על מנת לבסס את שווי המקרקעין על סמך נוהג או שווי שוק שאינם משקפים מצב תכנוני נכון יש לבחון מספר פרמטרים, והכול כאמור למועד הקובע, כגון: הנוהג אינו חד פעמי, קיומו של תיעוד אובייקטיבי לנוהג, כי אכן הנוהג משתקף בשווי, כי הנוהג לא פסק טרם המועד הקובע וכדומה [ר', למשל, ע"א (ת"א) 3126/98 המועצה המקומית לתכנון ולבניה אונו נ' קרן]. תנאים אלו יהיו עוד יותר נוקשים כאשר השווי מבוסס על נוהג שאינו חוקי (להבדיל מנוהג אשר נובע מפרשנות מוטעית). דברים אלו הנכונים לגבי "נוהג" כללי יכולים להיות ישימים גם לגבי מקרה מסוים ופרשנות נקודתית שנתנו מוסדות התכנון לדבר חקיקה, ר' ערר (חיפה) 9079/10 נגאר ואח' נ. הוועדה המקומית חיפה) עוד יש לזכור בהקשר זה כי היתר הבניה מהווה אף הוא אקט שלטוני אשר לו השלכות סטטוטוריות ואף הוא מבסס את סברתו של הקונה הסביר בדבר האסור והמותר במקרקעין. לפיכך, במסגרת בחינת המצב הסטטוטורי יש לבחון לא רק את התכנון החל על המקרקעין ברמת התכניות, אלא גם את ההיתרים שהונפקו. שווי שוקמקרקעין