ערר על החלטת הועדה המקומית לאשר תוספת חדר בקומת הגג לדירה קיימת בהיתר, במקרקעין הידועים כחלקה 93, בגוש 8267, רחוב בארי 7 בנתניה (להלן: "המקרקעין"). הבקשה כללה הקלה בקו בניין קדמי וצדדי. העוררת בעלת הדירה הסמוכה מתנגדת לבקשה. תמצית טענות העוררת ההרחבה המבוקשת פולשת לשטח חדר המדרגות המשותף ובניית גרם מדרגות עליה לגג, באותו חלל מנוגדת לחוק המקרקעין. תמצית טענות המשיבים הנושא הקנייני נדון בפני המפקחת על המקרקעין והוכרע, ונקבע שם כי "מדובר במדרגות שעל אף היותן מצויות בהמשך המדרגות הקיים הן מדרגות שנועדו לשמש את יחידת הנתבעים בלבד לצורך עלייה לחלק הגג הצמוד לביתם..." ההחלטה התקבלה לאחר ביצוע סיור בשטח. מדובר במימוש של זכות קיימת שנרכשה בשעתו, ונרשמה בצו רישום הבית המשותף לפיו הוצמדו המדרגות ועליית הגג לדירת המשיבים. לעוררת קיימת זכות מקבילה לתוספת בניה בשטח הגג הצמוד בדירתה, והמשיבים לא יתנגדו לכך. עמדת הועדה המקומית ההתנגדות אינה לתוספת הבניה אלא למיקום המדרגות העולות לתוספת הבניה. במסגרת החלטת המפקחת על רישום המקרקעין נקבע כי שטח זה הוצמד לדירת מבקשי ההיתר בהתאם לצו הבתים המשותפים. דיון והכרעה המחלוקת בין הצדדים נוגעת למיקומן של המדרגות אשר מתוכננות לעלות מחדר המדרגות לחדר שעל הגג, כאשר בבקשה לא מצוינות המדרגות הקיימות להריסה, אולם בדיון שבפנינו הובהר כי מדובר במדרגות חדשות אשר מתוכננות בצמוד למעלית הקיימת בין שתי הדירות (של העוררת ושל המשיבים). על פי צו רישום הבית המשותף לדירת המשיבים צמודה "חניה המסומנת בתשריט באות ב' וצבועה באדום... וגג המסומן באות י' וצבוע באדום בשטח 68 מ"ר." אין בפנינו נתונים בדבר החפיפה בין הזכות הקניינית לבין הבקשה נשוא הערר, אם כי לכאורה עומדת החלטתה של המפקחת אשר קבעה בשעתו כי מדובר במדרגות אשר על אף היותן מצויות בהמשך חדר המדרגות הקיים הן מדרגות שנועדו לשמש את יחידת הנתבעים בלבד לצורך עליה לחלק הגג הצמוד לדירתם. כמו כן דומה כי מדובר בשטח אשר משויך על ידי הצדדים זה מכבר למשיבים. כך או אחרת, המקום לברר סוגיה זו אינו בפנינו, אלא בפני הרשות המוסמכת לכך היא המפקחת על רישום המקרקעין. איננו סבורים כי בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי מדובר בבקשה אשר חסרה כל בסיס קנייני באופן השולל דיון בה ואישורה בפני מוסדות התכנון. לעניין זה אנו מפנים לבג"צ 1578/90 הלן אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון לבניה ת"א נקבע כדלקמן: "גם לגופם של דברים אין אנו סבורים שהילכת בג"צ 879/89, הישימה גם לעובדות המקרה שלפנינו, מונעת בעד הועדות לתכנון ולבניה להחליט לפי שיקול דעתן מקום שעל פני הדברים אין למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין, שלא יתקיים דיון בבקשה כל עוד לא ניתן פסק דין מטעם בית משפט מוסמך הקובע שלמבקש זכות קניינית. הטעם לדבר:ביכולות הועדות להישמע בטענה שאין טעם שהן תקדשנה דיון סרק לשאלות התכנוניות המתעוררות כאשר נראה לכאורה שזכות הבניה, אם תאושר, אינה ניתנת למימוש.לפיכך אם יוצא לכאורה מהחומר שהומצא על ידי המבקש או בעלי הקנין האחרים בנכס שאין למבקש זכות קניינית, תוכלנה הועדות להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך; מאידך גיסא, אם השאלות הקנייניות שנויות במחלוקת או אם יוצא שלכאורה יש למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין או שבאין התנגדות לאחר שנשלחו הודעות כדין לזכאים, אין זכויות הקנין שנויות במחלוקת, תדונה הועדות בשאלות התכנוניות המתעוררות. בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של הענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד. במקרה דנן מדובר לכל היותר בשאלה השנויה במחלוקת, ולפיכך אין למנוע דיון תכנוני נוכח המחלוקת הקניינית. בהעדר התנגדות תכנונית אחרת אנו סבורים כי יש לדחות את הערר. יחד עם זאת, אנו קובעים כי ההיתר יעוכב למשך 15 יום מיום מתן החלטה זו על מנת לאפשר לעוררת לפנות למפקחת בהליך מתאים ככל שתראה לנכון, בנוגע לנושא הקנייני. בניהתוספת חדרגגמקרקעיןעררועדה מקומית לתכנון ובניה