תקנה 11 לתקנות הביטוח לאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 השאלה שבמחלוקת: 3. מה הוא בסיס השכר לפיו יש לחשב את דמי הפגיעה, להם זכאי התובע: האם יש לערוך את החישוב בהתאם להכנסות התובע בשנת 2009 כפי שעשה הנתבע, או שמא יש לערוך את החישוב בהתאם להכנסות התובע בשנת 2010 כפי שמבקש התובע? השדה המשפטי: 4. א. הכלל בחוק הביטוח הלאומי הוא כי השומה הסופית במס הכנסה, אשר משקפת נאמנה את הכנסתו של העצמאי, קובעת את דמי הביטוח שהעצמאי חב למוסד לביטוח לאומי (סעיפים 345(א) ו-345(ב)(1) חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995). ב. חריג לכלל נקבע בסעיף 11(א) לתקנות הקובע: "אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו;". לאמור, הוראת תקנה 11 (א) קובעת שאירעה למבוטח תאונת עבודה תחושב הכנסתו לפי המקדמות ששילם המבוטח לביטוח לאומי לפני הפגיעה, ולא לפי השומה הסופית במס ההכנסה. ג. המקדמות לביטוח לאומי נקבעות על פי שומת מס הכנסה הסמוכה ביותר לשנה השוטפת שיש בידי הביטוח הלאומי שנתקבלה לפני ה-1 בינואר בשנה השוטפת. עם זאת, המבוטח או מייצגו רשאים להגיש בקשה להקטין או להגדיל את המקדמות לתשלום דמי הביטוח (סעיפים 2 ו-4 לתקנות). 5. תכלית תקנה 11 עולה בקנה מידה אחת עם הכלל היסודי שבחוק הביטוח הלאומי לפיו תשלום דמי הביטוח והגמלה קשורים זה בזו, כצבת. על פי דמי הביטוח הגמלה. המטרה העיקרית שבתקנה 11 היא, אפוא, להבטיח שהכנסת המבוטח טרם התאונה - כמשתקף בדמי הביטוח ששילם כמקדמות לפני האירוע התאונתי- היא שתהווה בסיס לקביעת שיעור הגמלה. כך לא תפחתנה הכנסות המבוטח, אם פחתו אלה כתוצאה מהפגיעה, ולא תיפגע גמלתו. מטרה שנייה העומדת בבסיס התקנה היא מניעת ניסיונות מרמה של מבוטחים עצמאיים אשר ינסו ל"תקן" הכנסתם כלפי מעלה, אחרי הפגיעה, אם יידעו שדמי הפגיעה יכולים להיקבע על פי הכנסה גבוהה יותר מזו המשתקפת במקדמות ששילמו עובר לפגיעה, ובכך להגדיל, לתקופה ארוכה מאוד, את גובה הגמלה. מטרה השלישית של תקנה 11 היא חיוב עצמאיים להגיש בזמן אמת דיווח מדויק של ההכנסות לביטוח הלאומי אשר יאפשר את קיום תכלית חוק הביטוח הלאומי והיא חלוקה נאותה של הגמלאות לפי הקריטריונים (עב"ל 20/99 סדיק - המוסד לביטוח לאומי (פורסם 18.02.02); עב"ל (ארצי) 11243-05-10 ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם 30.12.12)). הנה כי כן, מאפשרות התקנות למבוטחים, לבקש להגדיל את המקדמות בדמי הביטוח, בכל מקרה שהם כבר יודעים שהכנסתם עלתה לעומת השומה הסופית האחרונה שעל פיה נקבעו דמי הביטוח. ועל פיה משלמים הם את המקדמות. 6. עם זאת ובשים לב לתכלית התקנה, בשורה של פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה צומצמה תחולת תקנה 11 בנסיבות בהן מבוטח מוסר טרם התאונה וללא קשר אליה דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו לביטוח לאומי או למס הכנסה. בנסיבות שתוארו תחושב הגמלה לפי השומה הסופית, כפי שתיקבע לתקופה שבה אירעה הפגיעה, ולא לפי ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב מקדמות ביטוח לאומי (ראו גם: עב"ל 51013/98 הנו - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.02.02); עב"ל 1171/00 בן יששכר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 97 (2003); עב"ל 316/03 המוסד לביטוח לאומי - בשירי, פד"ע מ 145 (2004)). העובדות הדרושות לענייננו: 7. בשנת 2010 התובע שילם מקדמות ביטוח לאומי לפי נתוני השומה הסופית של שנת 2007 אשר הסתכמה בסך 108,041 ₪. בשנת 2010, התובע או מייצגו לא הגישו בקשה להגדלת מקדמות בהתאם להכנסה בשנת 2009. 8. בשנת 2011 התובע שילם מקדמות ביטוח לאומי לפי נתוני השומה הסופית של שנת 2009 אשר הסתכמה בסך 316,373 ₪. בשנת 2011, עובר לתאונה, התובע או מייצגו לא הגישו בקשה להגדלת מקדמות בהתאם להכנסה בשנת 2010. בשנה זו, טרם התאונה, עמדו לתובע לפחות שלוש הזדמנויות לעדכן את מקדמותיו לנתבע בהתאם להכנסותיו בשנת 2010: 01.01.11, 01.04.11, 01.07.11. 9. רק ביום 14.02.12, לאחר התאונה, הועברו נתוני שומה זמנית לשנת 2010 שעמדה על 536,164 ₪. עיקר טענות הצדדים: 10. התובע טוען כי מתקיימות בעניינו הנסיבות בהן יש לחרוג מהוראת תקנה: א. לטענתו לא היה ניסיון למרמה מצדו, והדיווח המאוחר על העלייה בהכנסותיו בשנת 2010 נבע מסיבה טכנית בלבד. לטענת התובע ניתן ללמוד על התנהלותו התקינה מול רשויות המס לאורך השנים. ב. עוד טוען התובע כי תשלום המקדמות למס הכנסה בגין שנת 2010 בתאריך 24.05.11, טרם התאונה, מהווה ראיה לכך שהתובע דיווח למס הכנסה על הכנסותיו בשנת 2010. 11. הנתבע טוען כי פעל כדין, עת יישם את הוראת תקנה 11 (א) לתקנות לצורך חישוב גמלת התובע. זאת משאין חולק שהתובע לא עדכן את הנתבע, טרם התאונה על עלייה בהכנסותיו, ולא ביקש להגדיל את תשלום המקדמות ששילם. הכרעה: 12. נקדים מאוחר למוקדם ונציין שהגענו לכלל מסקנה, שלא הוכחו בפנינו היוצאים מן הכלל אשר בעטיים יש לחרוג מהוראת תקנה 11. ההיפך הוא הנכון, לדעתנו, אם יותר לתובע להשתית הכנסותיו לצורך תשלום דמי הפגיעה, במקום על המקדמות ששילם, עת לא עשה מאומה, שניתן לעשותו כדי להגדיל את תשלום המקדמות, יריק מתוכן את הוראת תקנה 11, על תכליתה ומטרותיה, אותם פרטנו לעיל. ונבאר. 13. התנהלות התובע לאורך השנים, מאז 2009 ואילך, מעידה כי לא הקפיד לעדכן את מקדמותיו לביטוח לאומי. כך, למרות שהתובע ידע בשנים 2010 ו-2011 על גידול בהכנסותיו לאור ההכנסות בשנים 2009 ו-2010 בהתאמה, הוא לא הגיש בקשה לתיקון מקדמותיו והמשיך לשלם מקדמות לביטוח לאומי בסכום נמוך יותר מאשר היה משלם אילו תיקן את מקדמותיו. התנהלות זאת עומדת בניגוד לתכלית תקנה 11 בדבר חיוב מבוטחים עצמאיים לדיווח מדויק בזמן אמת לביטוח לאומי. 14. לא הובאו בפנינו ראיות על כך שהתובע הגיש דו"ח עדכני על הכנסותיו, טרם התאונה, למס הכנסה או לביטוח לאומי. התובע עושה שימוש בטענה שילם מקדמות למס הכנסה טרם התאונה, כדי לשכנע שפעל בתום לב והצהיר על הכנסותיו העולות. אולם טיעונו זה מעורר שתי תהיות: האחת - אם היה התובע מודע לכך שהכנסותיו שעלו "מצדיקות" תשלום מקדמות בהתאם להכנסה גבוהה למס הכנסה, מדוע לא מצא כן לעדכן את מקדמותיו לביטוח הלאומי? אין חולק שמקדמות לביטוח הלאומי לא עודכנו (וראו לעיל האמור בסעיף 8). השנייה - בחינת מסמך אותו צירף התובע לתביעתו אשר כונה "דו"ח מקדמות לשנת 2010" ייתכן ומלמד על תשלום מקדמות למס הכנסה בהתאם למחזור שנתי מדווח בשנת 2010 על סך 926,085 ₪ טרם התאונה - אך גם אם אכן כך הם הדברים אין בהם כדי להועיל לתובע וזאת מפני ששומת מס הכנסה הזמנית הוגשה רק ביום 14.02.2012, לאחר התאונה ועמדה על 536,164 ₪. צא ולמד, התובע לא הגיש דו"ח עדכני על הכנסותיו טרם התאונה, לא לביטוח לאומי ולא למס הכנסה. סיכום ביניים: תיקונה המאוחר של שומת מס הכנסה ע"י התובע מותיר אותו מחוץ לשערי הכניסה של אי הכלת החריג לתקנה 11. נוכח מסקנה זו, לא מצאנו צורך להרחיב, האם בעובדות דלעיל, כמו גם בשוני בין נתוני המקדמות למס הכנסה והשומה הזמנית לשנת 2010, ניתן לראות בהתנהגות התובע התנהגות שבתום לב. 15. כללם של דברים: נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח שהגיש דו"ח אמת עדכני על הכנסותיו טרם אירוע התאונה. במקרה דנן, לא רק שהתובע לא השכיל להוכיח זאת אלא גם הוכח שבמועדים שקדמו לתאונה למרות שהיו לו הזדמנויות להודיע על עלייה בהכנסותיו ואף לעדכן את מקדמותיו לנתבע - התובע לא עשה מאומה בעניין זה. בכל מקרה אין חולק שבמקרה דנן התובע לא השכיל להמציא ולו ראיה אחת שעדכן את הכנסותיו בשיעור המחזור של 2010, במועד שקדם למועד אירוע התאונה. משכך, לא מתקיימים בו התנאים להחריג עניינו מהוראת סעיף 11 לתקנות. 16. לפיכך, דין התביעה להידחות והיא נדחית. 17. אין צו להוצאות. מקדמהביטוח לאומי