ערר על החלטה לאשר שימוש חורג למסחר (סופרמרקט) בירושלים רקע החלטה זו עניינה מקרקעין הידועים כגוש 30079 חלקה 105 (להלן: "המקרקעין"). על המקרקעין בנוי בית משותף. תת חלקה 1 בבית המשותף נמצאת במפלס רחוב עלי הכהן, והזכויות בה שייכות למשיבה 2. יתר תתי החלקות הינן דירות מגורים בנויות מעל מפלס רחוב ירמיהו והזכויות בהן של העוררים. מבנה המגורים בנוי מעל קומת עמודים המשמשת בעיקרה לחניה. עבור תת חלקה 1 הוצע בעבר היתר בניה לאולם שמחות. היתר הבניה אף קבע כי אולם השמחות ישמש גם כמקלט ציבורי (או בגרסה אחרת מחסה ציבורי). במאמר מוסגר נציין, כי נושא המקלט בא לידי ביטוי בהחלטות המשיבה לאשר את הבקשה להיתר, כאשר קיימת מחלוקת האם בהיתר עצמו נרשם נושא המקלט הציבורי. המשיבה 2 רכשה את הזכויות בתת חלקה 1 וביקשה להכשיר אותה לשימוש של סופרמרקט. אין מחלוקת כי השימוש לסופרמרקט הינו שימוש מסחרי המותר מכוח התכנית החלה על המקרקעין. עם זאת, היות וניתן היתר בניה לאולם שמחות, נדרשה המשיבה 2 להליך של שימוש חורג מהיתר. העוררים הגישו התנגדות לשימוש החורג. הוועדה המקומית לאחר ששמעה את הצדדים, קיימה סיור במקום, קבלה חוות דעת משפטית והחליטה לאשר את הבקשה לשימוש חורג מהיתר. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. העררים והליכי הדיון בהם: במסגרת הערר העלו העוררים טענות מקדמיות כנגד התנהלות המשיבה 1. לגופם של דברים, טענו העוררים כי הבקשה להיתר מבטלת מקלט ציבורי, מהווה השתלטות על הרכוש המשותף, וכן טענות בעניין תקן החניה ותחבורה. עוד טענו העוררים לגבי הפרמטרים לשימוש חורג וכן לעבריינות בניה. המשיבה 1 וכן המשיבה 2 הגישו תשובות מפורטות. ועדת הערר קיימה דיון בנוכחות הצדדים. בסופו של הדיון קיבלה ועדת הערר החלטה, כדלקמן: "החלטה מדובר בערר על אישור בקשה לשימוש חורג מהיתר. שני הנדבכים המרכזיים בערר נוגעים האחד לנושא היותו של השטח מיועד למקלט או מחסה ציבורי ולכן לא ניתן לעשות בו שימוש כסופרמרקט והשני לנושא התנועה והחניה. אנו סבורים, כי בטרם תתקבל החלטה בערר זה ועל מנת לחסוך עלויות וזמן לצדדים, יש לדאוג כי בפני מוסד התכנון תעמודנה חוות הדעת של הגורמים המוסמכים בשני הנושאים הללו. איננו סבורים כי יש מקום להחזיר את הדיון לועדה המקומית, היות וועדת הערר משמשת גם כמוסד תכנון ויכולה לבחון את חוות הדעת הללו ולקבל החלטה תכנונית לגופם של דברים. אשר על כן, אנו קובעים כדלקמן: מבקשי ההיתר יעבירו את הבקשה לאישור פיקוד העורף, אשר יתייחס לשאלה האם הוא מאשר במקום פתיחת סופרמרקט. פיקוד העורף ינמק את עמדתו. אגף התנועה של עיריית ירושלים יגיש התייחסות מפורשת לבקשה להיתר. במסגרת ההתייחסות, יפרט אגף התנועה מה התקן הנדרש לטעמו, האם יש מקום להפחית מהתקן וזאת על איזה בסיס סטטוטורי, ואם כן, האם פיתרון החניה המוצע על ידי מבקש ההיתר עומד בתקן שנקבע. כמו כן, יתייחס אגף התנועה לפיתרון הפריקה והטעינה ולמפרץ המוצע לצורך זה. התייחסות פיקוד העורף וכן התייחסות אגף התנועה ינתנו עד ליום 15.11.2011. הצדדים יהיו רשאים להגיב על ההתייחסות האמורה בתוך שבועיים מיום קבלת חוות הדעת האמורות. נקבע להמשך דיון ליום 6.12.2011 בשעה 15:30. היה וחוות הדעת ימסרו בתקופה קצרה יותר, יהיו רשאים הצדדים לבקש בקשה להקדמת הדיון." לאחר החלטה זו קיימה ועדת הערר סיור ממושך בנכס וסביבותיו וזאת ללא נוכחות הצדדים. המשיבה 2 הגישה הודעה, כי נפגשה עם פיקוד העורף וכי זה אינו מטפל בנושא ואינו מוכן ליתן אישור כלשהו. המשיבה 1 הגישה התייחסות של אגף התנועה. יאמר כבר כעת כי מדובר בהתייחסות לאקונית שאינה עומדת בדרישות המפורטות של ועדת הערר (כזכור: "...יפרט אגף התנועה מה התקן הנדרש לטעמו, האם יש מקום להפחית מהתקן וזאת על איזה בסיס סטטוטורי, ואם כן, האם פיתרון החניה המוצע על ידי מבקש ההיתר עומד בתקן שנקבע..). ועדת הערר קיימה דיון בנוכחות הצדדים. לאחר הדיון ביקשה המשיבה 2 להגיש התייחסות משלימה לנושא תקן החניה, ועדת הערר אישרה את הגשת המסמך תוך מתן זכות תגובה לעוררים. דיון מסגרת הדיון: שימוש חורג מהיתר: בפתח הדברים יש לציין כי השימוש שבפנינו הינו שימוש תואם תכנית. כך שבהתאם לתכנית החלה על האזור מותר להקים במקרקעין וסביבתם בתי מלאכה וכן מסחר לסוגיו ובפרט מרכולים וסופרמרקט. מכוח תכנית זאת הוקם אף במקרקעין אולם שמחות. לפיכך במקרה שבפנינו לא נדרש כלל הליך של שימוש חורג מתכנית. לפיכך, כפי שנפסק לא אחת, כאשר השימוש החורג מההיתר תואם תכנית, הדגש הינו על ההתאמה הפיזית ולא על השימוש, כך שאין רלוונטיות לפרמטרים לבחינת השימוש החורג שציינו העוררים. כך, לדוגמא קובעת ועדת הערר מחוז דרום בערר (דרום) 6110/07 יסאייב נ. הועדה המקומית באר שבע ואח' () ביחס להבדל בין שימוש חורג מתכנית לשימוש חורג מהיתר: "כפי שכבר נקבע לא אחת, מדובר בשוני היורד לשורשו של עניין. בעוד בבקשה לשימוש חורג מתכנית יש לבחון הטעם לסטייה המבוקשת, השלכותיה ומכלול שלם של קריטריונים (כמפורט בהחלטת ועדת הערר 6078/07 ואח' בעניין מלון נופש מוריה אילת, ואח' נ' הועדה המקומית אילת ואח'), הרי בעניין בקשה לשימוש חורג מהיתר יש הגורסים כי ספק כלל אם קיימת זכות התנגדות. מובן כי בקשה כזו אינה יכולה לעלות כדי סטייה ניכרת מתכנית שכן היא תואמת תכנית, כן בקשה זו אינה חייבת להיות מוגבלת בזמן." (הדגשה שלי - ג.ה.) לאור זאת המבחן העיקרי שיש להפעיל הוא מבחן ההתאמה, כלומר הנושאים הפיזיים המשתנים עקב שינוי השימוש. הנושא הפיזי המרכזי במקרה שבפנינו הינו נושא התנועה וחניה. נושא נוסף רלוונטי הינו ייעוד המקרקעין גם למקלט ציבורי. לאור מסגרת זאת נבחן את טענות המתנגדים. התנהלות הוועדה המקומית והעדר הנמקה: ועדת הערר אינה רק גוף ערר, אלא מוסד תכנון, בו חברים נציגי ציבור, אדריכל וכן נציג הועדה המחוזית. לפיכך, ועדת הערר כשירה ומוסמכת לערוך בחינה עצמאית משלה לבקשה להיתר. לעניין זה ר', למשל, החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בעת"מ (ב"ש) 433/07 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתיבות נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום () (הנסמכת על עע"מ 4897/06 בוקובזה נ' הועדה המקומית ירושלים): "ועדת הערר המחוזית עומדת קומה מעל הוועדה המקומית. מכאן, שהיא רשאית להמיר את שיקול דעתה של הוועדה המקומית. כפי שנפסק על ידי ביהמ"ש העליון: "בהיררכיה של מוסדות התכנון מצויה ועדת הערר מעל הועדה המקומית והיא רשאית להחליף את שיקול דעתה התכנוני של הועדה המקומית השיקול דעתה התכנוני שלה ולקבל החלטה תכנונית אחרת מזו שקיבלה הועדה המקומית" (עע"מ 4897/06 בוקובזה נ' הועדה המקומית ירושלים)". לפיכך, ככל שהיו פגמים בהליך בפני המשיבה 1, וככל שהחלטה של המשיבה 1 אינה מנומקת, בחנה ועדת הערר את הבקשה להיתר מראשיתה, לרבות ביקור במקום, ולכן אף אם היו כאמור פגמים נרפאו אלו עת הדיון המלא בפני ועדת הערר. טענות הקניין: לא מצאנו בטענות הקנייניות של העוררים בכדי להראות כי למשיב 2 אין די "תימוכין קנייניים" לקבלת ההיתר לשימוש חורג. בנסיבות אלו, לא מצאנו לנכון לעכב את הדיון בבקשה להיתר עד למתן הכרעה קניינית. עם זאת יובהר, כי אין בהחלטה זו בכדי להוות הכרעה קניינית כלשהי בטענות הצדדים. חניה לפריקה וטעינה: העוררים טענו בערר כי פעילות הסופרמרקט מחייבת מיקום חניה של פריקה וטעינה וזאת לפי תכנית 5166 והתיקון לה במסגרת תכנית 5166ב' (לשם הנוחות יכונו שתי התכניות כ- "תכנית 5166"). המשיבה 2 בהשלמת הטיעון מטעמה טענה כי תכנית 5166 אינה חלה על המקרה שבפנינו היות ומדובר על בקשה לשימוש חורג מהיתר, היתר שניתן לפני תכנית 5166. אנו סבורים כי תכנית 5166 חלה על הבקשה להיתר שבפנינו. אכן טענות מסוג הטענה שמעלה המשיבה 2 לגבי בקשה לשימוש חורג אכן נטענו בעבר לגבי בקשות לשימוש חורג. אלא שתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 תוקנו, ונקבע בהן מפורשות: "13א. (א) בקשה להיתר לשימוש חורג בקרקע או בבנין, תיערך לפי הדרישות הקבועות בתקנות אלה לעריכת בקשה להיתר בניה, לרבות הדרישות בנושאי עומסים וביסוס הבנין, דרכי מילוט, בטיחות ונגישות, תברואה ובריאות ותקני חניה; (ב) המהנדס רשאי לפטור את מבקש ההיתר מחלק מהדרישות לעריכת הבקשה כאמור בתקנת משנה (א), בהסתמך על בקשה להיתר בניה לגבי הנכס שהוגשה בעבר ועל ההיתר שניתן לפיה, ובלבד שהמהנדס שוכנע כי בנסיבות הענין ניתן לבדוק לפיהם את הבקשה להיתר לשימוש חורג. (ג) בתקנה זו, "בקשה להיתר לשימוש חורג" - לרבות בקשה להיתר לשימוש חורג שענינה הארכת תוקפו של היתר קודם לשימוש חורג." והדברים ברורים, על הבקשה להיתר לשימוש חורג לעמוד בתקני החניה הקיימים כיום. התקנות אינן מבחינות בין שימוש חורג מהיתר לשימוש חורג מתכנית, ולכן הבקשה לשימוש חורג מהיתר נבחנת ככל בקשה להיתר וזאת בהתאם לחקיקה ולתכנון הקיים במועד הגשת הבקשה לשימוש חורג. תכנית 5166 מחייבת התקנת מקום חניה לפריקה וטעינה לסופרמרקט בשטח של 586 מ"ר. למען הסר ספק נציין, כי אף אם היינו סבורים כי תקן 5166 אינו מחייב, עדיין היינו סבורים כי כאשר מדובר בסופרמרקט חייב להיות מענה תכנוני לנושא הפריקה והטעינה. המשיבות טענו כי ניתן פתרון לפריקה וטעינה והציגו פתרון זה. אנו סוברים כי הפתרון שניתן אינו מהווה פתרון, באשר מדובר בפתרון שאינו חוקי במפגיע ובכל מקרה אינו ראוי מבחינה תחבורתית. אין לנו אלא להצטער כי המשיבה 1 האמונה על שלטון החוק בנושא התכנון והבניה פעלה בדרך זו, ואנו מקווים כי בעקבות החלטה זו המצב יושב לקדמותו בהקדם האפשרי, ונבאר: החלק הרלונטי פתרון הפריקה והטעינה שהציע המומחה מטעם המשיבה נראה כך: ניתן לראות כי הפתרון מבוסס על חיתוך המדרכה הקיימת ברחוב עלי הכהן בואך רחוב ירמיהו, והכשרת מקום הפריקה והטעינה על חשבון המדרכה. המשיבה 1 אף בצעה את הפתרון בפועל, כאשר המצב בשטח נראה כך: משרטוט הפתרון והתצלום ברור כי ההולכים במדרכה דרכם נקטעת ואין הם יכולים להמשיך לנוע בחופשיות לרחוב בר אילן. הפתרון שהציעו המשיבות לנושא זה הינו כי הולכי הרגל יעברו במסגרת השטח הפרטי של המשיבה 2 שיוכשר כמדרכה, ובלשון אגף התנועה של המשיבה 1 יבוצעו "חילופי שטחים". אין לשון אחרת לתאר את הפתרון המוצע אלא במילים פתרון רע, רע מאוד. ראשית, הפתרון אינו ישים סטטוטורית. במסגרת זכויות הדרך נבנו כביש ומדרכה, מדובר בשטח ציבורי מובהק שבמסגרתו יש לאפשר לאזרח מעבר חופשי. לא למותר לציין, כי מדובר באזור עתיר בתנועה רגלית. כעת לאור פתרון המשיבות, המדרכה, המשמשת את הולכי הרגל, נקטעת באופן חד ואינה מאפשרת להולכי הרגל מעבר. כך, למעשה, השטח הציבורי הופך לשטח פרטי לשימוש המשיבה 2 בלבד לצורכי פריקה וטעינה. הפתרון שמציעות המשיבות למעבר שנקטע הינו מעבר בשטח הפרטי. פתרון זה אינו פתרון. ראשית, השטח הפרטי הינו שטח פרטי, וללא הליך של שינוי והפקעה יוותר פרטי. לפיכך, לא ניתן מבחינה סטטוטורית להבטיח מעבר חופשי ובטוח של הולכי הרגל בשטח הפרטי. כך, למשל, היה ותחליט המשיבה 2 להניח מתקנים נלווים לסופר בשטח זה (כגון: עגלות) זו זכותה הסטטוטורית ולא יהיה ניתן למנוע זאת. כך גם, לא ניתן גם לבצע בשטח הפרטי עבודות תשתית ואחזקה. נציין, כי אין בעצם האמירה "חלופי שטחים" ב- "חוות הדעת" מטעם המשיבה 1 בכדי לגרום לחילופים כאלו. חילופי שטחים מחייבים הליך תכנוני (הפיכת הייעוד של השטח הפרטי לדרך או מדרכה) והליך קנייני (הקניית השטח לציבור), ואינם נעשים באמירה של אגף התנועה. הליך סטטוטורי כזה לא נעשה, כאשר למעשה גם הליך רישוי להכשרת החניה לא נערך. במאמר מוסגר נציין, כי לא ברור כיצד הפתרון בוצע בפועל ללא שניתן היתר בניה. מעבר לכך המעבר שהוכשר (כאמור ללא היתר) בין המדרכה לשטח הפרטי והחזרה למדרכה הינו מעבר חד המסכן את ההולכים במדרכה, בפרט בעלי בעיות נגישות ועגלות ילדים. בסיור במקום ראינו הולכי רגל רבים אשר אינם מבינים כיצד נגמרת לפתע המדרכה וממשיכים ללכת על הכביש הסואן (ניתן לראות זאת גם בתמונה לעיל). מעבר לכל האמור לעיל, לא ברור מדוע נכון להקריב מדרכה ראשית, רחבה ונוחה המשמשת את הציבור באופן אינטנסיבי לטובת פתרון נחות, מסוכן המבוסס על מעבר בשטח פרטי והכל על מנת למצוא פתרון חניה לשימוש מסחרי ליזם פרטי. גם מבחינה תחבורתית מדובר בפתרון שאינו קביל. מפרץ החניה והפריקה ממוקם על אחת הצמתים העמוסות בירושלים, במרחק של מטרים בודדים מהצומת בניגוד להנחיות התכנון של משרד התחבורה. למעשה, אין צורך להיות מומחה תנועה על מנת להבין כי תמרון חניה של משאית פריקה בצומת כה סואן גורמת הפרעה משמעותית לתנועה ומהווה סיכון בטיחותי. בכל מקרה, בעניין זה מקובלת עלינו לחלוטין עמדת המומחה מטעם העוררים. לעומת חוות דעת זו, לא מצאנו במסמך הלאקוני שהגישה המשיבה 1 (באיחור ולא לפי דרישת ועדת הערר) כל התייחסות לבעיות התחבורה הנוצרות ממיקום מפרץ חניה מטרים בודדים מצומת סואן על חשבון מדרכה להולכי רגל. לאור האמור לעיל, אנו פוסלים מכל וכל את הפתרון המוצע על ידי המשיבות כפתרון לפריקה וטעינה לסופרמרקט. יתרה מזו, היות והמפרץ נפרץ ללא היתר בניה ומהווה פגיעה במרחב הציבורי ובזכויות הולכי הרגל, אנו מנחים את המשיבה 1 להשיב את המצב לקדמותו בהקדם. תקני החניה: כפי שמבואר לעיל, תקן החניה הנדרש להיתר הבניה הינו בהתאם לתכנית 5166. תכניות 5166 ו- 5166ב' קובעות את תקן החניה בשני מישורים: במישור הראשון קיים תקן ראשוני. תקן זה הינו תקן מחייב למקרים הסטנדרטים. במישור השני, מעניקה התכנית תקן מופחת או גמישות מסוימות בתקן החניה וזאת באזורים מסוימים. במילים אחרות, האפשרות להפחתת התקן קיימת רק כאשר קיימת עמידה בתנאים שנקבעו בתכנית 5166 לאזור מסוים, כגון מע"ר או אזור עתיר תחבורה ציבורית. תכניות 5166 ו- 5166ב' קובעות כי לסופרמרקט בשטח של 584 מ"ר כמבוקש נדרשות כ- 23 חניות. הבקשה להיתר מראה רק 9 חניות, כך שאין עמידה בהוראות התקן במישור הראשון, המישור הקשיח. אלא שהמשיבות טוענות, כי הבקשה להיתר עומדת בתנאים לקביעת תקן מופחת לאזור עתיר תחבורה ציבורית. אכן, היה המקרקעין היו נמצאים באזור עתיר תחבורה ציבורית ("אזור עתיר תח"צ") ניתן היה להפחית את התקן לחניה אחת ל- 60 מ"ר, כלומר כ- 10 מקומות חניה. אזור עתיר תח"צ אינו מונח עמום אשר מוגדר על ידי פקיד באגף התנועה, אלא מושג תכנוני המוגדר בתכנית: המשיבה 1 טענה כאמור כי המקרקעין נמצאים באזור עתיר תח"צ. טענה זו אינה נכונה. המקרקעין אינם בתחום הרצועה המותרת ממת"צ גולדה - שמואל הנביא גם לשיטת המשיבה 1 , ולכן מת"צ זה אינו רלוונטי. המשיבה 1 ממשיכה וטוענת כי המקרקעין נמצאים בתחום עתיר התח"צ של ציר התחבורה הציבורית: ירמיהו - בר אילן, בו "מתוכנן" תח"צ. אין מחלוקת כי "התכנון" של הציר אינו מעוגן בפעולה סטטוטורית או תמרור כלשהו. אלא שעיון בתכניות 5166 וכן 5166ב' המאפשרות הקטנת התקן גם כאשר התח"צ לא בוצע בפועל, מגלה כי המקרקעין אינם נכללים כיום במקום בו מותר להקטין את התקן, היות ואין לתכנון של תח"צ בציר ירמיהו - בר אילן, כל עיגון סטטוטורי למעט אמירת המשיבה 1. לכן על אף שיש צדק בטענת המשיבה 1 כי ניתן להמליץ על תקן מופחת לחניה על פי תכנית 5166 וכן 5166ב' "לאזור עתיר תח"צ", הרי הקביעה מהו אזור עתיר תח"צ אינה קביעה של שיקול דעת המשיבה 1 או פקיד באגף התנועה, אלא מוגדרת בתכנית בהוראות ברורות. לפיכך, כאשר בהתאם להוראות התכנית אין מדובר באזור עתיר תח"צ, לא ניתן להפחית את התקן רק על סמך העובדה שהמשיבה 1 או פקיד אגף התנועה סבורים אחרת. מקלט ציבורי: העוררים טענו כי לא ניתן ליתן שימוש חורג מהיתר כאשר המקרקעין מיועדים למקלט ציבורי. לא מצאנו כל הוראה בתכנית המייעדת את המקרקעין למקלט ציבורי. בהליך הרישוי הקודם (ודוק במסגרת הליך רישוי ולא בתכנית) נקבע כי אולם השמחות ישמש גם כמקלט ציבורי בעיתות חרום. נציין, כי הוועדות דאז לא נקטו בלשון אחידה וקיימת התייחסות למקום גם "כמחסה ציבורי". למרות שקיים ספק האם תנאי זה נכלל בסופו של דבר בהיתר הבניה, אנו מניחים כי כך אכן נעשה, היות ומדובר בהחלטה ברורה של הוועדה המקומית. עם זאת ברור מהחלטת מוסדות התכנון ובוודאי מההיתר, כי אין כוונה למקלט ציבורי כמובנו כיום, אלא ל- "מחסה ציבורי" כמובנו בחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א - 1951. כלומר מדובר במקום אשר מיועד לשמש כמחסה ארעי בשעת תקיפה, ואשר אין מניעה כי בשגרה ישמש לשימוש פרטי, כפי שאכן היה בו עשרות בשנים. לפיכך, איננו רואים כל מניעה כי המקרקעין אשר שימשו במקביל כאולם אירועים ומחסה ציבורי במשך שנים רבות יוכלו לשמש בעתיד במקביל גם כסופרמרקט וגם גם כמחסה ציבורי. אנו סבורים כי את ההנחיות המתאימות לכך שהסופרמרקט יוכל לשמש בעת התקפה כמחסה ציבורי על פיקוד העורף ליתן. בהעדר הנחיות של פיקוד העורף, יינתנו ההנחיות על ידי המשיבה 1 או עיריית ירושלים. סיכום: מן האמור לעיל עולות המסקנות הבאות: אין מניעה עקרונית ליתן שימוש חורג לסופרמרקט בהיות השימוש מותר על פי התכנית; הגדרת המקום כמקלט ציבורי או מחסה ציבורי בהליך הרישוי בעבר אינה מונעת הקמת סופרמרקט, בכפוף לכך שהמקום יוכשר למחסה ציבורי בעיתות חרום בהתאם להנחיות פיקוד העורף ובהעדר הנחיות ממנו, בהתאם להנחיות המשיבה 1 או עיריית ירושלים. הבקשה להיתר אינה עומדת בתקן החניה הנדרש, לא עבור פריקה וטעינה (חניה תפעולית) ולא עבור חניית רכבים. לאור האמור לעיל הערר מתקבל בחלקו, כך שכל עוד לא יימצא פתרון אמיתי לפריקה וטעינה וכן פתרון חניה לתקן הנדרש לפי תכנית 5166 ו- 5166ב' לא ניתן לאשר בקשה לשימוש חורג מהיתר. אנו מנחים את המשיבה 1 לפעול במהירות וביעילות על מנת להחזיר את מצב המדרכה ברחוב עלי הכהן למצבה הקודם כמדרכה תקנית, וזאת בטרם יתחולל אסון. היה ולטעם המשיבים ימצאו פתרונות חניה הולמים וחוקיים (למשל באמצעות קידום התכנון התחבורתי באזור כך שייכלל בהגדרת אזור עתיר תח"צ, או באמצעות חניון ציבורי או בכל דרך חוקית אחרת), ילווה פתרון זה בחוות דעת יועץ תנועה וכן בתשריט מתאים. הפתרון יועבר לעיון העוררים בטרם הדיון בו בפני הוועדה המקומית. העוררים יהיו רשאים להגיב על הפתרון בתוך 14 יום מיום שיימסר אליהם, כאשר הוועדה המקומית תדון באישור הפתרון לאור הבקשה המוצעת וההתנגדות ותקבל החלטה מנומקת. יובהר למען הסר כל ספק, פתרון החניה שהוצע כיום הכולל חניית פריקה וטעינה על חשבון מדרכה חיונית ו- 9 מקומות חניה בלבד בניגוד לתקן אינו פתרון מקובל, ולכן לא ניתן להנפיק היתר בניה לשימוש חורג וממילא אסור להפעיל את הסופרמרקט. ירושליםשימוש חורגערר