2. התובע הינו יליד 1929 אשר הגיע לישראל בשנת 1995 מאוקריאנה. 3. התובע פנה מספר פעמים במהלך השנים 2008-2012 לנתבע בכדי לקבל גימלת סיעוד, אולם בקשותיו נדחו, בשל העובדה כי מידת תלותו בזולת אינה מספקת בכדי לקבל זכאות לגימלת סיעוד. 4. לאחר שמצבו הרפואי של התובע החמיר, פנה הוא לנתבע פעם נוספת וביום 22/11/12 הודיע הנתבע לתובע כי בקשתו נדחתה מאחר ואין הוא מוגדר כ"מבוטח" בהתאם להוראות פרק י' לחוק. 5. התובע פנה למשרד הפנים בכדי להסדיר את מעמדו בארץ וביום 2/4/12 ניתנה לו תעודת אזרחות בהתאם לסעיפים 5-8 לחוק האזרחות, התשי"ב - 1952. 6. לאחר קבלת תעודת אזרחות פנה התובע פעם נוספת לנתבע על מנת לקבל זכאות לגימלת סיעוד, אולם שוב בקשתו נדחתה פעם נוספת בנימוק שאינו מוגדר כ"מבוטח" לפי פרק י' בחוק. 7. בדיון שהתקיים ביום 17.12.12, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה ינתן פסק דין על יסוד סיכומים בלבד, שכן לא התגלו מחלוקות עובדתיות בין הצדדים. 8. התובע טען בסיכומיו כי הנתבע הציג לו מצג שווא לפיו זכאותו לגמלת סיעוד נדחתה על רקע מצב רפואי בלבד, ואין כל בעיה עם מעמדו וביטוחיו בנתבע, ואילו היה יודע שקיימת בעיה עם מעמדו היה פועל להסדיר עניין זה. 9. עוד טוען התובע כי הוא הסתמך על מצג השווא שהציג בפניו הנתבע, והבין כי אם מצבו יורע, תשולם לו גמלת סיעוד, מאחר ובתחילה הנתבע לא קשר בין זכאותו לגמלה, לבין מעמדו. 10. הנתבע טען בסיכומיו כי התובע אינו זכאי לגמלת סיעוד מאחר ומעמדו אינו עולה על החלופות שנקבעו בפרק י' לחוק לעניין "מבוטח" הזכאי לגמלת סיעוד, שכן התובע עלה לארץ לאחר גיל 60. 11. עוד טען הנתבע, כי לא הטעה את התובע לאחר פניותיו, שכן בפניותיו הראשונות התובע לא עמד בתנאי הסף לזכאות לגימלת סיעוד, מאחר ומצבו הרפואי בעת פניותיו לא הצדיק זכאות לגימלת סיעוד. 12. עוד ציין הנתבע כי גם אם התובע הוטעה על ידי פקיד התביעות, אין בכך ליצור זכויות על פי חוק. 13. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. 14. סעיף 223 לחוק קובע שתי חלופות לגבי הגדרת מבוטח הזכאי לגמלת סיעוד, כדלקמן: "מבוטח" - אחד מאלה: (1) מבוטח לפי פרק י"א; (2) (נמחקה); (3) (נמחקה); (4) תושב ישראל שעלה לפי חוק השבות, או תושב ישראל שבידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, שניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העלייה, והכל אם אינם מבוטחים בביטוח זקנה וביטוח שאירים" . מבוטח לפי פרק י"א, כאמור בסעיף 223 (1), מוגדר בסעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי כך: "240.(א) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא מי שביום שבו נעשה לראשונה תושב ישראל כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בלוח א'1." 15. התובע החל להיות תושב ישראל בהיותו למעלה מגיל 65, לאחר שכבר הגיע לגיל הקובע לגביה, כאמור בחלק ג' של לוח א'1 המצורף לחוק הביטוח הלאומי. משכך, יש לבחון את זכאותו בהתאם לחלופה בסעיף 223(4). 16. מחומר הראיות שהונח בפני עולה כי התובע נכנס לישראל שלא בהתאם לחוק השבות, ואינו מוגדר כ"עולה חדש" (ר' נ/3), ואף לא הציג אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל, וכי ניתן לו סל קליטה כאמור בחוק. 17. מטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת כי התובע אינו במעמד של "מבוטח" כהגדרתו בסעיף 223 (4) לחוק והמחלוקת בין הצדדים נסובה אחר השאלה האם יש בהתנהגותו של הנתבע כלפי התובע משום לתת סעד לתובע בדמות גימלת סיעוד. 18. התובע הבהיר בסיכומיו כי תלונתיו כלפי הנתבע נובעים ממצג שווא שהציג הנתבע, לפיו לכאורה זכאותו לקבלת גמלה תבחן רק על רקע מצבו הרפואי, דבר אשר גרם לו לפנות פעם אחר פעם לפנות לנתבע, ואף להגיש בקשה להתאזרחות, אולם לא מצאתי בדברים אלו משום לקבוע כי הינו זכאי לגימלת סיעוד. 19. התובע אינו עונה על הגדרת מבוטח הזכאי על פי חוק לגימלת סיעוד, ואין בהתנהגות של הנתבע כגוף ציבורי, לצור עילה לזכאות גימלה אשר אינה קיימת בחוק. (ר' עב"ל 2010/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, ). 20. לנוכח האמור, הבקשה נדחית. מסמכיםמשרד הפניםסיעודאזרחות