בקשה לשימוש חורג לשטח של 382.8 מ"ר מתעשייה למסחר במקרקעין הידועים כחלקה 166 בגוש 3653, אזור התעשייה רכטמן (קריית משה 99) ברחובות. וכך החליטה הועדה המקומית: טענות המתנגדים אינן תכנוניות אלא נוגעות לנושאים קנייניים בן הצדדים, ולמרות זאת נשמעו הטענות ונקבע כדלקמן: " לטענה כי לא נעשה תשריט חלוקה, הועדה המקומית לא מתייחסת לשיקולים קנייניים, יותר מכך, בבקשה העומדת על הפרק אין תוספת שטחים, מבוקש שימוש חורג בשטח קיים בהיתר בלבד. במידה והצדדים מבקשים לעשות חלוקה - עליהם לפעול להסדרתה. לטענה כי על המתנגדים להשתתף בהוצאות היטל השבחה בעקבות השימוש החורג המבוקש, משום שהם נמצאים על אותה חלקה, לדחות את הטענה, המבקש הגיש הצהרה חתומה בפני עו"ד כי הוא יישא בכל התשלומים הנובעים מהבקשה. המתנגדים יאלצו לשלם למינהל מקרקעי ישראל ולא לעיריית רחובות. לטענה כי המבקש מנצל יותר אחוזי בניה מהמותר בחלק היחסי שבבעלותו, לדחות את הטענה, יש לציין כי ניתן לאשר 40% שטחים עיקריים ו-30% שטחי שרות - סה"כ 70% בניה. היקף השטחים בהיתר עומד על 513.07 מ"ר שטח עיקרי + שירות המהווים כ-64% בניה סה"כ, ועל כן טענה זו אינה מדויקת, מה עוד שהמבנה במתכונתו הנוכחית קיים בהיתר תקף. לאשר הבקשה לשימוש חורג בשטח של 382.80 מ"ר, מתעשייה למסחר, לתקופה של 5 שנים, דהיינו עד ליום 11/5/2016 בכפוף לתשלום היטל השבחה בגין כל תקופת השימוש החורג ובתנאים: תיקון התוכנית בתיאום עם מינהל ההנדסה. חתימה על כתב שיפוי לעירייה. הגשת תצהיר על תחילת תקופת השימוש ובעקבות כך החלטה שהשימוש החורג יחל החל מיום השימוש החורג בפועל + התחייבות לתשלום מתחילת תקופת השימוש במקום. אישור מינהל מקרקעי ישראל. ערבות בנקאית לעניין המבנים המסומנים להריסה. המצאת האישורים הנדרשים". תמצית עמדת העורר העורר, מתנגד לבקשה, הינו בעל הזכויות האחר בחלקה. לדבריו, המשיב (המבקש) מבצע שימוש חורג בחלקה, ללא ידיעתו ובניגוד להסכם החכירה עם המנהל. כן נטען, כי החלטת הועדה המקומית מתערבת ללא סמכות בנושא הקניין בין הצדדים ומנסה לקבוע מצב עובדתי בחלקה ולייתר המחלוקת המתבררת בבית המשפט. העורר כופר בכל תשריט חלוקה שנעשה בעבר, אם נעשה. העורר חושש מהוצאות היטל השבחה בגין השימוש החורג. לטענת העורר, היקף השטחים העיקריים במבנה הינו 700 מ"ר ולא 513 מ"ר, כקבוע בהחלטת הועדה. כמו כן, נטען כי המשיב לא מילא את התחייבויותיו על-פי ההחלטה, וביניהן הכנת תשריט חלוקה וכן התחייבות כי הוא יישא בכל הוצאות התשלום לממ"י בגין השימוש החורג. כמו כן, נטען כי מקומות החניה המוצעים בתוכנית לא קיימים בשטח. תמצית עמדת המשיב לכך השיב המשיב, כי כל הסכמי הרכישה של המבקשים והעוררים מבוססים על חלוקת חלקה 166 לשני מגרשים. כל מגרש נמכר בנפרד, ללא שותפות, והעוררים הצהירו בהסכם הרכישה כי בדקו וראו את כל הבניה במגרש, אשר היתה קיימת במלואה עובר לרכישה. תשריט חלוקה אחד נעשה על-ידי מר בן גיגי ותשריט חלוקה שני נעשה על-ידי העוררים בעצמם ובלעדיו, לא ניתן היה לבצע את רכישת הקרקע מידי הבעלים המקורי. פירוק השיתוף, המתנהל בבית המשפט המחוזי, מתייחס רק לחצי החלקה (המגרש המערבי) וכולל את המתנגדים ושותפם בקרקע, מר צדוק נתן. כאשר אלה רכשו את מחצית החלקה, כבר היה קיים בנין בהיתר במגרש המזרחי, השייך למשיב ומבקש ההיתר. הועדה המקומית התנתה את מתן ההיתר בחתימת המבקש על מסמך הקובע, כי כל הוצאה הנובעת מהבקשה לשימוש חורג תחול על המבקש בלבד. המבקש לא הוסיף ולא ביקש בניה חדשה. הוא הרס בפועל סככות ומחסנים שהיו קיימים בעורף המגרש. העוררים בנו במגרשם 536 מ"ר ללא היתר בניה והערר הוגש משיקולים לא ענייניים. תמצית עמדת הועדה המקומית מדובר במבנה שנבנה בהיתר בשנת 1987, אשר בחלקו מבקשים לעשות שימוש חורג מתעשייה למסחר לעשר שנים. המבקש הגיש לועדה תשריט חלוקה החתום על-ידי הועדה המחוזית וכן הוצג תשריט חלוקה שהוגש לממ"י. שני התשריטים תואמים את חלוקת השטח בין הצדדים הקיימת בפועל וכמו כן, הוצג לועדה הסכם רכישה לגבי הנכס המאושר במסגרת היתר הבניה משנת 1987 שהוצא במקרקעין ולפיכך, לא היתה כל מניעה לדון בבקשה משיקולים תכנוניים. לעניין ההוצאות, הרי שהמבקש נדרש להתחייב כי יישא בכל הוצאות ההיתר לשימוש חורג. תנאי למתן ההיתר הינו, בין היתר, אישור ממ"י, כמופיע בגיליון הדרישות. זכויות הבניה במקרקעין כוללות 40% וכן 30% עבור מתקנים טכניים ומעברים, לא כולל מחסנים. כן מותרים שטחי שירות תת קרקעיים, על-פי תקן חניה. שטחי השירות מיועדים לכל מטרה המסווגת בתקנות כשטח שירות, למעט שטחי שירות שלגביהם יש הוראות בתוכנית. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה את טענות הצדדים ואף יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ובמסגרת זו נמצא כדלקמן: באותו רחוב קיימות 2 חנויות קרמיקה ולאורך הרחוב קיימים מבנים מסחריים אחרים. מדובר ברחוב דו סטרי המשמש לפעילות מסחריות מגוונות, לצד שימושי תעשייה ותיקים. איננו מוצאים בטענות העוררים ממש. עסקינן בטענות לבר תכנוניות אשר רובן ככולן מתמצות בסכסוך קנייני. מדובר בנכס שבנוי בהיתר משנת 87, המחולק לכאורה על פי תשריט חלוקה שנחתם על ידי הועדה המחוזית. לא זו אף זו, דומה כי הצדדים רכשו את זכויותיהם בקרקע על פי אותה חלוקה כעולה מההסכמים שהקנו להם הזכויות. כך, מכר בן גיגי יעקב למר נאג'י נתן חלק מהמקרקעין בשנת 87. (זכויות אלה התגלגלו בסופו של דבר לעורר) ואילו המשיב רכש את זכויותיו על פי הסכם משנת 86 אף הוא בהתאם לחלוקה ומפה רצופה המהווה חלק מתנאי ההסכם, ולפיכך איננו סבורים כי הבקשה כשלעצמה חסרה תימוכין קניינים ברמה שעליה להיות מעוכבת מטעמים אלה במוסדות התכנון. בהתחשב באופייה של הסביבה שהינו אופי מעורב אשר דומה כי שם פניו אל עבר תעשייה נקיה ומסחר, הגם שתוכנית כזו טרם קרמה עור וגידים סטטוטוריים למיטב ידיעתנו, ובהתחשב בעסקים אחרים שאושרו בסביבת המקרקעין איננו סבורים כי עצם האישור לשימוש חורג בשטח של כ - 400 מ"ר בתנאים הקבועים בהחלטה נשוא הערר מהווה סטייה ניכרת, אלא שלטעמנו, נכון להגביל התקופה כדי 3 שנים בלבד ואז לבחון שוב את המצב הסטטוטורי, אם קודם שינוי התכנון במקרקעין, אם לאו ורק על יסוד זה להחליט אם יש מקום להמשיך ולקבוע שימוש למסחר חורג במקרקעין. זאת ועוד, אנו סבורים כי יש מקום להוסיף תנאי למתן ההיתר לשימוש חורג והוא אישור הגורמים המקצועיים בועדה ורשות הרישוי לכך כי קיימים בשטח לפחות 14 מקומות חניה וכן מקום חניה לפריקה ולטעינה. יתר תנאי ההחלטה יעמדו בתוקפם לרבות התנאי שעניינו בחתימת המינהל הנדרשת כתנאי להוצאת ההיתר. בכפוף לאמור הערר נדחה. שימוש חורגתעשיה