התכנית הינה הגיונית מבחינה תכנונית, שכן היא יוצרת שני מגרשים לא רגולריים על אף ששווים בגודלם ואינם שווים מבחינה מהותית. מגרש 1 הינו צר וארוך ואילו מגרש 2 רחב ופינתי, חזית מגרש 2 מערבה מגעת כדי 43 מ' ואילו רוחבה של חזית מגרש מסד 1 הינה 20 מ' בלבד. למגרש 2 פי 3 אורך חזיתות בהשוואה למגרש 1. רוחב המגרש לבניה לאחר קיזוז קווי הבניין במגרש מס' 1 הינו כ - 12 מ' בלבד. מגרש מס' 1 כלוא בתחום אזור מגורים, ואילו מגרש 2 הינו מגרש פינתי. החניון התת קרקעי במגרש מס' 1 יהיה צר וארוך, ואילו מגרש 2 מדובר בחניון ריבועי ולפיכך גם שווי המגרשים אינו משתווה. במסגרת הדיון בועדה המקומית הציג העורר שתי חלופות לתכנון של צמידות הבינוי בשני המגרשים (בניה בקיר משותף) ושל הפרדה בין שני המגרשים, אולם בהחלטתה דחתה הועדה המקומית את החלופות שהציג העורר בסברה כי היא כבולה בשיקול דעתה להסכם שאושר בבית המשפט. העורר טוען כי ההחלטה אינה מנומקת; כי היא ניתנה בחוסר סמכות ומשוללת כל יסוד שכן הועדה לא היתה רשאית לקיים דיון חוזר בתכנית; לטענת העוררים הגוף המוסמך לשנות החלטות של ועדת משנה הוא מליאת הועדה המקומית על פי סעיף 18 ו' לחוק ואין הועדה רשאית ליזום דיונים חוזרים שלא בהקשר זה. עוד טען העורר כי לא ניתן להפקיד תכנית איחוד וחלוקה, לא כל שכן לאשרה, אם זאת לא נחתמה ולא הוגשה בשם כל בעלי הקרקע הכלולה בתחומה; התכנית מציעה שינוי בבעלות ולא הקצאת מגרשים לבעלים קיימים, שכן הבעלים בנכס היא החברה ואילו היוצאים הינם היחידים. לפיכך יש צורך גם בטבלאות איזון. כן טוענים העוררים כי הפקדתה של העוררים בטלה מעיקרה מהטעם שאינה מצויה בסמכות הועדה המקומית, משום שהיא משנה את ייעוד החלקה ממגורים מיוחד למגורים ג'. לגופה של תכנית נטען כי התכנית נעדרת הגיון תכנוני ויוצרת מגרשים לא רגולריים ואינה מאפשרת ניצולו היעיל של המגרש המזרחי. מעניקה למגרש מס' 2 יתרון תכנוני מובהק; יוצרת עמימות ביחס לשימושי הקרקע המותרים ושטחי השירות המותרים לבניה מעל ומתחת לפני הקרקע; כמו כן יוצרת הוראות לא סבירות ומבקשת להטיל על העורר את הוצאות עריכתה כתנאי למימוש זכויותיו בקרקע. תמצית עמדת המשיבים: בבסיס הערר אי שביעות רצונו של העורר מתוצאות ההגרלה בקשר לחלוקתה של החלקה; ההגרלה התנהלה ביום 2/8/05 בפיקוח הבורר וזאת בהסתמך על שומה מוסכמת במסגרת הבוררות; במקביל פנה העורר בשורת הליכים נוספים בבית המשפט המחוזי, האחד לפירוק חברה, והשני בבקשה לקבלת צו מניעה זמני נגד הבורר, הראשונה נדחתה והשנייה נמשכה בהמלצת בית המשפט. בדחותו את בקשת הפירוק קבע בית המשפט בין היתר כי "מטרת בקשת הפריוק היא לפתוח מחדש את ההחלטה על חלוקת המגרש תוך עקיפת החלטות הבורר ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברון) וזאת נוכח חוסר הנחת ושביעות רצון של המבקש אך ורק, כנראה, מתוצאות ההגרלה..." המשיבים הבהירו כי ההחלטה הראשונה בועדה המקומית התקבלה בניגוד להמלצות הצוות המקצועי בועדה, תוך שהועדה מסתפקת בעיון חטוף בעיון התכנית וההחלטה התבססה על כך שלכאורה החלוקה אינה רגולרית. מאחר והובהר לועדה המקומית כי הדיון הראשון התקיים מבלי שנפרסו לפניה כל הנתונים הנוגעים לעניין, החליטה לקיים דיון נוסף כאשר הפעם בחנה את הדברים לגופו של עניין, וזאת לאחר שלפחות אחד מחברי ועדת המשנה פנה בבקשה לקיים דיון חוזר בשל קבלת החלטה בהעדר בסיס עובדתי ומשפטי על כך ערר המשיב בשעתו לועדת הערר. העורר ביקש למנוע את קיומו של הדיון החוזר, אולם בקשתו נדחתה על ידי ועדת הערר. לגופם של דברים חלופות התכנון המפורטות מעידות על אפשרות להקמת שני בניינים לתפארת בחלקה, הן על בסיס קו בניין 0 והן על בסיס שני בניינים נפרדים. לשני חלקי המגרש חזית לכיוון הים; שטחי המגרשים זהים לחלוטין כמו גם כל זכויות הבניה; ומכל מקום ככל שקיים פער בשווי מדובר בנושא כספי גרידא. התכנית אינה משנה את ייעוד הקרקע, השינוי בהגדרת הייעוד נובע מהוראות המבא"ת; לעניין שימושי הקרקע אין כל עמימות, אין בתכנית כל שינוי ביחס לתכניות התקפות;הוצאות התכנית על גבייתן מלין העורר עניינם התכנית שבתוקף נת / 600 / א ולא הוצאות התכנית נשוא הערר. לעניין חתימת החברה על מסמכי התכנית - מדובר בתכנית הכוללת חלוקה גרידא ולעורר אין כל מעמד להתנגד לה, שכן החברה חתמה כדין על התכנית בהתאם להחלטות שיפוטיות בקשר עם הליך החלוקה של החלקה ועל פי החלטות הבורר. משחתמה החברה שהינה בעלת הזכויות בשלמות על מסמכי התכנית אין כל בסיס לטענת העורר, כי לא חתמו על התכנית כל בעלי הזכויות. הבורר קבע בהחלטתו כי מר יעקובי יחתום בשם החברה על כל המסמכים הדרושים להגשת התב"ע וכך נעשה. בתכנית החלוקה בהסכמה שני המגרשים החדשים ירשמו על שם החברה ולפיכך אין כל צורך בטבלת איזון. במסגרת הליכי הבוררות נערכה שומה בנוגע להפרשי השווי בין המגרשים ונקבע כי שווי המגרש הצפוני נמוך משווי המגרש הדרומי ב - 17,500 דולר בלבד. חוות דעת זו מחייבת את העורר ואת מר יעקובי. התכנית אושרה על ידי הולחו"פ והולנת"ע. תמצית עמדת הועדה המקומית מדובר בתוכנית שהוגשה בהסכמה מאחר ומהמסמכים שהוגשו עולה שהמשיב 2 הינו בעל זכות החתימה בחברה. מאחר והתוכנית נקבעה כתוכנית בהסכמה הוכן לוח הקצאה ולא לוח איזון. המגרשים אכן אינם רגולריים אולם החלוקה אושרה לאחר שהיזם הגיש שתי חלופות לתכנון מפורט של כל אחד מהמגרשים. הוצאות עריכת התוכנית הכוונה לתוכנית הקודמת נת/600/א כמופיע בהוראותיה. השינויים בהגדרת היעוד נובעים מנוהל מבא"ת. הן במצב הנכנס והן במצב המוצע תהיה החברה הבעלים של כל אחד מהמגרשים כעולה מהחלטת הוועדה המקומית. הסיבה לשינוי בהחלטה הינה כי היזם הגיש תוכניות מפרוטות לתכנון כל אחד מהמגרשים בשתי אפשרויות ובכך הוכיח שהחלוקה אפשרית מבחינה תכנונית . נוכח העובדה כי החלוקה עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט ראתה הועדה המקומית לאשרה. התוכנית הוחזרה לדיון בועדת המשנה לאחר בקשה של אחד מחברי הוועדה. לעניין שטחי השירות מדובר בסמכות הועדה המקומית ולכן לא שונו השטחים הקבועים בתוכנית התקפה. לעניין התאמת התשתיות, ככל שהתוכנית משנה תשתיות קיימות עלות ההתאמה תהיה על חשבון הבעלים של התוכנית החדשה. דיון והכרעה אנו סבורים כי הדין עם המשיבים. המדובר בתכנון סביר ביותר אשר מאפשר מבטים לים בשני המבנים הן במגרש 1 והן במגרש 2, במיוחד באופציה אשר אינה מחייבת קו בניין צדדי משותף של 0 מ', אם כי דומה כי גם באופציה המאפשרת קו בניין 0 בתחום בין שני המגרשים אפשרי במרבית הדירות ליצור מבטים לכיוון הים. התכנון האמור ניתן עוד לשיפור בהיבט זה, אם תכנון הבניין במגרש העוררים ייסוב על צירו בתמונת ראי, באופן בו המגרעת המופיעה בו תתוכנן בקצהו הדרומי של המגרש ולא הצפוני כפי שמופיע בתכנון כפי שמוצע ע"י אדריכל טטרו, ואילו החלק המתוכנן "בקו 0" יתוכנן בחלק הצפוני ביותר של המגרש. אנו סבורים כי במידה והעוררים יבחרו בחלופה זו יש לאפשר להם את מימושה, וכפי שיפורט בסייפא החלטה זו אנו מורים על תוספת אפשרות כזו להוראות התוכנית. לאור עובדה זו, לא נכון לקבל את עמדת העוררים לפיה יש לבחור במקרה דנן בין תכנון נכון לבין כיבוד ההסדר בין הצדדים אשר קיבל תוקף של ערכאות מספר עד כה. היפוכם של דברים, אותו הסדר עולה לטעמנו בקנה אחד עם אחת מאפשרויות התכנון הסביר במקרקעין נשוא הערר. איננו מקבלים את טענת העוררים לפיה על וועדות התכנון להתעלם מהסכמים ופסקי דין של ערכאות אחרות, היפוכם של דברים, גופי התכנון מצווים לטעמנו לפעול בהרמוניה עם מערכת המשפט שאם לא כן, תקום פגיעה של ממש הן בוודאות התכנונית מחד, והן בוודאות המשפטית מאידך גיסא. שונים היו הדברים אילו היינו מגיעים למסקנה לפיה מדובר בתכנון לא טוב ולא סביר. דומה כי במצב דברים כזה, היה מקום לפנות לבית המשפט המוסמך בהליך כל שהוא לברור הסוגיה. אולם, משמצאנו כי מדובר בתכנון סביר ואף נכון עצם העובדה כי קיימות אופציות נוספות וסבירות לתכנון במקרקעין, אינה יכולה לאפשר לצדדים אשר בוחרים לנהל את ענייניהם במסגרת בוררות לא כל שכן כזו אשר אושררה בידי בית המשפט, לייחס לעצמם החירות שלא לנהוג על פי תוצאותיה באמתלות וטענות אחרות. גם ביתר טענות העוררים לא מצאנו ממש. לעניין עצם קיומו של דיון חוזר הובהר כי זה נערך לאור דרישה של חבר הוועדה המקומית אשר נתעכבה מעט נוכח ניהול מגעים בין הצדדים. אותו חבר טען בשעתו כי לפני הועדה לא הוצגו מלוא הפרטים הרלוונטיים לצורך קבלת ההחלטה. ביום 28.4.10 נתנה החלטת הוועדה המקומית הראשונה. ביום 9.6.10 נדונה התוכנית פעם שנייה ובמסגרת זו הוחלט להסיר את התוכנית מעל סדר היום על פי בקשתו של חבר הוועדה אלי דלל היות ומגיעים להסכם. ביום 17/11 התקיים הדיון המחודש בפני הוועדה המקומית. יש להזכיר כי על גופי התכנון לא חל הכלל בדבר סופיות הדיון הפרופ' זמיר בספרו "הסמכות המנהלית בעמ' 982מתאר היחס בין סופיות הדיון להחלטה המנהלית כדלקמן: "ההחלטה המינהלית, לעומת זאת, אינה כפופה לא לעקרון של גמר המלאכה ואף לא לעקרון של מעשה בית דין. בדרך כלל היא אינה אמורה להיות סופית. שיקולים שונים עשויים לדרוש, לא פעם בנסיבות בלתי-צפויות, שינוי או ביטול ההחלטה. לעתים הדבר נובע מתנאי העבודה. המינהל הציבורי מטפל במספר עצום של עניינים. ועליו לקבל החלטות באופן שגרתי ומהיר. הוא אינו יכול לפעול לפי סדרי דין ודיני ראיות כמקובל בבית המשפט, אלא הוא חייב להסתפק, במקרים רבים, בבדיקה שטחית של הנתונים. כתוצאה גדלה גם האפשרות של טעות או הטעיה. כמו כן דבר רגיל הוא שהתנאים העובדתיים, הצרכים החברתיים או המדיניות הרשמית ישתנו. אפשר, לכן, כי החלטה שהיתה טובה בשעתו, שוב אינה טובה כיום. שינוי ההחלטה עשוי להתבקש על ידי הרשות המינהלית, המדברת בשם טובת הציבור; אך הוא עשוי להתבקש גם על ידי האזרח, הרוצה בשינוי בשביל עצמו. כך או כך, ההחלטה המינהלית אינה צריכה להיות נוקשה כפסק דין סופי, היא צריכה מידה של גמישות, שתאפשר להתאים אותה מעת לעת לנסיבות המשתנות, כך, לדוגמה, אמר השופט דב לוין על האפשרות שועדה לתכנון ובניה תשנה את החלטתה: "ההלכה היא, שוועדת תכנון ובניה מוסמכת לעיין מחדש בהחלטות שנתקבלו על-ידיה ולשנות את עמדותיה עם שינוי הנסיבות. מותר לה לועדת תכנון ובניה גם לחזור בה מהחלטה קודמת, שכן עקרון "מעשה בית הדין" אינו חל על החלטות כאלה". (בג"צ 18/82 חברה קדישא גחש"א ת"א נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תל-אביב יפו, פ"ד לח(1) 701, 717. ראו גם בג"צ 4492/92 שנקרנקו נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מז (4) 861, 864. על הצורך בגמישות ההחלטה המינהלית, הנובע מתוך ההבדל שבין ההליך המינהלי לבין ההליך השיפוטי, ראו לדוגמה בג"צ 123/64 סיאסנאס טאני קליופי נ' הועדה המקומית.)" אומר כב' השופט לנדוי בבג"צ 318/75, רוברט חדג'ס נ. הועדה המחוזית לתכנון, פ"ד ל(2), 133: "רשות תכנון רשאית מבחינה עקרונית לשנות את דעתה, אם לטובת האזרח ואם לרעתו, כאשר השתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה, ראה בג"צ 123/64, ( - סאיסנאס טאני קליופי, ואח' נגד הועדה המקומית לבניה ולתכנון עיר, תל-אביב יפו, ואח': פד"י כרך יח (3), ע' 533); בג"צ 162/67, ( - בית יולס בע"מ נגד המועצה הארצית לתכנון ולבניה - ועדת משנה לערעורים, ואח': פד"י, כרך כ"א (2), ע' 375), ואחרים), וכן היא יכולה להעריך את הנסיבות הקיימות הערכה חדשה, אם היא מוצאת לנחוץ לעשות כן מטעמים חשובים הנעוצים בטובת הציבור". בבג"צ 707/81 שוורץ ואח' נ' הועדה המחוזית ת"א-יפו ואח' (פ"ד לו 2, שם בעמ' 667 מול האות ד' קובעת כב' השופטת מ' בן-פורת (שם מול האותיות ה-ו): "נראית לנו טענתו של מר צור, שטען לועדה המחוזית, כי סעיף 11ד לחוק התכנון רק בא להעניק זכות לחברי הועדה המחוזית לדרוש דיון חוזר מהטעמים המפורטים שם, אך אין הסעיף בא למעט מסמכויותיה של המליאה לחזור ולשקול את החלטותיה, אם נתקיימו תנאים, המצדיקים לעשות כן". בבג"צ 189/74 ברונו נ' הועדה המחוזית ירושלים (פ"ד כט 1, 496) אמר השופט ברנזון: "לפי ההלכה הפסוקה, לא חל על הועדה המחוזית הכלל בדבר "גמר מלאכה" שאין אחריה ולא כלום. בפירוש נאמר בסעיף 112 לחוק, שכל רשות תכנונית המוסמכת לאשר תכנית מיתאר, מוסמכת גם לאשרה "בשינויים הנובעים מהתנגדות או מדעה נפרדת שנתקבלו". ואם לועדה המחוזית סמכות מקורית להכניס שינויים בתכנית על-סמך התנגדויות שבאו לפניה, מבלי כמובן שתצטרך לחזור על כל הפרוצדורה הכרוכה בהכנת תכנית מיתאר או בשינוי תכנית מיתאר, על סמך מה ועל שום מה נמנע ממנה לחזור ולדון באותו אופן בהחלטה קודמת שלה ביחס לתכנית כזאת, כל עוד שלא קבלה תוקף סופי? על כל פנים, הלכה פסוקה מלפני בית משפט זה היא, כי ועדה מחוזית מוסמכת לחזור ולדון בעניין בו החליטה ולשנות את החלטתה הקודמת". גם לדעת הד"ר ש. רויטל אין לראות הלכה זו כמיוחדת להחלטותיה של ועדה מחוזית דוקא, אלא כהלכה כללית לגבי ועדות סטטוטוריות. (ר' ד"ר שמואל רויטל דני תכנון ובניה כרך ראשון, מהד' אוקטובר 2003 בע"מ' 239) ובהמשך לכך מציין הד"ר רויטל בספרו: "בבג"צ 178/74, זאב ודוד בר חורין, קבלני בנין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה למרחב עיר נהריה (פ"ד כח 2, 757) בקשה העותרת להקים בנין של שש קומות. בשנת 1972 קבלה העותרת היתר בניה בתנאי של הגשת תכנית מפורטת לשינוי ייעוד לשטח מיוחד למגורים. בתחילת שנת 1974, לאחר בחירות לרשות המקומית, חל שינוי בעמדתה של הוועדה המקומית, ועמדתה החדשה היתה נגד בניה מעל לארבע קומות. עפ"י פסיקה קודמת בבג"צ 123/64 קליופי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א-יפו פ"ד יח 3, 533) רשאית ועדה מקומית לחזור ולדון בכל שאלה שכבר נדונה על-ידיה ולבטל את החלטותיה הקודמות - לפחות כל עוד לא הוענק היתר בניה והעותר פעל לפיו. הנושא נדון בהרחבה ונפסק בו לפי מה שנקבע בפסקי הדין הנ"ל גם בענין המועצה האזורית גזר ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' פ"ד לו 1, 561; (שם בעמ' 569 - 572 מ' בן פורת)". כך נפסק בבג"צ 668/80, המועצה האזורית גזר נ. המועצה הארצית לתכנון פ"ד לו (1), 561 מפי כבוד השופטת מ. בן פורת: "כפי שהוסבר בבג"צ 123/64, שם, אין מקום להפעיל עקרון סופיות הדיון (FINIS LITIUM) בכל חומרתו הפורמאלית על החלטותיה של רשות ציבורית, אשר מתפקידה "לשקוד בראש ובראשונה על הגשמת מטרות הנעוצות בטובת הכלל". מילוי תפקיד זה כהלכה מצדיק גמישות יתר בכל הנוגע לאפשרות העיון מחדש בהחלטותיה של הרשות המינהלית, כל אימת שמתברר, כי הללו אינן מתישבות היטב עם המטרות האמורות". יש לציין כי החלטת הוועדה המקומית הראשונה לא נומקה ולא הוזכר בה הנושא של החלוקה שאושרה בפני בית המשפט. נזכרה בפנינו טענה לפיה אותה החלטה נתנה בניגוד לצוות המקצועי אולם לא מצאנו לכך סימוכין בכתובים. אמנם, בהחלטה השנייה אין התייחסות לעניין הגיאומטריה של המגרש, אולם אין חולק כי הועדה דנה בחלופות שהוצגו על-ידי אדריכל טטרו לניצול אפשרי בגיאומטריה המוצעת. כך או אחרת, יוזכר כי בשעתו נתקפה החלטת הוועדה המקומית הראשונה על-ידי המשיבים במסגרת ערר 250/10 אשר נמחק לאור הבאתה של התוכנית לדיון נוסף בפני הוועדה המקומית, ומשכך לא ניתן לראות במקרה דנן פגיעה בוודאות הרישויית או התכנונית בשל הבאתה של התוכנית פעם נוספת בפני הוועדה המקומית. לעניין זהות בעלי המגרשים הרי שעל פי החלטת הוועדה המקומית החברה היא זו שבעלת המקרקעין הן במצב הנכנס והן במצב היוצא ועל כן במישור דיני התכנון והבניה איננו רואים כל קושי לעניין זה. המדובר בייעודים אשר מטרתם זהה והורתם ולידתם בשינויים טכניים הנובעים מנוהל מבא"ת, אין בהם כל שינוי מהותי ו/או לגופו של עניין. וביתר פירוט, על-פי נת/600/א זכויות הבניה העיקריות בחלקה מגיעות כדי 4352 מ"ר ואילו זכויות הבנייה על-פי התוכנית המופקדת שאושרה קובעות חלוקתם של המקרקעין והקצאת מחצית הזכויות 2176 מ"ר לכל אחד משני המגרשים. שטחי השירות לא השתנו ביחס למצב הקודם אף הם, ומה ששונה אלה הוראות הבניה אשר מצויות בסמכות הוועדה המקומית. כתוצאה מהאמור, ובהתחשב בכך שמדובר ביעוד למגורים אין שינוי ביעוד. במאמר מוסגר נעיר כי אכן,יתכן שוני מהותי בין שני אזורי מגורים, כך למשל, לא הרי מגורים א' כהרי מגורים ב' אולם שוני זה נובע מהשוני בהיקף הזכות המוקנה בכל אחד מהיעודים הנ"ל ומשהובהר שהיקף הזכויות נותר כשהיה, אין בטענה זו ממש. לעניין שטחי השירות ברי כי מדובר בהסבת שטחי שירות לעניין נת/600/א לאזור מגורים מיוחד ולמען הסר ספק אנו קובעים כי הוראה מפורטת בדבר כמות שטחי השירות המוצעים והקיימים תוכנס להוראות התוכנית. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה בעיקרו בכפוף לתיקונים הבאים: תוספת אופציה תכנונית לפיה במגרש הצפוני מגרש2, תינתן אפשרות לבנייה "בקו 0" דרומה בעוד במגרש הדרומי יוצמד הבניין דרומה באופן המותיר מרחק של 8 מטר בין הבניינים המתוכננים. תקנון התוכנית יבהיר מספר המטרים המותר הן בשטחים עיקריים ושטחי שירות במצב הקודם ובמצב המוצע. קרקעות