ערעור כנגד החלטתה של הועדה הרפואית שקבעה למערער 5% לפי סעיף 35(1) א-ב מותאם ושלא התייחסה לנושא הכאב הנוירוטי כמפורט בחוו"ד ד"ר מילצמן ("חווה"ד"; "הועדה"). 2. הועדה התכנסה בעקבות פס"ד שניתן בהסכמה ביום 19.1.12 ע"י כבוד הרשמת (כתוארה דאז) ק. כהן, שקבע כדלקמן: "1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתבצע בדיקה קלינית נוספת של טווחי התנועה של הצוואר והגב של המערער. 2. אם נוכח ממצאי הוועדה לאחר הבדיקה הנוספת תקבע הוועדה נכות, תשקול הוועדה אם יש מקום לבצע חשבון עובר ושב ואם כן תעשה זאת לאור הלכת מרגוליס. 3. הוועדה תתייחס במפורט לחוו"ד של דר' מילצמן - צייחין מיום 5.5.10 ובכלל כך לעניינים הבאים: א. הנכות שנקבעה בגין הגבלת התנועות בצוואר ובגב. ב. הנכות שנקבעה בגין תסמונת כאב נוירופאטי. ג. הנכות שנקבעה בגין תסמונת התנהגות לכאב. הוועדה תשקול להיוועץ עם מומחה פסיכיאטרי בעניין זה. 4. הוועדה תנמק החלטתה. 5. המערער וב"כ יוזמנו לדיון בפני הוועדה." ("פסה"ד"). 3. טוען המערער כי היה על הועדה ליישם סעיף 37(7), משקבעה מגבלה קלה בע"ש ולא ליישם סעיף מותאם. ככל שיושב עניינו לועדה, יש להפנותה לכך שאין דרישה למגבלה במספר טווחים. הועדה לא התייחסה לכאב הנוירוטי, כמתחייב מחווה"ד. מדובר בכאב ולא במגבלה/הפרעה מוטורית. לא יתכן כי ניתנה לו נכות נפשית (המבוססת על "הסינדרום ההתנהגותי כתגובה לכאב מתמשך") ולא תוקנֶה נכות על הכאב. יש מקום לקבוע נכות מותאמת, להפעיל תקנה 14 (באין סעיף מתאים; דב"ע 0-29 גמליאל נ' המל"ל; עב"ל 78/03 אהרון אברהם נ' המל"ל). הועדה לא ערכה הבדיקות הדרושות/לא נועצה במומחים המתאימים (גם אם הדבר לא נקבע במפורש בפסה"ד). משכשלה בכך הנוירולוגית שבועדה - ומשעולה כי מדובר בנכות יחסית נדירה ברפואת הכאב - אין למומחית הכלים הנדרשים, כשבפני הועדה חוו"ד של מומחה כאב. כפי שנוהגים בתביעת נזיקין (לא פלת"ד) - אין להפלות נ"ע. כשיש חוו"ד תת-מומחיות - יש למנות מומחה יועץ בתחום (עב"ל 425/99 המל"ל נ' סעדי יהודה). עוד טען כי לא חזר לעבודתו ומשעובד הוא פחות שעות נגרמה ירידה ניכרת בהכנסותיו. 4. המשיב בטיעוניו עתר לדחיית הערעור, משפעלה הועדה עפ"י פסה"ד: פסה"ד לא הורה על הוועצות עם מומחה נוסף. הועדה פירטה את ממצאיה ואבחנותיה. הטענות בתחום האורטופדי יוצאות נ' שק"ד רפואי - ואינן מלמדות על פגם משפטי. הועדה מצאה מגבלה קלה וחלקית, ולכן קבעה 5% לפי פריט 35(1)א-ב מותאם, כסמכותה (דב"ע לג/0-40 דולזר נ' המל"ל). אין ביה"ד מחליף שק"ד בשק"ד הועדה, משעסקינן בענין שבמומחיות רפואית (דב"ע ל/ 0-11 צבי סימן טוב נ' המל"ל). בהעדר פגם משפטי ומשנימקה הועדה עמדתה - עתר לדחות הערעור. 5. בהתאם להחלטתי הגיש המערער עותק הפרוטוקולים. משלא היו קריאים - הוריתי על הגשתם ע"י המשיב. ביום 3.7.13 הגיש ב"כ המערער "תוספת לסיכומים מטעם ב"כ המערער" וטען כי נוסף לב"כ המערער נכח בועדה ד"ר צחייק, נוירולוג מומחה בתחום הכאב (שמסר את חווה"ד) והנוירולוגית שבועדה, ברוב הגינותה ציינה למומחה כי אינה מבינה בתחום הכאב (שהינו תת התמחות). בהתאם להחלטה מ- 11.7.13 הגיש המשיב הבהרתו, תוך שהפנה לפסה"ד ולכך כי ניתן בהסכמת ב"כ המערער, כך שהושב לאותו הרכב ולא נתבקש מינוי מומחה נוסף. בברור מול המל"ל עלה כי אין תת התמחות בכאב בועדות. כן צרף פרוטוקולים קריאים. בהתאם להחלטה מ- 23.7.13 ניתן עתה פסה"ד. 5. ולהכרעתי - א. עניינו של המערער בא בפני הועדה עפ"י פסה"ד. בהתאם - יש לבחון אם ביצעה הועדה כמתחייב מפסה"ד ובכל הכבוד - הא ותו לא. כך, ראוי להזכיר כי נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים טרם הוסכם על החזרת הענין לועדה לפי הצעת ב"כ המשיב ובהסכמת ב"כ המערער (דנא; ולאחר חילופי ייצוג). אגב כך, ראוי להזכיר כי "ד"ר צחייק" לא הגיש כל חוו"ד מטעם המערער (ככל הנראה, לא הוא הופיע בפני הועדה...) ומכל מקום, ככל העולה מפרוטוקול הועדה (23.2.12) הן ד"ר מלצמן-צייחין והן ב"כ המערער נכחו בועדה ואף אמרו דברים והמערער (שכונה "התובע") הסכים עם כל מה שאמרו. הנה כי כן, כעולה מהאמור - נתקיים בוועדה סעיף 5 לפסה"ד. ב. בישיבתה הראשונה (23.2.12; מול סעיף 21) בוצעה בדיקה אורטופדית: הליכה תקינה, בדיקת צואר, בדיקת גב תחתון. באשר להבט הנוירולוגי ציינה הועדה כי בדיקה קודמת היתה תקינה. הועדה מציינת כי בבדיקת EMG עדכנית אין סימן משמעותי לעומת בדיקות קודמות, אלא רק "חשד" לנזק שורשי וללא כל קורולציה קלינית, בבדיקה נוירולוגית. בהתאם קובעת הועדה כי אין פתולוגיה בעלת משמעות ולסכום קובעת במסקנותיה כי ביחס לצואר אין מגבלה או ממצא המצדיק הענקת נכות. באשר לגב התחתון - עפ"י הממצאים האובייקטיביים קיימת הגבלה קלה וחלקית בכיפוף לפנים, המקנה 5% לפי סעיף 35(1)א-ב מותאם. באשר לתסמונת הכאב הכרוני בהבטים הפסיכולוגיים, שמעה הועדה את ד"ר מלצמן וקראה את חוות דעתו המפורטת והפנתה את המערער לבדיקה פסיכיאטרית. עולה עד עתה כי בכך קיימה הועדה את המתחייב מפסה"ד בסעיפים 1, וסיפא סעיף 3ג'. ג. בחוו"ד הפסיכיאטר מ- 18.3.12 (בפניו התייצבו וטענו המערער, ב"כ המערער וד"ר מלצמן) - המערער נבדק וממצאי בדיקתו פורטו. הפסיכיאטר קובע נכותו 10% לפי סעיף 34(ב)(2) ואינו מקבל חוו"ד מלצמן. בהתאם, התכנסה הועדה בישיבתה השניה ב- 19.4.12, מאשרת הקביעות הקודמות, כולל עפ"י חוו"ד הפסיכיאטר. הועדה קובעת למערער 14.5% לצמיתות מ- 16.11.10. הנה כי כן - הועדה פעלה כמתחייב מפסה"ד, על כל הבטיו (ומשלא מצאה לבצע חשבון עו"ש - "קיימה" אף את הוראת סעיף 2 לפסה"ד). ד. יצויין כי הועדה לא קבעה "מגבלה קלה בע"ש" אלא, "הגבלה קלה וחלקית" ובהתאם - יישמה סעיף מותאם (חלקי). בהתאם - לא נמצאה טעות משפטית בהבט האורטופדי. הועדה יישמה את הפריט שנראה כמבטא באופן הנכון ביותר את המצב הקליני של המערער. באשר לתחום הנוירולוגי - הועדה מציינת כי בדיקה נוירולוגית נמצאה תקינה, ואף התייחסה לתוצאות בבדיקת EMG, המלמדת על "חשד" לנזק שורשי - שאין לה איזשהו ביטוי קליני בבדיקה קלינית- נוירולוגית - מה שאינו תומך בפתולוגיה כלשהי משמעותית (בתחום הנורולוגי). בהתאם, לא מצאה לקבוע נכות נוירולוגית כלשהי אלא, סברה כי יכול שיהא לתסמונת הכאב ביטוי בתחום הנפשי ובהתאם - ביקשה בדיקת המערער ע"י פסיכיאטר. בהקשר זה - משלא נמצאה מגבלה קלינית בבדיקה נוירולוגית, ממילא, לא היתה טעות בפעולתה, משלא קבעה % נכות נוירולוגיים. ודאי כך עת הוענקה בגין תסמונת הכאב - נכות נפשית, כאמור לעיל. ה. למעלה מן הצורך - ל"תוספת" שמצא המערער להעלות כאמור - פסה"ד והמערער היו ערים להרכב הועדה. לא היה מקום לטענה בשלב זה בו הועלתה. ויוער - מחוו"ד ד"ר מלצמן קשה ללמוד כי הוא בעל תת התמחות ברפואת כאב, ככל שכזו אכן מוכרת (וכזו לא ממש נטען) ומנגד, המינוח "אינה מבינה בכאב" אינו משפטי הדורש התייחסות משפטית. ו. בהתאם לכל האמור - משלא נמצאה בפעולת הועדה טעות משפטית, משפעלה עפ"י פסה"ד - אין לי אלא לדחות הערעור. ז. אין צו להוצאות. רפואהערעורועדה רפואית