הסדרת חניה במרתף באמצעות מכפילי חניה אחד הנושאים אותם תוקפים העוררים הוא הסדרת חלק מתקני החניה במרתף החניה באמצעות מכפילי ומשלשי חניה. השימוש במכפילי חנייה בתוך מרתפי חנייה אינו נוגד את התכנית החלה במקום, ומדובר בנושא שבשיקול דעת הועדה המקומית. לפיכך, אין לעוררים זכות ערר על החלטה זו של הועדה המקומית במסגרת הלכת "צומת האלופים". העוררים מוסיפים וטוענים, כי משלשי החניה מוסיפים למעשה שטחי בנייה שכן, הם מחלקים כל קומה לשתיים או שלוש קומות, וכי יש להוסיף את משטחי החניה של מתקני החניה למכסת שטחי השירות. לפיכך, לטענת העוררים, מתקני החניה יוצרים שטחי שירות נוספים, מעבר למותר על פי התכנית, ולפיכך היתר הבנייה נוגד את התכנית. איננו מקבלים טענה זו. לפי סעיף 4 לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות עם היתרים) התשנ"ב-1992, "השטח הכולל המותר לבניה, בבנין פלוני, הוא הסכום, במטרים רבועים, של השטחים המקורים בכל קומותיו...". מתקני חנייה הם מתקנים טכניים המאפשרים ניצול טוב יותר של שטח לצורך חנייה וכשמם - הם מכפילים או משלשים את כמות כלי הרכב אותם ניתן להחנות במקום בו הם מוצבים. מתקנים אלה אינם יוצרים שטח מקורה נוסף בתוך החלל בו הם מוצבים, ובאותה מידה הם אינם יוצרים שטח מקורה, אותו יש להביא במניין שטחי הבנייה המותרים, כאשר הם מוצבים בחצר של מבנה. עם זאת, לנוכח העובדה כי מתקני חנייה מסדירים מקומות חנייה בתוך מגרש, ולנוכח העובדה כי המדובר במתקן קבוע, התקנת מתקני חנייה מחייב קבלת היתר בנייה. לפיכך, אנו דוחים טענה זו של העוררים. כאן המקום לציין כי לאחר הדיון התברר לנו באקראי, כי הוגשה לועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב תכנית רג/1296/א, המתקנת את התכנית הנדונה בדרך של תוספת 1,975 מ"ר שטחי שירות תת קרקעיים לצורך מימוש תקני החניה שנקבעו בתכנית רג/1296. דהיינו, במקביל להליך המתנהל בפנינו, בו טרחה הועדה המקומית להצדיק את היתר הבניה שהוצא והכולל התקנת מכפילי חניה, הוגשה לועדה המחוזית תוכנית לתוספת זכויות בנייה לאותו מרתף, דבר אשר ייתר למעשה את התקנת אותם מכפילי ומשלשי חניה. אנו רואים בחומרה את העובדה, כי המשיבים בכלל, והועדה המקומית בפרט, לא הביאו לידיעתנו את קיומה של תכנית זו, שכן המדובר במידע רלוונטי לעניננו אשר מן הראוי היה כי יהיה בפנינו במועד דיוננו בערר זה, אף שלדעתנו אין במידע זה כדי להשפיע ולשנות את החלטתנו. עם זאת נציין, כי לדעתנו בניית מכפילי חנייה במרתף, ובמיוחד כשמדובר בבניין חדש, רחוק מלהיות אידיאלי, ולפיכך אנו תקווה כי התוכנית לתוספת זכויות בנייה למרתף תאושר על ידי הועדה המחוזית, וכי ייבנה מרתף בהיקפי בנייה אשר יאפשרו את הסדרת כל תקן החניה הנדרש למרתפים האמורים, ללא צורך בהתקנת מכפילי ומשלשי חניה. מיקום פתח פליטת אוויר מפיר החניון לטענת העוררים, התכנית קובעת בסעיף 15.8 כי "היתר בנייה לחניונים ילווה בנספח סביבתי אשר יבחן את הצורך במערכת אוורור, בהתאם להנחיות המשרד לאיכות הסביבה ובאישור היחידה הסביבתית של עיריית רמת גן. פתחי פליטת אוויר מחניונים, מסחר ומתקנים טכניים לא יופנו לעבר מגרשים גובלים". לטענת העוררים, היתר הבנייה שאושר אינו עומד בדרישה זו. איננו מקבלים טענה זו. מתוך עיון בתשריט ההיתר עולה, כי פתח האוורור של החניון, המצוי בחלקו המערבי של המגרש, והסמוך לחלקת העוררים, אינו מופנה כלפי הבניין בו הם מתגוררים. לפיכך ההיתר שהוצא למשיב עומד בתנאי זה של התכנית. רוחב זיקת ההנאה למעבר לחלקת העוררים העוררים טוענים כי על פי התכנית רוחב רצועת זיקת ההנאה למעבר לחלקת העוררים צריך להיות 3.35 מ', וכן מחייבת התכנית יצירת "מרפסת" חנייה ברוחב של 2.5 מ' ובאורך של 15 מ'. לטענת העוררים, מפת המדידה עליה חתם יו"ר הועדה המקומית, אינו כולל את ההרחבה של 3.35 מ', וכמו כן, לטענתם, לא הובטחה יכולתם לממש את זיקת ההנאה אשר אמורה להירשם ביחס למעבר ולרחבת החנייה דלעיל למעבר נוח ובטוח לחלקתם בתקופת הבנייה. מעיון בתשריט היתר הבנייה עולה באופן ברור, כי הבנייה שאושרה למשיב מיישמת בצורה מדויקת את הוראות התכנית, הן לעניין רוחב שביל הגישה (3.35 מ'), והן לעניין מידות "מרפסת" החניה (2.5 מ' רוחב ו-15 מ' אורך). לפיכך, ההיתר תואם את הוראות התכנית ואין כל בסיס לטענות העוררים בעניין זה. שאלת רישום ומימוש זיקת ההנאה הינה שאלה קניינית אשר מוסדרת בדרך כלל במסגרת רישום הבניין בפנקסי המקרקעין, ומכל מקום אין לעוררים זכות ערר לעניין מימוש זכות המעבר בתקופת הבנייה. לפיכך, גם דין טענה זו להידחות. סעיפים 47 עד 56 לערר כותרת סעיפים אלה היא "מה מניע את ראשות הועדה המקומית רמת-גן לקדם את פרוייקט 'אורדע טאוור'". בסעיפים 47-56 לערר, שוטחים העוררים טענות אשר אין בינן לבין היתרי הבנייה שבנדון ולוּ דבר, וכל מטרתן להטיל דופי בועדה המקומית, ובעומד בראשה. אנו רואים בחומרה ניסיון זה של העוררים לנצל במה לגיטימית של בירור טענותיהם נגד ההיתר שניתן, לשם ניגוח לא ענייני של גוף תכנוני ושל עובד ציבור העומד בראשו, ומוטב היה כי העורר היה נמנע מהעלאת הדברים על הכתב. סוף דבר אנו דוחים את הערר. מרתףחניה