ערר הריסת בית מגורים קיים ובניית בית מגורים חדש, במקרקעין הידועים כחלקה 142 בגוש 7799, רחוב מצדה 40 בתל מונד (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין מהווים יחידה מאורכת ומשולשת, כאשר מצפון להם מצויה יחידה נוספת בעלת צורה דומה המיועדת לשצ"פ, ומצפון לה יחידה נוספת באותו מתווה המיועדת אף היא למגורים. יחידת השצ"פ מרוצפת באבנים משתלבות ומהווה בין היתר שביל כניסה הן לבית הבנוי כיום במקרקעין (והריסתו מבוקשת), הן ליחידה העורפית באותה חלקה והן ליחידות הקדמיות והעורפיות בחלקה 144 מצפון לשצ"פ. וכך החליטה הועדה המקומית: "לסרב לבקשה כפי שהוגשה. אין הדרך לשימוש בשצ"פ לכניסה לרכב, המגרש סמוך לרחוב בחזית רחבה ויש כניסה הולמת לשיקול דעת הועדה זכות מעבר ליחידה האחורית. מבוקש חלל גג גבוה המתאים לגובה של 2 קומות, בפועל המבנה בקומה אחת. יש להנמיך את הגג." העוררים יוצאים כנגד האמור בסעיף 1 לעיל. תמצית טענות העוררים: נוכח הבדלי הטופוגרפיה בין רחוב מצדה ועומק החלקה (רחוב מצדה נמוך ב"כ - 3 מ' מעומק החלקה), יש הגיון להמשיך ולהותיר את מיקום החניה בגישה מהשביל, על מנת למנוע הבדלי מפלסים בין החניה לבין הכניסה לבית. השביל המרוצף ממילא משמש על פי היתרים שיצאו במקרקעין ובחלקה 144 כשביל כניסה לחניות באותן מגרשים ואין טעם לשנות משימוש זה היום. המועצה המקומית מקדמת תכנית הצ / 31 / א' אשר מקבעת את ייעוד אותו שביל כשביל מרוצף (דרך משולבת), בעוד יתרת השצ"פ תשמש לייעוד המקורי של שצ"פ. לפיכך הבקשה הנוכחית תואמת את התכנון הקיים, הן את הרישוי הקיים והן את התכנון העתידי. תמצית עמדת הועדה המקומית: מאחר והמקרקעין משופעים לכיוון רחוב מצדה, ומאחר ולרוחב החזית הגובלת ברחוב יש מקום מספק לחניה, סברה מהנדסת המשיבה כי אין הצדקה תכנונית להתיר מיקום חניות לצידם העורפי של המקרקעין שתחייב גישת כלי רכב דרך השצ"פ. דיון והכרעה עיון בתכנית החלה במקרקעין מעלה כי הייעוד בחלקה 143 הגובלת מצפון הינו של שצ"פ או של שביל. מדובר בסימון דומה על פי אותה תכנית. לא זו אף זו, התכנית , על פי תקנונה, אינה אוסרת מעבר מכוניות דרך השצ"פ, וכך גם פירשה הוועדה המקומית את אותו דין בעבר, בהתירה מעבר כזה לצרכי החניה. וועדה זו קבעה כבר בעבר כי על מנת לשנות פרשנות נוהגת עליה נסמך הציבור יש צורך בהליך סטטוטורי מפאת הפגיעה בוודאות התכנונית: "במצב דברים כזה, עשוי להתעורר ספק (ואיננו מכריעים בו במסגרת זו) בנוגע לפרשנות החדשה, אם תואמת את כוונת המתכנן, אם לאו. מכל מקום, מדובר בשתי פרשנויות לגיטימיות. מצב הדברים בו משתנה פרשנות התב"ע שנוהגת במשך כעשור מיום אישור התכנית ללא הבהרת הדין עצמו אינו רצוי ופוגע בוודאות התכנונית. ר' לעניין זה החלטנו בעניין ערר 12/07 שובלים נ' הועדה המקומית רעננה." הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו בו קיימת אי בהירות בנוגע לייעוד מלכתחילה, ובהתחשב בכך כי הוועדה המקומית התירה בעבר השימוש בשצ"פ כשביל, הן בהתחשב ברישוי בחלקות סמוכות ובמקרקעין נשוא הערר, והן בהתחשב בריצופו כשביל על ידי הרשות. לבסוף נזכיר כי מקום בו אפשריות שתי פרשנויות, המיטיבה עם זכות הקניין מחד והפוגעת בה מאידך יש להעדיף את הראשונה, כפי שנפסק: "לבסוף, לא ניתן להתעלם מכך שפרשנות זו של הועדה המקומית עומדת בקנה אחד עם המגמה המיטיבה עם זכות הקניין של התושבים, ע"י הענקת פירוש המאפשר למשיבים למצות בצורה מירבית זכויות בקרקע. ברור הוא, כי לו הייתה זכות זו עומדת בניגוד גמור לכוונת התכנית או פוגעת באופן קשה באחרים, לא היה בכך כדי לסייע. במגמה זו, לאור האמור לעיל, יש גם כדי לתמוך בהחלטתה של הועדה המקומית, כפי שנאמר: "כמובן אם תכליתה של תב"ע ניתנת לפירושים שונים, כולם סבירים ובתוכם גם פירוש המשמר את קנינו של הפרט מבלי לפגוע באינטרס ציבורי שהוא בתחום התכנוני, אין לראות מדוע לא יאמץ הפרשן המשפטי את הפירוש הזה ואולי הוא אפילו מחויב בו". עת"מ (ת"א) 1041/98 שוב נ' הועדה המקומית ת"א, פד"מ כרך ב, חלק 2, 1998, תשנ"ח-נ"ט." עת"מ 1568/02 רימרמן נגד ועדת ערר מחוז מרכז בשולי הדברים נזכיר כי המועצה המקומית אישרה בחתימתה התכנון המבוקש הואיל ותואם לשיטת מהנדס המועצה את התכנון המקודם בשצ"פ המחלק אותו לשביל ושצ"פ. אשר על כן ולאור כל האמור הערר מתקבל. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה. הריסת ביתהריסת מבנהבניהערר