בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט דורי ספיבק ונציגת הציבור גב' ענת שחר; תע"א 5280-09) מיום 29.4.12, בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתה אצלה וסיומה, ובכלל זה דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי מחלה וגמול שעות נוספות, בסך כולל של 27,038 ₪. בנוסף, הטיל בית הדין על המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪. הרקע לבקשה: 2. המשיבה עבדה אצל המבקשת, חברה המספקת שירותי ניקיון, החל מחודש דצמבר 2006. בחודש אוקטובר 2008 התפטרה המשיבה מהעבודה, לטענתה, מחמת הרעה בתנאי העבודה. לפיכך תבעה פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. עוד עתרה המשיבה לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות, דמי חג, דמי מחלה, פדיון חופשה ופדיון הבראה. 3. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיבה בחלקה. התביעה לפיצויי פיטורים נדחתה מן הטעם שלא הוכחה ההרעה המוחשית; התביעה לחלף הודעה מוקדמת נדחתה מן הטעם שהמשיבה התפטרה; התקבלה טענת המשיבה כי עבדה במתכונת קבועה הכוללת שעות נוספות, לפיכך נפסק לה גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך של 18,874 ₪; עוד נפסקו הפרשי דמי הבראה - 1,749 ₪, דמי חופשה - 2,842 ₪ ודמי מחלה - 3,573 ₪. טענת המבקשת לפיה היה מקום לקזז את חלף הההודעה המוקדמת שהמשיבה לא נתנה לרגל התפטרותה - נדחתה מן הטעם שלאור מחלת המשיבה ממילא לא יכלה לעבוד במהלך ההודעה המוקדמת. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪. 4. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 2.7.12, דחה את הבקשה משלא מצא כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו חיוב כספי. מכאן הבקשה לעיכוב הביצוע שלפני. הבקשה וטענות הצדדים: 5. המבקשת טוענת כי סיכוייה להיפרע מן המשיבה, אם יתקבל ערעורה, קלושים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי מצבה הכלכלי של המשיבה קשה ויש לה התחייבויות רבות לרבות החזר משכנתא. עוד נטען, בהסתמך על תצהיר מנכ"ל המבקשת, כי המשיבה הודתה באוזניו כי לא תוכל לעמוד בהשבת הכספים למבקשת ככל שהערעור יתקבל. כן צויין כי, נוכח מצבה הכלכלי, לא טרחה המשיבה לממש את פסק הדין אשר ניתן לפני למעלה משנה וחצי ורק לאחרונה החלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו. המבקשת מדגישה כי מההלכה הפסוקה ניתן ללמוד שיכולת ההשתכרות של המשיב, מהווה שיקול משמעותי בקבלת ההחלטה לעניין עיכוב ביצוע פסק דין כספי ומטה את כפות המאזניים באופן שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. 6. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר במסגרת הודעת הערעור, כי טעה בית הדין בכך שקבע כי בשבוע עבודה בן 5 ימים יש לחשב שעה נוספת החל מ- 8.6 שעות ביום, בניגוד לצו ההרחבה בדבר מעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים שקבע כי יום העבודה הוא בן 9 שעות; לא היה מקום לקבל את גרסת המשיבה בדבר היקף שעות העבודה שביצעה; לא היה צורך בפירוט שעות בתלוש לעובדת חודשית שעבדה מתכונת קבועה של 9 שעות ביום ומעולם לא עבדה שעות נוספות וקיבלה משכורת חודשית, שכן העסקתה קדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר; תקופת מחלה אינה נמנית על תקופת הודעה מוקדמת ועל המשיבה היה לתת הודעה מוקדמת בתום מחלתה; המשיבה עבדה 21 חודשים ועל כן היתה וזכאית לדמי חופשה ולדמי הבראה פחותים מאלה שנפסקו לה; המשיבה זכתה בסכום של כ- 40% מהסכום שתבעה ובנסיבות אלה לא היה כל מקום לפסיקת הוצאות לטובתה. המבקשת מציינת כי היא נכונה להפקיד בקופת בית הדין ערבות בנקאית בגובה הסכום שיקבע על ידי בית הדין. 7. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענת כי הבקשה דנן הוגשה בשיהוי מהותי של למעלה משנה וחצי מיום מתן פסק הדין ולמעלה משנה ממועד דחית הבקשה לעיכוב הביצוע שהוגשה לבית הדין האזורי. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים, שכן מדובר בפסק דין מנומק ומפורט כראוי, המבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. בהיבט של מאזן הנוחות נטען כי המבקשת לא השכילה להצביע על כך שיהיה קשה או בלתי אפשרי להיפרע מהמשיבה אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי המבקשת לא הביאה כל ראיה ממשית שיש בה כדי להצביע - ולו לכאורה - על חשש ממשי שיקשה עליה להיפרע מהמשיבה אם תשלם את הסכום הפסוק ולאחר מכן יתקבל ערעורה. בקשר לכך נטען כי המשיבה מעולם לא דיברה עם המבקשת ובטח לא לגבי עיכוב ביצוע פסק הדין, ולשם התקשרות המשפטית ביניהם שכרה עו"ד. עוד נטען כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן שהמשיבה היתה זכאית לקבלן לפני למעלה מחמש שנים לאחר ניהול מאבק משפטי ממושך, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן. כן נטען כי ניסיון המבקשת להשחיר את מצבה הכלכלי אינו במקום מה גם שטענה זו נטענה בעלמא, ללא כל בסיס עובדתי. בתוך כך מציינת המשיבה כי יש לה מעמד ונכסים ומאז שסיימה עבודתה אצל המבקשת היא עובדת מזה כ- 3 שנים בעבודה מסודרת ומשתכרת בין 5,000 ₪ ל- 6,000 ₪ לחודש. עוד טוענת המשיבה כי בתה הינה בעלת תפקיד והכנסתה גבוהה ויכולה לספק בנקל ערבויות וביטחונות, ככל שיידרש. הכרעה: 8. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. 9. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה, גם מבלי להדרש לשיהוי שבהגשת הבקשה, ואלה טעמיי בתמצית: באשר לסיכויי הערעור - עיון בהודעת הערעור מעלה כי עיקרה מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי בנוגע לקיומה של מתכונת עבודתה הכוללת עבודה בשעות נוספות וכנגד הקביעה שאין מקום להורות על קיזוז הודעה מוקדמת. קביעות עובדתיות אלה נסמכות, בין היתר, על התרשמותו של בית הדין מהעדים ששמע ומכלל הראיות שהוצגו לו. ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בעניינים מסוג זה. מבחינה זו, נראה, על פניו, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. גם בטענות התחשיביות לא מצאתי כי סיכויי הערעור לכשעצמם מצדיקים עיכוב ביצוע, ובכל אופן מדובר בהפרשים לא מהותיים. באשר למאזן הנוחות - מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן שהמשיבה היתה זכאית לקבלן לפני למעלה מחמש שנים, ובדרך כלל אין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין כי המשיבה זכאית להן. מעבר לכך, המבקשת לא השכילה להצביע על חשש ממשי שיקשה עליה להיפרע מהמשיבה אם תשלם את הסכום הפסוק ויתקבל ערעורה. בעניין זה הנטל להוכיח מוטל עליה ולא על המשיבה. המשיבה תמכה את תשובתה בתצהיר ובתלוש שכר ממקום עבודתה. טענת מנהל המבקשת מתייחסת לתקופה שלפני למעלה משנה, וגם אם נתעלם מהכחשתה הטענה על ידי המבקשת, הרי שהצהרתו אינה אקטואלית. לפיכך, גם אם ישנם סיכויי ערעור מסוימים לגבי גובה הסכום הפסוק, הרי שאין באיזון בין מאזן הנוחות אל מול סיכויי ערעור אלה, כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. 10. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪. עיכוב ביצועתל אביב