תביעה לשכר ולהוצאות משפט שהגיש התובע נגד מעבידתו איגוד ערים אזור באר שבע (שירותי כבאות) (להלן: "הנתבעת"), המתייחס לתקופה שמיום 13.3.2012 ועד ליום 1.6.2012. 2. את פסק הדין נפתח בהצגת העובדות אשר אינן במחלוקת והן המסגרת לדיון בטענות הצדדים. העובדות הן כדלקמן. העובדות: 3. הנתבעת הינה רשות כבאות כהגדרתה בחוק שירותי הכבאות תשי"ט-1959. התובע הוא עובד הנתבעת אשר התקבל לעבודה בתפקיד כבאי מבצעי ביום 1.2.09. 4. ביום 6.3.2010 נפגע התובע בתאונת דרכים, במסגרתה נפגע בירך ימין (שבר בירך ימין) ובמעי (קרע במעיים). כתוצאה מהפגיעה בתאונת הדרכים, נעדר התובע מהעבודה עד ליום 10.6.2010. 5. ביום 15.6.2010 חזר התובע לעבודתו בנתבעת - ככבאי מבצעי - בהתבסס על אישור רופא תעסוקה שהציג לנתבעת ולפיו הוא כשיר לעבודה. כך באישור רופא התעסוקה מיום 10.6.2010 נקבע כי: "העובד נבדק בדיקה במחלקתנו לקביעת כושר עבודתו, לאור מצבו הבריאותי הנוכחי, העובד חוזר למעגל העבודה לעבודתו הקודמת הרגילה, לפי משרתו לתאריך 13.6.2010". נספח ד' לבקשה לסעד זמני. 6. ביום 24.6.2010 - כשבוע לאחר שחזר לעבודתו בנתבעת - פונה התובע לבית החולים סורוקה בעקבות אירוע מוחי חריף. התובע אושפז בבית החולים סורוקה עד ליום 6.7.2010 ושוחרר לצורך בשיקום כולל שיקום שפתי וקוגנטיבי. 7. במהלך תקופת שיקום שארכה כשנתיים, הוכר התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, כמי שסובל מדרגת אי כושר בשיעור של 100%. לעניין זה די להפנות להודעת הביטוח הלאומי לתובע מיום 4.10.2011 לפיה: "הוועדה לעררים קבעה לך ביום 19.9.2011, דרגת אי כושר בשיעור של 100% לתקופה מ-1.6.11 עד 1.6.2012, לאור קביעה זו תשולם לך קצבת נכות בשיעור של 100%". 8. יצוין כי החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, התבססה על חוות דעת של רופא מוסמך, אשר קבע כי התובע מסוגל לחזור לעבודה "ללא מאמץ גופני, לא ליד מכונות ושאינה דורשת תקשורת". 9. ביום 18.1.2012 נבדק התובע ביוזמתו, על ידי פרופ' רכס, נוירולוג מבית החולים הדסה. על פי חוות הדעת של פרופ' רכס מאותו יום, התובע "יכול לחזור לעבודתו הקודמת ככבאי". נספח ח' לבקשה לסעד זמני. 10. ביום 13.3.2012 פנה התובע לנתבעת באמצעות באת כוחו, בבקשה "להחזיר את מרשנו לעבודה בהקדם האפשרי", בהתבסס על אישור רופא תעסוקה שצורף לפניה. האישור המדובר הוא מיום 13.3.2012 כדלקמן: "על סמך בדיקה רפואית שנערכה לשם בדיקת כושר עבודה בתור כבאי מבצעי, לפי תוצאות מסקנות הבדיקה הרפואית מיום 13.3.2012 וגם לאחר עיון במכתב מרופא מקצועי נוסף שמטפל בו והתייעצות עם מומחה נוסף, נמצא כי הנ"ל: אין מניעה רפואית לחזרה לעבודת כבאות בפועל". נספח ט' לבקשה לסעד זמני. 11. בעקבות פניית התובע מיום 13.3.2012 להחזרתו לעבודה, הופנתה הנתבעת את התובע לבדיקה רפואית בלשכת הבריאות מחוז דרום, מחלקה רפואית לעובדי מדינה. זאת לגיבוש עמדה בשאלה אם התובע כשיר לחזור לעבודה ככבאי מבצעי. 12. ביום 6.5.2012 שלח ד"ר מני רופא שירות המדינה, לנתבעת, מכתב המביא את מסקנות הוועדה הרפואית המחוזית מיום 18.4.2012 ולפיהן: "הוועדה הרפואית המחוזית קובעת לגבי הנ"ל: יכול להמשיך לעבוד בעבודתו התקנית". 13. עם קבלת החלטת הוועדה המחוזית מיום 18.4.2012 על כשירותו של התובע לחזור לתפקידו, ביקשה הנתבעת הבהרות למידת כשירותו של התובע לעבוד ככבאי מבצעי - תוך התייחסות למשימות להן הוא נדרש בתפקידו. הרקע לפניה זו היא עמדת הנתבעת האומרת, כי בדיקת הוועדה המחוזית נעשתה ללא קבלת אפיון הדרישות מכבאי מבצעי - המשימות שהאחרון מצופה לעמוד בהן. 14. בהתאם לדרישתו של ד"ר מני, רופא שירות המדינה, הציג מפקד השירות, מר ששון, את דרישות ממלא תפקיד של לוחם אש, דוגמת התובע, במכתב מיום 16.5.2012. אלה כוללות בין היתר: לוחם אש בפעולות חירום, כיבוי שריפות, נוהג בסוגי רכב כיבוי והצלה שונים, מפעיל ציוד כיבוי והצלה, משתתף בקורסים השתלמויות ואימונים, לרבות אימוני כושר גופני לשמירה על רמת כשירות כלוחם אש, עוסק בעבודות תחזוקה שוטפות ועובד במשמרות. 15. ביום 16.5.2012 הגיש התובע בקשה לצו עשה זמני ובמסגרתה דרישה להחזרתו לעבודה לאלתר. 16. ביום 23.5.2012 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן: "אנו מודיעים לבית הדין כי הגענו להסכמה לפיה יינתן צו המורה לוועדה ליתן החלטתה בתוך שבוע ימים. אנו מבקשים כי היה והוועדה מתכוונת לשנות מהחלטתה לעניין כשירות המבקש לשוב לעבודה כלוחם אש, תינתן למבקש את האפשרות להתייחס בפני הוועדה ולטעון טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה. אנו מצהירים כי לא ייעשו פניות בעל פה לוועדה, מבלי שהצד השני יהיה מודע להן". עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 23.5.2012 שורות 16-20. 17. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ועם קבלת עמדת הוועדה הרפואית מחוזית, האומרת כי התובע כשיר לעבודה ככבאי מבצעי, אף לאור ההבהרות בדבר המשימות להן הוא נדרש בתפקידו - הוצב התובע לעבודה בפועל בנתבעת החל מיום 1.6.2012. 18. במהלך כל התקופה שתחילתה בפניה לחזור לעבודה וסיומה בהשתלבותו של התובע ככבאי בנתבעת, שילם המוסד לביטוח לאומי לתובע גמלת נכות בשיעור של 100%. זאת על בסיס תביעה לתשלום גמלת נכות וקביעת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, לפיה התובע איבד 100% מכושרו להשתכר, לתקופה שעד ליום 1.6.2012. טענות הצדדים: 19. בתמצית טוען התובע, כי הוא זכאי לשכר עבודה, לרבות התוספות שהיו משולמות לו אילו עבד בפועל ככבאי מבצעי (תוספת עבודה במשמרות, בשעות נוספות ובסופי שבוע), לתקופה שמיום 13.3.2012 ועד ליום 1.6.2012. לשיטתו של התובע, דרישת הנתבעת כי יעמוד בפני וועדה רפואית מחוזית, ובקשתה להבהרות בעקבות החלטת הוועדה מיום 18.4.2012 - "אינן ראויות" סעיף 4 לסיכומי התובע. 20. עוד טוען התובע, כי הוא זכאי להוצאות משפט על ההליך שנוהל, לרבות הגשת בקשה לסעד זמני, מאחר ולטענתו הוחזר לעבודה בפועל, רק בעקבות הגשת הבקשה לסעד עשה זמני. 21. לטענת הנתבעת אין בתביעת השכר ובבקשה להוצאות משפט, כל ממש. לעניין זה טוענת הנתבעת, כי הגוף המוסמך לקבוע כי התובע כשיר לעבודה - איננו רופא מטעמו - אלא להבדיל, הוועדה הרפואית המחוזית. הנתבעת הוסיפה, כי העובדה שהתובע הוחזר לעבודה בחודש יוני 2010 על סמך קביעת רופא תעסוקה ומיד ובסמוך לאחר מכן סבל מאירוע מוחי חריף אשר התבטא בפגיעה תפקודית ממשית בעקבותיה הוכר כמי שאיבד את מלוא כושרו להשתכר עד ליום 1.6.2012 - מחייבת אותה במשנה זהירות. הנתבעת הפנתה להחלטת הוועדה הרפואית לעניין אי כושר הקובעת כי התובע איבד 100% מכושרו להשתכר לתקופה שעד ל-1.6.2012 כקביעה המחייבת התייחסות עניינית; ומכאן הצורך בבדיקה רפואית אשר תשלול את העמדתו של התובע עצמו בסיכון חיים וחשיפתם לסיכון של ציבור התלויים בו, בעקבות חזרתו לעבודה. 22. על רקע זה טוענת הנתבעת, כי היא בדין אפשרה את שילובו של התובע בעבודה, עד למיצוי הליך הבדיקה; ומכאן שאין התובע זכאי לשכר לתקופה שעד ליום 1.6.2012 כמבוקש בתביעה. 23. כן טוענת הנתבעת, כי העובדה שהתובע נהנה מגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, גמלה המותנית בעובדה שהוא איננו עובד ואיננו זכאי לשכר לתקופה בה משולמת לו הגמלה - מחייבת את דחיית התביעה לשכר. 24. על פי הנתבעת לא היה מקום לבקשה לסעד זמני שבמסגרתו התקבלה החלטה המאשרת את עמדתה הגורסת כי יש להמתין לקבלת הבהרות הוועדה הרפואית המחוזית בשאלת כשירותו של התובע לעבוד - כתנאי להחזרתו לעבודה. 25. לפיכך טוענת הנתבעת, כי אין מקום לפסוק לתובע הוצאות כמבוקש בתביעה בפנינו. דיון והכרעה: 26. אין חולק על תחולת הוראות התקשי"ר על יחסי העבודה שבין הצדדים. אלה קובעות את סמכותה של הוועדה הרפואית המחוזית לקבוע את כשירותו הרפואית של מועמד או עובד לבצע את עבודתו; וקובעות עוד כי תנאי מוקדם לקבלתו של עובד לעבודה, היא עמידתו בבדיקה רפואית שמטרתה להבטיח ש"אין בהעסקתו להוות סיכון לעצמו או לאחרים". 27. פסקה 33.241 לתקשי"ר מטילה חובה על אחראי על העסקתו של עובד לפנות ללשכת הבריאות המחוזית לקבלת עמדה בשאלת כושרו הבריאותי של העובד להמשיך בעבודתו או בשירות, אם נראה לממונה כי פעילותו של העובד בעבודה נפגעה כתוצאה ממצב בריאות או בעקבות היעדרות ממושכת בשל מצב בריאותי לקוי. 28. הוראות אלה של התקשי"ר שעניינן חובת קיום בדיקה רפואית טרם קבלתו של מועמד לעבודה, על מנת להבטיח שאין בהעסקתו משום: "סיכון לעצמו או לאחרים", כמו גם בהפנייתו של עובד לבדיקה רפואית בנסיבות בהן קיים חשש מבוסס כי העסקתו של העובד תעמיד את העובד עצמו או את סביבתו הקרובה בסיכון - הן ביטוי לחובה המוטלת על מעביד להבטיח את ביטחונם של עובדיו ושל הציבור עמו הוא בא במגע. 29. פשוט כי במציאות שבה קבעה וועדה הפועלת מכוח דין כי העובד, התובע בעניינו, איננו כשיר לעבודה בשיעור של 100% - מחובתו של המעביד, הנתבעת בפנינו, לדאוג להעמדתו של העובד לבדיקה על מנת להכריע בשאלת כשירותו לעבודה. בפרט כאשר מדובר בעבודה המעמידה את התובע בסיכון חיים ובמסגרתה הוא נדרש להציל חיים של אחרים. כך שבמציאות בה התובע איננו כשיר לעבודה, חייהם של הנזקקים לעזרתו וחייו של התובע עצמו, בסיכון. 30. יוצא מכאן כי אין לפסול את דרכה של הנתבעת עת שביקשה, לאור פניית התובע אליה במרץ 2012 לחזור לעבודה במסגרתה, את הנחיית הוועדה הרפואית המחוזית בשאלת כשירותו הרפואית של התובע לחזור לעבודתו ככבאי מבצעי. היה זה מחובתה של הנתבעת לוודא כי הוועדה הרפואית המחוזית ערה למשימות הנדרשות מכבאי מבצעי, ובהתאם לבקש הבהרות והנחיה של הוועדה הרפואית ביחס למסקנה כי התובע כשיר לעבודה, בשים לב לאותן משימות הנדרשות ממנו במסגרת תפקידו. 31. שאלה נפרדת משאלת זכותה של הנתבעת לבקש את העמדתו של התובע לבדיקה רפואית כתנאי להחזרתו לעבודה - היא שאלת עצם הפיצוי וגובה הפיצוי לו זכאי התובע ביחס לתקופה שבה נמנעה חזרתו לעבודה, עד לקביעה רפואית מוסמכת בשאלת כשירותו לעבוד. 32. בענייננו נזכיר, כי בתביעתו ביקש התובע שכר ביחס לתקופה שמיום 13.3.2012, מועד בו הודיע לנתבעת כי הוא כשיר לעבודה וביקש לחזור לעבודתו ככבאי מבצעי ועד ליום 1.6.2012, מועד בו חזר בפועל לעבודתו ככבאי. 33. לטעמנו, בנסיבות המקרה שלפנינו, דין התביעה לשכר להידחות מכל אחד מהנימוקים הבאים. 34. הנימוק הראשון לדחיית תביעת השכר, נסמך על חובת תום הלב וההגינות החלה על צדדים ליחסי העבודה. כך הדרישה לתום לב והגינות, מחייבת עובד הטוען לזכותו לחזרה לעבודה לאחר תקופת היעדרות ממושכת ועל רקע בעיה רפואית, לאפשר למעביד תקופת התארגנות סבירה לקראת חזרתו בפועל. זאת הן לצורך בחינת שאלת עצם כשירותו של העובד לחזור לעבודה (באותם מצבים בהם קיים חשש אובייקטיבי כי החזרה לעבודה מעמידה את העובד בסיכון) והן לצורך היערכות ארגונית לקראת החזרה הצפויה. 35. מכאן שאין התובע זכאי להעמיד את מעבדתו, הנתבעת, בפני דרישה להשיבו לעבודה לאלתר על בסיס חוות דעת של רופא תעסוקתי מטעמו כי הוא כשיר לעבודה. 36. אין בדעתנו לקבוע מסמרות בשאלת אורכה של תקופת התארגנות סבירה של המעביד, להחזרתו של עובד לעבודה. די לומר כי משך תקופת ההתארגנות היא תלוית הנסיבות המיוחדות של כל מקרה לגופו. כך משך ההיעדרות של העובד, הסיבה הרפואית בשלה נעדר העובד מהעבודה, מידת הסיכון בה חשוף העובד וסביבתו הקרובה כתוצאה מחזרתו של העובד לעבודה, בשים לב לתפקיד אותו ממלא העובד ומגבלותיו הרפואיות - הן כולם פרמטרים רלוונטיים לקביעת משך ההתארגנות הסביר לה זכאי מעביד במענה לדרישת העובד לחזור לעבודה, לאחר תקופת היעדרות ממושכת. 37. בהקשר זה נזכיר, כי במקרה שבפנינו מדובר בעובד אשר נעדר מעבודתו בפועל מחודש מרץ 2010 וביקש לחזור לעבודה בחודש מרץ 2012. בעת שביקש התובע לחזור ולהשתלב בעבודה ככבאי מבצעי, עמדה בתוקפה החלטה של רשות מוסמכת האומרת כי איננו כשיר לעבודה. עובד שבעבודתו הרגילה, במצב בריאות תקין, הוא חשוף לסיכון אישי, כך שהחזרתו לעבודה עוד קודם שהוא כשיר רפואית, מעמיד את התובע עצמו ואת הסובבים התלויים בו, בסיכון חיים ממשי. עובד שעבודתו מתבצעת בתחנות כיבוי במשמרות וכאן הצורך בהיערכות ארגונית לקראת חזרתו, כמבוקש על ידו. 38. על רקע הנסיבות במקרה שלפנינו עליהם עמדו לעיל, אין לומר כי הנתבעת השתהתה בטיפול בקשתו של התובע לחזור ולהשתלב בעבודה בפועל ככבאי מבצעי במידה המחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי על השיהוי בטיפול בפניה לחזרה לעבודה. 39. הנימוק השני לדחיית התביעה לשכר, הוא קיומה של החלטת בית הדין המבוססת על הסכמת הצדדים בבקשת התובע לצו עשה זמני. החלטה המורה על החזרתו של התובע לעבודה בהתאם למסקנה שתקבל הוועדה הרפואית המחוזית וזו תינתן על בסיס הבהרות הנתבעת לוועדה הרפואית המחוזית ביחס למשימות המוטלות על כבאי מבצעי במסגרת עבודתו הרגילה. 40. יוצא מכאן, כי מכוח החלטת בית הדין לא חלה על הנתבעת חובה להעסיק את העובד, התובע, עד לאותה קביעה רפואית המכשירה את העסקתו כאמור. מכאן שאין התובע זכאי לשכר עבור התקופה שעד לגיבוש ההנחיה הרפואית, אף אם הוא מבחינתו היה מוכן ומזומן לחזור לעבוד. 41. מששולם לתובע תחליף שכר לתקופה נשוא המחלוקת (התקופה שמיום 13.3.2012 ועד ליום 1.6.2012), בדרך של תשלום גמלת נכות מלאה, תשלום המותנה בהיעדר זכותו של התובע לשכר ביחס לתקופה נשוא המחלוקת - אין התובע זכאי לכפל פיצוי ביחס לתקופה האמורה בדמות השכר הנתבע וגמלת הנכות ששולמה. 42. יוצא מכאן כי דין תביעת השכר להידחות. 43. כבר אמרנו כי במסגרת הבקשה לצו עשה זמני, התקבלה בפועל עמדת הנתבעת הקובעת כי יש להמתין עד להחלטה סופית של הוועדה הרפואית המחוזית, בשאלת כשירותו של התובע לחזור לעבודתו ככבאי מבצעי, בהתחשב בהבהרות הנתבעת בפני הוועדה בשאלת המשימות איתן נדרש כבאי מבצעי להתמודד. 44. בנסיבות אלו אין לקבל את טענת התובע האומרת, כי חזרתו לעבודה היא פועל יוצא מהבקשה לצו עשה זמני ובהתאם הוא זכאי להוצאות בהן נשא לצורך הגשת הבקשה האמורה. 45. סוף דבר התביעה נדחית. בהתחשב בעובדה כי התובע חזר לעבודה בנתבעת, אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. שריפההוצאות משפטכבאות / מכבי אש