סעיף 112 לחוק התכנון והבניה "(א) על החלטת הועדה המקומית בדבר אישור תכנית שבסמכותה כאמור בסעיף 62א או דחייתה, רשאים לערור בפני ועדת הערר: (1) שניים כאחד מבין חברי הועדה המקומית; (2) שניים כאחד מבין הנציגים בעלי הדעה המייעצת כאמור בסעיף 18(ב); (3) שניים כאחד מבין חברי הועדה המחוזית; (4) מתכנן המחוז; (5) מגיש התכנית; (6) מי שהתנגדותו לתכנית נדחתה; (7) מי שהשמיע טענות לפי סעיף 106(ב). (ב) הערר יוגש בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לעורר החלטת הועדה המקומית. (ג) ועדת הערר תיתן החלטתה בתוך שישים ימים מיום הגשת הערר. (ד) הודעה על ההחלטה בערר תינתן בתוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה." (הדגשה שלי - ג.ה.). כלומר, סעיף 112 עוסק אך ורק בערר על החלטה בדבר אישור תכנית בסמכות הועדה המקומית (או דחייתה) ולא בהחלטות בעניין בקשות להיתרי בניה. מכאן עולה באופן ברור, כי הסמכות להגשת ערר לוועדה המחוזית חלה אך ורק על החלטה של ועדת הערר בערר הנוגע לאישור (או סירוב) לתכנית בסמכות הועדה המקומית. אין סמכות להגשת ערר לוועדה המחוזית על החלטת ועדת הערר בעניין אישור או סירוב לבקשה להיתר בניה, כאשר במקרה שכזה החלטת ועדת הערר הינה מכוח סעיף 152 לחוק התכנון והבניה. ובמילים פשוטות: כאשר מדובר בערר הנוגע לתכנית בסמכות הוועדה המקומית, מקור הסמכות של ועדת הערר הינו סעיף 112 לחוק התכנון והבניה, ובמקרה שכזה ניתן לערור לוועדה המחוזית, בכפוף לאישור יו"ר ועדת הערר. כאשר מדובר בערר הנוגע להיתר בניה, מקור הסמכות של ועדת הערר הינו סעיף 152 לחוק התכנון והבניה ובמקרה שכזה לא מקנה סעיף 111 (א) סמכות להגשת ערר לוועדה המחוזית. במקרה שבפנינו הוגשו העררים בגין אישור בקשה להיתר והקלות ולא בגין אישור תכנית בסמכות הוועדה המקומית. לפיכך, העררים אש- 6085-6104/11 הוגשו מכוח סעיף 152 לחוק התכנון והבניה, ולכן אין כל סמכות להגשת ערר לוועדה המחוזית על ההחלטה שניתנה בהם (ערר שכאמור ניתן להגיש רק על החלטה של ועדת הערר בעניין תכנית בסמכות הוועדה המקומית מכוח סעיף 112 לחוק התכנון והבניה). לאור העובדה כי אין כל סמכות להגשת ערר לוועדה המחוזית כמבואר לעיל, ברי כי אין כל רלוונטיות למתן רשות היו"ר להגשת ערר ולטענות המפורטות בבקשה לגופה. אשר על כן, הבקשה נדחית מחוסר סמכות. היות וההחלטה ניתנה ללא בקשת תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. בניהחוק התכנון והבניהתכנון ובניה