תביעה לתשלום דמי תאונה לא הוגשה בתוך 90 יום מיום התאונה 2. בדיון המוקדם הוסכם כי אין מחלוקות עובדתיות וכי הנתבע אינו כופר בעובדות ובנסיבות המקרה כפי שפורטו ע"י התובע, אך נטען כי בהתאם להוראת סעיף 157 לחוק לא ניתן אף בעובדות ובנסיבות המפורטות לאשר את תביעתו. על כן ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב בשאלה המשפטית. 3. ואלה הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: א. ביום 5.8.11 נגרם לתובע נזק ממשי לקרסולו עת נפצע במהלך משחק כדור עף בקאנטרי חולון. ב. התובע הובהל לבית החולים והתברר כי סובל משבר ופריקה של הקרסול. לכן אושפז התובע 3 ימים ושוחרר מגובס ומקובע לביתו, ללא דריכה אלא עם קביים לתקופה של חודשיים. ג. כחודש וחצי לאחר האירוע פנה התובע לב"כ המייצגת אותו בתיק זה ומסר לה את המסמכים הרפואיים על מנת להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. ייפוי הכוח נחתם ביום 29.9.11 ואין חולק כי התובע שהה באי כושר עד 24.10.11. ד. ב"כ התובע טוענת בכתבי הטענות ,אך לא הגישה על כך מסמכים רפואיים, כי בעת קבלת ייפוי הכוח היתה בשבועות האחרונים של הריונה והובהלה מוקדם מהצפוי בסוף חודש אוקטובר ללידה ויצאה לחופשת לידה ב- 31.10.11. מצבה הרפואי של ב"כ התובע הסתבך בלידה והיא חזרה לעבודתה רק בתום חופשת הלידה ב- 18.2.12. ה. ב"כ התובע חזרה לטפל בתיקו של התובע לאחר חזרתה, זימנה אותו לפגישה נוספת בטרם הגשת התביעה למל"ל וטופס התביעה הוגש בפועל למל"ל לאחר השלמות של מעסיק נוסף של התובע רק ביום 22.3.12. ו. עוד עולה מטופסי התביעה, כי התובע חתם על הטפסים רק ביום 15.12.11 (דבר המעלה תהייה לגרסת ב"כ מתי החלו התובע וב"כ לטפל בתיק) וכי מעסיקו כ.י.ד. "ערוץ הקניות בע"מ" חתם על טופס זה ביום 18.12.11 ואילו חתימת מעסיקו הנוסף ב- 5.3.12. זאת ועוד, גם בתעודה הרפואית לנפגע בתאונה אשר צורפה וחתומה ע"י רופא התובע, זו נחתמה ע"י הרופא ב- 25.12.11. ז. התביעה הוגשה ביום 22.3.12 בגין אירוע תאונה מיום 8.5.11 ועל כן הנתבע כבר ביום 27.3.12 דחה את התביעה. 3. כאמור גדר המחלוקת היא האם דחה הנתבעת את טופס התביעה לדמי תאונה כדין, בהתבסס על סעיף 157 לחוק. 4. המסגרת הנורמטיבית סעיף 157 לחוק, קובע: "על אף הוראות סעיף 278 תוגש תביעה לגמלה לפי פרק זה למוסד תוך 90 ימים מיום התאונה; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, ליתן את הגמלה אם נתבעה אחרי המועד האמור בגלל סיבה שמנעה מהמבוטח הגשת התביעה במועד, ובלבד שהתביעה הוגשה תוך 90 ימים מהיום שחדלה להתקיים הסיבה". הכרעה 5. התובע טוען כי היה מושבת מעבודה במשך חודשיים ונגרם לו נזק כלכלי רב. התובע טוען כי לא השתהה ופנה לב"כ במסגרת 90 הימים והשיהוי שנגרם בהגשת התביעה למוסד אירע עקב הלידה המוקדמת של ב"כ וסיבוכיה. עוד טוען התובע כי ההתמהמהות בהגשת הטפסים לנתבע נבעה מנסיבות אובייקטיביות שלא היו תלויות בתובע או בבאת כוחו. התובע טוען כי מדובר במקרה יוצא דופן ובאם תביעתו לא תתקבל יגרם לו עוול. לעניין סעיף 157 לחוק, טוען התובע כי היו לו ולב"כ נסיבות אשר מנעו הגשת התביעה כפי שקובע החוק וללא שליטתו של התובע ולא של ב"כ ולכן על הנתבע היה להפעיל את שיקול דעתו ולבחון את התביעה לגופה ולא לדחותה על הסף בשל חלוף המועדים. הנתבע מנגד טוען כי בהתאם להוראות הדין במועד חלוף 90 הימים מהתאונה, התובע היה כבר כשיר לעבודה ולהגיש את התביעה ולכן לו היתה לו כל מניעה להגשתה. באשר לטענה של מניעות ב"כ, זו אינה רלבנטית בפרט שלא הוצגו מסמכים רפואיים מטעמה המצביעים על מניעות. 6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העובדות וכן הוראות הדין והפסיקה דין תביעה זו להידחות. כעולה ממסכת העובדות, 90 יום מיום האירוע הסתיימו ביום 3.1.11. ב"כ התובע יצאה לחופשת לידה ביום 31.10.11, והתובע כבר חתם על טופס ייפוי הכוח ביום 29.9.11, על כן לא ברור מדוע לא הוגשה התביעה במועד בין ע"י התובע ובין על ידי ב"כ עוד בטווח 90 הימים הקבועים בחוק. זאת ועוד, כפי שעלה מהטפסים הרי כל החתימות ע"ג טופס התביעה נעשו בחודש דצמבר 2011. עובדה זו סותרת את טענת התובע בדבר חדלות יכולת ב"כ לעבוד בתקופת חופשת הלידה ואף לטענתה כי הטפסים הוכנו ונחתמו רק עם חזרתה מחופשת הלידה. לכן המסקנה היחידה היא כי הטפסים נמסרו לתובע עוד בסוף חודש ספטמבר ע"מ שידאג להחתים את רופאו ומעסיקו אך הוא עשה כן רק בחודש דצמבר, לאחר חלוף המועד של 90 הימים כקבוע בחוק. התובע לא הציג כל ראיה על מניעות שלו להגשת הטפסים כפי שמאפשר סעיף 157 לחוק לשם הפעלת שקול הדעת של הנתבע להארכת המועד ב- 90 יום נוספים. הטענות הנטענות כי ב"כ היתה מנועה מלהגיש את טופסי התביעה אינן רלבנטיות לגדר השיקולים שעל הנתבע להפעיל במקרה זה. מטרת החוק למונח "סיבה שמנעה" היא אשפוז או ריתוק לבית של התובע אשר מונעים ממנו אובייקטיבית הגשת התביעה. אך לא ניתן לראות במניעות ב"כ להגשת התביעה , חופשת הלידה בה שהתה, בפרט שיצאה לחופש הלידה ב- 30.10.11, חודש לאחר קבלת יפוי הכוח. לא זו אף זו, לו היתה מוגשת התביעה מידית ביום חזרתה מחופשת הלידה, והיו מוגשים אישורים רפואיים על מניעות הגשתה בחודש אוקטובר ניתן היה לבחון שוב את החלטת הנתבע, ברם, חלוף 90 הימים הנוספים היו 1.2.12 והתביעה הוגשה רק ב- 22.3.12. 7. לאור כל האמור, התובע איחר בהגשת התביעה ללא סיבה מוצדקת ולפיכך דין התביעה להידחות בהתאם להוראות סעיף 157 לחוק. משלא התבקשו הוצאות על ידי הנתבע, אין צו להוצאות. דמי תאונה