ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים שקבעה נכות בשיעור 42% בגין פגיעה בידיים

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים שקבעה למערערת נכות בשיעור 42% בגין פגיעה בידיה. (להלן: "החלטת הועדה"). הסוגיות בעניינן הוגש הערעור הן ניכוי מצב קודם ומועד תחילת הנכות. 2. התשתית העובדתית: א. המערערת ילידת 1947, עבדה בייצור כלי קרמיקה קרוב ל- 25 שנים. ב. המערערת הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי על מנת שהפגיעה בידיה תוכר כתאונת עבודה (ב"ל 6323-08). פרופ' בוסקילה שמונה כמומחה מטעם בית הדין קבע בחוות דעתו מיום 13.6.10 כדלקמן: "יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין עבודתה כפי שתוארה בסעיף 2 לעיל, אך אני זוקף 50% מההתפתחות של האוסטיאוארטריטיס בידיים, לעבודה ו- 50% לגורמים אחרים שהוזכרו והכרוכים בשכיחות גבוהה יותר של התפתחות אוסטיאוארטיריטיס". בעניין זה נשלחו למומחה שאלות הבהרה ע"י בית הדין, וכך השיב המומחה: "העובדה שייחסתי את הפגימה בכפות הידים לתנאי העבודה (בשיעור של 50%) הינה דווקא בשל העובדה המצוינת כאן דהיינו: פער קליני גדול בין האוסטיאוארטיטיס המרשימה שיש בכפות הידיים שלה, לבין איזורי מפרקים אחרים בהם היא לא בולטת, ולמעשה מתועדת רק בבדיקות הדמיה". ג. ביום 10.4.2011 ניתן פסק דינה של כב' השופטת לאה גליקסמן, סגנית הנשיא (כתוארה דאז) לפיו: "ניתן בזה תוקף של פסק דין להודעת המוסד לפיה מוכרת הפגימה בכפות ידיה של התובעת כפי שהוגדרה בחוות דעתו של המומחה הרפואי כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995". ד. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה את נכותה של המערערת בשיעור 42%. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לוועדה רפואית לעררים (להלן: "ועדת הערר"), הן לעניין מועד תחולת הנכות והן לעניין שיעור הנכות. ה. ועדת הערר שהתכנסה ביום 26.2.2012, דחתה את הערעור והשאירה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, על כנה. ועדת הערר קבעה כי עבור הפגיעה בכפות ידיה של המערערת יש להתאים נכות בשיעור של 50%, לפי סעיף 44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. הועדה ניכתה מחצית משיעור נכות זה והעמידה את שיעור נכותה של המערערת בשעור של 27.8%, וזאת בהתאם לחוות דעתו של פרופ' בוסקילה, המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין לדון בשאלת הקשר הסיבתי. הועדה הרפואית לעררים קבעה כי מועד תחילת הנכות הוא 20.7.03. על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שבפני. 3. טענות המערערת בקליפת אגוז: טעתה הועדה הרפואית לערערים שניכתה מהנכות שנקבעה מחצית בגין מצב קודם, שכן הוועדה לא הצביעה על מצב קודם ערב תחילת עבודתה של המערערת ויתרה מכך היה על הוועדה להצביע על סעיף הליקוי בהתאם לתקנות אותו יש להתאים, והיא שגתה משלא עשתה כן. מעבר לאמור, לאחר שהוכרה פגיעתה בעבודה אין לנכות מצב קודם רק אם קיים גורם נוסף שתרם לנכותה. עוד טוענת המערערת כי ניתן ללמוד מהתיעוד הרפואי שהוצג בפני הוועדה כי כבר בשנת 1995 היא סבלה משינויים ארטרוטיים במפרקי כפות הידיים, ולפיכך שגתה הוועדה בקבעה כי מועד תחילת הנכות הינו משנת 2003. 4. טענות המשיב בקליפת אגוז: המומחה הרפואי קבע כי יש לייחס 50% ממצבה של המערערת לאופי עבודתה, ו-50% נוספים לתהליך תחלואי שאינו קשור בעבודה. לפיכך, לאור קביעת המומחה מנועה הועדה מלסטות מקביעה זו. דיון והכרעה: 5. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את הנימוקים להכרעתי. 6. הלכה פסוקה וידועה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)). בנוסף יצוין כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130 (1985)). 7. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי ועדת הערר עיינה בפסק דינו של בית הדין לעבודה מיום 6.4.11, עיינה בחוות דעת ד"ר בוסקילה מיום 6.3.11, קראה את תשובותיו לשאלות ההבהרה וכן שמעה את ב"כ התובעת. לעניין מחלת מקצוע הבהירה הועדה כי אין מדובר כאן בניכוי מצב קודם, אלא מדובר במחלת רקע סיסטמית עם החמרה שלה באזור אנטומי מוגדר בפרקי כפות הידיים. הועדה קבעה את שיעור הנכות למחצית משיעור המגבלה בשל השילוב בין מחלת הרקע לבין מה שהוגדר כמחלת מקצוע. בנוסף, הועדה דחתה את ערר התובעת לעניין ניכוי נכותה בגין העבר. לעניין תחולת הנכות קבעה הועדה כדלקמן: "הועדה סבורה כי מחלת הפרקים הסיסטמית כמתואר בחומר הרפואי שהוצג בפני הועדה בשנת 1995 וזאת זמן רב טרם הופיע ההחמרה הנקודתית בכפות הידיים, ובמשך אותה תקופה המשיכה התובעת בעבודתה ובעיסוקה, והפסקת העיסוק בעיסוקה היתה לפני כשנה וחצי, וזאת בשל חוסר יכולת לתפקד עם כפות הידיים, עקב מגבלות הנובעות ממחלת הפרקים הכוללת, ולפיכך הועדה מסתפקת גם בדחיית הערר לענין תחולת הנכות. לסיכום הנכויות הינן כפי שנקבע בוועדה מדרג ראשון, ובתחולה מ- 20.7.2003." 8. במקרה דנן, אין מדובר בתאונת עבודה כי אם במחלת מקצוע שמטבעה הבשילה על פני זמן ולא באירוע ממוקד בזמן. על כן, בנסיבות המקרה דנן בהן הוכרה פגיעת המערערת כמחלת מקצוע, יש לבחון איזה חלק מנכותה של המערערת אין לייחס לתנאי עבודתה ולוועדה נתונה הסמכות לקבוע באיזה מידה נובעת נכותה של המערערת מן העבודה (עב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סואעד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.3.12). מנימוק הועדה ניתן ללמוד כי ועדת הערר סברה כי השילוב בין מחלת הרקע של המערערת ומחלת המקצוע, הוא זה שגרם לנכותה הנוכחית, ולפיכך נקבעה נכותה בשיעור זה. הוועדה סברה כי השפעת העבודה על נכותה הכוללת של המערערת היא השפעה חלקית ופעלה בהתאם לחובתה וקבעה בהחלטה מנומקת איזה חלק אין לייחס לעבודה. משכך לא מצאתי כי נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין. לעניין מועד תחילת הנכות הועדה נימקה כי קביעת מועד תחילת הנכות, החל משנת 2003 נובעת מכך שקודם למועד זה, המשיכה המערערת בעבודתה. 9. בסיכומו של דבר הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה מהו שיעור נכותה של המערערת ומהו המועד לתחולתו. קביעת הועדה בעניין זה היא עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה של הועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו. יתר על כן, הנמקת הועדה ברורה ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה. 10. סוף דבר: א. הערעור נדחה. ב. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי - אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ידייםערעורועדה רפואיתערר