ערר בבקשת העורר להקמת תחמ"ש במקרקעין הידועים כחלקה 124, גוש 8236, באזור התעשייה קריית אליעזר בנתניה (להלן: "המקרקעין"). המתקן המבוקש אושר פעמים מספר בעבר והיתרים אלה הוארכו מפעם לפעם, כאשר כיום עומדת העוררת בכל התנאים שהושמו בהחלטות הרלוונטיות להוצאת ההיתרים. חרף האמור, ההיתר המבוקש טרם ניתן וזאת נוכח דרישה חדשה של הגורמים המקצועיים בועדה המקומית, להסדיר את פיתוח המגרש כתנאי למתן טופס 4. תקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970, מאפשרת לועדה מקומית לתת היתר , לסרב לתיתו, לתקנו לשנותו, להתנותו או לבטלו לפי סעיף 216, וכן להתנות בו תנאים בין היתר בנוגע לעבודות פיתוח מסביב לבניין המוצע, לרבות סלילת מדרכות, שבילים או בנייתם של קירות תומכים וגדרות, ונטיעת עצים וצמחים מסוימים ושמירה על עצים וצמחים מסוימים שבנמצא) תקנה 16 א (6) לתקנות הנ"ל). יחד עם זאת, במקרה דנן דנה הועדה המקומית מספר פעמים בבקשה הציבה תנאים קבועים מראש, אותם מילאה העוררת, וספק אם יש מקום להציב תנאים חדשים, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר במטרה ציבורית, אשר אין חולק בנוגע לחשיבותה, התאמתה לתכנית החלה במקרקעין וחיוניותה לציבור התושבים בנתניה. לעניין זה יוזכר כי: "רשות תכנון רשאית מבחינה עקרונית לשנות את דעתה, אם לטובת האזרח ואם לרעתו, כאשר השתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה... וכן היא יכולה להעריך את הנסיבות הקיימות הערכה חדשה, אם היא מוצאת לנחוץ לעשות כן מטעמים חשובים הנעוצים בטובת הציבור (בג"צ 318/75 חדגס ואח נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה ואח' [10] בעמ' 137; ההדגשה שלי - ד' ל'). אולם כדי שהרשות תהיה רשאית לשוב ולדון בעניין, עליה להביא בחשבון את החלטתה הקודמת, תוצאותיה, מה הטעם שהיה מונח ביסודה ומה הנתון החדש שנתגלה. אין היא יכולה במקרה כזה לנהוג כלאחר יד, אלא עליה לבחון את המצב החדש בכובד ראש, לשקול ולהעריך אם התקיימו נסיבות חריגות המחייבות מתן פתרון שונה למצב נתון ואם מתקיים במקרה נושא הדיון אינטרס ציבורי מובהק, הגובר על כל אינטרס צר יותר של הפרט או חוג אזרחים מסוים (ראה לעניין זה: בג"צ 707/81 שוורץ ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, תל אביב יפו ואח' [11], בעמ' 667; בג"צ 844/86 דותן היועץ המשפטי לממשלה ואח' [12], בעמ' 224)." במהלך הדיון שלפנינו הביעה העוררת את נכונותה "לפנים משורת הדין" לבצע עבודות פיתוח בחזית הצפונית של המגרש ובין היתר לתקן הכביש והמדרכה ולדאוג לגינון בכפוף למגבלות בטיחותיות. עוד הובהר כי לא ניתן לבצע תכניות גינון נרחבות בשטח המגרש עצמו, מחמת אותן מגבלות ממש. במצב דברים זה אנו סבורים כי נוסחת האיזון מחייבת הוצאת ההיתר לאלתר, כאשר ההיתר יכלול תנאי לפיו חברת החשמל תתאם טיפול חזותי בחזית הצפונית, מול הגורמים המקצועיים בועדה המקומית, וביצוע הטיפול הנ"ל יהווה תנאי למתן תעודת גמר לתחנה נשוא הערר. טיפול חזותי זה לא יחרוג ממגבלות הבטיחות המוטלות במגרש כתוצאה מאופי המבנה והשימוש בו. התאום בנוגע לטיפול החזותי הנ"ל יבוצע בתוך 6 חודשים מהיום. במידה ולא יסתייע עד אותו מועד יוכלו הצדדים לחזור לועדת הערר בנושא זה בלבד. לפיכך הערר התקבל ברובו. מקרקעיןערר