נטען כי, הנכס נמצא באיזור שהוכרז כמתחם פינוי וחל הפטור מהיטל השבחה שבסעיף 19(ב)(2) לתוספת השלישית לחוק. בערר התקיימו כמה דיונים וסבבי תגובות בין הצדדים. לצדדים היו טענות קשות הדדיות רבות, האחד כנגד התנהלות משנהו, ואופן טיעוני הצדדים בפנינו היה כזה אשר הקשה עלינו למוץ את הבר מן התבן וקשה היה לעמוד על הדברים לאשורם. כמו כן, במהלך הדיונים, טענה העוררת טענות אחרות ולחלותם של סעיפי פטור אחרים מאלו שנטענו בערר. אולם, כל פתיח זה שבהחלטתנו לא נאמר אלא משום, שרק לאחר כמה סבבי דיונים ותגובות בין הצדדים, ורק לאחר עיון במסמכים שהוגשו במהלך הדיונים ולאחריהם, התברר כי לעוררת אין כלל מעמד בפנינו. דרישת היטל ההשבחה נשלחה ע"י המשיבה הן למוכרת והן לקונה - היא העוררת. העוררת איננה החייבת בהיטל השבחה על פי דין. החייב בהיטל השבחה על פי דין הוא בעל המקרקעין או החוכר לדורות בעת אישור התכניות נשוא שומת היטל ההשבחה, ובמקרה שלפנינו - המוכרת, יקבי נס ציונה בע"מ. העוררת איננה החייבת בהיטל השבחה, אין לה מעמד בפנינו, וממילא גם אין לה זכאות לפטור כזה או אחר לפי התוספת השלישית לחוק, ואין רלבנטיות לשאלת תחולתו של סעיף פטור כזה או אחר במקרה שלפנינו. אשר על כן הערר נמחק. יחד עם זאת מאחר ושמענו טיעונים לגופם של דברים, מצאנו להעיר כמה הערות כלהלן: אין ב"מכתב כוונות" כזה או אחר של מחלקה כזו או אחרת אצל המשיבה, כדי להוות "פטור" מתשלום היטל השבחה, מקום שיישנה חבות בו על פי דין. אך נעיר כי, גם "מכתב הכוונות" שצורף לערר ממילא איננו כולל היטל השבחה, כך שגם מהיבט זה לא ברורה הטענה. כן נעיר לעניין זה, כי כפי שנפסק ברבות מהחלטות ועדות הערר על מחוזותיהן השונים, המקום לבירור טענות מסוג הסתמכות, מצג, הבטחה שלטונית וכיו"ב, גם כאשר יש אישור מפורש בדבר העדר חבות בהיטל השבחה - מה שאין בפנינו כאן כלל - איננו במסגרת ערר היטל השבחה. כך שגם לגופה ממילא נדחית היתה טענה זו. כך גם לעניין הפטור הנטען - טענה זו נטענה כטענה חלופית בלבד. כאמור לעיל, העוררת איננה החייבת בהיטל השבחה. אשר על כן אין לה זכאות לפטור והיא איננה יכולה לטעון לחלותו של פטור זה או אחר. בערר נטען לתחולת הפטור שבסעיף 19(ב)(2) ואילו בדיון בפנינו נטען לתחולת הפטור לפי סעיף 19(ב)(3), אשר לא הוזכר בערר. במקרה דומה בו נטען לפטור שלא הוזכר בערר, כבר נקבע ע"י ועדת הערר במחוז תל אביב בערר 85006/12 מבנה תעשייה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א, כי ניתן לדון אך ורק בטענות בערר כפי שהוגש, וכך נקבע שם: "הערר שבפנינו עניינו בטענה לחלות הפטור בעניין סעיף 19(ב)1. כל הערר והפירוט בערר, עניינו בנוסח סעיף 19(ב)1, ניתוח של סעיף 19(ב)1 ופסיקה בעניין. בדיון בפנינו שינה ב"כ העורר חזית וביקש לטעון לחלותו של סעיף פטור אחר בתוספת השלישית אשר לא הוזכר ולא נותח כלל בערר. לטענתו, די באזכור כללי בעניין, כפי שנוסח בערר על מנת לאפשר לו לטעון, ספציפית, טענות לגבי פטור שלא הוזכר בערר. עיון בערר, מעלה כי ישנו סעיף פתיחה ולאחריו פירוט נרחב של טענות ספציפיות וניתוח פסיקה אך ורק לגבי סעיף 19(ב)1. העורר ביקש לטעון גם לגבי סעיף 19(ב)3, וטען כי די בכך שנכתב בערר באופן כללי פטור בעניין איזור שיקום או שכונת שיקום, גם כאשר הסעיף עצמו לא נזכר כלל בערר, לא נותח, לא צוטט, ולא הובאו כל מובאות בעניינו. בהתאם לתקנות סדרי הדין ולפסיקה, לא ניתן להעלות טענות חדשות בדיון בערר, כמו גם לטעון לסעיפי פטור כאלה ואחרים, אשר אינם מופיעים בכתב הערר. כפי שצוין לעיל, עיון בערר מעלה כי עניינו אך ורק בפטור לפי סעיף 19(ב)1, וגם אם בסעיף הפתיחה לטיעון בעניין פטור זה הופיע משפט כללי ובו המילה "שיקום", "איזור שיקום" או "שכונת שיקום", הרי שמהמשך הדברים באותו סעיף ובוודאי שבכל הדפים של הערר לאחריו, לא הופיע כלל ולא נזכר כלל סעיף 19(ב)3, שעניינו אחר ושונה מסעיפים 19(ב)1, 19(ב)2. יודגש גם, כי תשובת המשיבה, מטבע הדברים, התייחסה לטענות שנטענו בערר, ובהרחבה בכל הנוגע לפרשנות של סעיף 19(ב)1, על פי הפסיקה שהיתה עד אז, ומטבע הדברים גם כתב התשובה כלל לא התייחס לסעיף 19(ב)3, אשר לא נטען דבר לגביו בערר. בנסיבות אלו, לאור תקנות סדרי הדין והפסיקה בעניין זה, לא אפשרנו לעורר לטעון טענות חדשות בדיון בפנינו, אשר לא הועלו כלל בערר. אשר על כן, ניתן לדון אך ורק בטענות בערר, כפי שהוגש". ( שם בעמ' 1) מעבר לצורך נעיר כי, בערר שלפנינו היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם קיומה של הכרזה ותנאיה על פי סעיף הפטור. לענין סעיף 19(ב)(3) לא הוצגה הכרזה או הודעה לפי סעיפים 16 או 17 לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, התשכ"ה-1965 (למשל דוגמת ההודעה בילקוט הפרסומים 1500, מיום כ"ט בטבת התשכ"ט, 19.1.59, בדבר הכוונה להכריז על אזורי שיקום - נחלאות ירושלים, הרובע העתיק - צפת וכפר שלם - תל אביב) גם לגופם של הפטורים הנטענים, בין אם לפי סעיף 19(ב)(3) ובין אם לפי סעיף 19(ב)(2), לא הוכחו לגופם התנאים לעמידה בהם, בין היתר מבחינת ייעודי הקרקע המעורבים ושימושם לתעשייה ובניה חדשה, אשר עמדנו עליהם בהרחבה, נפנה בין היתר בהחלטות בעררים 8001/10 + 8051/09 דהרי ודינה אפרת ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה; ערר (י-ם) 12/13 אלוון דיסקין נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים. כן נפנה לרע"א 8565/10 נאסר עמאש ואח' נ' הועדה לתכנון ולבניה שומרון; ערר (מרכז) 8094/10 אמבוס גדעון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שרונים; ערר (מרכז) 8141/10 ועדה מקומית לתכנון ובניה זמורה נ' פטישי שלמה. אשר על כן, גם לגופו היה הערר נדחה. אשר על כן, כאמור לעיל, הערר נמחק מהעדר מעמד לעוררת בפנינו, וגם לגופו היה נדחה כאמור. אשר לבקשה למינוי שמאי מייעץ בהעדר מעמד לעוררת לא ניתן למנות שמאי מייעץ. נוכח השתלשלות העניינים והתארכות ההליכים שלא לצורך בשל התנהלות שני הצדדים, אין אנו עושים צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. היטל השבחהפינוי מקרקעיןפינוי