הרקע לבקשה 2. ביום 21.5.09 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בת"א (תא 168342/09) לתשלום סך של 111,720 ש"ח בעילה של השבה ו/או גזל ו/או הפרת חובות המבקש כלפיה כעובד שלה ו/או בגין נזקים שהסב לה בהתנהגותו ו/או בגין הפרת אמונים כלפיה, וזאת על בסיס טענה של גניבת כספים על ידי המבקש. בהחלטתו מיום 20.9.10 (כב' השופטת פינצ'וק אלט) קיבל בית המשפט את בקשת המבקש להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בשל חוסר סמכות עניינית והורה על העברת התובענה לבית דין זה. 3. התביעה הוגשה לבית דין זה תחת תיק שמספרו סע 7627-10-10. ביום 6.4.11, בהחלטת כב' הרשמת ריכטמן, נמחקה התביעה מחוסר מעש בשל אי התייצבות המשיבה לדיון. 4. בחודש אוגוסט 2009 הגיש המבקש תביעה (תיק דמ 5808/09, 5909/09) כנגד המשיבה לתשלום זכויות שונות, ובין היתר לתשלום פיצויי פיטורים שנשללו ממנו בשל טענת המשיבה כי המבקש גנב ממנה כספים. ביום 26.7.11 ניתן פסק דין (כב' השופט לובוצקי) בתביעת המבקש בו נפסק, לעניין שלילת פיצויי הפיטורים, כי "לא עלה בידי המעביד להוכיח שמתקיימת עילה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובע או להפחתתם" וכי "לא עלה בידי המעביד לבסס ברמת ההוכחה הנדרשת את טענתו בדבר גניבה". 5. ביום 30.5.12 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקש לתשלום סך של 111,720 ש"ח (סע 56602-05-12). בפרק העובדות נטען כי "עניינה של תביעה זו היא גניבת כספים אשר ביצע הנתבע מהתובעת במהלך תקופת עבודתו כמפקח..." (סעיף 3 לכתב התביעה). במסגרת הטיעון המשפטי (סעיף 17 לכתב התביעה) נטען כי "במעשיו המתוארים לעיל עוול הנתבע כלפי התובעת בעוולת הגזל בכך שהעביר שלא כדין לשמוש עצמו כספים שזכות הבעלות בהם והזכות להחזיקם היו של התובעת, זאת בכך שגנב את הכספים כמתואר לעיל. זו עילת התביעה." 6. ביום 9.7.13 הוגשה הבקשה שלפנינו לדחיית התביעה על הסף. ביום 31.10.13 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה וביום 26.11.13 התקיים לפני ראש המותב דיון מקדמי במסגרתו נשמעו טענות הצדדים לעניין הבקשה. 7. הטענות הובאו בפני המותב המלא להכרעה, משלא נשמעו ראיות בהליך. טענות הצדדים 8. לטענת המבקש, על אף שטענת המשיבה בדבר גניבת כספים, שנדונה בהרחבה בתביעתו בתיקים דמ 5808/09, 5809/09 - נדחתה על ידי בית הדין, המשיבה הגישה בשלישית, תביעה כמעט זהה לקודמותיה, בגין אותה עילה של גניבת כספים. על פי הנטען, המשיבה היתה מנועה מלהגיש את התביעה בתיק דנן מחמת מעשה בית דין ו/או השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ודינה של התביעה להידחות על הסף. 9. המשיבה טענה כי במסגרת תביעות המבקש בתיקים דמ 5808/09, 5809/09 בית הדין לא אפשר לה לזמן עדים שביקשה ולמעשה, לא היה יומה בבית הדין, כך שמן הדין שהאינטרס הציבורי של "סופיות הדיון" יידחה במקרה זה מפאת שיקולים של צדק. עוד טענה המשיבה כי בפסק דינו של בית הדין בתיקים דמ 5808/09, 5809/09 לא נקבע ממצא עובדתי חיובי כלשהו, כשעל פי ההלכה ודברי המלומדים, לא ניתן לבסס טענה של מעשה בית דין באשר להשתק פלוגתא על ממצא שלילי כי אם רק על ממצא חיובי. לעניין הטענה בדבר השתק עילה - טענה המשיבה כי בהליך שהתקיים בתיק דמ5808/09, 5809/09 היה המבקש התובע ובהליך זה המבקש הינו הנתבע. כמו כן, בהליך הקודם תבע המבקש בעילה שמקורה בדיני העבודה ובהליך זה תובעת המשיבה בעילה שמקורה בפקודת הנזיקין. משכך, על פי הנטען, המבקש אינו יכול לבסס טענת השתק עילה, משהיוצרות התהפכו והוא כיום הנתבע ועילתו בעבר אינה העילה העומדת בסיס התביעה דנן. הכרעה 10. הוראות תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובעות: "א. "בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים הבאים: (1) מעשה בית דין; ..." 11. הכלל של מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך, או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מהם. זאת, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט, בכל עניין או שאלה, שנדונו והוכרעו בפסק הדין. משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה, שהוכרעו בפסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין על ידי ערכאת הערעור ובין על ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו (ר' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (התשנ"א -1991), הוצאת רמות,עמודים 3-5). 12. לסוגיית מעשה בית דין יש שני ענפים עיקריים: האחד, טענה של "השתק עילה" והשני, טענה של "השתק פלוגתא". השתק עילה מתקיים, מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ושוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי הדין או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. השתק פלוגתא מתקיים, אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם במפורש או מכללא. כי אז, יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. יש להדגיש כי החלטה שיפוטית בפלוגתא שהייתה חיונית להכרעה במחלוקת, על ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות, ואשר ניתנה לאחר שלצדדים הייתה הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את בעלי הדין בכל התדיינות אחרת. בית המשפט אינו בודק בהליך הנוסף אם ההחלטה בהליך הקודם הייתה נכונה (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 112 (מהדורה עשירית, 2009), וההפניות שם). 13. במקרה זה, המשיבה הגישה בעבר תביעה כמעט זהה לתביעה נשוא הבקשה, לבית משפט השלום (תא 168342/09). תביעה זו הועברה לבית הדין ונמחקה מחוסר מעש בשל אי התייצבות המשיבה לדיון. משכך, התביעה שעילתה זהה - לא נדונה לגופו של עניין בפני בית הדין. עם זאת, במסגרת תביעה שהגיש המבקש בתיקים דמ 5808/09, 5809/09 לתשלום זכויות סוציאליות שונות, נדונה בהרחבה טענת המשיבה העומדת בבסיס התביעה נשוא בקשה זו- טענת גניבת המבקש מהמשיבה. יש לבחון אפוא האם מתקיים בעניין שלפנינו "השתק פלוגתא" היוצר מעשה בית דין. 14. ד"ר זלצמן, בספרה, מונה את ארבעת התנאים המצטברים להיווצרות השתק פלוגתא: א. הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות היא אותה פלוגתא, הן ברכיביה העובדתיים והם באלה המשפטיים. ב. במסגרת ההתדיינות הראשונה התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא ולבעל הדין ניתן "יומו בבית-המשפט" ביחס לפלוגתא שבמחלוקת. ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי. ד. ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה. (ר' גם רע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר (21.6.07)). 15. לאחר שבחנו את התביעה בתיק זה ואת ההליכים הקודמים שהתקיימו בפני בית הדין, הגענו לכלל מסקנה כי מתקיימים כל התנאים, המקימים השתק פלוגתא. הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות, היא אותה פלוגתא, הן ברכיביה העובדתיים והם באלה המשפטיים 16. בתיקים דמ 5808/09, 5809/09 נדונה בהרחבה סוגיית פיטורי המבקש מהמשיבה ללא תשלום פיצויי פיטורים, כשהמשיבה טענה להגנתה כי פיטורי התובע נבעו ממעשי גניבה שבוצעו תוך כדי עבודתו, פיטורים המצדיקים פיטורים לאלתר, תוך שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בתביעה נשוא בקשה זו עותרת המשיבה לחיוב המבקש בתשלום נזקים שלטענתה נגרמו לה עקב הגניבה הנטענת. כפי שנטען בפרק העובדות של כתב התביעה - "עניינה של תביעה זו היא גניבת כספים אשר ביצע הנתבע מהתובעת במהלך תקופת עבודתו כמפקח..." (סעיף 3 לכתב התביעה), ובמסגרת הטיעון המשפטי (סעיף 17 לכתב התביעה) נטען כי "במעשיו המתוארים לעיל עוול הנתבע כלפי התובעת בעוולת הגזל בכך שהעביר שלא כדין לשמוש עצמו כספים שזכות הבעלות בהם והזכות להחזיקם היו של התובעת, זאת בכך שגנב את הכספים כמתואר לעיל. זו עילת התביעה." 17. נוכח האמור, הפלוגתא שנדונה בתיקים דמ 5808/09, 5809/09 והפלוגתא העומדת בבסיס התביעה הנוכחית, עובדתית ומשפטית - זהה. במסגרת ההתדיינות הראשונה התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא ולבעל הדין ניתן "יומו בבית-המשפט" ביחס לפלוגתא שבמחלוקת 18. במסגרת תיקים דמ 5808/09, 5809/09 התקיימה התדיינות בין אותם צדדים, כך שמתקיים התנאי של קיום דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה. באשר לטענת המשיבה בדבר "היפוך היוצרות" כך שהמבקש היה התובע בהליך הקודם וכיום הינו הנתבע - כבר נפסק כי אין רלוונטיות למעמד בעלי הדין בהליך הקודם המקים מעשה בית-דין, ואין כל השלכה להיפוך הצדדים בהליכים ולעובדה שהתובע בהליך המאוחר, היה הנתבע בהליך הקודם: "אין בכך כלום שבהליכים הקודמים נתבע המערער לדין על-ידי המשיבים, ואילו עתה מתייצב הוא כתובע" (ע"א 102/88 עזרא אבוניל - מרגרט אבוניל, פ"ד מו(1) 741, 743; וכן נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, תשנ"א, בעמ' 304). 19. המשיבה טענה כי לא ניתן לה יומה בבית הדין, משל טענתה, בית הדין לא אפשר לה לזמן שני עדים שביקשה להעיד לתמיכה בגרסתה. אין לקבל טענה זו. למשיבה ניתן "יומה בבית הדין" ואין בעובדה שלא התאפשר לה להביא את כל העדויות שביקשה, כדי לגרוע ממסקנה זו. די בכך שניתנה לה הזדמנות אמיתית להעלות את טענותיה בפני בית הדין, להציג ראיות ואף להעיד עד מטעמה, כאשר יש לזכור כי מדובר היה בהתדיינות במסגרת דיון מהיר. לעניין זה כבר נקבע כי גם במקרה של פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה מתקיים העקרון של סופיות הדיון (רע"א 2237/06 בנק הפועלים - רלה וינשטיין 2009). מקל וחומר, מתקיים עקרון סופיות הדיון עת למשיבה התאפשר להתגונן כנגד התביעה בהליך הקודם. 20. מכל מקום, ככל שהמשיבה סברה כי בית הדין שגה בהחלטתו שלא לאפשר לה להעיד את אותם עדים, עמדה בפניה הדרך להשיג על החלטה זו, בהגשת ערעור, או בקשת רשות ערעור, דבר שלא נעשה. משניתן פסק דין על יסוד הראיות והעדויות שעמדו בפני בית הדין והמשיבה אף לא ערערה על פסק דין זה - אין היא יכולה לטעון כיום לכך שלא ניתן לה יומה בפני בית הדין וכי יש להעדיף "שיקולי צדק" על פני עקרון "סופיות הדיון". 21. משכך, אף תנאי זה לקיומו של "השתק" מתקיים. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי - 22. בתיקים דמ 5808/09, 5809/09 קבע כב' השופט לובוצקי, כדלקמן: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו, החלטתי כי לא עלה בידי המעביד להוכיח שמתקיימת עילה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובע או להפחתתם". ... "לבית הדין לא הוצגו ראיות מוצקות דיו שיש בהן כדי לבסס את חשדות המעביד לגניבה". וכן- "טענת גניבה מהווה פגיעה בשמו הטוב של אדם, משכך קיים צורך בראיות חזקות ואין די בנסיבות מחשידות. לאור כל האמור, לא עלה בידי המעביד לבסס ברמת ההוכחה הנדרשת את טענתו בדבר גניבה". 23. לטענת המשיבה, קביעת בית הדין אינה מהווה "ממצא פוזיטיבי" כי אם "ממצא שלילי", כשעל פי ההלכה, לא ניתן לבסס טענה של מעשה בית דין באשר להשתק פלוגתא על ממצא שלילי כי אם רק על ממצא חיובי. 24. אכן, הכלל בדבר השתק פלוגתא מחייב כי ההכרעה בפלוגתא תהיה בקביעת ממצא עובדתי או מסקנה משפטית לחובתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק (ע"א 246/66 קלוזנר - שמעוני, פ"ד כב(2) 561), כשעל פי ההלכה הפסוקה, יחול השתק פלוגתא רק במקרה של ממצא חיובי. עם זאת, בספרה של פרופ' נינה זלצמן, פורש המונח "ממצא חיובי" באופן הבא: "...לעניין זה אין נפקא מינה אם קבע בית המשפט, בהתדיינות הקודמת, כי הנקודה או הטענה הוכחה באופן פוזיטיבי, לחיוב או לשלילה, כגרסת בעל הדין האחד או כגרסת בעל הדין האחר, או אם קבע בית המשפט שהוא דוחה את טענתו של בעל הדין משום שלא הצליח להוכיחה. אף במקרה האחרון תהא קביעתו של בית המשפט מחייבת את בעלי הדין בהתדיינות נוספת ביניהם ביחס לאותה שאלה. זאת להבדיל מן המקרה שבו כלל לא התקיים דיון לגופו במשפט הראשון...יתר על כן, ספק אם יש הצדקה עניינית לצמצומו של כלל ההשתק כאשר שוכנע בית המשפט, שלפניו מועלית טענת ההשתק, כי הפלוגתא הועמדה למחלוקת בהליך הקודם בין אותם צדדים ואף התקיימה לגביה התדיינות ביניהם, באופן שהיתה לכל אחד מהם ההזדמנות המלאה לשכנע בצדקת טענתו. העובדה שבעל הדין, שעליו היה מוטל נטל השכנוע באותה התדיינות, לא הצליח להרימו בהוכחותיו ועל כן נדחתה גרסתו מחוסר הוכחה, אינה צריכה להיות רלוונטית לעניין זה. די בכך שהיה לו "יומו בבית המשפט" שפסק הדין הדוחה את טענתו, מחמת חוסר הוכחה, כאמור, ישמש לו למכשול." (שם, בעמ' 190). 25. בענייננו, קבע בית הדין באופן מפורש בהליך הקודם, לאחר שבחן את הראיות והעדויות שהוצגו ושמע את טענות הצדדים לעניין סוגיית הגניבה, כי המשיבה לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה, ולא הוכיחה את טענת הגניבה. משכך, ההתדיינות בהליך הקודם הסתיימה בהכרעה מפורשת ובקביעת ממצא פוזיטיבי בדבר אי הוכחת סוגיית הגניבה. ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה 26. מאחר ובהליך הקודם טענת ההגנה של המשיבה בעניין שלילת פיצויי הפיטורים מהמבקש היתה טענת הגניבה, הרי שההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לפסק הדין. משכך, גם תנאי זה לקיומו של "השתק" מתקיים בענייננו. 27. באשר לטענת המשיבה לפיה בהליך הקודם תבע המבקש בעילה שמקורה בדיני עבודה ובהליך זה תובעת המשיבה בעילה שמקורה בפקודת הנזיקין, אף אם נקבל את הטענה כי מדובר בעילות תביעה שונות - מאחר והפלוגתא בעניין סוגיית הגניבה, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית במסגרת ההליך הקודם - הוכרעה, הכרעה זו מחייבת את בעלי הדין בכל התדיינות אחרת ומתקיים לגביה הכלל של סופיות הדיון. לסיכום - 28. נוכח כל האמור, אנו מקבלים את טענת המבקש בדבר קיומו של "מעשה בית דין". אין מקום אפוא לאפשר למשיבה להתדיין בעניין שכבר נדון והוכרע לגופו על ידי בית הדין. 29. משכך, אנו נעתרים לבקשה לדחיה על הסף. סוף דבר 30. הבקשה לדחיה על הסף - מתקבלת. 31. התביעה נדחית על הסף, מחמת מעשה בית דין. 32. המשיבה (התובעת) תישא בהוצאות המבקש (הנתבע) ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום. השתק עילההשתק פלוגתאמעשה בית דיןדחיה על הסףהשתק / דיני מניעות