ערר בקשה לתוספת בניה לבית מגורים במקרקעין הידועים כחלקה 249 בגוש 6355 ברחוב ליפקין 4 ברחובות (להלן: "המקרקעין"). הועדה התנתה הבקשה באישור תצ"ר המפריד מהמגרש את השטח המיועד לצורכי אישור ואישורו על ידי הועדה המקומית כתנאי למתן היתר. העורר הינו המבקש, עורר על התנאה זו, לדבריו מדובר בייעוד לצורכי ציבור אשר "אבד עליו הכלח" ולא מומש וכי לא ידע על עצם הייעוד לצורכי ציבור ו/או ההפקעה. כמו כן טען כי אין צורך באותה הפקעה היום שכן אין טעם במדרכה נוספת באותו רחוב אשר משורת על ידי מדרכה קיימת בצידו האחר, כאשר מדובר ברחוב קצר ללא מוצא של 100 מ'. הועדה המקומית טענה כי מדובר בהוראות תכנית תקפה משנת30/7/81 (רח / 950), וכי על פי אותה תכנית רוחב זכות הדרך במקום עומד על 10 מ', וכן כי מדובר בחתך אופטימלי של כביש שכונתי כזה. דיון והכרעה המדובר בתנאי מתחייב כתוצאה מהמצב התכנוני התקף. עוד בשנת 1981 אושרה תכנית רח / 950 אשר מרחיבה את זכות הדרך כדי 10 מ'; קדמה לתכנית זו תכנית רח / 61 על פיה זכות הדרך נקבעה ל - 8 מ' בלבד; כיום מדובר בדין תקף מזה עשרות שנים ואין הועדה המקומית והעורר כאחד יכולים להתעלם ממנו במסגרת הליכי רישוי, ייתכן וניתן לתקוף את תוקפה של ההפקעה ואיננו מביעים עמדה בעניין זה, אולם אנו רואים לנכון להפנות לבג"צ 465/93 טריידט ס.א. נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מח(2), 622 ,עמ' 631-632 שם נפסק במקרה דומה כדלקמן: "ההלכה הפסוקה והשכל הישר גם יחד אינם מאפשרים לתקוף תוקפה של תכנית תכנון ובניה לאחר שנים רבות כל כך. אכן, כל אדם המעוניין בתכנית רשאי להגיש התנגדות לכל פרט בתכנית. אך עליו להגיש את ההתנגדות בדרך ובמועד שנקבעו בחוק. אין הוא רשאי לשבת בחיבוק ידיים, וזמן רב לאחר שהתכנית פורסמה ברשומות לבוא אל בית המשפט ולטעון כי התכנית פגומה, ולפיכך אין לה תוקף. על יסוד תכנית כזאת נקבעות עובדות מוצקות בשטח. ומה יהא על מי שסמך על התכנית, לאחר שפורסמה כדין, ועשה עסקאות ובנה בתים על פי תכנית זאת." (ראה גם את האמור בבג"צ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים ו-2 אח', פ"ד מ(2), 259). הדברים יפים אף לענייננו, ומכל מקום במסגרת הליכי רישוי מחובתה של הרשות המקומית לדאוג לקיומן של התכניות התקפות באותם מקרקעין. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה. בניהתוספת בניהערר