סוגיית האפשרות להטלת היטל השבחה על בעל זכויות מכוח חוזה הפיתוח הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בשלושה מקרים נפרדים. בכל המקרים הללו פסק בית המשפט העליון, כי לאור הוראות החוק המטילות את היטל ההשבחה על בעל המקרקעין או חוכרם (סעיף 2 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה) לא ניתן להטיל היטל השבחה על בעל זכויות מכוח הסכם פיתוח. וכך נקבע בפרשת גרוסברד: "ואולם, אין לומר, בעקבות הלכת קנית, כי הפירוש שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי מצדיק התערבות; באופן משפטי, בעת הטלת המס לא הייתה החברה חוכרת לדורות; וניתן להסיק את אשר הוסק גם מלשונו של סעיף 3 לחוזה הפיתוח, אשר לפיו רק "... אם היוזם ימלא את התחייבויותיו על פי חוזה זה ובמועדים הקבועים לכך בחוזה מתחייב המינהל לחתום עם היוזם בלבד, והיוזם מתחייב לחתום עם המינהל על חוזה חכירה". (ראו גם סעיף 2 והגדרת מטרתה של ההתקשרות כפיתוח)" כמו בפרשת גרוסברד כך גם בענייננו הן ב- "הואיל השני" והן "בהואילהשלישי" לחוזה הפיתוח (עמוד 2 לחוזה הפיתוח) נקבעו מילים דומות למילים שצוטטו על ידי בית המשפט העליון בפרשת גרוסברד. לא מצאנו כל עיגון לאבחן בין ההלכות שנקבעו פעם אחר פעם בבית המשפט העליון לבין המקרה שבפנינו. יתרה מזו, לאחרונה אף ניתנו פסקי דין אשר דחו ניסיונות לאבחן את ההלכות דלעיל גם במקרים בו בנוסח חוזה הפיתוח כלל לא נרשמו המילים "בר רשות". ר', למשל, ע"א (מרכז) 13020/09 הועדה המקומית כפר סבא נ. אשדר חברה לבניה בע"מ ואח' (): "אין לייחס משמעות פרשנית שבחוזי הפיתוח בענייננו לא נכתב במפורש המונח "בר רשות", ואין בכך כדי לאבחן את המקרה שלפנינו ממקרים אחרים. דין הוא כי מערכת היחסים שבין צדדים לחוזה נלמדת מתוכן העיסקה וממהות היחסים כפי העולה מהוראות ותנאי החוזה. זאת ועוד; ברע"א 10074/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' גרוסברד (לא פורסם, 29.10.06) (להלן: "פס"ד גרוסברד"), כמו במקרה שלנו, גם כן לא נכתב במפורש בחוזה הפיתוח שהמשיבה היא בת רשות. כב' השופט רובינשטיין אומר שם כי אף על פי כן ניתן להסיק הדבר מלשונו של סעיף 3 בחוזה הפיתוח שהיה שם, שבו נאמר " .. אם היוזם ימלא את התחייבויותיו על פי חוזה זה ובמועדים הקבועים לכך, מתחייב המינהל לחתום עם היוזם בלבד, והיוזם מתחייב לחתום עם המינהל על חוזה חכירה" (סעיף י'(3) בפסה"ד)." עוד ר' לאי הטלת חבות על בעל זכויות מכוח הסכם פיתוח: בש"א 1595/04 מנרב פרוייקטים 88 בע"מ נ. הועדה המקומית אונו (), ע"א (שלום רחובות) 101/07 חגי גליקמן נ. הועדה המקומית "לודים" () וקיימים פסקי דין נוספים. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי אין מקום לעכב את הדיון בוועדת הערר עד לקבלת הכרעה של בית המשפט בתובענה שהוגשה על ידי המשיבה. בהתאם לראיות שהונחו בפני ועדת הערר, ולצורך הליך היטל ההשבחה, זכויות העוררת במגרש הצפוני, מגרש מספר 1, הינם בר רשות מכוח חוזה פיתוח. בנסיבות אלו כאשר חוזה הפיתוח של העוררת זהה בנוסחו ומהותו לחוזים שנדונו בבית המשפט העליון בפרשות קנית, גרוסברד ודנקנר, אין מנוס מלהגיע לאותה המסקנה של הלכות אלו. אשר על כן, הערר מתקבל לגבי מגרש מספר 1 בלבד וחיוב העוררת בהיטל ההשבחה לגבי מגרש זה בלבד מבוטל. עם זאת יובהר כי אין בהחלטה זו בכדי ליצור מעשה בית דין לעניין זכויות העוררת במקרקעין במועד הקובע. מינוי שמאי מייעץ: תיקון 84 לחוק התכנון והבנייה כונן את מוסד "השמאי המכריע" וכן את מוסד "השמאי המייעץ". תיקון זה נתן את הסמכות לועדת הערר לדון בערר הן על עצם החיוב והן על גובה החיוב. אולם, היות ובועדת הערר אין הכרח כי יישב שמאי מקרקעין, ובכל מקרה תפקידה אינו לערוך שומת מקרקעין, אפשר המחוקק לוועדת הערר למנות שמאי מייעץ אשר ייעץ לה לגבי הכרעה בשאלות שמאיות העולות מטענות או משומות הצדדים. אנו סבורים כי באופן רגיל מן הראוי להעביר לשמאי המייעץ את הסוגיות בעניין גובה החיוב על מנת שהשמאי המייעץ יגיש לועדת הערר שומה מלאה ומפורטת לגבי היטל ההשבחה, אשר חל, אם בכלל, על הנכס. לעניין זה ר' החלטת ועדת הערר מחוז ירושלים בערר (ירושלים) 66/10 ימין פני נ. הועדה המקומית ירושלים. חוזההיטל השבחההסכם פיתוח