להלן פסק דין בנושא קשר סיבתי בין תאונת דרכים לבין אירוע מוחי: 1. בתובענה זו עותר התובע להכיר באירוע מוחי אשר ארע לו (להלן- האירוע המוחי) כתאונת עבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). לטענת התובע, האירוע המוחי הינו תוצאה של תאונת דרכים שארעה לו ביום 10.12.09 בדרכו ממקום עבודתו לביתו (להלן- תאונת הדרכים). הנתבע דחה את התביעה שהגיש לו התובע, מהטעמים, בין היתר, כי אין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים מיום 10.12.09 לבין האירוע המוחי שאובחן ביום 7.1.10, וכי האירוע המוחי התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. עוד ציין הנתבע כי אף לו היתה לעבודתו של התובע השפעה כלשהי על בוא האירוע המוחי, היא היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. במסגרת הדיון מיום 15.7.12 נקבעה, בהסכמה, התשתית העובדתית הבאה: התובע, יליד 10.10.47, שימש בזמנים הרלבנטיים מנהל מחלקת הקשיש בעיריית חיפה. ביום 10.12.09 היה מעורב התובע בתאונת דרכים בדרכו מהעבודה לביתו, שהינה תאונת עבודה. אין מחלוקת כי בעקבות תאונת הדרכים לא פנה התובע לקבלת טיפול רפואי, וגם לא אושפז בבית חולים. ביום 20.12.09 פונה התובע לדר' גלסמן סירין והאבחנה היא UPPER RESPIRATORY INFECTION. אבחנה מסוג זה מופיעה גם קודם לתאונת הדרכים. ביום 7.1.10 התאשפז התובע בבית חולים "כרמל". בשעות הלילה כבר ביום 6.1.10, החל התובע לחוש בהפרעה בדיבור, כמפורט בסיכום האשפוז מיום 11.1.10. ביום 13.1.10, לאחר שחרורו מהאשפוז בבית חולים "כרמל", פנה התובע לדר' גולדנברג מקופת החולים, כאשר בסיבת הפנייה נרשם "קושי בדיבור, בליעה, חולשה בפלג גוף שמאל. בן 62, ברקע יתר ל"ד, מטופל, שומנים גבוהים בדם, מתח בעבודה. ב-7.01 הרגיש חולשה בפלג גוף שמאל וקושי בדיבור. רק למחרת פנה למיון כרמל, אובחן אירוע מוחי איסכמי, לקונרי עם דיסארטריה, דיספגיה. ב-CT אוטם בפונס. חל שיפור ספונטני..". ביום 25.1.12 הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה על ידי דר' מאיר זקס. בתיאור תאונת הדרכים בתעודה נרשם, בין היתר: "לדברי המטופל ב-10/12/09 נפגע במכוניתו בת"ד מרכב שפגע במכוניתו מאחור ומימין. לא היתה פגיעה ישירה בגופו. לא איבד הכרה. ברגע התאונה לא חש שזקוק לטיפול או בדיקה רפואית ולא פנה לחדר מיון. לא סבל אחרי ת"ד מכאב או הגבלת תנועות צואר וראש. המשיך לתפקד כרגיל. ב-6/1/10 CVA עם פגיעה..". על בסיס תשתית עובדתית זו, מונה דר' אוסאמה בשארה כמומחה מטעם בית הדין (להלן- המומחה), והוא נתבקש, בהחלטה מיום 6.9.12, להשיב על השאלות הבאות: "א. מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ב- 7.1.10? ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין תאונת הדרכים בתאריך 10.12.09, כפי שתוארה בעובדות המוסכמות לעיל, לבין המחלה שאובחנה אצלו באשפוז שהחל ביום 7.1.10? ג. אם יקבע המומחה, כי קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים מיום 10.12.09 לבין המחלה ממנה סבל התובע, ואשר אובחנה באשפוז שהחל ביום 7.1.10, האם השפעת תאונת הדרכים על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו? ד. האם יש לומר שתאונת הדרכים בתאריך 10.12.09 החישה את בואה של המחלה, כך שאלמלא תאונת דרכים זו, יתכן שבואה של המחלה היה נידחה למועד מאוחר יותר כלשהוא או שלא היה מופיע כלל?" המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 5.10.12 (להלן- חוות הדעת), לאחר שסקר את המסמכים ותוצאות בדיקות העזר שעמדו בפניו ולאחר שערך דיון בתולדות המקרה, השיב לשאלות כך: "תשובה לשאלה א: מר אולמן אושפז בבית חולים בתאריך 07.01.10 בעקבות אירוע מוחי איסכמי חריף בגזע מוחי (ISCHEMIC STROCKE). כתוצאה מזה לקה בחולשה בפלג גוף שמאלי, הפרעות בבליעה ובדיבור. תשובה לשאלה ב: לפי המסמכים שנמצאים בחזותי אין קשר סיבתי בין תאונת דרכים בתאריך 10.12.09 ובין המחלה שאובחנה אצלו באשפוז שהחל ביום 07.01.10. תשובה לשאלה ג: תראה תשובה ב'. תשובה לשאלה ד': לפי דעתי, תאונת דרכים בתאריך 10.12.09 לא החישה ולא זרזה את בואה של המחלה (אירוע המוחי). מדובר כאן בחולה עם גורמי סיכון מרובים, כגון יתר לחץ דם, דיסלפדימיה ומתח נפשי. כתוצאה מזה מר אולמן עבר אירועים מוחיים ואסקולארים לראשונה בחייו בשנת 1998, ז.א זמן רב לפני תאונת הדרכים בתאריך 10.12.09. בנוסף לכך ומבחינה קלינית אחרי תאונת הדרכים בתאריך 10.12.09, לא נצפו סימנים של פגיעת כלי דם מוחיים, כגון דיסקציה של עורקי הוירטיברו-בזילארים. מר אולמן לא הרגיש סחרחורות, כאבים אוקציפיטו צירביקאליים או סימנים של גזע המוח. באשפוז במרכז הרפואי כרמל לא הועלה חשד לכך ובדיקת דופלר קרוטידים הייתה תקינה ללא הפרעות הימודינמיות." בהחלטה מיום 29.11.12 הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות: "1. האם הונחה בפניך חוות הדעת של ד"ר מיגל שוורץ? 2. במידה וכן, האם יש סיבה מיוחדת על שלא התייחסת אליה בכלל? 3. האם הייתה בפניך חוות הדעת של המוסד - ד"ר צבי באום? 4. האם יהיה נכון לומר שאפילו ד"ר באום מטעם המוסד מביע דעה שיש מקום לראות את חוות הדעת של ד"ר שוורץ כאפשרית והגיונית? 5. הנכון שהנתונים שד"ר שוורץ מציין בחוות דעתו מצביעים על האפשרות הסבירה שהנפגע עבר ויפלאש בתאונת הדרכים הקשה מאוד זמן לא רב לפני הפגיעה והיא שגרמה לאירוע המוחי כפי שנתגלה ב- 7/1/10? 6. האם יכול המומחה להעריך את "גילו" של האוטם המוחי? 7. האם יהיה נכון לומר שהממצאים משנת 1988 (צ"ל- 1998, א.ה.) נשללו ולא גרמו לכל נזק[?] 8. הכיצד מבקש המומחה לקשור קשר סיבתי בין חשדות שנשללו בשנת 1988 (צ"ל- 1998, א.ה.) לבין הנזק שנתגלה ב-7/1/10 ולעומת זאת הוא אינו קושר קשר סביר ומלא בין תאונת דרכים קשה מאוד ביום 10/12/09 לבין הנזק שנתגלה ב- 7/1/10 וסביר שהוא אירע לפני ה-7/1/10. 9. האם המומחה שולל באופן מוחלט וכליל את הקשר האפשרי שבין תאונת הדרכים לנזק כפי שנתגלה (לאו דווקא שארע) ב-7/1/10 או שיש קשר והוא להערכת המומחה נמוך? 10. האם היו בחודשים או בשנים שקדמו ל- 10/12/09 סימנים כלשהם המצביעים על קשר אפשרי שבין מצבו הרפואי לבין האוטם המוחי כפי שנתגלה ב-7/1/09? 11. האם מקובלת ברפואה האסכולה שבאדם העובר תאונת דרכים קשה יש והסימנים של הפגיעה בכלל ושל פגיעה מוחית בפרט יצופו שבועות אחדים לאחר מכן? 12. האם יהיה נכון לומר שבפגיעה מסוג שהנפגע עבר יש פגיעה אנטומית בעורקים הוורטבראליים? 13. האם המומחה סבור שבתאונת הדרכים בעצם לא קרה לנפגע כלום? 14. האם יהיה נכון לומר שמאחר ולא בוצע אצל הנפגע CT angio לא ניתן לשלול שהסימנים הניורולוגיים שהופיעו לאחר פחות מחודש קשורים ברורות עם תאונת הדרכים? 15. בהרהור שני האם יכול המומחה הנכבד להצטרף לחוות דעת הד"ר שוורץ במלואה או בחלקה? במסמך הנושא תאריך 15.12.12 השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "1. כן 2. לפי דעתי, חוות דעתו של הנכבד ד"ר שוורץ מיגל, מובנת רק על השערה בלבד. אין עדו[יו]ת ברורות שמר אולמן עבר דיסקציה של עורקי המוח. בדיקת דופלר קרוטידים ווירטיבראליים הייתה תקינה לחלוטין. האירוע מוחי התרחש בשינה ולא אחרי מאמץ גופני. נכון שלא ניתן לשלול בצורה מוחלטת, דיסקציה של עורקי המוח, אפילו אחרי ביצוע בדיקות עזר נוספות, כגון CT או MR אנגיו של עורקי הצוואר, אך ידוע שזה סיבה נדירה מאוד ולכן לא באה בחשבות (כך במקור - א.ה) בזמן אשפוזו של החולה במרכז הרפואי כרמל. 3. לא 4. במסמכים שיש בחזותי נמצאת חוות דעתו של דר שניר אידוארד, רופא [ה]מוסד לביטוח הלאומי. דר שניר אינו רואה קשר בין תאונת הדרכים והאירוע מוחי לסיבות דומות וגם הוא מתייחס לחוות דעתו של ד"ר שווארץ מוגל (כך במקור, א.ה.) ורואה בזה השערה בלבד. 5. לפי תולדות המחלה, מר אולמן, סובל ממספר סיכוני מחלה ואסקולארים שנים לפני התחלת המחלה, שלפי התיק הרפואי לא היו מאוזנים היטב. מעיד על כך, ביקורו של החולה אצל דר בלה גרוס בנובמבר 98 וביקורו הראשון בבית חולים כרמל בחיפה בתאריך 11.01.10. 6. כן, בדיקת הCT מוח הראשון בחדר מיון של מרכז הרפואי כרמל בתאריך 07.01.10 לא הראתה ממצא חריף. לעומת זאת בדיקת CT מוח חוזרת בתאריך 10.01.10 הראתה אוטם בפונס מימין. זה אומר שהאוטם התרחש צמוד ליום קבלתו של החולה. 7. נכון לומר שהממצאים משנת 1988 (צ"ל- 1998, א.ה.) לא גרמו לחוסר נוירולוגי ממושך, אך הם מהווים סימנים ברורים של טרשת עורקי המוח. 8. אירוע מוחי איסכימי הוא מחלה ואסקולארית. זאת אומרת היא נובעת מחסימת עורקי המוח הקטנים או הגדולים. במקרה הנ"ל מדובר באוטמים לקונארים שנובעים מחסימה של כלי דם קטנים (MICROANGIOPATHY). הסיבה השכיחה לזה היא יתר לחץ דם גבוהה (כך במקור, א.ה.) שגורם להתפתחות של טרשת עורקי המוח במשך שנים רבות. 9. אינני שולל באופן מוחלט וכליל את הקשר בין תאונת דרכים לאירוע מ[ו]חי בתאריך 07.01.10. אך הקשר להערכתי הוא נמוך מאוד. 10. העובדה שהחולה סבל לפני האירוע מוחי מסיכוני מחלה מרובים מעיד על קשר אפשרי בין מצבו הרפואי לבית (כך במקור, א.ה.) האוטם המוחי שהתרחש ב 07.01.10. 11. כן, 12. לא נכון לומר שיש בפגיעה אנטומית בעורקים הוירטבראליים, כי אין לנו הוכחה לזה. אך נכון לומר שהאירוע מוחי התרחש בפונס, אזור טריטוריאלי של העורקים הוירטיברו-בזילאריים. 13. אין באפשרותי לענות על השאלה הזאת בצורה ברורה. לפי התיק הרפואי, ד"ר מאיר זקס, מר אולמן, אחרי התאונה, לא הרגיש דבר רע ולא עבר לחדר מיון או לקבלת טיפול רפואי אחר. הוא המשיך לתפקד כרגיל. 14. כמו בשאר נושאים ברפואה, אין דבר מוחלט. CT אנגיו היא בדיקה [ש]נחשבת טובה לגילוי דיסקציה של עורקי המוח אחרי חבלת עורקים, אך לא מוכיחה ולא שוללת באופן מוחלט את זה. 15. תראה תשובה 2." בהחלטה מיום 9.1.13 הועברה למומחה שאלת הבהרה נוספת, עליה התבקש להשיב: "המומחה קבע כי אינו שולל באופן וכליל את הקשר בין תאונת דרכים לאירוע המוחי בתאריך 07.01.2010. נבקש איפה מהמומחה לכמת את אחוזי הקשר הקיים לדעתו והאם מגיע לכ 30%-40% בקירוב." בתשובתו מיום 20.1.13 השיב המומחה כי: "לפי הערכתי אחוזי הקשר בין תאונת הדרכים מתאריך 10.12.09 לאירוע מוחי שהיה בתאריך 07.01.10 לא יעלה מעל 10-20 %." בעקבות תשובתו הנ"ל של המומחה, הועברה אליו, ביום 5.3.13, שאלת ההבהרה הבאה: " האם לאור עמדת המומחה כי אכן קיים קשר בין תאונת הדרכים לאירוע המוחי - נכון יהיה לומר כי אילולא תאונת הדרכים מועד האירוע המוחי היה נדחה למועד אחר?" בתשובתו מיום 18.3.13 השיב המומחה כדלקמן: "התשובה שלי היא שלילית לחלוטין, וזאת כי, כמו שתואר בחוות דעתי הקודמות, הקשר בין תאונת הדרכים מתאריך 10.12.09 לאירוע מוחי שהיה בתאריך 07.01.10 הוא היפותטי בלבד." תשובת המומחה נשלחה לצדדים. בבקשתו מיום 9.4.13 עתר התובע כי ימונה מומחה רפואי אחר ו/או נוסף מטעם בית הדין. הנתבע התנגד לבקשה וטען כי אין עילה למינוי מומחה נוסף או אחר מקום בו חוות דעת המומחה לא מילאה אחר ציפיות צד כלשהו. בקשת התובע נדחתה בהחלטה מיום 7.5.13, בה נקבע כי אין טעמים המצדיקים מינויו של מומחה נוסף או מומחה אחר. תחת זאת, הועברה למומחה שאלת הבהרה נוספת, עליה התבקש לתת את הדעת: "בתולדות המקרה שבחוות דעת המומחה מיום 5.10.12 נרשם בשורה 11 'האירוע התרחש בלילה במנוחה'. בתשובה מס' 2 שנתן המומחה ביום 15.12.12 נרשם בשורה הרביעית לתשובה כי "האירוע המוחי התרחש בשינה ולא אחרי מאמץ גופני". שימת לב המומחה מופנית לכך כי בתשתית העובדתית שפורטה בסעיף 5(ו) להחלטה מיום 6.9.12 בו מונה המומחה, נרשם כי בשעות הלילה חש התובע בהפרעות דיבור. לא נרשם כי האירוע התרחש בשינה או במנוחה. יבהיר נא המומחה על בסיס מה רשם כי האירוע התרחש בשינה או כי האירוע התרחש במנוחה. בנוסף, יבהיר נא המומחה האם לאור התשתית העובדתית כפי ששימת לב המומחה מופנית אליה לעיל בסעיף 5(ו) להחלטה מיום 6.9.12, יש שינוי במסקנתו בדבר קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין תאונת הדרכים מיום 10.12.09 לבין האירוע המוחי שאובחן באשפוז שהחל ביום 7.1.10. " בתשובתו מיום 24.5.13 השיב המומחה כדלקמן: "נכון, לפי סיכום המחלה של בית חולים כרמל, בתאריך 11.01.10, תואר שמר' אולמן חש בהפרעות בדיבור וחולשה בזרוע שמאלי[ת] בשעות הלילה. אך, העובדה הזאת אין לה שום משמעיות (כך במקור, א.ה.) לגבי התרחשותו של האירוע בתאריך 07.01.10. לכן אין שינוי במסקנותיי בדבר קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין תאונת הדרכים מתאריך 10.12.09 לאירוע מוחי שהיה בתאריך 07.01.10." בסיכומיו, טוען התובע כי יש להסתמך על מסקנתו של המומחה, לפיה יכול וקיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לאירוע המוחי שחווה, קשר אותו העמיד המומחה על שיעור של 10-20%. לפי התובע, השפעה בשיעור של 20% הינה השפעה במידה מספקת על מנת להכיר באירוע המוחי כתאונת עבודה. נטען גם כי המומחה לא שלל את מסקנותיו של דר' מיגל שוורץ, המומחה מטעם התובע (להלן- דר' שוורץ), אלא אך ציין כי חוות הדעת של דר' שוורץ היא בגדר השערה. לחילופין, טוען התובע כי יש להכיר באירוע המוחי שעבר על דרך ההחמרה. התובע מפנה בסיכומיו לבקשתו למינוי מומחה נוסף/אחר ומבקש לראות בה כחלק מסיכומיו. הנתבע, בסיכומיו, טוען כי יש לדחות את התביעה בהיעדר קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לאירוע. על פי הנתבע, היעדרו של קשר סיבתי עולה מחוות דעת המומחה. עוד נטעם כי קשר סיבתי בשיעור של 10%-20% כפי שכומת על ידי המומחה, לא די בו לצורך החוק. לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת, לתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית שהוסכמה על ידי הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. כאמור, התובע טוען כי האירוע המוחי בו לקה הוא תאונת עבודה. משכך, עליו הנטל להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי בין "האירוע החריג" - בענייננו, תאונת הדרכים מיום 10.12.09 - לבין האירוע המוחי. קיום קשר סיבתי כזה יבחן בהתאם לחוות הדעת של המומחה הממונה על ידי בית הדין. במידה והוכח קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לאירוע המוחי, יעבור הנטל לנתבע להוכיח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים, כאמור בסיפא של סעיף 83 לחוק. שאם לא כן, יוכר האירוע המוחי כתאונת עבודה. אף סוגיה זו תבחן ותישקל על פי חוות דעת המומחה (עב"ל 481/99 מכלוביץ' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 461, פסקה 10 לפסק דינו של השופט פליטמן (2003); עב"ל (ארצי) 203/10 סרוסי - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 10 לפסק הדין (16.5.2011) (להלן - ענין סרוסי). התובע לא הוכיח כי קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין האירוע המוחי. המומחה שלל, בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, קיומו קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין האירוע המוחי. תחת זאת, הגיע המומחה למסקנה כי האירוע המוחי נגרם עקב גורמי סיכון המקננים בתובע. בענין זה מסביר המומחה כי לתובע גורמי סיכון מרובים - שאינם מאוזנים - כגון יתר לחץ דם, דיסלפדימיה ומתח נפשי. זאת ועוד. מתברר כי גורמי סיכון אלה הביאו בעבר לכך שהתובע לקה באירועים מוחיים. בענין זה מסביר המומחה כי התובע עבר אירועים מוחיים ואסקולארים לראשונה בחייו כבר בשנת 1998 - היינו זמן רב לפני תאונת הדרכים - עת דווח על אירועים חוזרים ונשנים של Amaurosis Fugax מימין ותרדמת ביד ימין שחלפה. אירועים אלו משנת 1998 מהווים, לפי המומחה, סימנים ברורים של טרשת עורקי המוח. המומחה עמד על כך, כי סוג האירוע המוחי אותו חווה התובע נובע לרוב מיתר לחץ דם - מצב ממנו סבל התובע - אשר גורם להתפתחות של טרשת עורקי המוח במשך שנים רבות. המומחה מבהיר כי תאונת הדרכים לא החישה ולא זרזה את בואו של האירוע המוחי. המומחה נתן דעתו לחוות הדעת מיום 17.8.11 של דר' שוורץ, המומחה מטעם התובע, אשר הסיק כי ייתכן וכתוצאה מתאונת הדרכים נפגע התובע מ- whiplash בצווארו- שהיא פגיעה נפוצה בסוג כזה של תאונות- שעלולה היתה להביא לחבלה בדופן עורקי הצוואר, אשר בתורה מביאה להפרדת השכבות בדופן העורק (דסיקציה) הגורמת לחסימת כלי דם המתבטאת באירוע מוחי. המומחה דחה את חוות דעתו של ד"ר שוורץ תוך שהוא מציין כי חוות דעתו של דר' שוורץ מבוססת על השערה בלבד, ולא נתמכה במסמכים רפואיים. את מסקנתו זו מבסס המומחה על כך שאין עדות ברורה לכך שהתובע עבר דיסקציה של עורקי המוח, שהיא טענה העומדת בבסיס חוות דעתו של דר' שוורץ; על כך שאין הוכחה שהיתה פגיעה אנטומית בעורקים הוירטבראליים; על כך שבדיקת דופלר שבוצעה לתובע בעת אשפוזו היתה תקינה לחלוטין; וכן על כך שגרימת אירוע מוחי עקב דיסקציה של עורקי המוח היא סיבה נדירה מאוד. המומחה מסביר כי אכן לא בוצעה לתובע בעת אשפוזו בדיקת CT אנגיו - שהיא בדיקה הנחשבת טובה לגילוי דיסקציה של עורקי המוח לאחר חבלת עורקים - אלא שהיא אינה שוללת או מוכיחה באופן מוחלט דיסקציה כזו. במסקנותיו אלה של המומחה לא נפל כל פגם. טענת התובע לפיה היה על המומחה להכיר בקשר הסיבתי - מחמת הספק - לאור העובדה כי לא בוצעה בדיקת CT אנגיו, נדחית על ידי המומחה בהסבריו כמפורט לעיל ולא מצאנו טעם כלשהו המצדיק שלא לאמץ את מסקנות המומחה. לאור כל האלה יש לדחות את טענת התובע בסיכומיו לפיה המומחה לא שלל את מסקנות דר' שוורץ. על מנת להראות קיומו של קשר סיבתי, לא די להראות קשר סיבתי ברמה רופפת או נמוכה בין תאונת הדרכים לארוע. המומחה ציין בחוות דעתו כי לדעתו שיעור הקשר בין תאונת הדרכים לבין האירוע המוחי לא יעלה מעל 10%-20%. לטעמנו אין לראות בדברים אלו ככאלה שיש בהם להצביע על קיומו של קשר סיבתי כאמור. את דבריו של המומחה יש לקרוא ולהבין על רקע מכלול חוות דעתו ותשובותיו. המומחה הסביר כי ברפואה אין דבר מוחלט. על רקע זה יש להבין את דבריו כי אינו שולל באופן מוחלט וכליל את הקשר בין תאונת הדרכים לאירוע המוחי, אך הקשר להערכתו הוא נמוך מאוד. קשר נמוך זה כומת על ידו בשיעור שאינו עולה על 10%-20%. הוא הוסיף בהמשך כי הקשר בין התאונה לאירוע המוחי הוא היפותטי. ממכלול מסקנותיו אלו של המומחה אין לומר כלל וכלל כי הוא סבור שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי. את דבריו של המומחה יש להבין לאור קביעתו לפיה אין דבר מוחלט ברפואה. אלא שקביעה זו אינה מביאה למסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי, עת עוצמתו של קשר זה - שהוא כאמור היפותטי בלבד - היא נמוכה מאוד. יש לדחות את טענת התובע לפיה יש להעמיד את עצמת הקשר הסיבתי על 20%. זאת, משהמומחה לא קבע כי עצמת הקשר הסיבתי עומדת על 20%, אלא העמידה על טווח נמוך יותר מ- 20% ואינו עולה עליו. זאת ועוד. עצם העובדה שהמומחה אישר כי ברפואה מקובלת אסכולה לפיה באדם העובר תאונת דרכים עשויים הסימנים של פגיעה מוחית להופיע שבועות אחר כך - אינה מביאה למסקנה כי הוכח קשר סיבתי. דבריו אלה של המומחה מביאים למסקנה כי אינו דוגל באסכולה רפואית המחמירה עם התובע. דבר זה היה אחד הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה בה נדחתה בקשת התובע למנות מומחה חלופי/נוסף. אולם אין בדבריו אלה של המומחה כדי להביא למסקנה כי המקרה דנן נכנס לגדרה של אסכולה זו. גם לו היה מוכיח התובע קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי - וכאמור אנו קובעים כי קשר סיבתי כזה לא הוכח - הרי לא היה בכך כדי להביא לקבלת תביעתו, שכן לטעמנו הוכח כי השפעת תאונת הדרכים על האירוע המוחי הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים על בוא האירוע המוחי. בענין זה כאשר נשאל המומחה "... האם... נכון יהיה לומר כי אילולא תאונת הדרכים מועד האירוע המוחי היה נדחה למועד אחר?" השיב "התשובה שלי שלילית לחלוטין, וזאת כי, כפי שתואר בחוות דעתי הקודמות, הקשר בין תאונת הדרכים מתאריך 10.12.09 לאירוע מוחי שהיה בתאריך 07.01.10 הוא היפותטי בלבד." בכך יש להביא למסקנה כי מהבחינה המשפטית השפעת האירוע החריג על קרות האירוע המוחי היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים, דבר המוביל לדחית התביעה (סעיף 83 סיפה לחוק; ענין סרוסי בפסקה 11). יש לדחות את טענת התובע לפיה חוות דעתו של המומחה אינה עקבית. מקריאת חוות הדעת ותשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, עולה עמדה אחידה וקוהרנטית, אשר מתבססת על התשתית העובדתית המוסכמת ומסמכיו הרפואיים של התובע, ומספקת מענה על כל השאלות שהועברו אליו. כך, למשל, קבענו לעיל כי עמדתו בשאלת הקשר הסיבתי היתה עקבית ומשוללת סתירות. כאשר הסתמך המומחה על הנחה עובדתית שלא נזכרה בתשתית העובדתית המוסכמת - עת ציין המומחה שהאירוע המוחי התרחש בלילה במנוחה - הופנתה שימת לבו לכך בהחלטה מיום 7.5.13 והמומחה הסביר במענה לכך כי ענין זה אינו מביא לשינוי ממסקנתו בדבר שאלת הקשר הסיבתי. משכך, מצאנו לאמץ את מסקנות המומחה במלואן. טוען התובע כי אין לקבל מצב בו "ספק אירוע" בשנת 1998 מהווה נדבך כה מרכזי בחוות דעת המומחה, בעוד שלתאונת הדרכים מוקנה משקל מועט. יש לדחות את טענתו זו של התובע. השאלה איזה משקל יש לייחס לאירוע המוחי משנת 1998 - היא שאלה שברפואה. המומחה מסביר כי האירוע משנת 1998 מצביע על כך שהתובע סבל וממשיך לסבול מגורמי סיכון לא מאוזנים וכי יש סימנים ברורים של טרשת עורקי המוח שהיא סיבה שכיחה להופעת אירועים מוחיים. הוא מסביר גם כי מה שארע בשנת 1998 הם אירועים וסקולריים ומכאן שלא ברור על מה סומך התובע את טענתו - הרפואית - כי מדובר ב"ספק אירוע". מסקנתו של המומחה בדבר משקל האירועים משנת 1998 היא מסקנה מובהקת שברפואה והתובע לא הצביע מדוע אין לקבלה. התובע טוען עוד כי אף אם יאמץ בית הדין את מסקנתו של המומחה בדבר היעדר הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לאירוע המוחי, יש להכיר באירוע מוחי לכל הפחות על דרך ההחמרה, על רקע עברו התחלואתי. אף טענה זו אין בידנו לקבל. בהיעדר קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי, נשלל אף הקשר על דרך ההחמרה. אין למצוא בחוות הדעת מסקנה כלשהי לפיה תאונת הדרכים זרזה את בואו של האירוע המוחי או החריפה אותו. לא זו אף זו. המומחה מציין מפורשות בחוות דעתו כי תאונת הדרכים לא החישה ולא זרזה את בואו של האירוע המוחי. לא מצאנו ממש ביתר טענות התובע בסיכומיו, לרבות בטענות הנזכרות בבקשה למינוי מומחה אחר/נוסף. טענות אלו זכו גם להתיחסות בהחלטה מיום 7.5.13, אשר דחתה את בקשת התובע. אשר על כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. אירוע מוחיתאונת דרכיםקשר סיבתי