תובענה מטעם התובע לדמי תאונה בגין התקופה שמ- 13.1.12 ועד 21.3.12. המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי תאונה בגין התקופה הנ"ל במכתבו מיום 12.2.2012. ביום 30.1.2012, בטרם התקיים דיון הוכחות בתיק, שלחו הצדדים הודעה לענין עובדות מוסכמות, כמפורט להלן:- להלן העובדות המוסכמות בין הצדדים בהתאם להודעה מאוקטובר 2012: התובע הינו יליד 16.10.1966, היה בגדר תובע שאינו "עובד" ואינו "עובד עצמאי" בכל התקופה הנזכרת לעיל. התובע הגיש לנתבע תביעה בגין תאונה אישית מיום 21.11.2011 שארעה לו במסגרת משחק כדורסל והתאונה הוכרה על ידי הנתבע כתאונה אישית. הנתבע אישר את תביעת התובע לדמי תאונה לתקופה מיום 23.12.2011 ועד ליום 12.1.2012, ודחה את תביעתו באשר לתקופה מיום 13.1.2012 ועד ליום 21.3.2012. הנתבע יטען, כי התובע לא עמד בתקופה שבין ה-13.1.2012 ועד ליום 21.3.2012 בתנאי סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק) ובתנאי תקנה 2(1) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות) התשמ"א - 1981 (להלן: התקנות) היות והוא לא היה מאושפז בבית חולים בתקופה הנ"ל או מרותק לביתו, בעוד התובע טוען, כי הוא היה מרותק לביתו בתקופה הנ"ל עקב התאונה. הצדדים מסכימים, כי ימונה מומחה בתחום האורתופדי מטעם בית הדין שיקבע, האם לתובע נגרם "אובדן כושר תפקוד" כהגדרתו הנ"ל בתקופה שבין 13.1.2012 ועד ליום 21.3.2012 או בחלקה. מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו בהחלטתנו מיום 31.1.2013 מונה ד"ר דויד יפה לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלה האם התובע היה מרותק לביתו בתקופה שבין ה-13.1.2012 ועד 21.3.2012. בתאריך 3.2.2013 ניתנה חוות דעתו של המומחה. בחוות הדעת ציין המומחה כדלקמן:- "... ד"ר נוף, במכתב השחרור, ממליץ על רגל מורמת למשך 3 ימים ולאחר מכן מציין כי מותרת הליכה עם קביים ללא דריכה על רגל שמאל. בתיק הרפואי לא מצוייניות הוראות רפואיות אחרות ולפיכך מר בלו לא היה מרותק לביתו בתקופה המצוינת 13.1.2012 - 22.3.2012". בתאריך 10.2.2013 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין. על פי בקשת התובע, ביום 13.6.2013 הופנו למומחה מספר שאלות הבהרה. ביום 30.6.2013 התקבלה חוות דעתו של המומחה במענה לשאלות ההבהרה. בחוות הדעת ציין המומחה כדלקמן:- לשאלה האם יש לו התמחות בכירורגיית כף הרגל, ענה המומחה שבישראל לא קיימת התמחות כזו. לשאלה, האם שם לב שבתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בתאונה קבע ד"ר נוף כי על התובע להיות מרותק לביתו במשך 90 יום, ענה המומחה, כי קביעה זו אינה בהתאם להמלצות בספרות ואינן נדרשות, ואף צירף את המלצות האיגוד האורתופדי האמריקאי לקרע חריף בגיד אכילס. כן ציין "בספרות המצורפת מצויין, כי כעבור שבוע עד 10 ימים ניתן לקבע הרגל בגבס קצר במנח נייטרלי, מצב המאפשר שימוש נח בקביים, ניידות ואינו מחייב ריתוק לבית ...". ביום 7.7.2013 ניתן צו לסיכומים. טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה לטענת התובע בסיכומיו - הרופא המנתח קבע כי על התובע להיות מרותק לביתו במשך 90 יום מיום 21.12.2011 ולא הובא שמץ של ראיה כי התובע לא היה מרותק כאמור. השאלה הנשאלת היא, האם העובדה שהתובע פעל על פי המלצת הרופא לא זכאי לדמי תאונה, מאחר ורופא מומחה שמונה על ידי בית הדין, אשר לא ניתח את התובע, לא בדק אותו ולא ראה אותו - קבע, כי לא היה בסיס להמלצות הרופא המנתח. המלצת המומחה הרפואי מטעם בית הדין לא נעשתה על פי בסיס הכרות ספציפית עם המנותח הספציפי, כאשר מן המפורסמות שקיים פער בין תיאוריות רפואיות לבין המצב הלכה למעשה. גם מהקטע המצוטט על ידי הרופא המומחה מטעם בית הדין עולה, כי משך ההחלמה אינו אחיד וקיים פער גדול בהחלמה בין 6 ל-12 חודשים. יש להעדיף את המלצת הרופא המנתח על המלצת המומחה מטעם בית הדין. על בית הדין ולא על מומחים מקצועיים לפסוק בתביעות בהתאם להלכה. לטענת הנתבע בסיכומיו - המומחה חזר באופן עקבי וקוהרנטי על האמור בחוות דעתו לעניין כך שהתובע לא היה מרותק לביתו בתקופה הרלוונטית. בהתאם לפסיקה - בית הדין לא יטה לסטות מחוות הדעת של המומחה, אלא אם כן קיימת הצדקה יוצאת דופן כאשר בית הדין מייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה וזאת מאחר והאובייקטיביות שלו - הינה מובטחת. דיון והכרעה בתיק זה מבקש ב"כ התובע כי נעדיף את ההמלצה של הרופא אשר טיפל בתובע על חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין וזאת מאחר וחוות הדעת של המומחה לא ניתנה על בסיס הכרות עם התובע. תחילה נציין, כי הרופא המטפל, ד"ר נוף מתתיהו נתן שתי המלצות רפואיות סותרות. במכתב השחרור, רשם המומחה כי המלצתו היא: "רגל מורמת 3 ימים. הליכה מותרת עם קביים וללא דריכה על הרגל השמאלית". מנגד, בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה מיום 1.1.2012 נרשם בפסיקה נקבע "ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין, יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים". בענייננו קביעת המומחה הינה סבירה ואין בה פגמים גלויים והיא אף מתאימה ומתבססת על אחד ממכתבי ההמלצות של הרופא המטפל. המומחה אף הופנה לתעודה הראשונה לנפגע בעבודה ולא מצא שיש לשנות את חוות דעתו. בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, אנו דוחים את התביעה וקובעים כי אין להכיר בתקופת אי הכושר מתאריכים 13.1.12 ועד 21.3.12. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. דיני ספורטדמי תאונהכדורסל