תביעתו של התובע לדמי אבטלה, נדחתה בטענה שהתובע לא צבר תקופת אכשרה מספקת, כנדרש בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). 2. במהלך ההתדיינות בתובענה התברר כי העובדות אינן שנויות במחלוקת. לפיכך, לא שמענו עדויות. אלה העובדות 3. התובע עבד ב"שרותי בריאות כללית" (שתיקרא להלן: "הכללית"), החל מיום 1/4/00. עבודתו של התובע אצל הכללית היתה במתכונת של עובד במשכורת חודשית. 4. מצב בריאותו של התובע אינו שפיר (בשל כך - עבודתו היתה בהיקף של חצי משרה בלבד). מעת לעת, היה התובע בתקופות מחלה והכללית שילמה לו דמי מחלה. בנוסף לכך, התובע בוטח בקופת גמל (ששמה "מיטבית" וכך היא תיקרא להלן) בביטוח אבדן כושר עבודה. הביטוח האמור זיכה את התובע בקבלת תגמול בגובה דמי מחלה מאת מיטבית בתקופות אי-כושר לעבודה שבעדן התובע לא היה זכאי לדמי מחלה. 5. בחודש דצמבר 2010 חלה הרעה במצב בריאותו של התובע והוא לא היה כשיר לעבודתו. התובע קיבל אישורי מחלה לגבי התקופה שממועד כלשהו בחודש דצמבר 2010 ולפחות עד יום 5/1/12, מועד שבו התובע פוטר מעבודתו על ידי הכללית. 6. הכללית שילמה לתובע דמי מחלה בגין תקופות המחלה שהיו בשנת 2010, אך במהלך שנה זו, נוצלה כל יתרת ימי המחלה שעמדה לזכות התובע אצל הכללית. לפיכך, בשנת 2011 - התובע לא קיבל דמי מחלה מהכללית, אלא קיבל ממיטבית תגמול בגובה דמי מחלה. התגמול ממיטבית היה חייב בתשלום דמי ביטוח לנתבע, ומיטבית ניכתה דמי ביטוח מהתגמול האמור. 7. בחודש אפריל 2011, לרגל חג הפסח, נתנה הכללית לתובע "שי לחג". השי האמור הביא לכך שנזקפה לזכות התובע הכנסה מהכללית בעבור חודש אפריל 2011, בסך של 175 ₪. הכללית הוציאה תלוש משכורת בהתאם לכך, ומהסכום שנזקף כ"הכנסה" באותו חודש, נוכו דמי ביטוח לנתבע (70 אגורות). 8. ביום 5/1/12, כאמור לעיל, פוטר התובע מעבודתו על ידי הכללית. 9. התובע החל להתייצב בלשכת שירות התעסוקה, כמובטל, בחודש ינואר 2012. 10. ביום 5/3/12, הגיש התובע לנתבע את התביעה לדמי אבטלה - היא התביעה שנדחתה במכתב מיום 24/4/12 שכנגדו הוגשה התובענה שבפנינו. הוראות רלוונטיות מהחוק 11. בחלק זה של פסק הדין, נביא הוראות מהחוק אשר נראות לנו רלוונטיות לתובענה זו. תחילה נביא הוראות מפרק ז' לחוק, העוסק בביטוח אבטלה, ולאחר מכן - מפרק ט"ו לחוק, העוסק בתשלום דמי ביטוח. 12. סעיף 160 לחוק קובע כי מובטל זכאי לדמי אבטלה, אם הוא השלים את תקופת האכשרה שנקבעה לו. 13. תקופת האכשרה נקבעה בסעיף 161 לחוק. ימי אכשרה מוגדרים כימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, אשר נצברו בתוך 540 הימים שלפני "התאריך הקובע", אלא שהסעיף קובע הוראות שונות בענין תקופת אכשרה, בהתאם לשאלה אם מדובר בעובד ששכרו מבוסס על בסיס יומי ("שכיר יום") או אם מדובר בעובד שאינו "שכיר יום". בעניינו של "שכיר יום" - יש צורך בצבירת 300 ימי אכשרה שהיו בגדר ימי עבודה, בתוך 540 הימים שלפני "התאריך הקובע". עובד שאינו "שכיר יום" אמור לצבור 360 ימי אכשרה (שאינם דווקא ימי עבודה בפועל) בתוך 540 הימים שלפני התאריך הקובע. 14. התאריך הקובע, הוגדר בסעיף 158 לחוק כ-1 בחודש שבו התחילה תקופה האבטלה ובלבד שחלפו לפחות 12 חודשים מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת. 15. סעיף 161(ג)(3) לחוק, קובע כי במנין תקופת האכשרה יובאו בחשבון גם ימי מחלה, שבעדם זכאי העובד לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. 16. סעיף 162(2) לחוק קובע כי תקופת ההתייחסות בת 540 הימים שבה אמורה להיצבר תקופת האכשרה, תוארך בימים נוספים אם לא נצברה תקופת אכשרה בגלל תאונה או מחלה, עד 180 ימים. 17. כאמור לעיל, תקופת האכשרה נקבעת על פי מספר הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה. לענין זה בקשר לעניינו של התובע, נכון להביא בחשבון גם את האמור בסעיף 345ב לחוק, בקשר לתשלומים בעבור תקופת אי-כושר. בס"ק (א) של סעיף 345ב לחוק, מוגדר המונח "פנסיה מוקדמת" כקצבה שמשתלמת - בין השאר - מכח הסכם עבודה, לעובד או למי שהיה עובד, לפני שהוא הגיע לגיל פרישה, לרבות תגמול שמשתלם בשל אבדן מלא או חלקי של כושר עבודה. ס"ק (ב) של סעיף 345ב קובע תשלום שמוגדר כ"פנסיה מוקדמת" יהיה חייב בתשלום דמי ביטוח כאמור בלוח י' שמצורף לחוק, למעט האמור ב"פרט 6" של אותו לוח י'. פרט 6 של לוח י' עוסק בביטוח דמי אבטלה. יישום הדין על עניינו של התובע 18. בטרם נבחן את עצם צבירת תקופת האכשרה, ניתן את דעתנו על שני עניינים שכפי הנראה שנויים במחלוקת בין הצדדים (קשה לנו לדעת את עמדתו המדוייקת של הנתבע, מאחר שהוא לא הגיש השלמת טיעונים בתשובה לטיעונים המשלימים מטעם התובע, אך אנו מניחים שאילו הנתבע היה משתכנע בצדקת טענות התובע, הוא היה מודיע לפני כן על הסכמתו לקבלת התביעה. בהעדר הודעה כזו - אנו מניחים שהעניינים שנויים במחלוקת). הענין האחד - הוא ענין ראיית תקופת המחלה שבעדה שולם לתובע תגמול ממיטבית, כתקופת אכשרה. הענין השני - הוא ענין ראיית חודש אפריל 2011 כחודש שאמור להימנות כחלק מתקופת האכשרה, בשל קבלת השי לחג באותו חודש. 19. בענין חודשי קבלת התגמול ממיטבית, אנו סבורים שאין אפשרות לקבל את עמדת ב"כ התובע על כך שחודשים אלה אמורים להימנות כחלק מתקופת האכשרה. מדובר בתגמול מאת קופת גמל, כך שגם אם הוא משמש תחליף לדמי מחלה מאת המעביד, אין הוא בגדר "דמי מחלה" לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. "דמי מחלה" על פי אותו חוק הם דמי מחלה שמשולמים על ידי המעביד עצמו. סעיף 8 לחוק האמור מאפשר, בתנאים מסויימים, למעביד להיות פטור מתשלום דמי מחלה, באמצעות ביטוח דמי מחלה בקופת גמל, אך סעיף זה אינו קובע שכל תגמול בעד תקופת אי-כושר לעבודה מאת קופת גמל, הוא בגדר "דמי מחלה". על התגמול האמור, חלות - לדעתנו - הוראות סעיף 345ב לחוק, שאמנם מחייבות ניכוי של דמי ביטוח מהתגמול, אלא שמדובר בדמי ביטוח שאינם כוללים דמי ביטוח אבטלה (שכן לפי הוראת סעיף 345ב(ב) לחוק, דמי הביטוח האמורים אינם כוללים תשלום כאמור בפרט 6 ללוח י' שמצורף לחוק. על כן, כאמור, אין אנו מקבלים את עמדת ב"כ התובע ואנו קובעים שהתקופה שבעדה קיבל התובע תגמולים ממיטבית, אינה נמנית במנין תקופת האכשרה. 20. לגבי חודש אפריל 2011, טען ב"כ התובע שמאחר שהכללית שילמה דמי ביטוח בעבור אותו חודש, יש למנות את החודש במנין תקופת האכשרה. גם טענה זו - אף שהיא טענה יפה - אינה מקובלת עלינו. כזכור, מה שניתן לתובע על ידי הכללית בחודש אפריל 2011, היה שי לחג. כתוצאה מכך, נזקפה לזכות התובע "הכנסה" (בסך 175 ₪) שעליה שילמה הכללית דמי ביטוח (בסך 70 אגורות). קביעה שמתן שי לחג שמחייב "זקיפה" של הכנסה מביאה לצבירת חודש אכשרה, אינה סבירה ואינה יכולה להיחשב פרשנות הגיונית של החוק. אילו הטענה היתה מתקבלת, היה הדבר מביא לכך שעובד במשכורת חודשית יהיה זכאי לצבירת תקופת אכשרה בת 30 (או אף 31) ימים בשל קבלת שי לחג, בעוד שעובד שהוא "שכיר יום" לא היה זוכה לשינוי בתקופת האכשרה שלו בשל קבלת שי לחג. לא זו היתה כוונת המחוקק, בעת שהפריד לגבי אופן צבירת תקופת האכשרה בין עובד חודשי לבין עובד יומי. אצל עובד חודשי (שנדרשת ממנו צבירת תקופת אכשרה בת 360 ימים) מוצדק להביא בחשבון את כל ימי החודש שבעדו שולמו דמי ביטוח, שכן אין מקום להתחשבן עמו על מספר ימי העבודה המדוייק. אולם, אין להבין מכך שיש להביא בחשבון תקופת אכשרה בת חודש גם כשלא היו כל ימי עבודה באותו חודש. באופן דומה, עובד חודשי שהעסקתו מסתיימת במהלך חודש מסויים, אמורים לזקוף לזכות מנין תקופת האכשרה שלו רק את הימים בחודש שבהם עדיין היו יחסי עובד-מעביד בינו לבין מעסיקו, ולא את כל ימי החודש, אף ששולמו דמי ביטוח בעד אותו חודש. לפיכך, כאמור, אין אנו מקבלים את טענת ב"כ התובע בקשר לאפריל 2011. 21. נעבור כעת למנין תקופת האכשרה של התובע. ראשית, נקבע מה הוא "התאריך הקובע" לגבי התובע. התובע, החל להתייצב כמובטל בלשכת שירות התעסוקה במהלך ינואר 2012. לפיכך, בהתאם להגדרה שבסעיף 158 לחוק, "התאריך הקובע" של התובע, הוא יום 1/1/12. 22. התובע, כעובד במשכורת חודשית, היה אמור לצבור 360 ימי אכשרה (שבעניינו - הם 360 ימים שעליהם שולמו בעדו דמי ביטוח אבטלה), בתוך 540 הימים שלפני 1/1/12, כשאת תקופת 540 הימים האמורה, ניתן להאריך בימי המחלה שאינם נספרים כחלק מימי האכשרה, וזאת - עד למקסימום של 180 ימים. 23. מאחר שבכל שנת 2011 התובע היה חולה ובלתי כשיר לעבודתו, ובכל אותה שנה הוא כבר לא היה זכאי לדמי מחלה מהכללית, אלא קיבל תגמול ממיטבית, הרי שהיו יותר מ-180 ימים שבהם הוא היה חולה בתוך תקופת 540 הימים של תקופת ההתייחסות, כך שנכון להאריך את תקופת ההתייחסות במלוא 180 הימים שניתן להאריך אותה, על פי סעיף 162(2) לחוק. על כן, תקופת ההתייחסות שאותה יש להביא בחשבון לגבי התובע, היא תקופה של 720 ימים שקדמו בתכוף לפני יום 1/1/12, כלומר - 720 ימים שהסתיימו ביום 31/12/11. תקופה זו החלה ביום 11/1/10. (התקופה שמיום 11/1/10 ועד יום 31/12/11, היא תקופה בת 720 ימים). 24. גם אם נביא בחשבון שכל ימי שנת 2010 היו ימי שנצברים כימי אכשרה בעבור התובע (ואין אנו בטוחים שנכון לקבוע כך, כי - כאמור לעיל - ההחמרה במצב בריאותו של התובע החלה כבר במהלך דצמבר 2010 וייתכן שלא על כל ימי המחלה בדצמבר 2010 התובע היה זכאי לדמי מחלה) - הרי שהתקופה שמיום 11/1/10 ועד יום 31/12/10 היא תקופה בת 355 ימים בלבד, כך שעדיין חסרים לתובע 5 ימים לשם צבירת 360 ימי האכשרה הנדרשים. לפיכך, נראה כי אין אפשרות לקבל את התביעה. 25. ברצוננו להבהיר כי החשבון שעשה הנתבע, כפי שהוא הופיע בסעיפים 5 ו-7 להודעתו מיום 25/7/12, הודעה ששימשה כתב הגנה) - אינו מקובל עלינו כחשבון הנכון לפי החוק. נסביר כאן - בקצרה - מדוע החשבון האמור אינו נכון: בסעיף 5 לאותה הודעה, ציין הנתבע כי תקופת ההתייחסות המקורית החלה ביום 1/7/10. אולם, מנין של 540 ימים שמסתיים ביום 31/12/11, אינו מתחיל ביום 1/7/10, אלא רק ביום 10/7/10. באותו סעיף 5 להודעה, נאמר שנכון להוסיף 176 ימים על תקופת ההתייחסות בשל המחלה, אך הנכון הוא שהיה צריך להוסיף 180 ימים, כפי שהסברנו לעיל. ההסבר שנתן הנתבע, בהודעתו מיום 31/7/12, על כך שהוא הוסיף רק 176 ימים בשל כך שהתובע פוטר ביום 5/1/12, אינו מסביר מאומה. העובדה שהתובע פוטר ביום 5/1/12, אינה משליכה על מנין הימים שאותם יש להוסיף על תקופת ההתייחסות. (ממילא הימים שמ-1/1/12 ועד יום 5/1/12 הם ימים שהיו לאחר התאריך הקובע, ותקופת ההתייחסות נמנית עד לתאריך הקובע). בסעיף 7 להודעה מיום 25/7/12, ייחס הנתבע לתובע צבירת תקופת אכשרה בת 30 ימים בלבד, גם בחודשים יולי, אוגוסט ואוקטובר 2010, אף שהם היו חודשים בני 31 ימים. גם בכך טעה הנתבע. ההסבר שהנתבע התיימר לתת בהודעתו מיום 31/7/12, על כך שמאחר שמדובר בעובד חודשי רואים את החודש ככולל רק 30 ימים, הוא הסבר תמוה, שאינו מתיישב עם החוק, לא עם לוח השנה, לא עם ההגיון ולא עם האופן שבו הנתבע עצמו נהג עם התובע לגבי חודשים אחרים שבהם 31 ימים (ינואר, מרץ ומאי 2010). אכן, אם היינו מתבססים על החישוב שעשה הנתבע לגבי מועד תחילת תקופת ההתייחסות המקורית (1/7/10), ואז מתקנים את טעויותיו של הנתבע בענין מנין הימים שאותם מוסיפים לתקופת ההתייחסות המקורית (180 במקום 176) ובענין החודשים יולי, אוגוסט ואוקטובר 2010 (שבהם היו 31 ימים ולא רק 30, כך שהיינו מוסיפים עוד 3 ימים למנין ימי האכשרה), היינו מגיעים לתוספת של 7 ימים מתקופת האכשרה שהגענו אליה, והיינו רואים את התובע כמי שצבר 362 ימי אכשרה. אולם, לדעתנו, טעויותיו של הנתבע בחישוביו, אינן יכולות להקנות לתובע זכות שאינה קיימת לו לפי החישוב הנכון על פי הדין. לפיכך, אף שאנו מצרים על כך שהנתבע טען טענות שאינן נכונות, וייתכן שבכך הוא גרם להטעיית התובע, אנו סבורים שמשהגענו למסקנה שלא ניתן לראות את התובע כמי שצבר תקופת אכשרה מספקת (שכן הוא צבר תקופת אכשרה שהיתה לכל היותר בת 355 ימים, כאמור בסעיף 24 לעיל, מתוך 360 הימים הנחוצים). לסיכום 26. התוצאה מהאמור לעיל היא, שגם לאחר הארכת תקופת ההתייחסות במרב הימים האפשריים, וגם לאחר ההנחה המיטיבה עם עניינו של התובע (ההנחה שהוא היה זכאי לדמי מחלה על כל ימי המחלה בדצמבר 2010) - לא ניתן לראות את התובע כמי שצבר תקופת אכשרה מספקת. 27. על כן, אנו דוחים את התביעה. 28. אין צו בדבר הוצאות משפט. 29. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. תקופת אכשרהדמי אבטלה