העוררת טענה לקיפוח זכויותיה, במיוחד נוכח הפקעה של 80 אחוז משטח המגרש במסגרת התכנית החלה במקרקעין (הר / 1200) (להלן:"התכנית"), כמו גם העובדה כי כניסה למגרש צריכה להיעשות דרך מגרש שכן ישירות מקומה 2- כאשר מקומת הקרקע הכניסה היא להולכי רגל בלבד. התכנון הראשוני שהוצע כלל חניון של 68 מקומות חניה, ל - 34 דירות, כאשר כל החניות תוכננו בצורה עוקבת. הועדה המקומית הבהירה כי הסוגיה המרכזית שבמחלוקת היתה הסדרת החניות במרתפים כאשר לטעמה, חניות כפולות בשיעור של 100 אחוז מסך החניות הינה תכנון לקוי, שלא יאפשר תפקוד תקין של החניון במיוחד בשעות שיא בבוקר. הועדה הבהירה כי תהא מוכנה לשקול הרחבת חניונים תת קרקעיים מתחת לשצ"פ ובקומה המפולשת על מנת לאפשר תכנון טוב יותר. ביום 22/6/2011 לאחר הדיון שנערך בפני ועדת הערר, מינתה ועדת הערר מומחה תנועה מטעמה שיתן חוות דעתו בדבר אופן הביצוע הנכון של החניון בנתוני המגרש הקיים, ובהנחה כי מדובר בשתי קומות חניון תת קרקעי בשים לב לנספח התנועה של התכנית החלה במקרקעין. לאחר פגישה וניסיון לשיפור התכנון הוצגה חוות דעתו הראשונה של מר ויינהבר אשר מסקנתה היא כי לבניין מגבלות חמורות הנובעות מצורת חלוקת החלקה המקורית, והצורך לחבר בין המקרקעין ורשת הרחובות דרך חלקה אחרת, ולכלול גם גישה דו סטרית אל הבניין העתיד להיבנות בחלקה האחרת, ולמרות זאת קבע המומחה מטעם ועדת הערר בחוות דעתו הראשונה כי לא ניתן לאשר התכנון, שכן כמות החניות העוקבות גדולה מידי ואורכה של הרמפה החד סטרית ארוך מדי. נוכח האמור הציגו המומחים מטעם העוררת תכנון נוסף, אשר הועבר לחוות דעת המומחה מטעם ועדת הערר. על תכנון זה קבע המומחה כי לעניין הרמפה החד סטרית המתוכננת שם, הרי שעל פי הנחיות משרד התחבורה לתכנון חניונים ניתן לתכנן רמפה חד סטרית לחניון המשרת עד 40 מקומות חניה, אורך הרמפה קטן מ - 25 מ"ר ושדה הראיה של הנהג כולל את הדרך לכל אורכה. המומחה השיב כי נעשה מאמץ להכין אזורי המתנה סבירים למכוניות הנכנסות לקטע החד סטרי, ושינויים אלה הקטינו את אורך הקטע הזה ונטרלו ממנו את מרבית אורכם של הקטעים שהיו בעיקולים בלתי נראים, ולפיכך במידה ואורכה של הרמפה לא יעלה על 25 מ' ויותקנו המראות המוצעות באותו תכנון ניתן לאשרה. לעניין חניות לאורחים קבע המומחה כי חוות דעתו המקצועית היא כי חניות לאורחים יכולות להימצא גם ברחובות הסמוכים והתכנון העירוני אף כולל שם מפרצי חניה למטרה זו. לעניין החניות העוקבות, הרי שחלקן בוטל בהיקף המתאים לדרישת מכתב המדיניות של הועדה המקומית ולפיכך ניתן לאשר תכנון זה. הועדה המקומית השיבה כי היא מותירה את הנושא לשיקול דעת ועדת הערר, תוך ציון העובדה כי הפתרון שהוצע ואושר על ידי מומחה ועדת הערר טוב מזה שהוגש וסורב על ידי הועדה המקומית, וכמו כן מסרה התייחסות טכנית מטעמה, לפיה יש להציב רמזור בקרה (כמוצע בתכנית המתוקנת שהוגשה), וכן יש להסדיר חניה עצמאית לנכה (ללא חניה כפולה). עסקינן בהיתר תואם תכנית. בהקשר זה יש לציין כי העיקרון לפיו ככלל יש לאשר בניה תואמת תב"ע נקבע בשורת פסקי דין עוד קודם לחוק יסוד זה - דוגמת בג"צ 663/85 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' הועדה המחוזית לתו"ב מחוז ת"א - שם נפסק כי קיימת סמכות לסרב למתן היתר גם כשהבקשה תואמת תב"ע אולם "השאלה אינה של הסמכות אלא של שיקול הדעת בשימוש בסמכות - אם בנסיבות המקרה יהיה זה שימוש לגיטימי בסמכות הנתונה לה להתלות את התכנית". על שיקול דעת זה נפסק (בג"צ 36/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת אביב נ' הועדה המחוזית לתו"ב ת"א כי ראוי שייעשה בצמצום ובזהירות הראויה. "השימוש בסמכות זו יכול להתבטא בהתניית מתן היתר בקיום תנאים הכרחיים וחיוניים שבשלב התכנון קשה היה לעמוד על חיוניותם ראוי שיעשה בצמצום ובזהירות ואינו יכול להוות תחליף נאות לפעולה נאותה בתחום התכנון"... אנו מותירים בצריך עיון את השאלה, אם הנחיות הכוללות התייחסות לחניות עוקבות, חניות אורחים ועוד מקומן בתכנית על פי החוק אשר חשופה לביקורת ציבורית, ומכאן תוקפה המחייב, או שמא די בעמדת הגורמים המקצועיים במסגרת מדיניות מוצהרת, דומה כי התשובה לשאלה זו אינה פשוטה. אנו סבורים כי במקרה דנן בו הבינה העוררת והטמיעה בתכנית מטעמה את כל העקרונות הקבועים בחוות דעת מומחה התנועה מטעם ועדת הערר המבוססת על חוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 תקנותיו וכן הנחיות לתכנון חניה של משרד התחבורה, אין כל מניעה ויש ליתן ההיתר בהקדם האפשרי. לפיכך, בכפוף לאמור ותיקון הבקשה בהתאם לגרסה האחרונה שהוצגה בפני המומחה מטעם ועדת הערר והוצגה בפני ועדת הערר בדיון, כמו גם למיקום רמזור הבקרה וחניית נכה עצמאית אנו מקבלים את הערר, ההיתר יינתן בכפוף לכל דין. קרקעותהפקעה