1. תביעת התובעת להכיר בהתקף כאבי גב שתקף אותה כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 21.3.12. בנימוקי מכתב הדחיה צוין, כי פקיד התביעות סבר שלא אירע לתובעת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה, וכי אין קשר בין כאבי הגב לבין אירוע כלשהו מ-5.10.11. כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. 2. התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בחודש נובמבר 2011. נציין, כי אין זו תאונת העבודה הראשונה של התובעת, וכי התובעת היתה מודעת עוד לפני חודש 10/11, למסמכים שיש להמציא כאשר טוענים לפגיעה שהינה פגיעה בעבודה (עיין לדוגמא בתאונה מ-9.2.03 ובתעודה לנפגע בעבודה ממועד זה). 3. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה נרשם באשר לפרטי הפגיעה, כי המדובר בפגיעה מתאריך 5.10.11, סביבות השעה 12:00, וכי התובעת נכנסה למחסן על מנת להוציא סחורה וארגזי ביצים ו-: "בשעה שהרמתי את ארגזי הביצים נתפס לי הגב וחשתי בכאבים..." התובעת ציינה כי לא נכחו עדים בעת הפגיעה, וכי מסרה הודעה למנהלת הסניף שבו עבדה, בשם כרמלה, יום למחרת ב-6.10.11 התובעת אף ציינה כי פנתה לקבלת טיפול רפואי לראשונה בתאריך 6.10.11. 4. בהודעתה לחוקר מסרה התובעת, כי עבדה בסניף של סופר מרקט "כמעט חינם" במשך כ-5 חודשים בתפקיד סדרנית סחורה, וכי בתאריך 5.10.11, בשעה 12:00 נכנסה למקרר על מנת להוציא ארגזי חלב ולסדרם במחלקה, וכאשר הרימה ארגז חלב, חשה דקירה בגבה בצד שמאל. התובעת אף מסרה לחוקר, כי לא יכלה להזיז את רגל שמאל, וכי הגיעה למדרגות חדר האוכל ונחה כשעה, אולם לא יכלה להמשיך בעבודתה, ולכן הודיעה בשעה 13:00, למנהלת הסניף, שנתפס לה הגב, אם כי היא לא סיפרה לה שזה בעקבות הרמת ארגז, מאחר וחששה מפיטורים. התובעת לחוקר, כי פנתה יום למחרת קופת חולים. התובעת הופנתה ע"י החוקר לכך, שבטופס התביעה היא טענה שהכאבים הופיעו בעת הרמת ארגז ביצים, וכעת היא טוענת שמדובר בהרמת ארגז חלב, ותשובתה היתה שהיא הרימה באותו יום ארגז ביצים וגם ארגז חלב. התובעת אף אישרה בהודעתה לחוקר, כי לא סיפרה לרופא ב-6.10.11, על האירוע הנטען בעבודה, לגרסתה, מאחר וחשבה שלא מדובר במשהו רציני. התובעת אף טענה בהודעה לחוקר, שהיה ירקן שעבד בסופר בשם חן, שראה שנתפס לה הגב. 5. מעיון ברישומים הרפואיים עולה, כי בתאריך 6.10.11, בשעות הבוקר, היתה התובעת אצל ד"ר ג'מאל פואז ומסרה כי: "בבוקר לאחר תנועה פתאומית נתפס הגב" וכי היא מתקשה בהליכה. נדגיש, כי אין המדובר באנמזה שותקת, אלא באנמזה סותרת, הן באשר למועד בו הופיעו הכאבים, והן באשר לסיבה בגינה הופיעו הכאבים. מהרישום הרפואי הראשון עולה, כי התובעת דיווחה שהכאבים הופיעו בבוקר הגעתה למרפאה, וכי אלה הופיעו לאחר תנועה פתאומית, ואין המדובר בכאבים שהחלו ביום האתמול - 5.10.11, בעקבות הרמת משא/ארגז. התובעת בחקירתה הנגדית לא נתנה הסבר מניח את הדעת כלשהו לסתירות אלה, ונציין, כי גם אם היינו מוכנים לקבל הסבר על העדר פירוט שהכאבים הופיעו בעבודה, הרי על מועד שונה של הופעת הכאבים, כמו גם על סיבה שונה, קצת קשה להתגבר. כמו כן, נציין, כי גם אם התובעת לא רצה להתלונן אצל המעסיק, ביום המקרה, על הופעת כאבי הגב, הרי איננו מוצאים הצדקה שגם לרופא לא תאמר את האמת, אם הסיבה היתה החשש לפיטורים. הרי המעסיק אינו בא לבחון את הרישומים הרפואיים מידי יום אצל הרופא. יתר על כן, נציין, כי לאור רישום רפואי זה, וודאי שמוטל על התובעת נטל מוגבר להוכיח, כי המדובר ברישום שגוי, כך שאם התובעת טוענת שהיה עובד כלשהו באותו סניף שבו עבדה, אשר לו היא סיפרה בזמן אמת בתאריך 5.10.11, שנתפס לה הגב בעקבות הרמת ארגז, היינו מצפים כי תזמן עובד זה למתן עדות לפני בית הדין, על מנת שיאשר גרסתה. התובעת העידה (עמ' 5 סיפא לפרוטוקול): "עובד בשם חן ראה אותי יושבת על המדרגות ושאל אותי מה קרה וסיפרתי לו מה קרה", אולם היא אף לא ניסתה לאתר אותו על מנת לזמנו ליתן עדות. התובעת לא הביאה עד כלשהו להוכיח שעבדה בתאריך 5.10.11, רק חלק מיום העבודה, לא הביאה עד להוכיח, מה הסיבה שמסרה למעסיק על יציאתה מהעבודה לפני סוף היום, ולא הביאה כעד את אותו עובד, שלדבריה, אמרה לו בזמן אמת שהסיבה לכאבי הגב הינה הרמת ארגז, זמן קצר קודם לכן. בנסיבות אלה, קשה לנו לקבל את הגרסה, כי כל האמור ברישומי הרופא מ-6.10.11, שהינם הרישומים הראשונים לאחר האירוע הנטען, הינו שגוי, הן מועד הופעת הכאבים, והן הסיבה להופעתם. 6. התובעת התייצבה בקופת חולים גם בתאריך 10.10.11, וגם אז לא סיפרה על אירוע כלשהו בעבודה, ורק בתאריך 18.10.11, כמעט שבועיים לאחר האירוע הנטען, היא הגיעה לרופא (ד"ר גרייב ג'ורג'), וטענה שהכאב בגב החל יום לפני ביקורה הראשון אצל ד"ר ג'מאל, בעת שהרימה ארגזי ביצים וסחורות אחרות, וכי אז היא לא דיווחה על כך, מאחר וחשבה שהמדובר בבעיה קלה. טופס בל 250 הוצא לתובעת בתאריך 17.10.11. 7. התובעת אף נשאלה בחקירתה הנגדית באשר לבעיות קודמות בגב והשיבה, כי היא סבלה בעבר רק מכאבים קלים ולא קיבלה תרופות או זריקות, ואף לא היתה באי כושר בגין כאבי גב בעבר (עמ' 7, ש' 14-15 לפרוטוקול), אולם מעיון בחומר הרפואי עולה, שבשנת 2009 סבלה התובעת מגב תפוס (ודוק: ב-30.6.09 כתב הרופא המטפל, כי מאתמול התובעת סובלת מגב תפוס, כך שכאשר נאמר לרופא שהכאבים הם מאתמול, הוא רושם זאת, וכאשר נאמר לרופא, כי הכאבים הם מהבוקר, אז הוא רושם בדיוק את שנאמר). כמו כן עולה, כי התובעת קיבלה אישורי מחלה בהתייחס לכאבי הגב בשנת 2009. 8. בנוסף לאמור לעיל נציין, כי גם לא ברור, מתי דיווחה התובעת לממונה עליה - כרמלה, על האירוע. בטופס התביעה, כמפורט לעיל, צוין כי התובעת יידעה את כרמלה ב-6.10.11, אולם מעדות התובעת לפנינו עולה, שהיא מסרה לכרמלה ב-5.10.11, שהיא עוזבת בשל כאבי גב וגם ב-6.10.11 מסרה שאינה מגיעה בשל כאבי גב. לגרסת התובעת היא אמרה לכרמלה את אותם דברים בשני הימים, כאשר לא ב-5.10.11 ולא ב-6.10.11, נמסר מפיה לממונה על הרמת ארגז כסיבה להופעת כאבי גב (עיין עמ' 5, ש' 13-17 לפרוטוקול). 9. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, וזאת מתוך ההנחה, כי: "חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון... ההזדקקות לרישומי בית חולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים" (דיון מט/0/23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352 ודב"ע מב/0/106 המאוזכר שם). ועיין גם בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה. באותו פסק דין קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. עיין גם בעב"ל 229/06 ציון מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי (2.3.08), בו נפסק, כי ממסמכי בית החולים עולה, כי המערער סבל מכאבים קודם לארוע הנטען בעבודה בו הופעת הכאבים מוזכרת, בלא קשר לאזכור של ארוע כלשהו . ועיין גם בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (25.3.08), נפסק: "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר הארוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים ארוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו. " נדגיש, כי הגרסה העולה מהמסמכים הרפואיים, אינה בגדר חזקה חלוטה, אלא שהתובעת לא הביאה ראיה חיצונית, או עד כלשהו, על מנת לסתור את הרישום הרפואי הראשון. 10. לאור האמור לעיל, תביעת התובעת - נדחית. 11. אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי