בקשה להיתר להקמת מתקן פוטו וולטאי (מתקן סולארי)

בקשה להיתר להקמת מתקן פוטו וולטאי - מתקן סולארי רקע: העוררים הינם בעלי הזכויות בנחלה הידועה גם כחלק מחלקה 48 בגוש 38558 ברחוב המרגנית 27 ביישוב עומר (להלן: "המקרקעין"). נציין, כי בעלת הזכויות במקרקעין הינה האגודה השיתופית "עומרים" כפר שיתופי חקלאי בע"מ, ואגודה זו הקצתה את הזכויות בנחלה לעוררים. על המקרקעין חלות בין היתר תכניות מפורטות ד/437 ו- ד/437/ד במסגרתן מיועדים המקרקעין לחלקות חקלאיות אשר עליהן מותר הקמת "מבני משק חקלאיים - לא להחזקת בעלי חיים". עוד חלה על המקרקעין תכנית 4/100/02/14 המאפשרת הקמת חממות מסוגים שונים, לרבות חממה לחימום סולארי. כמו כן, חלה על המקרקעין, כמו על כל שטחי מדינת ישראל, תמ"א 10/ד/10 (להלן: "התמ"א"), אשר תפקידה להסדיר את סוגיית התכנון והאישור של מתקנים סולארים ומתקנים פוטו וולטאיים הן במסגרת מתן היתרים על בסיס תכניות קיימות והן מכוח תכנית ייעודית. העוררים ביקשו להקים על חלק מנחלתם בשטח של 1 דונם לערך מתקן פוטו וולטאי אשר מפיק חשמל בעזרת אנרגיית השמש. יוטעם כי הבקשה להיתר הוגשה מכוח התמ"א ולא מכוח התכניות המקומיות. המשיבה דנה בבקשה להיתר והחליטה לסרב לה. נימוקי הסירוב של המשיבה היו: המקום אינו ישוב חקלאי אלא ישוב קהילתי; השטחים עליהם מתבקשת הבניה הינם לב ליבו של הישוב ונצפים מכל כיוון; הקמת המתקן עלולה לחייב סלילת קו מתח גבוה בלב היישוב; האגודה השיתופית קיבלה 100 דונם לצורך מתקנים פוטו וולטאים וניתן להקצות לה שטחים נוספים. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. הערר והליכי הדיון בערר: במסגרת הערר מסבירים העוררים את חשיבות הקמת המתקנים הפוטו וולטאיים ואת הרעיון הגלום בתמ"א. לאחר מכן טוענים העוררים כי הבקשה להיתר תואמת את התמ"א. העוררים משיבים לארבעת נימוקי המשיבה בגינם נדחתה הבקשה להיתר. המשיבה הגישה כתב תשובה מפורט. במסגרת כתב התשובה מסבירה המשיבה מדוע לטעמה הבקשה להיתר אינה תואמת את התמ"א. כמו כן חוזרת המשיבה ביתר פירוט על הנימוקים בגינם נדחתה הבקשה להיתר. עוד הוסיפה המשיבה בכתב התשובה, כי הבקשה להיתר מכילה שתי אופציות חלופיות ואף מטעם זה לא ניתן לאשרה, בפרט כאשר אחת האופציות מהווה פגיעה נופית. ועדת הערר קיימה דיון בנוכחות הצדדים ומכאן החלטתנו זו. דיון: כללי: את הדיון בערר ובבקשה להיתר שלפנינו יש לחלק לטעמנו לשני שלבים: בשלב הראשון יש לבחון האם הבקשה להיתר תואמת את התמ"א. כאשר, היה והבקשה להיתר אכן תואמת את התמ"א הדבר מכתיב את גדרות שיקול הדעת שרשאי מוסד התכנון להפעיל על מנת לסרב לה. לעומת זאת, היה ונקבע כי הבקשה להיתר אינה תואמת את התמ"א, הרי ללא שננקט הליך של הקלה או שימוש חורג לא ניתן לאשרה. בשלב השני, ורק במידה והבקשה להיתר תואמת לתמ"א, יש לבחון האם נימוקי המשיבה לסרב לבקשה להיתר הינם נימוקים תקפים לסירוב לבקשה להיתר תואמת תכנית ולאור הוראות התמ"א בעניין זה. האם הבקשה להיתר תואמת לתמ"א? אין מחלוקת בין הצדדים על הרקע התכנוני של המקרקעין. התכנון המקומי על המקרקעין מגדיר את המקרקעין כמיועדים לחקלאות. עם זאת, התכניות החלות על המקרקעין מתירות הקמת מבני משק במקרקעין: תכנית ד/374/ד' מתירה בשטחים החקלאים הקמת: "מבני משק חקלאיים - לא להחזקת בעלי חיים" תיקון 4 לתכנית 102/02/14 מרחיב את השימושים בשטח החקלאי ומאפשר הקמת סוגים שונים של חממות, בין היתר: ככל הנראה ללא תכנית המתאר הארצית תמ"א 10/ד/10 לא ניתן היה להקים במקרקעין מתקן פוטו וולטאי (אף כי מדובר בשימוש הדומה לשימוש מתקן החימום הסולרי המותר להקמה במקרקעין). אלא שבבעיה זו של העדר ייעודים בתכניות מפורטות המאפשרים הקמת מתקנים סולאריים באה התמ"א לטפל, ונבאר: ממשלת ישראל החליטה ביום 29.1.10 כי עד 2020 יש להגיע למצב בו 10% מצרכי החשמל של מדינת ישראל יהיו ממקורות אנרגיה מתחדשת, ובכללם אנרגיה סולארית. לאור החלטה זו ניזומה ואושרה תמ"א 10/ד/10 אשר מטרתה להסדיר את הליכי התכנון והרישוי של מתקנים פוטו וולטאיים (מתקנים סולארים) בגודל קטן ובינוני. התמ"א קובעת שני מסלולים בדרך להוצאת היתר בניה למתקן סולארי. המסלול הראשון הינו המסלול התכנוני במסגרתו יש להכין תכנית מפורטת לצורך ייעוד תא שטח למתקן סולארי. מסלול זה אינו רלוונטי לערר שבפנינו. המסלול השני הינו מסלול ההיתרים. בהתאם למסלול זה ניתן להוציא היתר בניה למתקן סולארי גם אם התכנית החלה על המקרקעין אינה מאפשרת ייעוד או שימוש של מתקן סולארי, וזאת רק בתנאים הקבועים בתמ"א. במסגרת מסלול ההיתרים קובעת התמ"א שתי אפשרויות אשר יכולה להיות להם רלוונטיות עבור המקרה שבפנינו. האפשרות הראשונה היא זו הנקובה בסעיף 9.3 כדלקמן: "9.3 היתר להקמת מתקן פוטו וולטאי בייעוד של אחסנה ו/או מבנה משק. 9.3.1 מקום שתכנית הכוללת הוראות מפורטות מייעדת שטח לאחסנה או מבני משק, תותר הקמת תחנת מתקן פוטו וולטאי בתחום שטח זה בכפוף לקבוע בסעיפים 9.1 ו- 9.2 לעיל. 9.3.2 בייעוד זה ניתן להקים מתקן פוטו וולטאי בין מבני אחסנה ו/או מבני משק וכן בשטח שבו טרם הוחל בבינוי, ובלבד שאין בהקמת המתקן בכדי למנוע אפשרות לעשות שימוש במקביל בקרקע גם לצורך אחסנה ו/או מבנה משק". הוראות סעיף 9.1 קובעות מגבלות להנפקת היתר הבניה: המתקן יוצב על עמודים רק אם לא ניתן להקימו על גג מבנה, הדבר לא נאסר בתכנית המפורטת, ההיתר תואם למגבלות הבניה הקבועות בתכנית, אין במתקן בכדי לפגוע בשימוש המותר במקרקעין. כמו כן קיימת התייחסות לגבי מתקן המוקם על גג מבנה. סעיף 9.2 מפרט את הגובה המרבי של המתקן הסולארי. האפשרות השנייה הינה האפשרות הנקובה בסעיף 9.8 לתמ"א: "9.8 היתר להקמת מתקן פוטו וולטאי בייעוד חקלאי בתחום חלקה א' בנחלה: מקום שתכנית הכוללת הוראות מפורטות חלה בישוב כפרי ומייעדת שטח לשימושים חקלאיים בתחום חלקות א' של הנחלות שהוקצו למתיישבים, תותר בשטח שאינו מיועד למגורים בתחום חלקות א' הקמת מתקן פוטו וולטאי בכפוף לאמור בסעיפים 9.1 ו- 9.2 שלעיל ובלבד שמתקיימים התנאים הבאים: א. המתקן פוטו וולטאי מצוי בשטח הצמוד למבנה המגורים או למבנה משק שמיקומו צמוד לשטח המגורים; ב. שטח המתקן הפוטו וולטאי יהיה עד 1 דונם, ומתקנים על גגות וחזיתות בחלקה א' לא יבואו בחישוב שטח זה; ג. יועדף השימוש בעמודים או בטרקרים, על מנת למנוע ככל הניתן פגיעה בשימושים החקלאיים." יוטעם, כי מדובר בשתי אופציות נפרדות להוצאת היתרים למתקן פוטו וולטאי, כפי שניתן ללמוד ממטרות התכנית המנוסחות בסעיף 5 לתמ"א: "5.2 יצירת אפשרות ומתן הוראות למתן היתרים למתקנים פוטו וולטאיים במקרים הבאים: א. ייעוד לאחסנה ו/או למבני משק; ב. ייעוד לתעשייה; ג.ייעוד למתקנים הנדסיים, תוך שילוב ואיחוד תשתיות; ד. מאגרים ובריכות דגים שהוקמו על פי תכנית; ה. חניונים ומגרשי חניה; ו. חלקות א' בנחלות במושבים, בשטח שייעודו חקלאי והצמוד למגורים." (הדגשה שלי - ג.ה.). אנו סבורים כי המתקן נשוא ערר זה עומד בתנאים הנקובים בסעיף 9.3 לעיל, ונפרט: כפי שסקרנו בהרחבה לעיל תכנית ד/437/ד' החלה על המקרקעין מייעדת בפירוש את המקרקעין להצבת "מבני משק", ולטעמנו המגבלה כי במבני המשק לא ניתן לאחסן בעלי חיים אינה מוציאה אותם מגדר היותם "מבני משק" לצורך התמ"א. יתרה מזו, ניתן לראות אף בתיקון 4 לתכנית 102/02/14 המתיר במקרקעין הקמת חממות במקרקעין כמתיר הקמת "מבני משק" היות ומבחינה מהותית החממות מהוות "מבני משק". מכאן, יש בפנינו מקרקעין אשר קיימת עליהם תכנית מפורטת המתירה הקמת "מבני משק". לפיכך, באופן עקרוני, ניתן להוציא היתר בניה למתקן פוטו וולטאי וזאת לאור האמור בסעיף 9.3. עם זאת, עצם העובדה כי מתקיים תנאי סעיף 9.3 בדבר הייעוד למבני משק בתכנית מפורטת אין משמעותו תחולה מיידית של התמ"א ועדיין יש לבחון כי הבקשה להיתר עומדת גם במגבלות הקבועות בסעיפים 9.3.2, 9.1 ו- 9.2. במקרה שלפנינו מצאנו כי הבקשה להיתר עומדת גם במגבלות הקבועות בסעיפים 9.3.2, 9.1 ו- 9.2 ונבאר בקצרה: לגבי המגבלה הקבועה בסעיף 9.3.2 קבעה ועדת ערר זו בהחלטה המנומקת בערר (דרום) 52/11 סולאר ביי יורסלף נ. הועדה המקומית חבל אילות ואח' (), כי ניתן להקים את המתקן הפוטו וולטאי גם בשטח פנוי, ולא מצאנו במקרה שבפנינו כי המתקן יש בו בכדי למנוע הקמת מבני משק אחרים במקרקעין. לגבי המגבלות הקבועות בסעיפים 9.1 ו- 9.2, לא מצאנו כל חריגה של המתקן המבוקש מהוראות סעיפים אלו. לטעמנו חשוב במיוחד להתייחס למגבלה הנקובה בסעיף 9.1ב' הקובעת כי: "הדבר לא נאסר בתכנית האמורה". במקרה שלפנינו לא רק שלא נאסר בתכניות המפורטות הקמת מתקן פוטו וולטאי, אלא שהתכנון החל מתיר באופן מפורש מתקן בעל מאפיינים דומים. כך, מתירה התכנית המפורטת "חממה לחימום סולרי". אמנם מדובר במתקן המנצל את אנרגיית השמש לצורך חימום ולאו דווקא לצורך הפקת חשמל, אך בהחלט מדובר במתקן המחייב התקנת קולטים של אנרגיית השמש ואשר במהותו דומה למתן המבוקש בבקשה להיתר שבפנינו. נבאר כי התכנית החלה מתירה את הקמת החממה לחימום סולארי בגובה משמעותי עד גובה מבנה המגורים ובוודאי בגובה רב מהגובה בו מבוקש להציב את המתקן שבפנינו. לאור המבואר לעיל, אנו סבורים כי ניתן באופן עקרוני להוציא היתר למתקן פוטו וולטאי מכוח סעיף 9.3 לתמ"א. לאור מסקנה זו מתייתר הדיון בסוגיה - האם ניתן להקים את המתקן גם מכוח סעיף 9.8 לתמ"א. עם זאת לעניין תחולת סעיף 9.8 נציין, כי אין מחלוקת שהמתקן מבוקש במקרקעין המיועדים לחקלאות במסגרת נחלה א' של העוררים. המחלוקת לעניין תחולת סעיף זה נעוצה בסוגיה - האם מדובר ביישוב כפרי או לאו. בעניין זה על אף שעל פני הדברים נראה כי פרשנות העוררים ראויה יותר, איננו מכריעים ומותירים את הנושא בצריך עיון. השלב השני - שיקול דעת מוסד התכנון: כללי: כאמור, הכרענו לעיל כי הבקשה להיתר תואמת את תמ"א 10/ד/10, וזו מאפשרת הוצאת היתר למתקן פוטו וולטאי במקרקעין נשוא הערר. אולם בכך לא תמה הדרך, ועדיין יש לבחון את שיקול הדעת הקיים לוועדה המקומית לסרב לבקשה להיתר גם כאשר זו תואמת תכנית, ומכאן לבחון גם את יתר טענות המשיבה. נציין, כי באופן כללי ההלכה הינה כי כאשר היתר תואם תכנית, שיקול הדעת לסרב לו, על אף שקיים, הינו מצומצם. עיקרון יסוד זה, נקבע בסעיף 145 לחוק התכנון והבניה ועוגן בשורה ארוכה מספור של החלטות בתי המשפט בערכאותיהם השונות, ונציין רק כמה מהן: בג"צ 1636/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב (). בג"צ 3212/93 אלברט בנין נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד מח(5), 309. בג"צ 18/82 חברה קדישא גחש"א נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א ואח, פ"ד לח(1), 701. החלטות דומות וברוח דומה ניתנו גם על ידי בתי המשפט לעניינים מנהליים וכן על ידי ועדות הערר במחוזות השונים [ר', למשל, ערר (ירושלים) 160/08 נאות המקשר בע"מ נ. הוועדה המקומית ירושלים (פורסם באת נבו) והאסמכתאות המאוזכרות שם]. עם זאת המקרה שבפנינו אינו מקרה מובהק של היתר תואם תכנית, אלא היתר המוצע מכוח תכנית מתאר ארצית, אשר קובעת מפורש בסעיף 10.1: "אין בתכנית זו כדי לחייב מוסד תכנון ליתן היתר למתקן פוטו וולטאי לפי סעיפים 8-9ובלבד שנימק החלטתו." כלומר התמ"א עצמה הבהירה, כי מוסד התכנון רשאי שלא ליתן היתר מכוח סעיף 9 לתמ"א כאשר ישנם נימוקים טובים לכך. המשמעות של סעיף 10.1 לתמ"א לטעמנו הינה כי על מוסד התכנון לערוך איזון טרם ההחלטה למתן ההיתר. מצד אחד של המשוואה על מוסד התכנון לשקול את הצורך באנרגיה ירוקה ומתחדשת במדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה קטנה הצורכת אנרגיה בכמות משמעותית וסובלת מזיהום אוויר גבוה ותלות במוצרי נפט. נתונים אלו מחייבים מעבר הדרגתי לאנרגיה ממקורות חלופיים, וביניהם ניצול אנרגיית השמש, בהיות משאב השמש משאב בלתי מוגבל בישראל ובפרט בדרום הארץ. לאור נתונים אלו נתקבלה כאמור החלטת הממשלה בדבר עידוד מקורות האנרגיה הירוקה וכתוצאה מזה אישור תכנית המתאר הארצית לאפשר הקמת מתקנים סולארים. כנגד עקרון מהותי זה של עידוד ניצול אנרגיית השמש הזמינה, קיים העיקרון של שמירה על תכנון בר קיימא המשמר את השטחים הפתוחים והנוף. לפיכך, טרם ההחלטה ליתן את ההיתר או לסרב לו על מוסד התכנון לשקול את השיקולים דלעיל ולנמק את העדפתו. במקרה שבפנינו הוועדה המקומית בחרה שלא לאשר את המתקן הפוטו וולטאי וזאת בשורה של נימוקים, נבחן האם נימוקים אלו עומדים במבחן הביקורת ובתנאי התמ"א. המקום אינו יישוב חקלאי אלא ישוב קהילתי: הצדדים הקדישו רבות למחלוקת האם מדובר ביישוב כפרי (חקלאי) או יישוב קהילתי. איננו רואים כל רלוונטיות למחלוקת זו לעניין שבפנינו. כפי שראינו לעיל, התמ"א אינה מסייגת את האפשרות להקמת מתקן פוטו וולטאי רק ליישוב כפרי או חקלאי, אלא רק מעניקה אופציה נפרדת ונופסת ליישובים בעלי אופי כפרי. התמ"א בהחלט מאפשרת הקמת מתקן פוטו וולטאי בכל סוג של יישוב לרבות יישוב קהילתי, כך גם עולה ממטרת התכנית: "לקבוע הנחיות להקמת מתקנים פוטו וולטאיים על מנת לעודד את השימוש בהם לניצול אנרגיית השמש לצורך יצור חשמל. זאת, בכל שטח המדינה ותוך מניעת מפגעים ומזעור הפגיעה בשטחים הפתוחים, באיכות הסביבה והנוף, ובמגמה לפשט ולייעל את תהליכי הקמתם" (הדגשה שלי - ג.ה.). אשר על כן, בין אם מדובר ביישוב כפרי ובין אם מדובר ביישוב קהילתי אין כל מניעה תכנונית אפריורית להתיר במקום הקמת מתקן פוטו וולטאי. השטחים עליהם מתוכנן המתקן נמצאים בלב ליבו של היישוב ונצפים מכל כיוון: כללי: נימוק זה עומד בלב ליבה של התנגדות הוועדה המקומית לאישור המתקן. הנימוק הינו למעשה נימוק אסתטי - אדריכלי - נופי, כך שלעמדת המשיבה הקמת המתקן תהווה פגיעה אסתטית ביישוב ותשנה את אופי הנוף הקיים בו. ראשית חשוב להבהיר, כי מדובר בנימוק לגיטימי לחלוטין ולוועדה המקומית מלוא הסמכות לסרב למתקן פוטו וולטאי עקב שיקולי אדריכלות, נוף ואסתטיקה. הדבר נכתב מפורשות מספר פעמים במסגרת התמ"א, כך בסעיף המטרות של התמ"א נרשם: "...תוך מניעת מפגעים...". וכן בסעיף 10.10(ב) לתמ"א: "בבקשה להיתר למתקן פוטו וולטאי על עמודים, על טרקרים ו/או על הקרקע על פי סעיף 9 יבחן מוסד התכנון את הנושאים הבאים ורשאי הוא לקבוע תנאים בעניינם: . ב. השתלבות המתקן הפוטו וולטאי, על כל מרכיביו וחיבוריו, מבחינה אדריכלית ונופית בסביבה הקרובה והכוללת בה הוא ממוקם;" עם זאת, אין להפוך את הנימוק האדריכלי או הנופי ל- "נימוק קסם" אשר די בהזכרתו על מנת לסרב למתקן פוטו וולטאי. יש לזכור כי מטרת התמ"א לעודד הקמת מתקן פוטו וולטאי ולא למנוע הקמת מתקנים שכאלו. לכן על מנת שמוסד תכנון יסרב לבקשה להיתר למתקן פוטו וולטאי מטעמים אדריכליים ו/או נופיים יש ליתן נימוק כבד משקל - כיצד פוגע המתקן בנוף או באדריכלות וחשוב מכך, כי אין כל דרך אחרת למנוע את הפגיעה הנטענת אלא בסירוב להקמת המתקן. נשים לב, כי סעיף 10 לתמ"א שצוטט לעיל אינו קובע כי מוסד התכנון יסרב להקמת המתקן עת קיימת פגיעה נופית או אדריכלית אלא "ייבחן" את הנושא ורשאי לקבוע תנאים לנושא זה. לסיכום נקודה זו אנו סבורים, כי אכן מוסד תכנון רשאי לסרב למתקן פוטו וולטאי מטעמים אדריכליים או נופיים, אך על מנת שכך ניתן יהיה לעשות יש להראות פגיעה נופית או אדריכלית מהותית וכי לא ניתן למנוע את הפגיעה באמצעים אחרים. מן הכלל אל הפרט: במקרה שבפנינו הציגו העוררים שתי חלופות להקמת המתקן, הראשונה על גבי טרקרים המתנשאים לגובה של מספר מטרים והאחרת על פני הקרקע. העוררים הציגו הדמיות כי המתקנים המוצבים על פני הקרקע אינם נצפים באופן משמעותי ואינם מהווים פגיעה נופית. המשיבה לעומת זאת לא הציגה כל הדמיה או מסמך המפרט את מהות הפגיעה הנופית הנטענת. אנו סבורים כי אכן יש בחלופת הטרקרים פוטנציאל להוות פגיעה נופית ולכן אין מקום לאשרה. לעומת זאת, לא מצאנו בחלופת מתקני הקרקע משום פגיעה אדריכלית או נופית משמעותית המונעת את הקמתם, ונבאר: ראשית, איננו מקבלים את העמדה כי מדובר בלב ליבו של היישוב. היישוב עומר נחלק לחלק "קהילתי" המאופיין בבניה שהינה אמנם צמודת קרקע אך צפופה יחסית ובחלק שהיה היסטורית חלק חקלאי (ואשר כיום קיימת מחלוקת לגבי אופיו) המאופיין בנחלות ובבנייה מרווחת אף ביחס למקובל בבניה צמודת קרקע. המתקן המבוקש הינו באזור שהיה לפחות בעברו חקלאי, ועדיין מתאפיין בנחלות ענק, ולא בחלק הצפוף יחסית של היישוב, ובכל מקרה אינו בלב ליבו של היישוב. יובהר כי המתקן מבוקש באזור המאופיין בנחלות בעלות שטח נרחב ושטחים המיועדים לחקלאות. נציין, כי אף אם ההדמיות שהגישו העוררים אינן מדויקות הרי יש בהן ללמד על התמונה הכוללת וזו אינה מראה פגיעה ממשית בנוף. לגבי המיקום הספציפי, מדובר בחלק קטן מחלקה חקלאית גדולה אשר בהמשכה נטועים עצי זית, ניתוח השטח וקווי הראיה מגלה כי באמצעים פשוטים יחסית ניתן להסתיר את המתקן ולמנוע כל פגיעה נופית. כך, למשל, ניתן לקבוע כי מסביב למתקן ייטעו עצים בוגרים (וניתן אף לקבוע כי אלו יהיו עצי זית) ובכך למעשה כמעט ולא תהיה צפיות למתקן. יתרה מזו, ניתן אף לקבוע הוראות גינון לגבי השטח בין המתקנים וגם בכך להקטין את הפגיעה הנופית. שיקול חשוב נוסף במישור זה הינו השוואת המבוקש בהיתר למתקן פוטו וולטאי למותר על פי התכנון המפורט הקיים. את הפגיעה הנופית הנובעת מהמתקן יש לבחון שלא ביחס למצב הקיים בפועל בנקודת הזמן הנוכחית אלא ביחס למצב המאושר במקרקעין, וזאת לאור ההנחה כי בכל עת זכאי האזרח להוציא מהכוח אל הפועל את התכנון המפורט. במקרה שבפנינו אין מדובר בקרקע חקלאית ללא כל זכויות בניה או בשטח ציבורי פתוח, אלא בקרקע אשר עליה מותר להקים מבני משק וחממות בהיקף ניכר ובגובה רב. לפיכך, יש לבחון את חלופת המתקן ביחס להקמת חממות (לרבות חממות לחימום סולרי המחייבות התקנת קולטים!) אשר ניתן להקימן באופן מיידי בהתאם לתכנון המפורט. השוואה שכזו מובילה למסקנה כי פגיעתו הנופית של המתקן הפוטו וולטאי פחותה מהפגיעה הצפויה מהקמת החממות המותרות. המשיבה טענה בדיון כי גם היה ובמקרה שבפנינו אין בעצם המתקן פגיעה נופית הרי ריבוי מתקנים שכאלו ישנה את אופי הנוף הכפרי הקיים ליישוב. איננו סבורים כי יש בטיעון זה בכדי להצדיק סירוב למתקן נשוא הערר, ונבאר: אישור המתקן שבפנינו אינו מהווה אישור כולל לכל מתקן ומתקן ביישוב עומר. בהחלט ייתכן, כי הקמת מתקן אחד או שניים הינה אפשרית והשפעתם על הנוף שולית, ואילו מתקנים נוספים יהוו מסה קריטית שאין לקבלה מבחינה נופית. לפיכך, כל מתקן ומתקן ייבחן לגופו וכן על רקע המתקנים שכבר אושרו והוקמו, כאשר הוועדה המקומית בהחלט רשאית לקבוע לגבי מתקן מסוים בעתיד כי זה הגדיש את הסאה ולא ניתן לאשר מתקנים נוספים. במאמר מוסגר נציין, כי ממשלת ישראל, בהחלטה מושכלת, החליטה כי שוק המתקנים הסולאריים יהיה בהתאם לעקרון של "כל הקודם זוכה" ועקרון זה חל גם לעניין הפגיעה הנופית הנטענת. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הנימוק הנופי, האסתטי או האדריכלי כנימוק לסרב למתקן. עם זאת אנו קובעים כי לבקשה להיתר יצורף נספח אדריכלי - נופי מחייב, שיוכן בתיאום עם הצוות המקצועי של הוועדה המקומית, ובמסגרתו ייקבעו האמצעים להפחתת הפגיעה הנופית, כגון נטיעת עצים בוגרים בגבולות המתקן, גינון שטח המתקן ועוד. החשש כי הקמת המתקן מחייבת סלילת קו מתח גבוה: תמ"א 10/ד/10 אינה מאפשרת הקמת מתקן פוטו וולטאי כאשר זה דורש הקמת סלילת קו מתח שאינו קיים או מאושר (ר' סעיף 10.6 לתמ"א). בנסיבות שכאלו אין מקום לסרב לבקשה להיתר למתקן פוטו וולטאי עקב "החשש" כי הקמת המתקן תחייב סלילת קו מתח גבוה, אלא יש לדרוש אישור כי המתקן אינו מחייב סלילת קו מתח כאמור. מדובר בנושא של "GO NO GO" כלומר, היה והמתקן מחייב סלילת קו מתח גבוה לא ניתן לאשרו, ולכן על הוועדה המקומית היה לדרוש אישור מתאים כתנאי למתן ההיתר, ובכל מקרה אין מקום לסרב לבקשה להיתר עקב "חשש". אשר על כן אנו קובעים כי תנאי למתן היתר יהיה הגשת אישור בכתב מטעם הרשות המוסמכת כי הקמת המתקן אינה מחייבת סלילת קו מתח גבוה ביישוב. האגודה קבלה פיתרון חלופי להקמת מתקן פוטו וולטאי בשטח של 100 דונם: המשיבה הסבירה בכתב התשובה ובדיון כי האגודה השיתופית אשר העוררים חברים בה קבלה המלצה תכנונית של הוועדה המקומית למתקן פוטו וולטאי בשטח של 100 דונם. לטעמה של המשיבה המלצה זו באה במקום הבקשה להיתר נשוא הערר. איננו סבורים כי המלצה חיובית למתקן בשטח של 100 דונם בהליך תכנוני עבור האגודה השיתופית מאפשרת סירוב לבקשה להיתר נשוא הערר. אכן, בשני המקרים מדובר במתקן פוטו וולטאי, אך בזה מסתכם הדמיון ביניהם. ראשית, מדובר במבקשי היתר שונים, ולא ניתן לשלול מהעוררים זכות אישית שלהם, לאור העובדה כי אגודה בה הם חברים קבלה זכות כזו או אחרת. שנית ומהותית, הזכות שקבלה האגודה הינה במסגרת מסלול תכנוני למתקן פוטו וולטאי בקנה מידה משמעותי. מדובר בהליך תכנוני ארוך ומורכב המחייב אישור תכנית מפורטת בהליך של שמיעת התנגדויות בפני הוועדה המחוזית וכן הליך רישוי משלים. הליך זה יכול להמשך עוד שנים רבות, ואף תוצאתו - מתקן פוטו וולטאי על שטח של 100 דונם, אינה דומה למתקן המבוקש במקרה שבפנינו על פני דונם בודד. לפיכך איננו סבורים כי קיומו של הליך תכנוני להקמת מתקן פוטו וולטאי על ידי האגודה יש בו בכדי למנוע הקמת מתקן פוטו וולטאי על ידי תושבי עומר - חברי האגודה ושאינם חברי האגודה - כאשר מתקן שכזה עומד בתנאי התמ"א להוצאת היתרי בניה לאור התכנון הקיים. הבקשה להיתר מציגה שתי חלופות ולא ניתן לאשרה במתכונת זו: המשיבה בכתב הערר ובדיון הוסיפה טיעון שלא נזכר בהחלטתה, כי הבקשה להיתר מציגה שתי חלופות (טרקרים ומתקן המונח על הקרקע) ולכן לא ניתן לאשר בקשה להיתר בעלת שתי חלופות. איננו מקבלים טענה זו - לא במישור המהותי ולא במישור הספציפי. במישור המהותי איננו רואים כל פגם בכך שמבקש היתר מציב שתי חלופות בבקשה להיתר וזאת על מנת ליתן לוועדה המקומית את האפשרות להחליט על החלופה העדיפה, אם בכלל. יתרה מזו, הוועדה המקומית מוסמכת לבקש ממבקש ההיתר להכין לדיון מספר חלופות על מנת שתתקבל ההחלטה התכנונית הראויה. במישור הספציפי ברור כי לא ניתן להוציא היתר בניה לשתי חלופות, אולם בהחלט ניתן להגיש מסמכים מתוקנים המציגים אחת מהחלופות בלבד. לפיכך, מרגע שמוסד התכנון הכריע בדבר החלופה התכנונית הראויה, יש להגיש "גרמושקא" מעודכנת אשר כוללת רק את החלופה שנבחרה, ומכוח גרמושקא זו יונפק היתר הבניה. במקרה שבפנינו סבורה ועדת הערר כאמור כי החלופה הראויה יותר מבחינה תכנונית הינה חלופת מתקני הקרקע. לפיכך, תנאי להנפקת היתר בניה יהיה הגשת גרמושקא מתוקנת הכוללת רק את חלופה זו והפרטים הרלוונטיים לה. סיכום: מדינת ישראל החליטה באופן ברור כי יש לעודד הקמת מקורות לאנרגיה ירוקה ובפרט מקורות לניצול אנרגיית השמש. החלטה זו קרמה עור וגידים באמצעות אישור תכנית מתאר ארצית, אשר כוונתה ורוחה ברורים הם. בנסיבות אלו על מוסדות התכנון לפעול בהתאם לכוונת ולרוח התמ"א ולאפשר הקמת מתקנים סולארים בהליך יעיל ופשוט (ונזכור את מטרת התמ"א: "...ובמגמה לפשט ולייעל את תהליכי הקמתם..."). אכן, יש לוודא כי הקמת המתקן הסולארי אינה גורמת פגיעות נוף ואדריכלות, אך יש להיזהר כי טענת הפגיעה בנוף לא תשמש כסות לטענת NIMBY - Not In My Back Yard. כלומר, ראוי למנוע מצב בו כל רשות הינה כמובן בעד הקמת מתקן פוטו וולטאי אך בלבד שזה לא יהיה בשטח שיפוטה. לאור המנומק בהחלטה זו, אנו סבורים כי המתקן המבוקש עומד בתנאי התמ"א ואינו גורם לפגיעה נופית או אדריכלית שלא ניתן למזער באמצעים פשוטים. כמו כן, לא מצאנו ממש גם ביתר הנימוקים לדחיית הבקשה להיתר. אשר על כן, אנו מקבלים את הערר ומאשרים את הבקשה להיתר בחלופה המציבה מתקנים על הקרקע וזאת בכפוף לאמור להלן: העוררים יגישו גרמושקא מתוקנת המכילה רק את חלופת המתקנים על הקרקע; לבקשה להיתר יתווסף נספח נופי מחייב, שיוכן בתיאום עם הצוות המקצועי של המשיבה; הצוות המקצועי ייתן הנחיותיו לעניין הנספח הנופי בתוך 14 יום ובהעדר הנחיות בפרק זמן זה, יוכן הנספח לפי שיקול דעת העוררים. תנאי להוצאת היתר בניה יהיה הצגת אישור כי המתקן אינו מחייב סלילת קו מתח גבוה ביישוב. אין צו להוצאות. אנרגיה סולאריתהיתר הקמה