התובעת מבקשת להכיר בפגיעה בגבה ככזו הנובעת מ"אירוע תאונתי" שארע לה בעבודתה ביום 22.8.11. התובעת מועסקת כעובדת במחלקת משק בבית החולים "אברבנאל" החל משנת 2009 ועד היום (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 11-12). לטענת התובעת, ביום 22.8.11, במהלך עבודתה, הרימה סיר גדול (כ-100 ליטר) לצורך שטיפה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בגבה (סע' 5 לתצהיר התובעת). התובעת מוסיפה וטוענת כי לאחר שקריאותיה לעזרה לא נענו, מאחר ואף אחד לא נכח במקום, גררה עצמה לחדר ההלבשה ונטלה נר הרגעה. לאחר כחצי שעה של מנוחה, חשה הקלה והשלימה את עבודות הניקיון והמטבח (סע' 6-7 לתצהירה). למחרת היום לא הגיעה לעבודתה, ודיווחה על האירוע לאחראית בשם כרמלה סנה. לגרסת התובעת, בשל חשש מפיטורים ובעצה אחת עם האחראית, הוחלט שלא לדווח על האירוע לבית החולים (סע' 9 לתצהיר התובעת). מספר ימים לאחר האירוע, כאשר הכאבים גברו, פנתה התובעת לטיפול רפואי (סע' 11 לתצהיר התובעת). בסופו של יום אובחנה התובעת כסובלת מפריצת דיסק בחוליות L3-L4-L5 (סע' 13 לתצהיר התובעת). לא שוכנענו בדבר קיומו של "אירוע תאונתי" במועד הנטען. זאת מהנימוקים כדלקמן: קיימת סתירה בגרסאותיה השונות של התובעת בכל הנוגע לאירוע הנטען- במסגרת טופס התביעה (נ/1) ציינה התובעת כי חשה כאבים בגבה לאחר הרמת משא כבד בעבודה. גם במסגרת התשאול שנערך לתובעת במשרדי הנתבע (נ/2) סיפרה התובעת כי בעת שהתכופפה להרים סיר כבד, חשה כאב חד בגבה. רק במסגרת תצהיר עדותה הראשית, טענה התובעת כי בעקבות הרמת הסיר, נפלה ונחבלה (ר' לעיל). גם בבית הדין חזרה התובעת על הגרסה ולפיה בעקבות הרמת הסיר נפלה ולא יכלה לקום (עמ' 3 ש' 15-17). התובעת לא ידעה להשיב לשאלת בית הדין מדוע סיפור הנפילה אינו מוזכר במסגרת טופס התביעה (עמ' 4 ש' 1-3), או "בזמן אמת" עת נזקקה לעזרה רפואית. כאמור, לגרסת התובעת למחרת היום, דיווחה על האירוע לאחראית- הגב' כרמלה סנה (ר' נ/2, סע' 9 לתצהיר התובעת). בבית הדין העידה התובעת: "כולם בבית החולים ידעו על זה. ... לא אני ביקשתי שלא ידווחו לבית החולים מחשש לפיטורים. לא דיווחו לבית החולים כי הייתי חדשה בעבודה ולא רציתי שיפטרו אותי... הם אמרו לי לנוח בבית. .. אני לא זוכרת אם אני אמרתי שלא ידווחו לבית החולים" עמ' 4 ש' 11-16). חרף האמור, גב' סנה ו/או כל אדם אחר לא הובא לעדות מטעם התובעת, והדבר אומר דרשני. במסמך רפואי נ/3 מיום שלפני האירוע הנטען (21.8.11) נרשם "כשבוע כאבים בגב תחתונה משמאל. ניבדקה על ידי אורטופד...". התובעת טוענת כי מדובר בכאב הקשור לאבנים בכליות (סע' 10 לתצהירה, עמ' 4 ש' 20-21), אולם התובעת לא הצביעה על כל תיעוד רפואי המאשר טענתה. במסמך רפואי נ/4 מיום 26.8.11, 4 ימים לאחר האירוע הנטען, מצויין במסגרת סיכום האשפוז: "הגיעה עקב כאבים עזים במותן שמאל אשר התחילו לפני כשבועיים. ..." אין כל אזכור לאירוע כלשהו בעבודתה. התובעת טענה כי: "נכון בבית החולים לא אמרתי שנפלתי, כי גם בבית החולים פחדתי להגיד שנפלתי שמא יפטרו אותי מהעבודה" (עמ' 4 ש' 29-33). במסמך רפואי מיום 30.8.11 (נ/5), נרשם: "התקבלה בשל כאבים שהחלו לפני כחודש לראשונה בחייה ללא אירוע ..." (הדגשות הוספו). כלומר, הכאבים החלו פני מועד האירוע הנטען. כמו כן, אין אזכור לכל אירוע תאונתי בעבודה ונרשם בפירוש כי הכאבים הם "ללא אירוע". בבית הדין השאלה התובעת בקשר לכך, ומצאה להכחיש כי סבלה מכאבים בגב טרם האירוע (עמ' 5 ש' 1-3). גם במסמך רפואי נוסף מיום 26.8.11 (נ/6) נרשם: "מזה כשבוע כאבים ב... ימין..." (הדגשות הוספו), ללא אזכור האירוע הנטען. התובעת חזרה והכחישה כי סבלה מכאבי גב טרם האירוע הנטען ו/או כי אמרה שהיו לה כאבי גב טרם האירוע הנטען (עמ' 5 ש' 4-5). במסמך מיום 21.9.11 (נ/7), מדווחת התובעת לראשונה לרופא המטפל על פגיעה בעבודה: "לדבריה בתאריך 22/8/11 חשה בכאב לגב תחתון לאחר הרמת משא בעבודה..." אך כאמור בגרסה המוקדמת שלה, התובעת אינה מספרת על נפילה וחבלה. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 25.9.11 (נ/8) גם כן צוין: "LOW BACK PAIN" ללא אזכור של חבלה. סיכומם של דברים - בגרסת התובעת נמצאו סתירות באשר לאופן הפגיעה; המסמכים הרפואיים הרבים הסמוכים לאירוע הנטען (לפניו ולאחריו) מצביעים על קיומם של כאבי גב טרם התאונה הנטענת; התובעת לא הביאה עדים מטעמה, חרף טענתה כי דיווחה על האירוע לאחראית, וכי עובדים רבים במקום עבודתה ידעו על הפגיעה. כל אלה מובילים למסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח קיומו של "אירוע תאונתי" במועד הנטען על ידה. אשר על כן, התביעה נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. תאונת עבודה