דרישת תשלום היטל השבחה בגין אישור תכנית בר/51/16, בסך 291,063 ₪ למועד הקובע, בעקבות הגשת בקשה להיתר בניה במגרש 505/2 בגוש 3643, חלק מחלקה 69, במושב נטעים לבית מגורים, בשטח של 124 מ"ר. העורר הגיש למשיבה בקשה לפטור מהיטל השבחה עפ"י סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965. בקשתו נדחתה ומכאן הערר שבפנינו. יצוין גם, כי היטל ההשבחה שולם על ידי העורר תחת מחאה. העורר טוען כי זהו פטור ראשון ויחיד במגרש. העורר טוען כי העובדה שבחלקה המקורית טרם חלוקתה למגרשים 1 ו- 2, ניתן היה לבנות יותר מבניין אחד על מגרשים שונים איננה שוללת את זכותו לפטור. המשיבה טוענת כי התכניות שבמקרקעין כוללת זכויות להקמת 2 יח"ד. בשעתו, לא חוייב העורר בהיטל השבחה בגין מימוש זכויות בדרך של מכר במגרש 505/1, לפיכך אינו זכאי לפטור נוסף. המשיבה טוענת כי על פי המצב התכנוני הקודם, תכנית בר/9/51, לעורר זכויות בניה של 450 מ"ר להקמת 3 יחידות דיור (או 150 מ"ר ו-1 יח"ד בחלוקה בין האחים), והפטור ממילא נבלע במסגרת זכויות אלו במצב הקודם. לטענת המשיבה היטל ההשבחה הושת רק על ההשבחה בגין פיצול המגרש והסחירות ולא על השטח. כן נטען כי יש ליתן פרשנות מצמצמת לפטורים על פי הלכת צרי. השתלשלות העניינים תכנית בר/ 16/51, שאושרה ביום 14.6.07, פיצלה את מגרש 505 לשני מגרשים והוסיפה זכויות בנייה במגרש שפוצל, כלהלן: מגרש 1/505, בשטח של 1906 מ"ר - זכויות הבניה יהיו על פי התכנית הקודמת, תכנית בר/9/51 (שאושרה ביום 28.1.90) - בשטח של 450 מ"ר, 3 יח"ד. מגרש 2/505, בשטח של 500 מ"ר - זכויות בנייה בשטח של 220 מ"ר שטח עקרי + שירות עילי + 45 מ"ר שטח שירות מתחת למיפלס הכניסה, יחידת דיור אחת, גובה 2 קומות + מרתף. העורר ושני אחיו היו בעלי זכות חכירה במגרש 505 ע"פ חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל מיום 17.7.06. ביום 27.10.09 נמכרו הזכויות במגרש 1/505. שמאי המשיבה קבע כי אין השבחה במגרש 1/505, כיוון שתכנית בר/16/51 לא שינתה את הזכויות לגביו, ואילו לגבי מגרש 2/505 קבע היטל השבחה בסך 484,000 ₪ למועד הקובע. הזכויות במגרש 2/505 הועברו לעורר על ידי שני אחיו בהעברה ללא תמורה. מהשתלשלות העניינים כפי שעלתה בפנינו עולה, כי תכנית בר/9/51, מיום 28.1.90, הינה תכנית משביחה. זכויות הבניה הוגדרו עד 450 מ"ר ומספר יחידות הדיור הוגדל ל-3, (יחידה שנייה לבן ממשיך), במבנה אחד או שני בניינים נפרדים. זאת לעומת המצב התכנוני הקודם - תכנית בר/2/51, אשר זכויות הבניה לפיה היו 350 מ"ר ומספר יחידות הדיור - שתיים. ביום 28.1.79 ניתן היתר בניה לבית מגורים דו-קומתי בשטח של 226 מ"ר. אשר לזכויות במקרקעין - משומת היטל ההשבחה הקודמת של המשיבה שהוכנה בגין מכר מגרש 1/505 עולה, כי הזכויות בנכס היו זכויות של בר-רשות, עד לחתימת חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל בשנת 2006. מכאן, שאת החבות בהיטל השבחה יש לבחון ממועד זה ואילך. התכנית היחידה שאושרה בעת שהעורר היה חוכר לדורות של המקרקעין, הייתה התכנית נשוא ערר זה, תכנית בר/16/51. אשר על כן מהשתלשלות העניינים עולה, כי למרות היות תכנית בר/9/51 תכנית משביחה, בפועל לא ניתן היה לגבות היטל השבחה בגינה שכן במועד אישורה היו הזכויות במקרקעין זכויות של בר-רשות. על רקע זה אולי יש להבין את שומת המשיבה שהוצאה בגין מכר מגרש 1/505, בה נקבע כי אין חבות בהיטל השבחה, למרות שלמעשה ישנה השבחה. לשון אחר, לו היו הזכויות בעת אישור תכנית בר/9/51 זכויות חכירה, היה מקום לחייב בהיטל השבחה גם בגין אישור תכנית זו בעת המכר שהינו ככל הנראה מועד המימוש הראשון של המקרקעין. כן נציין כי על פי האמור בשומה מטעם המשיבה שהוצאה במועד המכר של מגרש 1/505, היה בנוי עליו בית מגורים ישן וחצר מגוננת ואילו מגרש 2/505 היה מגרש ריק, וכאמור שם, נמצא היתר בנייה במגרש לשטח כולל של 226 מ"ר מיום 28.1.79, היינו לפני אישורה של תכנית בר/9/51 (אשר אושרה 11 שנה בדיוק לאחר מכן, ביום 28.1.90). לא הפלגנו בפירוט זה ואולי באריכות מה, אלא כדי להבהיר כי מתיאור השתלשלות העניינים הספציפית במקרה שלפנינו, העדר החבות בהיטל השבחה במועד המכר נבע למעשה בשל העדר חבות ולא בשל העדר השבחה, שהרי כאמור, השבחה בגין תכנית בר/9/51 ישנה גם ישנה. כמו כן נעיר, כי דעתנו שונה גם לעניין עמדת המשיבה בדבר העדר השבחה בגין תכנית בר/16/51 לגבי מגרש 1/505 במועד המכר. נעיר גם כי כך עולה למעשה גם לנוכח דבריה של המשיבה עצמה כיום, כי ההשבחה בגין תכנית זו לגבי מגרש 2/505 הינה השבחה בגין האפשרות לפצל את המגרש והסחירות של כל אחד מהמגרשים בנפרד, וכי איננה כוללת חיוב בגין השטח. אם כך, הרי שגם לשיטתה, ישנה השבחה בתכנית גם לגבי מגרש 1/505, בגין פיצולו וסחירותו. כל זאת לא אמרנו אלא כדי להדגיש כי במקרה שלפנינו עולה כי לא שולם היטל השבחה בגין התכניות הרלבנטיות, וכי גם היה בית מגורים על המגרש. הנסיבות שלפנינו שונות מערר 8062/10, שצוטט ע"י העורר, שכן שם התברר כי לא ניתן פטור בעבר ע"פ סעיף 19(ג)(1). לעומת זאת במקרה שלפנינו עולה ההיפך, כי לא היה כל חיוב בהיטל השבחה כך שהעורר (ומשפחתו) כבר נהנו פעם אחת מפטור בהיטל השבחה. נדגיש גם כי בהתאם לפסיקה ולהחלטותינו, הפטור ניתן פעם אחת, למשפחה אחת (על פי הגדרת "קרוב" שבחוק) ולמקרקעין "אחד" - היינו, לא ניתן ליתן יותר מפטור אחד ל"מחזיק" או "קרובו", גם אם הם מחזיקים ביותר ממקרקעין אחד ואף לא באותה עיר. במקרה שלפנינו אין נפקא מינה לכך כי מדובר במגרש שפוצל - שכן במגרש 1/505 שנמכר, גם היו לעורר זכויות. משבפועל לא חויב העורר בהיטל השבחה בגין "המקרקעין האחרים", מגרש 1/505, הרי שהוא מימש את זכותו לפטור אחד פעם אחת. נעיר גם כי לטעמנו כאמור, נראה כי היה מקום לחייב בהיטל השבחה בגין "הפיצול" והסחירות גם בעת המכר של מגרש 1/505. או אז היה מקום לבדוק האם נוצל הפטור בעבר אם לא, או ומה שטח בית המגורים שנבנה. ככל שהיה פחות מ-140 מ"ר והיה מתברר כי לא נוצל הפטור בעבר, הרי שהיה מקום לקזז מהיטל ההשבחה את ההפרש שעד 140 מ"ר. מכל מקום, משבפועל לא הוטל היטל השבחה כלל בגין המכר, הרי שהפטור כולו נבלע בו והעורר נהנה כבר פעם אחת מהפטור (ואף יותר מכך לשיטתנו). בנסיבות אלו, בהן כבר מכר העורר מקרקעין והוא לא חוייב בהיטל השבחה, הרי שאינו זכאי לפטור נוסף בגין מקרקעין אחרים שהוא בעל זכויות בהם. אשר על כן אנו דוחים את הערר וקובעים כי הפטור שבסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית אינו חל על המקרה שבפנינו. לשבחו של ב"כ העוררים נעיר כי הסוגיות שהוא נוהג להביא לפתחנו הינן לרוב אותם "מקרים קשים" ומורכבים שיש להתלבט לגביהם כפי שנעשה גם בערר זה. לפיכך, בנסיבות אלו, החלטנו שלא ליתן צו להוצאות, על אף דחייתו לבסוף, של הערר. היטל השבחה