היתר לשימוש חורג לחניון פתוח במגרש המצוי ברחוב פינסקר 63 ת"א, גוש 7091 חלקה 129. העוררים, שהינם בחלקם בעלי חניון הפועל בקרבת מקום, וחלקם דיירים המתגוררים בקרבת מקום, הגישו התנגדות לבקשה להיתר לשימוש חורג ומשהתנגדותם נדחתה הם הגישו את הערר שבפנינו. הועדה המקומית החליטה לתת את ההיתר לשימוש חורג ביום 11.5.11, ואין חולק כי היא הומצאה בסמוך לאחר מכן לעוררים. הערר הנדון הוגש על ידי העוררים ביום 4.9.11, דהיינו בחלוף כארבעה חודשים ממועד מתן ההחלטה של הועדה המקומית לאשר את הבקשה לשימוש חורג. לנוכח האמור העלתה המשיבה מס' 2 טענה מקדמית כי יש לדחות את הערר על הסף בשל האיחור בהגשתו. לעניין זה טוענים העוררים כי במהלך חודש ספטמבר הומצאה להם החלטה של מחלקת רישוי עסקים, ממנה עולה לכאורה כי החלטת הועדה המקומית לתת את היתר הבנייה שונה מהחלטת הועדה המקומית המקורית מיום 11.5.11, ולפיכך הם הגישו את הערר רק לאחר שהם קיבלו את מה שהם מכנים כ "ההחלטה מתוקנת". לעניין זה טוענת הועדה המקומית כי הבקשה המקורית אמנם הוגשה ביחס לשטח של 1,653 מ"ר, וביחס לשטח זה התקיים הדיון בפני הועדה המקומית, כאשר החלטת הועדה המקומית הייתה לאשר את השימוש החורג במגרש, באופן שמחצית משטח המגרש יגונן והמחצית השנייה תשמש לחניה. העוררים לא הגישו ערר על החלטה זו, ומשמעות הדבר מבחינתנו היא כי הם השלימו עם אותה החלטה, והם ויתרו למעשה על כל עילות וטענות הערר אותם הם היו יכולים לטעון נגד ההחלטה מיום 11.5.11. ואולם, לאחר החלטת הועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר לשימוש חורג התברר כי שטח המגרש הוא למעשה 2,244 מ"ר, ולפיכך החלטת הועדה המקומית לאשר את הפעלת החניון במגרש, תוך גינון מחציתו, מתייחסת למעשה לשטח גדול יותר מזה שעליו דנה הועדה המקומית. איננו מקבלים את טענת העוררים כי המדובר בהחלטה חדשה של הועדה המקומית המחדשת את מנין הימים להגשת ערר לועדת ערר זו. אלא, מדובר בתיקון נתון טכני - של גודל המגרש אליו התייחסה הבקשה להיתר לשימוש חורג. לכאורה צודקים העוררים בטענתם כי הם היו יכולים להניח כי החלטת הועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר לשימוש חורג מתייחסת לשטח של 1,653 מ"ר בלבד, אשר ביחס אליו הוגשה הבקשה להיתר שימוש חורג, ולא לשטח של 2,244 מ"ר. לפיכך יכולים העוררים לטעון כי לו הם היו יודעים במועד קבלת ההחלטה של הועדה המקומית מיום 1.5.11 כי המדובר במגרש ששטחו 2,244 מ"ר, ולא במגרש ששטחו 1,653 מ"ר, הם היו מגישים ערר על החלטת הועדה המקומית. אם כך הדבר, היינו מצפים כי כתב הערר שהוגש לנו היה מתמקד בשטח המגרש כנימוק עיקרי לאי אישור הבקשה להיתר לשימוש חורג. ואולם, מתוך עיון בכתב הערר שהוגש לנו עולה כי רוב רובן של הטענות שנטענו בו אין להן דבר עם שטח המגרש, ומדובר בטענות אותן היה ניתן לטעון גם נגד ההחלטה של הועדה המקומית, כאשר כל הצדדים עוד היו במחשבה השגויה כי המדובר במגרש בשטח של 1,653 מ"ר. העוררים טוענים בכתב הערר כי לא קיימת הצדקה תכנונית לאישור הבקשה לשימוש חורג שכן אין צורך בחניון באזור (בין היתר בשל קיומו של חניון קרוב השייך לחלק מהעוררים), העוררים טוענים נגד החלטת הועדה המקומית לאשר את השימוש ללא הגבלת שעות, וכי קיים פער גדול בין השימוש המותר במגרש על פי התב"ע לבין זה המבוקש בבקשה להיתר לשימוש חורג ( "עצימות" השימוש החורג). העוררים אכן טוענים בכתב הערר גם לענין היקף השימוש החורג (בסעיפים 62 עד 64 לכתב הערר) אך מדובר בטענה סתמית, כאשר אין בה כל טענה ענינית מדוע אין מקום לאשר את הבקשה הנדונה בשל שטחה, ולמעשה מדובר בחזרה, מילה במילה, על אותה טענה סתמית אשר נטענה במסגרת כתב ההתנגדות שהוגש על ידי העוררים לועדה המקומית. לנוכח האמור, את אותו כתב ערר ממש שהוגש באיחור של כשלושה חודשים היו העוררים יכולים להגיש לאחר קבלת החלטת הועדה המקומית בחודש מאי 2011, ולא מצאנו בכתב הערר כל טענת ערר אשר ניתן לומר לגביה כי העוררים היו יכולים לטעון אותה רק לאחר שהתברר להם השטח הנכון של המגרש. לפיכך נראה כי קבלת המסמך המעדכן את גודל המגרש בחודש מאי 2011 שימש אך כאמתלה להצדקת הגשת הערר באיחור של למעלה משלושה חודשים. לאור האמור לעיל אנו מקבלים את טענת המשיבה מס' 2 כי לא קיימת כל הצדקה לקבלת הערר באיחור כה משמעותי, ולפיכך אנו מחליטים לדחות את הערר בשל האיחור בהגשתו. עם זאת עלתה במהלך הדיון הטענה כי קיים פגם מהותי בהחלטת הועדה המקומית בכך שהיא לא קבעה למעשה את שעות הפעילות של החניון, ובמקום זאת נקבע בהחלטה כי "שעות הפעילות יקבעו על ידי מנהל אגף רישוי עסקים". נוסח זה של החלטת הועדה המקומית, המותירה את אחד ממרכיבי החלטתה להחלטתו של גוף או בעל סמכות אחר, נוגד את הוראות חוק התכנון והבנייה תשכ"ה 1965, הקובע כי הסמכות לדון ולהחליט בבקשה להיתר לשימוש חורג נתונה לועדה המקומית - ולה בלבד. גוף תכנוני אינו מוסמך להאציל את סמכותו לצד ג', והדברים יפים שבעתיים ביחס לאחד מהנושאים המרכזיים כאשר הועדה מאשרת שימוש חורג קרי, קביעת שעות הפעילות של השימוש החורג. כך נקבע בין היתר בעת"מ 1145/01 אייל ורונית גולצמן נ' מהנדס העיר גבעתיים כי: " עיון בחוק התכנון והבנייה מלמד שענייני התכנון והבנייה - ובמיוחד רישוי בנייה - נמסרו ל"מוסדות תכנון". "מוסד תכנון" מוגדר בסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה לאמור: "כל רשות שיש לה סמכות בענייני תוכניות והיתרים". הוועדה המקומית היא "מוסד תכנון". לה נתכנו סמכויות רישוי בנייה (סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה). מהנדס העירייה אינו "מוסד תכנון" ואינו רשות העוסקת בתכנון (השווה מעמדה של "העירייה" מול "הוועדה המקומית כפי שביאר השופט מ, בן יאיר ב- ע"א 324/82 עיריית בני ברק נ' רוטברד מה(4) 102) ככל שיש לו מעמד בחוק התכנון והבנייה, אין זה אלא מעמד של גורם מייעץ, גורם מנהלי או חבר בפורום תכנוני (למשל: סעיפים 111, 224, 238 לחוק וסעיפים 14 , 15 לתוספת הרביעית של החוק). אינני סבור שבכוחה של תוכנית - יהא מעמדה אשר יהא - להתגבר על הוראות החוק ולהפקיע את סמכות הרישוי, בענייני בנייה ולהעבירה מידי מוסד תכנון לידי גורם אחר." ואם תוכנית אינה מוסמכת להפקיע את שיקול הדעת מהועדה המקומית ולהעבירה לצד ג', על אחת וכמה שהועדה המקומית אינה מוסמכת לעשות כן ללא כל מקור חוקי. לפיכך היה על הועדה המקומית להחליט מה הן שעות הפעילות המותרות על ידה לשימוש החורג נשוא ערר זה. הועדה המקומית יכולה אומנם להתייעץ עם אגף הרישוי לענין שעות הפתיחה והסגירה, ובעיקר לשם יצירת התאמה של שעת הסגירה המחויבת בהיתר לשימוש חורג עם השעות שנקבעו באותו אזור לעניין מתן "היתרי לילה" (היתר לפי חוק העזר לתל אביב יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות) התש"מ- 1980 לפתיחת עסקים מעבר לשעות הקבועות באותו חוק עזר), אף שהתאמה כזו אינה הכרחית (ראה לעניין זה ערר 5522/07 א.ד.א פרוייקטים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב). אך כאמור, אין הועדה המקומית מוסמכת להעביר את שיקול הדעת בעניין זה לצד ג'. יתרה מזו; בשיטה בה נקטה הועדה המקומית אין מי שהתנגד לשימוש החורג בכלל, ולשעות הפעילות של אותו שימוש בפרט, יכול להגיש ערר על מרכיב שעות הפעילות לועדת ערר זו, שכן ההחלטה אינה נוקבת בשעות פעילות כאמור. עם זאת, על פי עקרון הבטלות היחסית, פגם זה בהחלטת הועדה המקומית אינו פוסל לדעתנו את ההחלטה לאשר את השימוש החורג אלא הוא מבטל אך ורק את הסעיף בהחלטה הקובע כי "שעות הפעילות יקבעו על ידי מנהל אגף רישוי עסקים". לשם יעילות הדיון אנו מחליטים כי ועדת הערר היא זו אשר תקבע את שעות הפעילות של החניון הנדון. לפיכך, יגישו לנו העוררים, והמשיבה מס' 2 תוך 14 ימים מהיום את טיעוניהם לעניין שעות הפעילות הראויות של החניון ואנו נקבל החלטה בנדון. כמו כן תגיש לנו הועדה המקומית תוך התקופה האמורה את עמדתה המקצועית בעניין זה. קרקעותשימוש חורגחניוןתל אביב