בקשה לשינויים להיתר קודם להחליף גג רעפים (כמופיע בהיתר המקורי) בחדר יציאה לגג בשטח כולל של 40 מ"ר, במרפסת גג בשטח 54.51 מ"ר וג'קוזי. החלפת גג הרעפים בגג שטוח התבקש בדרך של הקלה. העורר בערר זה התנגד להקלה להחלפת גג הרעפים בגג שטוח. כמו כן התנגד העורר להגבהת הבניין ל 10 מ' במקום 9 מ' כקבוע בתוכנית, וכן התנגד העורר לבניית מרפסת גג. הועדה המקומית דחתה את התנגדות העורר, כאשר ביחס להחלפת גג הרעפים בגג שטוח היא קבעה כי "גג שטוח מתאים לארץ ישראל מאשר גג רעפים". על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. תוכנית תמ"מ 314, שקיבלה תוקף ביום 2.12.02, קובעת בסעיף 13 כדלקמן: "13. הנחיות עיצוב אדריכלים: א. גג הגג יהיה מרעפי חרס בגוון טרקוטה. כיסוי הרעפים יהיה לפחות 80% משטח הגג. הוועדה המקומית תהיה רשאית לקבוע את צורת גג הרעפים. שיפוע הגג יהיה מינימום 35%-50% (בכפוף להנחיות היצרן). ...". נשאלת השאלה, האם סעיף 13 לתוכנית קובעת הוראה מחייבת או שמדובר בהנחיה בלבד. לטענת הועדה המקומית והמשיבים הסעיף אינו מחייב בניית גג רעפים, אלא מדובר בהנחיה בלתי מחייבת. איננו מקבלים טענה זו. למרות שכותרת הסעיף הינה "הנחיות עיצוב אדריכלים", הרי שמגוף הסעיף ברור כי ההוראה הכלולה בה מחייבת בניית גג מרעפי חרס בגוון טרה קוטה, וכי כיסוי הרעפים יהיה לפחות 80% משטח הגג. הדבר נלמד בין היתר מהעובדה כי במקום שבו הסעיף התכוון להשאיר שיקול דעת לועדה המקומית הוא עשה זאת במפורש. כך לדוגמה נקבע בסעיף כי "הוועדה המקומית תהיה רשאית לקבוע את צורת גג הרעפים". יצוין כי גם הועדה המקומית היתה בדעה כי תמ"מ 314 מחייבת בניית גג רעפים, ומסיבה זו היא חייבה פרסום הקלה. בכתב התשובה לערר מנמקת הועדה המקומית את החלטתה לאשר את ההקלה הנדונה תוך דחיית התנגדות העורר כדלקמן: "ההחלטה לאשר את השינוי המבוקש נובעת מעמדה תכנונית הגורסת כי בארץ חמה ושופעת שמש כשלנו, גגות שטוחים מתאימים ונכונים יותר מבחינה עיצובית, מבחינה אקלימית, מבחינת החסכון באנרגיה והאפשרות לעשות שימוש ביציאה לגג בערבי קיץ חמימים ונעימים. באזורנו הים תיכוני הגג האידיאלי הוא גג שטוח, צבוע לבן. גג שטוח מפנה כלפי השמש שטח קטן יותר מגג רעפים העשוי כמה שיפועים והצבע הלבן מסייע לדחות את קרינת השמש, ובנוסף הרעפים עצמם הם קולטי חום. גגות שטוחים, הם גגות טיפוסיים ובסיסיים בישראל. אלו הגגות ששימשו את תושבי האזור מאז ומתמיד מטעמים פונקציונליים של אפשרות לשימוש בשטח הגג, וכן לנוכח העובדה שאין באזור שלג, שמצריך גגות משופעים. אחד התפקידים החשובים לגג רעפים הוא שחרור השלג המצטבר לבל יכביד על המבנה. במציאות הישראלית ההתמודדות היא עם "כובד" החום ולא כובד השלג, כך שלמעשה התפקיד העיקרי של גג הרעפים מתבטל באזורנו. בנוסף לאגירת החום בקיץ ולאגירת הקור בחורף בתוך חלל הגג הנוצר, התחזוקה והנגישות לטיפול בליקויים של גג הרעפים הם בעייתיים יותר מאשר בגג שטוח. גג שטוח פחות רגיש לרוחות, ועלות התחזוקה שלו קטנה יותר". על עמדה זו חזר בפנינו מהנדס העיר, מר חיים כהן, במהלך הדיון וכדלקמן: "מדברים על תרבות. ארכיטקטורה זה בראש ובראשונה תרבות ולפעמים קשה לעגן תרבות בהוראות חוק. אני לא יכול להביא תכנית כזאת בועדה המקומית משום שאני לא אצליח לשכנע את כל החברים אבל אני מאמין בצד התרבותי של זה שאני משקיע לילות וימים לשכנע אנשים לעצב בניינים כפי שראוי לעצב בישראל. אינני יכול לעשות שינוי לתכנית המתאר כי אינני חושב שאצליח. ברמת השרון הצלחתי. פה אני מתקשה מאוד. פעם פעמיים שלוש היו לי דיונים בועדה המקומית ואני לכן עובד בצורה פרטנית. במקרים רבים אני מצליח. התכנית אושרה על ידי הועדה המקומית אונו בזמנו. אני חושב שזאת התרבות הראויה בעיר רמת גן. גגות רעפים יש לא רק ברמת אפעל אלא בכל רמת גן, ושם אין מגבלה על צורת גג הבניין. שם אני נתקל בשאיפות ורצונות, של מבקשי ההיתרים. שם אחוזי ההצלחה שאני דיברתי. לא ברמת אפעל. ברמת אפעל יש סעיף בתקנות. עדיין אני סבור שסעיף זה כל זמן שהוא אינו סטיה ניכרת אפשר לעשות בו הקלה. ההצדקה התכנונית היא כי אני סבור כמתכנן וכאיש תרבות ארכיטקטונית, שראוי שיהיה עיצוב בגג שטוח". לדעתנו, גישתו העקרונית של מהנדס הועדה המקומית, כפי שהובאה לעיל, אינה ראויה בלשון המעטה. מה שמהנדס העיר אומר בצורה ברורה הוא, כי קיימת אמנם תוכנית אשר מחייבת לבנות את הבתים בתחומה עם גג רעפים, אך הוא חושב שתוכנית זו אינה נכונה מבחינה אדריכלית ומבחינת התאמתה לתנאי האקלים של מדינת ישראל. לדבריו, הוא אינו פועל לשינוי הוראה זו בתוכנית שכן הוא לא יצליח לשכנע את חברי הוועדה המקומית לבטל את ההוראה בדבר החיוב לבנות גג רעפים. לפיכך הוא פועל באופן נקודתי על מנת להימנע מיישום הוראת התוכנית ולדבריו במרבית המקרים הוא "מצליח" לגרום לבניית בניינים עם גגות שטוחים, בדרך של אישור הקלה, וכדברי מהנדס העיר: "במקרים רבים אני מצליח". לדעתנו השתבשה למהנדס העיר ההיררכיה התכנונית. כאשר תוכנית קובעת הוראת בינוי, זו מחייבת את הועדה המקומית. הועדה המקומית אמנם מוסמכת לאשר הקלה מהוראה כזו, כל זמן שאין בדבר משום סטייה ניכרת מתוכנית לפי תקנות התכנון והבנייה (סטייה ניכרת מתוכנית) התשס"ב-2002, אך לשם כך חייבת להיות קיימת הצדקה תכנונית אשר תצדיק את הסטייה מהוראות התוכנית. לא יעלה על הדעת שמהנדס העיר יפעל באופן שיטתי, כדבריו, על מנת למנוע יישום הוראה עיצובית המצויה תוכנית, בשל כך שהוא חושב שהוראה זו אינה נכונה ואינה ראויה מבחינה אדריכלית או מבחינת תנאי האקלים בארץ. חמור מכך; מהנדס העיר מודע לכך כי הועדה המקומית תומכת בהוראה עיצובית זו, וכי סיכוייו לשכנע את חברי הועדה לשנות אותה קלושים. מהנדס העיר שכח ככל הנראה כי הוא כפוף לועדה המקומית, ולפיכך פעולתו חמורה שבעתיים. במקרה הנדון, מדובר בתוכנית חדשה יחסית, אשר אושרה לפני פחות מעשר שנים. אין מדובר בתוכנית ישנה וארכאית. השאלה האם ראוי לחייב בניית גג רעפים, והאם גג שכזה מתאים לאקלים בארץ הינה שאלה לגיטימית, אך היא צריכה להתברר ולהיות מוכרעת על ידי גופי התכנון, ולא בידי מהנדס העיר. כל עוד ההוראה העיצובית קיימת על מהנדס העיר והועדה המקומית לעמוד על קיומה, ורק במקרים בהם הועדה המקומית (ולא מהנדס העיר) תשתכנע כי קיימת הצדקה תכנונית לסטות מאותה הוראה היא תוכל לאשר הקלה שתאפשר בניית גג שטוח. גם בא כוח המשיבים לא הצליח להביא בפנינו כל נימוק תכנוני לסטות מהוראות התוכנית. אין ממש בטענה כי הגג השטוח מתאים לאופי הסביבה. מתצלום אוויר של האזור (שכונת רמת אפעל), המצוי במערכת ה-G.I.S של הועדה המקומית, ואשר הוצג במהלך הדיון עולה, כי רוב רובם של הבתים בשכונה זו הם בעלי גגות רעפים. יתכן כי בניינים חדשים שנבנים בשכונה נבנו ללא גג רעפים, כטענת בא כוח המשיבים, אך מעבר לכך כי הדבר מוכיח אולי כי מהנדס העיר אכן הצליח, כדבריו, להביא לבנייה בסטייה מהוראות התוכנית, אין הדבר מוכיח דבר. גם לא מצאנו כל ממש בטענה הסתמית של המשיבים כי גג שטוח יוביל לניצול טוב יותר של זכויות הבנייה, כי בנייה כזו יותר נכונה מבחינה אקלימית, כי הדבר יביא לבניית מבנה "ירוק" אשר יפחית את השימוש במיזוג אויר, וכי גג שטוח טוב ונוח יותר מבחינת תחזוקה. סוף דבר לא מצאנו במקרה הנדון כל הצדקה תכנונית לסטות מהוראות התוכנית, ולפיכך אנו מקבלים את הערר, ואנו דוחים את הבקשה להקלה לבניית גג שטוח במקום גג רעפים כקבוע בתמ"מ 314. לעניין גובה הבניין, אנו משאירים לשיקול דעת הועדה המקומית להחליט האם לאור ביטול בניית חדר היציאה לגג ובניית גג רעפים קיים עדיין צורך תכנוני בהגבהת הבניין במטר אחד לעומת הוראות התוכנית. אם התשובה תהיה חיובית תוכל הועדה המקומית לאשר תוספת גובה זה, אשר אין בו לדעתנו פגיעה בסביבה או בעורר. אנו מורים לועדה המקומית להקפיד על הוראות העיצוב של תמ"מ 314 בפרט, ושל יתר התוכניות ברמת גן בכלל, ולהימנע מלאשר הקלות מהוראות עיצוב אלה על בסיס מדיניות תכנונית כללית הנוגדת את הוראות התוכניות, ובהעדר הצדקה תכנונית ממשית לסטייה כאמור. רעפיםגג