היטל השבחה בגין קבלת היתר בניה להקמת בית מגורים, במחצית הצפונית של חלקה 27 בגוש 7184. העורר קיבל פטור מהמשיבה על פי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית בגין 70 מ"ר בלבד. לטענתו, הוא זכאי למלוא הפטור- שטח של 140 מ"ר. העורר היה בעל זכויות יחד עם בעלים נוסף בחלקים שווים במגרש. תכנית תמ"מ 124, שאושרה ביום 12.9.96, יצרה את חלקה 27, שעליה ניתן לבנות רק יחידת דיור אחת. לפיכך, טוענת המשיבה כי העורר היה זכאי ל"חצי" יחידת דיור, בלשונה. בחודש 12.08 רכש העורר מהבעלים השני את חלקו במגרש והפך לבעל הזכויות במלוא המגרש. בגין מימוש זכויות בדרך של מכר מחצית הזכויות במגרש - שולם היטל השבחה. המשיבה טוענת כי שומת היטל ההשבחה הנוכחית, נשוא הערר, התייחסה רק להשבחה הנובעת ממימוש יתרת הזכויות, שבגינה טרם שולם היטל השבחה, היינו - רק למחצית הזכויות. לכן נתנה פטור רק בגין 70 מ"ר, כי היה בעלים במושע רק של מחצית, היה זכאי רק ל"חצי יח"ד" לטענתה, גם זה הינו לפנים משורת הדין, שכן לכאורה, בעת אישור תכנית תמ"מ 124, הבעלות היתה במושע, ואז אין זכאות לפטור. כן טוענת המשיבה כי הערר הוגש באיחור. דרישת היטל ההשבחה נשלחה ביום 21.10.10, ואילו הערר הוגש רק ביום 12.5.11. העורר טוען כי ביום 2.12.10 פנה לשמאי מכריע באמצעות שמאי מטעמו, על מנת שיכריע בשאלת הזכאות לפטור בגין מלוא השטח - 140 מ"ר. ביום 1.3.11 התקיים דיון אצל השמאי המכריע, בו הבהיר השמאי המכריע, כי מאחר ומדובר אך ורק בטענות לתחולת פטור, לא יעסוק בכך. שמאי העורר הודיע בדיון כי ישקול פניה בעניין הפטור לוועדת הערר, ויבקש ביטול מינוי השמאי המכריע. העורר טוען כי לא היה מיוצג בזמנו על ידי עו"ד, וכי ההליכים שננקטו על ידו, ננקטו בתום לב. את ההודעה על ביטול השמאי המכריע, קיבל ביום 7.3.11. כן טען כי בתחילה, הוגש הערר ביום 4.5.11 אך ללא שומה, ולאחר מכן הוגש עם שומה אחרת, ביום 12.5.11. העורר ביקש בדיון בפנינו, שלא לתלות שגיאות, ככל שנעשו על ידו או על ידי השמאי מטעמו, ואשר נעשו בתום לב ומחוסר ידיעה, לחובתו, ולדון בטענותיו בדבר זכאותו למלוא הפטור לגופו של ענין. במקרה שלפנינו, המשיבה אינה חולקת על כך כי שולם היטל השבחה בעת המימוש הקודם בגין מכר מחצית הזכויות במגרש. המשיבה גם אינה חולקת על כך, כי לא ניתן בעבר פטור לפי סעיף 19(ג)(1). כל שטוענת המשיבה בפנינו הוא, כי החיוב הינו אך ורק על מחצית מהזכויות, לכן הפטור הינו רק על "מחצית" - 70 מ"ר. כן טענה כי כאשר יש בעלים במושע, שאינם קרובים, הפטור איננו חל, שכן לטענתה לא יתכן כי אחד מהבעלים במושע ישתמש במקרקעין למגורים. סבורים אנו כי הנחה אחרונה זו של המשיבה, מרחיקת לכת היא והיא גם איננה נסמכת לא על עובדות, לא על הכתובים, ובוודאי לא על לשון הסעיף. אשר לטענה בענין החיוב, לו היתה טענת המשיבה כי כאשר שולם בעבר היטל השבחה בגין המימוש בדרך של מכר מחצית מהזכויות, מומש גם "מחצית מהפטור", היינו, כי בעת המכר של מחצית הזכויות לעורר ב-12.08, ניתן פטור בגין 70 מ"ר (על פי אותו הגיון לו טוענת המשיבה עתה), כי אז יתכן והיה מקום לבוא ולטעון את שטוענת היא בפנינו כיום. דא עקא, שגם המשיבה הודתה בפנינו כי שולם מלוא היטל ההשבחה בגין המימוש ב- 12.08, וכי הפטור לא נוצל כלל. עניין אחר ונפרד הוא חשש שניתן היה להעלות, ואשר לא הובע בפנינו, שמא במקרה של מושע יבוא מי מהבעלים האחרים וידרוש גם הוא פטור. חשש זה לאו חשש הוא במקרה שלפנינו, כיוון שנעשה כבר מימוש זכויות מלא בדרך של מכר, והמקרקעין כבר אינם במושע. בכל מקרה, גם עניין חשש זה הופג בהחלטות קודמות שניתנו בהקשר דומה. מה שברור במקרה שלפנינו הוא, כי מאחר ואין מחלוקת כי לא נוצל בעבר פטור לפי סעיף 19(ג)(1) בגין המקרקעין נשוא הערר, הרי שהזכאות הוא לפטור בשטח של 140 מ"ר כקבוע בסעיף. אשר לטענות בענין האיחור בהגשת ערר - בנסיבות שלפנינו, סבורים אנו כי יש ליתן משקל לכך כי יש ממש בטיעוניו של העורר לגופו של ענין. אשר לטעמים המיוחדים לאיחור בהגשת הערר, אכן עולה כי נעשו טעויות על ידי העורר או מי מטעמו. בנסיבות העניין, ולו לפנים משורת הדין, סברנו לבסוף שלא לזקוף לחובתו של העורר שגיאות שאולי נעשו על ידי מי מטעמו. יחד עם זאת, מצאנו לנכון ליתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות סמליות בלבד. אשר על כן, אנו מקבלים את הערר וקובעים כי בנסיבות שלפנינו העורר זכאי למלוא הפטור שבסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית (שטח של 140 מ"ר). בנסיבות הענין, המשיבה תישא בהוצאות העורר בסכום סמלי של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ההוצאות ישולמו תוך 60 יום. לאחר מכן יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בניההיטל השבחההיתר בניה