיון ההוכחות וסיכומי התובע, לא ניתנה לנתבעת ההזדמנות להגיב לטענה. אמנם, במסגרת כתב התביעה ואף בתצהירו, התובע לא טען דבר כנגד תלושי השכר. טענה מסוג זה גם לא עלתה במסגרת הדיון המוקדם. עם זאת, לטענת הנתבעת היא שלמה לתובע את כל דמי ההבראה המגיעים לו מידי חודש בחודשו ולפיכך, טענת התובע אינה בגדר הרחבת חזית אלא ניסיון לקעקע את טענת הנתבעת. מעיון בתלושי השכר עולה, כי רכיב דמי ההבראה המופיע בתלושי השכר אינו נגזרת של דמי ההבראה השנתיים לפי עדכונם מעת לעת, אלא נגזרת של שכר העבודה. צודק ב"כ התובע כי מתלושי השכר עולה כי שכרו החודשי של התובע פוצל, בין רכיב המשכורת לרכיב ההבראה. נציין כי אין מניעה בקביעת שכר הכולל את רכיב ההבראה ואולם הסכמה כאמור חייבת להיות מפורשת וחד משמעית. לא הוצג בפנינו הסכם עבודה ו/או כל הסכם אחר המאפשר את הכללת רכיב ההבראה בשכר ועל כן, אנו מקבלים את טענת התובע לפיה, לא שולמו לו דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו בנתבעת והוא זכאי לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו. אשר על כן, התובע זכאי ל - 14 ימי הבראה לפי תעריף של 351 ₪ ליום ובסך של 4,914 ₪. הפרשה לפנסיה 19. כפי שעולה מתלושי השכר, הנתבעת החלה להפריש הפרשות לפנסיה לטובת התובע החל מחודש מאי 2008. מכאן, בהתאם לצו ההרחבה לפנסית חובה, התובע זכאי להפרשות לפנסיה בגין החודשים ינואר 2008 ועד לחודש אפריל 2008, לפי שיעור של 0.00833% ובסך של 216 ₪. 20. אשר על כן, התובע זכאי לסך של 216 ₪ כפיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות לחודשים ינואר עד אפריל 2008. חגים 21. התובע נמנה על העדה המוסלמית. לטענתו, במהלך תקופת עבודתו בנתבעת הוא לא קיבל תשלום בגין ימי חג לפי עדתו והוא נאלץ לעבוד בימים אלו. עוד נטען, כי הוא עבד גם בימי החג היהודיים, מאחר והמסעדה הייתה סגורה רק בערבי החג, אך ביום החג עצמו, המסעדה עבדה כרגיל. בגין עבודה בימי החג, הוא לא קיבל גמול עבודה בחג. התובע העמיד את תביעתו על 12 ימי חג ובסך של 3,240 ₪. 22. לטענת הנתבעת, המסעדה סגורה בערבי חג יהודיים משעות הצהריים ונפתחת למחרת בשעות אחר הצהריים (עמ' 16 ש' 32, עמ' 17 ש' 1-6 לפרוטוקול). עוד נטען, כי העובדים היו מסדרים ביניהם את המשמרות לפי רצונם לרבות בגין עבודה בחג (עמ' 2 ש' 20-22 לפרוטוקול). הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע לא פירט רכיב זה ולא עמד בנטל להוכיחו. 23. התביעה דנן אינה תביעה לתשלום דמי חגים מכח צו ההרחבה, אלא לגמול בגין עבודה בימי חג. נטל ההוכחה כי התובע עבד בימי החג מוטל על התובע. התובע לא הוכיח באלו מימי החג הוא עבד ובאיזה היקף. כאמור - בהתאם לעדותה של הגב' אברהמי בימי החג, המסעדה נפתחת רק בשעות אחר הצהריים ולפיכך, העבודה בחג, ככל שהתובע עבד בחג, הייתה עבודה חלקית, בת שעות ספורות. מכל מקום, המדובר בגמול עבודה בפועל, אשר יש להוכיחו. משהתובע לא עשה כן - נדחית תביעתו לתשלום בגין גמול עבודה בחג. קיזוז והשבה- 24. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בגין תמורת הודעה מוקדמת בת 14 ימים ובסך של 3,626 ₪. לטענתה, התובע התפטר בהתראה של שבועיים ימים וזאת חרף חובתו ליתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים. הגב' אברהמי ביקשה מהתובע שישאר לעבוד עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, עקב מחסור בעובדים ואולם התובע לא נענה לבקשתה וסיים לעבוד ביום 31/3/11. 25. משקבענו, שהתובע התפטר מעבודתו בנתבעת, קמה חובתו ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת בת חודש ימים וזאת לפי סעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת). כפי שעולה מעדותה של הגב' אברהמי, התובע נתן לה התראה בת שבועיים ימים טרם סיום עבודתו בנתבעת ועל כן, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, התובע חב לנתבעת תמורת הודעה מוקדמת בת 14 ימים בסך של 3,626 ₪. הנתבעת רשאית לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת מהסכומים שנפסקו לתובע. סוף דבר 26. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. דמי הבראה בסך של 4914 ₪. ב. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לפנסיה בסך של 216 ₪. התובע ישלם לנתבעת תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,626 ₪. הנתבעת רשאי לקזז מסכומים שנפסקו לתובע את תמורת ההודעה מוקדמת. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/3/11 ועד לתשלום המלא בפועל. 27. לנוכח תוצאת פסק הדין, אין צו להוצאות. 28. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. הודעה מוקדמת