בקשה לתוספת חניה מקורה לפנינו ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק (להלן: "הועדה המקומית"), לאשר בתנאים את בקשת העורר כאשר הערר מכוון כנגד התנאים לאישור הבקשה. עסקינן בשינויים במבנה מגורים ותוספת חניה מקורה במקרקעין הידועים כחלקה 270 מגרש 3 גוש 6720, ברחוב העמקים בגני תקווה (להלן: "המקרקעין"). וכך החליטה הועדה המקומית: "לקבל התנגדות השכן בחלקה ולאשר הבקשה בתנאים כדלקמן: הגדר המזרחית תמוקם בהתאם לתשריט החלוקה חמ/1584/1 אשר אושר ע"י בעל הקרקע מ.מ.י. הזזת הפילרים ופחי האשפה הבולטים לשביל הגישה לחלק העורפי של החלקה. סימון גדר קיימת החורגת מגבול חלקה לצד דרום להריסה. מיקום מעקות + הגשת תכנית פיתוח על רקע גבולות החלקה. מילוי דרישות המחלקה הטכנית. יש להראות בקנ"מ 1:100 את גבולות החלקה. התיק מועבר למחלקה המשפטית לעניין קיום צו בית משפט. לסרב מיקום החניה המקורה אשר נועדה להכשיר בדיעבד תוספת בניה החורגת מעבר לשטחים המותרים." העורר כאמור הינו מבקש הבקשה, המשיב 2 הינו שכנו של העורר ובעל זכויות בחלקה 270/1. מגרש העורר הוא בחזית רחוב העמקים ומגרש המשיב הוא פנימי ונמצא בעורף מגרש העורר. תמצית טענות העורר בהיתר המקורי, שהוצא ביום 22/2/98, אושרו 230 מ"ר שטחים עיקריים כ - 50 מ"ר שטחי שירות, ובסה"כ כ - 280 מ"ר. עניינה של הבקשה נשוא הערר הינו בהסדרת שינויים שנעשו בפועל וקיימים. מבחינת שטחי בניה התבקשו עוד 8.28 מ"ר שטחי שירות במפלס קומת הקרקע עבור חניה מקורה, ובסה"כ 287.43 מ"ר. לעניין מיקומה של הגדר המזרחית לגביה נקבע בהחלטת הועדה המקומית, כי תמוקם בהתאם לתשריט החלוקה, הרי שמדובר בגדר רשת שהוקמה על ידי העורר, הגדר מצויה בקצה הצפוני שלה על הגבול בין שני המגרשים וככל שהיא מדרימה היא מתרחקת מהגבול אל תוך מגרש העורר, ועל רקע זה החלטת הועדה אינה ברורה. לעניין הפילרים - הרי שאלה באמת בולטים אל תחום הדרך המובילה למגרש מס' 1 (מגרשו של המשיב), אולם אלה הוקמו לפני למעלה מ - 10 שנים בעת הקמת המבנה ובנוסף לדרך הגישה העורר נדרש לוותר על שטח בצורת משולש באורך חזית של למעלה ממטר על מנת לאפשר רדיוס כניסה ויציאה לכלי הרכב של המגרש העורפי. זאת ועוד, בהיתר המקורי הפילרים הוקמו בחזית מגרש אולם שם היום קיים שער חשמלי והדבר אינו בר ביצוע, לפיכך אין בחריגה כדי למנוע גישה ברכב למגרש מס' 1. כמו כן, החלטת הועדה המקומית להעתקת הפילרים לעורף חסרה היגיון שכן הגישה אליהם לעובדי השירותים תהיה קשה, ולא ברור מה ירוויח בעל המגרש העורפי ממיקום פלרים ועגלות אשפה בחזית המגרש שלו. כמו כן במסגרת הליך פלילי שנערך בשנת 2001, הסכימה הועדה המקומית לשנות את מיקום הפילרים. לעניין הגדר הדרומית - הרי שזו נבנתה על ידי בעל חלקה 269 שמדרום וכולה בתחום המגרש שלו ולא בתחום מגרש העורר. לעניין החניה המקורה - בקומה א' קיימת תוספת בניה של מרפסת פתוחה שמוגדרת כמרפסת פתוחה מוגדלת וההיתר מבקש לנצל את השטח מתחת למרפסת הפתוחה לצורכי חניית מכונית, שימוש שנעשה גם בפועל. תמצית תשובת המשיב 2 מדובר בעורר שחרג מהיתר הבניה בשעתו ומבקש להכשיר עובדות בשטח. כל הפעולות נעשו ללא הסכמת המשיב ובניגוד להיתר. מפת המודד המעודכנת שצורפה לבקשה להיתר תכנית השינויים הראתה חד משמעית שהגבול הקיים סוטה אל תוך מגרש המבקש. כמו כן אין חולק כי השיקולים שעמדו לנגד עיניה של המשיבה בהחלטתה להעביר הפילרים ופחי האשפה אל חלקו האחורי של העורר הינם שיקולים תכנוניים, ולכן הנושא של ההוצאות הנדרשות אינו רלוונטי. לעניין הגדר המזרחית - העורר הסיט את גדר הגבול המזרחית 60 ס"מ אל תוך מגרש המשיב , ובשום פנים ואופן לא מדובר בגדר המצויה בשטח מגרשו של העורר. לעניין הפילרים - הכוונה אינה להזזת הפילרים ופחי האשפה לחלק העורפי של החלקה, אלא לשביל הגישה לחלק העורפי של החלקה, דהיינו בחזית בית העורר. לעניין הגדר הדרומית - מדובר בגדר שבנה העורר בגבול הדרומי של מגרשו ולא לגדר הגובלת בחלקה סמוכה. לעניין החניה המקורה - הרי שזאת נובעת מהרחבת המרפסת באופן בלתי חוקי. תמצית עמדת הועדה המקומית מיקומה של התוספת ומהותה נוגדת את השימוש המוצג כסככת חניה. מדובר במצג פיקטיבי שנועד להכשרת תוספת שטח עיקרי בדרך פסולה. מיקום מערכת הפילרים בחזית הדרומית של המגרש לא נדחה אלא שהועדה אינה יכולה לאשרו כשהוא פולש לתחום רצועת המעבר. הועדה המקומית לא דרשה את הריסת הגדר הדרומית אלא את סימונה להריסה כדי שלא ישתמע מהיתר הבניה שניתן הכשר כלשהו לגדר הנ"ל. דיון והכרעה לאור בקשת הצדדים הושהתה ההחלטה בערר זה על מנת לאפשר להם להגיע להבנות כמפורט בפרוטוקול הדיון בערר. לאחר מכן הודיעה המשיבה כי הצדדים לא תאמו כל פגישה במשרדיה. עוד טענה הועדה המקומית כי ספק לה אם ניתן לראות בשטח שטח שירות כהגדרתו בתקנה 4 ט', אליו הפנתה ועדת הערר, שכן גם בהתאם להחלטות ועדת הערר הרי שדובר בשטח שאינו מהווה חלק אינטגראלי מהדירה אלא מעין שטח ביניים בין החצר לבית, ואילו בענייננו מדובר במרפסת מקורה , ולפיכך יש לתקן הבקשה בהתאם. לעניין מיקום הגבול העורפי של מגרש העורר, הבהירה הועדה המקומית כי יש להמציא מדידה של מודד מוסמך, שתקבע את המיקום הסופי של מיקום הגבול העורפי תוך התייחסות לעניין ההפקעה ככל שבוצעה. לכך הגיב המשיב 2 בציינו כי העורר כלל לא פנה אליו ואף לא נענה לפנייתו לקבל העתקים מפניותיו לועדה המקומית, וזאת בניגוד לבקשה ולהחלטה שנתנה זמן לצדדים כולם להגיע להסדר. לעניין מיקומה של הגדר המזרחית הוסיף המשיב 2 כי טענת ההפקעה איננה נכונה שכן ההפקעה משותפת לכל הבעלים ולא רק לעורר, ולפיכך מקובלת עמדת המשיבה 1 כי על העורר להמציא מדידה של מודד מוסמך כאמור. המשיב 2 ביקש זכות תגובה על מפת מדידה כזאת. ככלל, איננו רואים פסול בהחלטת הועדה המקומית: ככל שמדובר בגדר אשר אינה מצויה בשטח המגרש, אזי אכן ניתן לסמנה להריסה או לחלופין לסמנה "מחוץ לתחום ההיתר". ועדת הערר הבהירה לא אחת כי המבחן המשמש אותה בכגון דא הינו "מבחן המגרש הריק", שכן אין לאשר אלמנטים שבוצעו בפועל קודם לרישויים מצד אחד, ומצד שני אין לפסלם באורח אוטומטי. הערר נדחה ברובו. קירויחניה