בקשה לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור רקע כללי וטענות הצדדים המערער הגיש את תביעתו נשוא הערעור שבנדון לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (תיק עב 3351/08), בה טען לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין המשיבה, מחודש פברואר 2002 ועד לחודש ספטמבר 2008, כולל, כאשר מכוחם של יחסים אלו, תבע המערער שכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בסכום כולל של 677,498 ₪. בית הדין האזורי (השופט משה טווינה ונציגי הציבור מר איתן פלד ומר משה אלחיאני), דחה את טענתו של המערער בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכפעל יוצא מכך את שאר תביעותיו של המערער הנסמכות על טענה זו. בכל הנוגע להוצאות ההליך קבע בית הדין קמא כי: "לעניין ההוצאות נבקש להעיר, כי התביעה שבפנינו היא ניצול לרעה של יחסי הידידות שנרקמו בין עובדי הנתבעת לתובע והפרת האמון שנתנו הראשונים באחרון. בהתחשב בעובדה כי סכום התביעה הוא בסדר גודל של 600,000 ₪ והתובע איננו חסר אמצעים - אין מקום להימנע מפסיקת הוצאות". אי לכך ומשנדחתה התביעה, חייב בית הדין את המערער לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪. 3. ביום 13/5/12 הגיש המערער את ערעורו על פסק דינו של בית הדין קמא, בו השיג על קביעותיו ומסקנותיו של בית הדין קמא. 4. ביום 26/8/13 הגישה המשיבה את בקשתה שבנדון לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור. לטענת המשיבה, למרות פנייתה אל המערער לשלם את ההוצאות בהן חויב מיאן המערער לשלמן וגם הליכי הוצאה לפועל בהן נקטה המשיבה, העלו חסר בידיה. לטענתה על פי הפסיקה, אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור הוא אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים. לטענתה, לנוכח התנהלות המערער עד כה, קיים חשש אמיתי לכך שהמערער לא ישלם גם את הוצאותיו בערעור, וזאת חרף ההוצאות הנוספות שנגרמות ויגרמו למשיבה, לצורך ניהול הגנתה בערעור זה. 5. הבקשה הועברה לתגובת המערער, שהתנגד לה. לטענת ב"כ המערער בתגובתו, עם קבלת הבקשה הוא שוחח עם מרשו, אשר רק באותו שלב נוכח לדעת כי טרם שילם את ההוצאות. לטענת ב"כ המערער, המערער "שכח בתום לב לשלם והינו מצטער על כך מעומק ליבו" (סעיף 6 לתגובה), וכן: "... לאחר שהוברר כי המשיב (המערער - א.ר.ק.) לא שילם עדיין את הסכום, הרי שבעצת הח"מ ישלם המשיב את הסכום ללא דיחוי" (סעיף 16 לתגובה) (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.), וכן: "...אין ולא אמורה להיות כל מחלוקת בדבר חובת תשלום הסכום ע"י המשיב" (סעיף 15 לתגובה). מכל מקום, לטענת ב"כ המערער בתגובתו, עם תשלום הסכום מתאיינת מאליה הבקשה להפקדת ערובה, וכך יש לקבוע, מה גם שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ודינה להידחות בשל כך בלבד. אי לכך עתר ב"כ המערער בתגובתו לכך שבית הדין ידחה את הבקשה ויסתפק בתשלום סכום ההוצאות בהן חויב המערער על ידי בית הדין קמא, בשים לב לשיהוי הבלתי מוסבר מצד המשיבה בהגשת הבקשה. 6. במסגרת תשובתה לתגובה טענה המשיבה כי המשיב אינו יכול לטעון לשיהוי בהגשת הבקשה, בשים לב לכך שהשתהה עד הלום בתשלום ההוצאות. עוד טוענת המשיבה כי לאור תגובתו, יתכבד המערער ויעביר את מלוא סכום חובו - בערכו נכון לאותו מועד ולא ישתהה עוד, שכן אף עד למועד הגשת התשובה וחרף האמור בתגובת בא כוחו לא שילם המערער את ההוצאות. ודוק, בהודעתה מיום 7/10/13, הבהירה המשיבה כי אף נכון לאותו מועד לא שילם המערער את ההוצאות, ועל כן חזרה ועתרה לחיוב המערער בהפקדת הערובה. דיון והכרעה 7. תקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דנות בחובה המוטלת על מערער להפקדת ערובה בערעור להבטחת הוצאות המשיב. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן-התקנות) אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינן חיוב מערער או אף תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אך בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט -1969 [ראה: דב"ע נה/218-3עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391]. יחד עם זאת, נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. מעובדה זו מתחייב כי הכלל הוא שאין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. 8. על השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בשלב הערעור [ראה: ע"ע 251/03דוד X - מישל אילת הסעות בע"מ (החלטה מיום 22.6.2004); בש"א (ארצי) 1394/04גביש שלטים בע"מ ואח' - נעמה כץ (החלטה מיום 12.9.2004)], כאשר אחד הנימוקים המיוחדים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. אי לכך נקבע כי אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור. 9. עד כאן הכלל ומן הכלל לענייננו. אכן, השתהות בהגשת בקשה להפקדת ערובה עד למועד סמוך למועד הדיון, עשויה להצדיק את דחיית הבקשה מטעם זה [ראה: בש"א 308/05יחזקאל רמז - מפעלי אומנות הדפוס ב.מ. 90 בע"מ (מיום 3/5/05). יחד עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה שבנדון בהן מודה המערער למעשה כי אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו בערכאה קמא מצדיק חיובו בהפסקת ערובה, בהן הוא מתחייב לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו "ללא דיחוי", אינו טוען כי אין באפשרותו לעמוד בתשלומן, ואף עותר לכך שבית הדין יסתפק בתשלום ההוצאות על ידו ולא יחייבו בנוסף לכך להפקיד ערובה, ואחר כל אלו במשך שישה שבועות מאז הגשת הבקשה, אינו טורח לשלם את ההוצאות - אני סבורה כי אכן קיים חשש ממשי שהמערער ימנע מלשלם את ההוצאות שיושתו עליו, אם יושתו, אף בערעור זה. בנסיבות אלו ולנוכח התנהלותו התמוהה של המערער כמבואר לעיל, אני סבורה כי האינטרס של המשיבה להבטחת הוצאותיה בערעור, גובר על האינטרס של המערער לדחות ללא קץ וללא כל סיבה את תשלום ההוצאות, אשר על חובתו לשלמן אין חולק אף לשיטתו. 10. אי לכך, וחרף הסמיכות שבין מועד הגשת הבקשה למועד הדיון, שוכנעתי כי במקרה זה, יש הצדקה לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בערעור. ובאשר לסכום הערובה, הרי שעל פי הפסיקה על סכום הערובה לשקף את סכום ההוצאות בהן עשוי בית דין זה לחייב את המערער, אם יידחה הערעור. משכך, ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה שבנדון, ובמיוחד לשוויו של הסכסוך בו מדובר, כמו גם להתחייבותו של המערער לשלם את ההוצאות, שלא כובדה - נחה דעתי כי ערובה בסך של 8,500 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה בערעור שבנדון, מהווה איזון ראוי בין זכויות הצדדים שבפני. 11. סוף דבר- אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, הבקשה מתקבלת ואני מחייבת את המערער להפקיד ערובה במזומן בסך של 8,500₪ להבטחת הוצאות המשיב בערעור זה, כתנאי להמשך ההליכים בערעור. הערובה תופקד בקופת בית הדין עד לא יאוחר מיום 22/10/13. המשיבה לא עתרה להוצאות הבקשה - ועל כן אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו. התיק יובא לעיוני ככל שלא תופקד הערובה כאמור לעיל, עד למועד הנ"ל. ודוק, ככל שלא תופקד הערובה עד למועד כאמור לעיל - ינהג בית הדין בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי. ערובה להבטחת הוצאותערובהערעור