2. הצדדים הסכימו על העובדות הבאות: א. התובעת ילידת 1982. ב. התובעת ילדה לידה ראשונה ביום 26.8.09. ג. התובעת יצאה לשמירת הריון ביום 10.7.11 ואושרה לה גמלת שמירת היריון עד ליום 31.8.11. 3. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי על מנת שיבדוק זכאות התובעת לתשלום גמלת שמירת הריון לתקופה מיום 1.9.11 ועד 8.1.12, שהינו מועד הלידה והכל בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. 4. לפיכך, מונתה ד"ר זהר שפרה כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקשה להשיב על השאלה הבאה: האם מצבה הרפואי של התובעת הנובע מההיריון בתקופה שבין 1.9.11 לבין 8.1.12 סיכן אותה או את עוברה ובשל כך היה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת היריון? 5. המומחית מסרה ביום 12.5.13 את חוות דעתה בה נכתב בין השאר: "בקע טבורי, או בשמו האחר הרניה טבורית (Umbilical hernia), הינו מצב שבו יש פתח קטן באזור הטבור, שמכוסה רק על ידי עור (ולא על ידי שריר וחותלת כבמצב הטבעי). על מנת שידובר על בקע טבורי, יש צורך שהפתח יהיה גדול או שווה ל - 5 מ"מ. תופעה זו של בקע טבורי היא בדרך כלל מצב מולד. הסיבות להבלטת הרניה טבורית או הופעתה פרט למצב המולד הינן: משקל עודף, הרמת משאות כבדים, שעול מתמיד, הריונות מרובים והריונות מרובי עוברים. בדרך כלל מדובר בבלט קטן דמוי כפתור בטבור, שלרוב איננו כואב ואינו מלווה בתופעות מיוחדות. במצבים של הריון שבו יש עלייה במשקל והתרחבות של הבטן, הפתח עלול להתרחב ואז יכולים לעבור דרכו גם אברים תוך ביטניים (מעי או אומנטום - שהינו מעטפת אברי הבטן). אז הבליטה מורגשת יותר. ככלל, בקע בהריון לא מהווה סיכון ולרוב אינו מצריך ניתוח מיידי. הצורך בניתוח קיים רק במצב נדיר של כליאה של אחד מהאברים הפנימיים שצויינו. כליאה (Incarcerated hernia), היא מצב שבו אבר מאברי הבטן חדר דרך הפתח ולא ניתן להחזירו לחלל הבטן. במצב זה, עקב המעבר הצר, יש לחץ על כלי הדם ועלול להיגרם נמק של האבר הכלוא, מחוסר הספקת דם. סימנים ראשונים לכליאת אברי הבטן בתוך הבקע הינם בחילה, הקאה, נפיחות מקומית וכאב מקומי, וכשהבליטה לא ניתנה להחזרה. אז יש צורך בניתוח להצלת האיבר הסובל ולתיקון הבקע. להדגיש שמצב זה נדיר וכמעט ואין תיאור על כך בספרות המקצועית. מייר וחבריו דיווחו על שכיחות של כ - 5% מההריונות במערב אפריקה (1). כל עוד שהבקע לא כלוא, אין צורך בטיפול מיוחד. האישה יכולה לבצע בעצמה עיסוי על האזור הבולט דבר שגורם להקלה מיידית. לרוב המצב נפתר מעצמו לאחר הלידה. לרוב הבקע קטן ואינו גורם לשום תסמינים. הריון או עליה גדולה ומהירה במשקל עלולים להחמיר את המצב ולהגדיל את הפתח בדופן הבטן שדרכו מתבלט הבקע. לנשים שאצלן נעשתה אבחנה של בקע טבורי, ההמלצה היא להימנע מהרמת חפצים כבדים. מסקנות במקרה שלפנינו מדובר בבקע טבורי שאובחן על ידי הרופא המטפל ד"ר פרוימוביץ בשבוע ההריון 8.4, שמציין 'בקע טבורי גדול'. הוא אינו מציין את גודלו, ולא שולח את האישה לייעוץ כירורגי (הרופא הכירורג הוא זה שמטפל במצב זה במידה ויש צורך בטיפול ובניתוח). בהמשך המעקב לא מצויין מצבו של הבקע, אם כואב או אם יש צורך בטיפול מיוחד. ברוב המעקב מצויין שהמהלך של ההריון תקין, ועל כן צדק הביטוח הלאומי שלא נתן אישור לשמירת הריון מה - 1.9.2011, שבוע הריון 19.5 להריון ועד הלידה. לפי המתואר דנה לא סבלה במהלך ההריון מתסמינים של בקע כלוא ולא מצויין שסבלה מכאבים באזור הטבור. גם לא הזדקקה לייעוץ כירורגי שהוא הייעוץ האולטימטיבי בשאלה של מצב הבקע והצורך בטיפול כירורגי. לכן לא נצפתה סכנת חיים לא לאם ולא לעוברה מחמת הבקע הטבורי". 6. להשלמת התמונה נציין, כי התובעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד בעת הגשת התביעה ואף בדיון שהתקיים בבית הדין. לאחר קבלת חוות הדעת מטעם המומחית התפטרו עוה"ד של התובעת מייצוג ולפיכך את סיכומיה הגישה התובעת בעצמה. הכרעה 7. על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374). 8. הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/244-0 המוסד - יצחק פרבר (26.2.97); עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו - המוסד לביטוח לאומי, (9.5.12); עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף - המוסד לביטוח לאומי, (30.4.12); עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, (15.5.07); עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, (20.4.11); עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין - המוסד לביטוח לאומי, (17.4.08)). 9. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד (2.11.99)). 10. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין. 11. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. 12. התובעת טענה בסיכומיה, כי אין לקבל את חוות הדעת של המומחית, מאחר שזו מבוססת על כך שהרופא המטפל של התובעת, ד"ר פרוימוביץ', לא ציין שהתובעת מתלוננת על כאבים באזור הטבור ואף לא הפנה את התובעת לייעוץ כירורגי. התובעת טענה כי חשה כאבים באזור הבקע, אשר הלכו והחמירו ככל שהתקדם ההריון. הכאבים היו כה עזים, עד שלוו בבחילות בשל עוצמת הכאב. עוד הוסיפה, כי כל פעולה פיזית פשוטה לוותה בכאבים עזים, עד כדי הגבלה פיזית בפעילויות יומיומיות. לטענתה, העובדה שד"ר פרוימוביץ' לא ציין את תלונותיה על הכאבים אינה צריכה להיזקף לחובתה, משבמציאות סבלה כאמור כאבים עזים. התובעת אף צירפה הבהרה מטעם ד"ר פרוימוביץ', אשר התייחס לחוות דעתה של המומחית. ד"ר פרוימוביץ' הבהיר, כי המלצתו על שמירת היריון לתובעת היתה בשל הכאבים העזים מהם סבלה התובעת. ככל שהדבר לא בא לידי ביטוי בסיכומיו הרפואיים, אין להעניש את התובעת על כך. עוד הוסיף, כי כרופא בקהילה, אין הוא מחוייב ביעוץ כירורגי, כפי שנהוג בבתי החולים. הוא ציין, כי במקרה זה לא היה כל צורך לשלוח את התובעת לייעוץ כירורגי, שכן ייעוץ כזה ניתן רק אם יש צורך בהתערבות כירורגית, ולא כך היה בעניינה של התובעת. 13. לא מצאתי מקום לקבל את טענותיה של התובעת. טענות התובעת וד"ר פרוימוביץ', כי התובעת סבלה כאבים עזים במהלך ההריון כולו, עומדות בניגוד לאמור ברשומות הרפואיות המצויות בתיקה הרפואי של התובעת - על בסיסן נתנה המומחית את חוות דעתה. אין לקבל הבהרות, תוספות או שינויים לרשומות אלה בשלב כה מאוחר לתביעה, בוודאי לא בשלב הסיכומים. על כך יש להוסיף כי המועד בו קיימת תלונה של התובעת על כאבים הנובעים מהבקע הטבורי הינו 7.8.11, אשר נכלל בתקופה שאושר בגינה תשלום גמלת שמירת הריון. במסמכים המאוחרים יותר, אותם סקרה המומחית וציינה אותם בחוות דעתה, אין עוד אזכור של כאבים הקשורים בבקע הטבורי. באשר לטענתו של ד"ר פרוימוביץ', כי לא היה עליו לשלוח את התובעת לייעוץ כירורגי, שכן נוהג זה קיים בבית חולים אך לא במרפאות בקהילה - ככל שהתובעת רצתה להראות שהמומחית נתנה חוות דעתה על בסיס נוהג שונה מזה שקיים בקהילה, היה עליה לשלוח שאלות הבהרה למומחית. נזכיר, כי בשלב קבלת חוות הדעת היתה התובעת מיוצגת. לפיכך, לא היתה כל מניעה להפנות שאלות הבהרה מטעמה, על יסוד טענת ד"ר פרוימוביץ'. משלא נעשה הדבר, אין לקבל את הטענה בנוגע לקיומו של נוהג שונה בקהילה. 14. נוכח כל האמור, על יסוד האמור בחוות דעתה של המומחית - התביעה נדחית ללא צו להוצאות. הריוןרפואהגמלה לשמירת הריוןמינוי מומחהמומחה רפואישמירת הריוןמומחה