בקשת העוררת לאפשר לה שימוש חורג ממגורים לפעוטון במקרקעין הידועים כחלקה 90 בגוש 5714 ברחוב הר המוריה 68 ברחובות (להלן: "המקרקעין"). מדובר בבית פרטי, חלק מדו משפחתי, בשכונת נווה כרמים ברחובות. הועדה המקומית החליטה כדלקמן: "לסרב לבקשה לשימוש חורג ממגורים לפעוטון משום שמבוקש בבית מגורים ויכול שיהווה מטרד של רעש ויכול שתיווצר בעיה של חניות ונגישות נוחה. כמו כן נבחנה הסביבה הקרובה, ונמצא כי קיימים גני ילדים מוסדרים רשמיים בשטחי ציבור וגני ילדים לגילאים אלו, של הרשות המקומית שאינם מאוכלסים ברובם. בגן "דובדבן" - רשת מרגלית ברח' הר ציון (בלב המתחם) ניתן לאכלס 90 ילדים ונרשמו רק 60 ילדים. בגן "ענת" ברח' הרי שומרון 4 ניתן לאכלס 35 ילדים נרשמו רק 20 ילדים. בגן "חלומות" ברח' הר הצופים 71 ניתן לאכלס 120 ילדים ונרשמו 117 ילדים. אמנם העירייה אינה מחייבת לתת מענה לגילאים אלו במסגרת גני עירייה, אך משום הצורך הקיים במקום נבנו גנים אלו. הבדיקה שנערכה כעת טרם תחילת שנת הלימודים, הנתונים מראים כי הגנים אינם מאוכלסים במלואם, בשל כך לא ניתן לאשר הבקשה." יש לציין כי תיק זה מהווה חריג שבחריגים לתיקים כגון דא, שכן לא זו בלבד כי לא הוגשו לבקשה כל התנגדויות, אלא שהן השכנים בעלי הזכויות בחלק הדו משפחתי האחר של אותו בית שלחו הודעה מפורשת לפיה אין להם כל התנגדות לקיום הגן, והן תושבי השכונה, הורים לילדים המתגוררים בבתים הסמוכים, הופיעו לדיון תוך שהם תומכים באופן חד משמעי בקיומו של הגן, הן בהיבט החינוכי והן בהיבט "המטרדי" בציינם כי לתפיסתם גן ילדים מהווה שיפור ביחס לבית מגורים רגיל כלפי הסביבה, וזאת עקב שעות העבודה המוגבלות וימי העבודה המוגבלים. הועדה המקומית חזרה על עמדתה לפיה קיימים פתרונות מספקים בתחום השכונה, בגן דובדבן, גן ענת, וגן חלומות. בדיון לפנינו הובהר כי גן חלומות מלא עד אפס מקום ואילו הגנים דובדבן וענת אינם זוכים לפופלריות רבה מסיבות שונות. ועדת הערר יצאה לסיור בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ומצאה כדלקמן: הר המוריה הינו רחוב דו סטרי בעל מפרץ חניה בצד אחד, כאשר בצידו האחד בנויים בתים וצידו השני פנוי. גן הילדים המבוקש גובל בשביל להולכי רגל. בעת הביקור בגן היו כ - 15 ילדים. לא נרשמה הפרעה כלשהי במישור התנועתי ו/או במישור המטרדי כתוצאה מפעילותו של הגן. הלכות רבות שיצאו מלפני בתי המשפט כמו גם החלטות רבות של וועדות הערר רואות בחיוב אפשרות למתן שימוש חורג ממגורים לצורך זה אשר הוגדר פעמים רבות כאינטרס ציבורי ראשון במעלה. כך, למשל, בעניין עת"מ 14/98 אוסקר נ' נגד הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק לעניין איזון האינטרסים השונים:   "תפעול פעוטונים הינו שירות קהילתי חשוב, החייב מטבע ברייתו להימצא בקרבה לסביבות מגורים, העותרים לא הראו מדוע המיקום הספציפי שנדחה מתאים פחות מאזורי מגורים אחרים...".   עוד מביא כב' השופט מודריק מדבריו של כב' הנשיא וינוגרד בת"א 1965/94 (ת"א מלון גני שלמה המלך רע"מ נגד עיריית נתניה) דברים היפים אף לענייננו:   "כולם מסכימים שיש צורך לציבור במתקני שעשועים או בתי ספר או בגני ילדים. גם המבקשים מסכימים לכך, אך למה שהם יהיו דווקא ליד בתיהם של המבקשים? בוודאי מוטב שיהיו ליד בתיהם של אחרים. כולם מסכימים שקשישים, חולי נפש, מפגרים - ראויים לדיור מוגן או למוסד שיטפל בהם. הרי לכל אחד יש במשפחתו קשיש ויכול ח"ו להיות חולה נפש או מפגר או נזקק אחר. אבל למה שבית זה יוקם דווקא במגרש שליד ביתו או מולו? מוטב שיקימו אותו ליד בתיהם של אחרים ושאני אוכל להביא את אבי הקשיש לבית אבות זה או למוסד זה כשהוא מרוחק מביתי. כמובן שגם לאחרים - שלמגרש הסמוך שלהם אנו שולחים את היזמים לבניית בית האבות וכו' - יש מה לומר. הם יעדיפו שבית האבות, המוסד הדיור המוגן יוקמו דווקא ליד הבית שלנו והרחק מהבית שלהם. וכן הדבר לגבי בתי ספר וגנים ומוסדות ממוסדות שונים".   כך גם בעניין עת"מ 1155/00 משולם צעירי נ' וועדת ערר ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק: "מנגד, בשכונת מגורים, במיוחד שכונה שחתך הגילים של יושביה צעיר, עשוי להתהוות צורך של ממש לקיים פעוטון באחד הבתים (לפעמים יותר מאחד). כל כך מפני שתחום הגילים הצריך לשירותי פעוטון אינו נתון לאחריות גורמי החינוך הממלכתיים או המוניציפליים. לכן, לא יימצאו מבנים יעודיים לפעוטונים ויש הכרח לשכנם - על דרך היתר לשימוש חורג - בבתים פרטיים. צורך הרבים הוא וצורך הפרט נדחה מפניו עד גבול מסויים. מדברים שאמרתי עד הנה יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה, אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון כזה את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסויימת. לכן, טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעזNIMBY (NOT IN MY BACK YARD), ובשפת עבר אולי לבא"ש' (לא בחצר האחורית שלי). טענה כזאת, בדרך כלל לא תצלח (ראה למשל: בג"צ 458/98 עיריית ב"ש נ' ממשלת ישראל)".   הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה דנן בו ברי כי תושבי השכונה זקוקים ורוצים בקיומו של הגן האמור. במצב דברים זה הרי שנוכח האינטרס הציבורי אין זה נכון ואין זה ראוי מבחינתה של הרשות המקומית לנקוט בעמדה פטרונית, אשר ייתכן ויש בה כדי לכפות חינוך מסוג מסוים על תושבי השכונה. בשולי הדברים אין לנו אלא להביע את תמיהתנו על עמדת הועדה המקומית בנסיבות המקרה דנן, עמדה אשר אומרת דרשני. אשר על כן ולאור כל האמור הערר מתקבל. מקרקעיןקטיניםשימוש חורגגן ילדים / פעוטון / משפחתון