ועדת הערר לא תתערב בסוגיות שהן שמאיות במהותן בהתאם לעקרונות אלו, אנו מנחים עצמנו גם בהחלטה זו. העוררים טוענים כנגד קביעת השמאי המכריע בעמוד 18 לשומה המכרעת כי "תום חייו הכלכליים של המבנה חל בשנת 2009, 50 שנה ממועד הקמתו...". העוררים טוענים כנגד קביעת השמאי המכריע וטוענים כי אין מדובר בבית להריסה ועובדה היא כי הקונים שיפצו את הבית וגרים בו. המשיבה טוענת כי בדיקת תום חיים כלכליים של נכס הוא עניין מקובל וכי מדובר בעניין שמאי שוועדת הערר לא תתערב בו. טענת העוררים היא טענה שמאית מובהקת, הנמצאת כל כולה במסגרת שיקול דעתו המובהק של השמאי המכריע, אשר ועדת הערר לא תתערב בכך. למעלה מן הצורך, נעיר גם כי לגופו של עניין, עיון בעמוד 18 לשומה המכרעת מעלה, כי השמאי המכריע פירט ענין זה, לרבות פירוט של טיעוני שמאי הצדדים ולבסוף הכריע ונימק את הכרעתו. בערר על שמאי מכריע אין להעלות טענות אשר נשמעו ונדחו ע"י השמאי המכריע. עיון בשומה המכרעת גם מעלה כי כמפורט שם גם שמאי העוררים, לקח בחשבון את משך חייו הכלכליים של המבנה, וסבר כי תום התקופה הינו: "בשנת 2026, 44 שנים ממועד אישורה של תכנית תממ/175", וכי כיום אין בכוונת רוכשי הנכס להרוס את הבית. לעומת זאת, שמאי המשיבה טען כי "תום חייו הכלכליים של בית המגורים חל בשנת 2006". מחלוקת זו, בדבר משך חייו הכלכליים של הנכס, מחלוקת שמאית מובהקת היא, והשמאי המכריע הכריע במחלוקת זו, כלהלן: "נוכח גילו של בית המגורים שהוקם ב-1959, שטחי הבניה ורמתה, אופי סביבתו הקרובה של הנכס והיקף שטחי הבניה המאפיינים אותה, הגעתי לידי דעה כי תום חייו הכלכליים של המבנה חל בשנת 2009, 50 שנה ממועד הקמתו, ולפיכך דחיתי למועד זה את שווי זכויות הבניה אשר לא ניתן היה לנצל על גבי המבנה הקיים." יודגש גם, כי בהתאם להחלטתו כאמור, אף ניתנה על ידו דחיה, כמפורט בהכרעתו. אשר על כן, אין מקום להתערבותנו בשיקול דעתו של השמאי המכריע לעניין מועד תום חייו הכלכליים של המבנה, גם מאחר וכאמור, מדובר בעניין שמאי מובהק, וגם כעולה מהפירוט לעיל, מדובר בסופו של דבר, במחלוקת בין שמאי הצדדים, כאשר אף שמאי העוררים סבור היה כי תום חייו הכלכליים של המבנה חל בעוד כ-13 שנה. הפערים בין הצדדים, הם פערים במסגרת מחלוקות שמאיות מקובלות בין צדדים, והכרעת השמאי המכריע, בסופו של דבר, קבעה מועד אחר, על פי שיקול דעתו המקצועי, ועל פי פרמטרים שמאיים מקצועיים מקובלים, ואשר על כן, אין מקום להתערבותנו. בא כוח המשיבה בהגינותו לא עמד על הוצאות בעניין זה. נוכח זאת שהעוררים לא היו מיוצגים אנו מחליטים, ולו לפנים משורת הדין, שלא ליתן צו להוצאות. הערר אם כן נדחה, ללא צו להוצאות. שמאותעררועדת ערר