ערר על החלטת הועדה המקומית לאשר הקמת בתי מגורים במשק 109, במושב חגור. הבקשה אושרה על ידי הועדה המקומית והותנתה באישור מחלקת הגביה בנוגע להיטלי פיתוח והשלמת נתוני גובה ואורך הגדרות. העורר טוען כי קיבל חיובים בהיטלי ביוב, תיעול, צנרת והיטל כביש וזאת לאחר ששילם היטל השבחה. העורר סבור כי תפקידה של וועדת התכנון להוציא היתרים על פי דרישות תכנון ועל פי חוק התכנון והבניה ומאחר ועמד בכל הדרישות הנ"ל, יש להוציא לו ההיתר ללא כל תנאים. עוד נטען כי מדיניות המועצה במושב חגור היא שלא דרשו מאף תושב לשלם היטלים כאלה וכי נוכח העובדה כי שילם בשעתו היטל ביוב (בגין היחידה הראשונה), מדובר ביחס מפלה כלפיו. הועדה המקומית הבהירה כי מדובר בשתי בקשות להיתרי בניה להקמת 2 בתי מגורים חד משפחתיים ל - 250 מ"ר כל בית מגורים, וכי הועדה אישרה הבקשות במספר ישיבות שהאחרונה שבהן התקיימה ביום 7/10/11. הועדה המקומית טוענת כי חובתה להתנות הוצאת ההיתרים בתשלום היטלי הפיתוח, על פי סעיף 145 ד' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), כן נטען כי עבודות הפיתוח נעשו בישוב כתוצאה מהליכי פרצלציה של משקי העזר ויצירת מגרשים חדשים. תחילה קיבל העורר דרישת תשלום בגין 3 בתי מגורים, אולם אז התברר כי מדובר בטעות, שכן ביתו בו הוא מתגורר נבנה בשעתו כדין ועל כן קיבל דרישה מתוקנת. העובדה כי העורר שילם היטל השבחה אינה רלוונטית להיטלי הפיתוח ואין כל ממש בטענת העורר לפיה הוא מופלה לרעה ביחס לתושבים אחרים במושב. מדובר בטענה כללית וסתמית הנטענת בעלמא. טענותיו של העורר מכוונת למעשה נגד עצם החיוב בהתאם לחוק העזר, טענות אלה אינן בגדר סמכותה של ועדת הערר. דיון והכרעה סעיף 145 לחוק התכנון והבניה מסדיר הוצאת היתרים במקרקעין. סעיף 145 ד' קובע כדלקמן: "(ד) אישר מוסד תכנון בקשה להיתר וקויימו התנאים המוקדמים שנקבעו על-ידי מוסד התכנון, לא יעוכב מתן ההיתר אם נתמלאו לגביו כל דרישות החוק והתקנות, ושולמו האגרות, ההיטלים והתשלומים האחרים, למעט ארנונה, שיש לשלמם על פי כל חיקוק, בגין הנכס שאליו מתייחס ההיתר או ניתנו הערבויות המתאימות להבטחת תשלום כאמור, בכפוף להוראות כל דין; הועדה המקומית תודיע למבקש ההיתר תוך ארבעה עשר יום מהיום שביקש זאת, את פירוט החיובים כאמור, ואולם אם הוגשה בקשה להיתר לפי פרק ה'3, תודיע רשות הרישוי למבקש את פירוט החיובים תוך שבעה ימים". טענותיו של העורר הינן בשלושה מישורים, ראשית הוא טוען כי על פי נוסח הסעיף הוא היה זכאי להודעה תוך 14 יום מהגשת הבקשה שהוגשה בשנת 2005, ואילו הדרישה הופיעה לראשונה בהחלטת הועדה בחודש 7/2011; השניה טוען העורר לטענת אפליה ביחס לתושבים אחרים במושב; ואילו הטענה השלישית כי התנאים לגביית היטלי הפיתוח לשיטתו לא התקיימו, וזאת בין היתר בהתאם להליך גישור שנערך בין הצדדים. אשר לטענה הראשונה - לשון הסעיף עניינה בהמצאת ההודעה בתוך 14 יום מיום שנדרשה אותה הודעה בנוגע לפירוט החיובים כאמור, לא הוצגה בפנינו כל דרישה כזו מטעם העורר ועל כן איננו סבורים כי עומדת בפנינו הפרה של הוראת הסעיף. יתר על כן, הנושא של קיום תשלומי פיתוח מצוי בידיעת הציבור בכלל ובידיעתו של העורר בפרט, ולראיה הדרישות שהוצאו לו בעבר ואותן שילם בשנת 1997 עת בנה את היחידה הראשונה, וכן נושא הגישור שנערך בחודש 2/2006 בנוגע להיטלים נשוא דרישה זו ממש. לפיכך אנו דוחים טענה זו. טענת האפליה נטענה בעלמא מבלי לפרט ו/או להביא ולו תימוכין ראשוניים דוגמת תצהירים, מבעלי נכסים אחרים במושב. גם לאחר הערת ועדת הערר בנוגע לאופן הצגת הטיעון בעניין זה חזר העורר על טענתו לפיו לשיטתו המועצה או הועדה המקומית הן אלה שצריכות להוכיח כי משתלמים תשלומי פיתוח. אין זאת אלא כי העורר מנסה להפוך היוצרות, היטלי הפיתוח נדרשים על פי חוקים תקפים ומועד דרישתם כתנאי להיתר בניה מעוגן בחוק התכנון והבניה. במידה והעורר טוען טענות כנגד ההליך וכשמדובר בטענות חמורות מסוג אפליה - עליו הראיה. נטל זה לא הורם לא מיניי ולא מקצתה על ידי העורר ואף שנשאל ישירות האם מי מחברי המושב אמר לו שלא שילם היטלי פיתוח, לא השיב בחיוב לשאלה זו. בנסיבות אלה איננו סבורים כי יש בטענה זו כפי שהוצגה בפנינו ממש. עניינה של הטענה השלישית, בתנאים לגביית היטלי פיתוח. על כגון דא חולשים מערכת חוקי העזר שבתוקף בתחום המועצה והסעדים והערכאות הקבועים בהם שאינם ועדת הערר לתכנון ובניה. מעבר לכך יצוין בנוגע להסכם הפשרה שהוצג על ידי העורר הרי בירורו אף הוא נתון לערכאות המוסמכות ולא לועדת הערר. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה. מושבים נחלות ומשקיםבניהמשק חקלאיעררועדה מקומית לתכנון ובניה