חילוקי דעות מקצועיים שבין שמאי הצדדים ובינם לבין השמאי המכריע, אשר יש להניח כי יוותרו בעינם גם לאחר הכרעתו, ואשר אין בהם כשלעצמם כדי להוות עילה להתערבותנו, עמדנו בערר 64+65/09 קיבוץ נצר סירני ואח' נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה גזר ואח', לאמור: "כפי שגם הערנו לצדדים בדיונים שהתקיימו בפנינו, אין מקום להתפלמסות של שמאי הצדדים עם הכרעות של השמאי המכריע. מטבע הדברים, חילוקי הדעות המקצועיים שבין שמאי הצדדים ובינם לבין השמאי המכריע, ימשיכו לעמוד בעינם גם אחרי הכרעתו ואפילו אחרי הכרעתנו שלנו, שכן כבר לימדונו חכמים, כפי שניתח בהרחבה, מורי ורבי המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, פרופ' מנחם אלון, בע"א 61/84 יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי, בהרחיבו בנושא מעלות הפשרה מול עשיית דין, כי: "נימוקים רבים ניתנו לעדיפות הפשרה על הדין. כאמור, יש בפשרה משום הבאת שלום בין בעלי הדין, והרי זוהי אחת המטרות הנכספות של עשיית משפט צדק. מאלף הוא מדרש ההלכה שבמכילתא (מסכתא דעמלק, יתרו פרשה ב', על הפסוק בשמות י"ח ט"ו: "כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו", זה לשונו: "ושפטתי בין איש - זה הדין שאין בו בפשרה; בין רעהו - זה הדין שיש בו פשרה, ששניהם נפטרין זה מזה כרעים." ולא זו בלבד, אלא מונעת היא הרגשה של עשיית עוול ופגיעה באמת מצד בעל הדין שהפסיד בדינו: "לפי שהפשרה היא בהסכמת ורצון שניהם; מה שאין כן הדין, שלעולם לפי דעת המתחייב (מי שיצא חייב דינו - מ'א') אין מוחל טענתו נגד בעל דין חבירו, אף שיצא חבירו זכאי בבית דין נגדו" (חידושי מהרש"א - ר' שמואל איידלס, מגדולי פרשני התלמוד בתחילת המאה השבע עשירה, פולין); סנהדרין, יב, ד"ה אוהב שלום). (שם בעמ' 477, מול האותיות ה-ז) (ההדגשות שלנו). יש להניח כי נדירים יהיו המקרים בהם מי משמאי הצדדים יקבלו את הכרעת השמאי המכריע ויאמרו אכן טעינו והצדק עמו, שהרי "לעולם לפי דעת המתחייב אין מוחל טענתו נגד בעל דין חבירו". על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן במחלוקת בין מומחים בעלי מקצוע, אשר הנחת המוצא לגבי כל אחד מהם היא כי "אומן לא מרע אומנותיה". בכמה וכמה מקומות אמרנו כי המרחק בין חילוקי דעות שמאיים מקצועיים, לגיטימיים כשלעצמם, לבין התערבות בשומה מכרעת, הינו רב." (עמ' 6-5 להחלטה, ). ועוד עמדנו שם על מיתחם שיקול הדעת המקצועי של שמאי מכריע, אשר גם בו לא נתערב, וכך אמרנו: "שוב נעיר, גם אם ייתכן מישרע של תוצאות אפשריות לעניין השווי בתוך מיתחם הסבירות, וגם אם מי משמאי הצדדים היה קובע שווי שונה, הרי שכל עוד ערכי השווי שקבע לבסוף השמאי המכריע, מבוססים ומנומקים הם ונמצאים בתוך מיתחם סבירות שיקול דעתו המקצועי, אין מקום להתערבותנו." (ערר 64+65/09 קיבוץ נצר סירני ואח' לעיל, שם בעמ' 15 למטה). כך למשל נטענו, בין היתר, טענות שונות על שיקולים שמאים כאלה ואחרים שלדעת העוררים היה על השמאי לקחת בחשבון, כגון הפחתה כזו או אחרת, קביעת מקדם בשיעור כזה או אחר, או חישובים כאלה או אחרים שעליהם חלוקים העוררים עם השמאי המכריע. כל אלו טענות שאין בהן כדי להביא להתערבותנו בשומה המכרעת. נעיר גם כי עיון בשומה המכרעת מעלה כי הטענות שנשמעו בפנינו הועלו גם בפני השמאי המכריע, כאשר גם מפרט את הטענות, מנתח, מסביר ולאחר מכן מפרט ומנמק את קביעתו. כך למשל, העוררים טוענים בערר שבפנינו נגד קביעתו של השמאי המכריע, בין היתר, בענין היתר הבניה הראשון (סעיף 9 ואילך לערר). עיון בשומה המכרעת מעלה כי טענות אלו הועלו בפניו ונדונו על ידו, ובעמוד 20 -21 לשומה המכרעת מסביר, מפרט ומנתח בהרחבה השמאי המכריע את קביעתו בענין הנתונים הידועים במועד הקובע ואת קביעותיו לענין היתר הבניה, משנת 1998. לאחר מכן הוא מפרט את תחשיבי הצדדים בענין זה ואת הכרעתו. עניינים אלו עניינים שמאיים מקצועיים מובהקים הם, שאין מקום להתערבותנו בהם. כך גם טענות העוררים בעניין הפחתת המקדמים. עיון בשומה המכרעת מעלה כי השמאי המכריע מסביר, מפרט ומבסס כל אחת מהכרעותיו המקצועיות, תוך פירוט מלא של טענות הצדדים, זאת מעבר לכך כי מדובר לגופם בעניינים שמאיים מובהקים, אשר לא נתערב בהם. כאמור לעיל, אין מקום לעלות שוב בערר על שמאי מכריע טענות שהועלו בפני השמאי המכריע, נדונו על ידו, ונדחו. כן גם אין מקום להעלאת טענות חדשות בערר על שמאי מכריע שלא הועלו ושלא נדונו בפניו. הדברים שנאמרו בפס"ד "לב הגליל", לעיל, בעניין זה, חלים גם כאן לאמור: "השמאי המכריע ערך בדיקה עצמאית והגיע למסקנות מבוססות משל עצמו. בהעדר כל ראיה כי קיים פגם או דופי חמור בשיקול דעתו אין להתערב בשמאות המכרעת, הן לגבי שווי הקרקע והן לגבי שווי המבנים והם גבי גובה הפיצוי. על כן, סבורני כי אין לקבל את טענות המערערת לעניין זה ולהתערב בהחלטת ועדת הערר, אשר לא התערבה בקביעתו של השמאי המכריע. נראה, כי במקרה הנוכחי, משנתן השמאי המכריע דעתו על הגישות האפשריות לקביעת השומה, משעמדה ועדת הערר על דרך הקביעה ועל ישום ההלכות הרלבנטיות, אותן יישם השמאי, - אין מקום להתערב ואין מקום לקבוע כי על הוועדה היה להתערב בחוות דעתו." (שם, בעמ' 16) מכל מקום, בעניין שלפנינו, בענין אחד, סברנו, בסופו של הדיון שהתקיים בפנינו, כי יש מקום לפנות, ולו למען הזהירות, לקבלת הבהרה והתייחסות של השמאי המכריע, וכך קבענו בהחלטתנו מיום 10.4.13: "נבקש התייחסות של השמאי המכריע לטענות הצדדים כמופיע בכתב הערר, בכתב התשובה ובפרוטוקול הדיון בפנינו מיום 9.4.2013. לרבות, התייחסות לעניין הקביעה של 150% זכויות בניה במצב החדש בבניין בקטגוריה שימור ב' שלא ניתן להריסה." נעיר גם כי מאחר ועניין זה הצריך פירוט והבהרה על האמור בשומה המכרעת, נדרשנו לפנות שוב לשמאי המכריע לאחר מכן, לאחר שהתגובה הראשונה ששלח לא ענתה על כך. סופו של דבר, קיבלנו התייחסות מפורטת ומנומקת של השמאי המכריע, המבהירה את קביעותיו לרבות לעניין זכויות הבנייה, ולאחר שעיינו בהבהרותיו, לא מצאנו מקום להתערבותנו. לענין זכויות הבניה הבהיר השמאי המכריע, בין היתר, כי: "זכויות הבניה- תכנית ב/מ/2510/3 שפורסמה למתן תוקף ב.י.פ. 4161 בתאריך 11.11.93 קובעת בין היתר : "זכויות בניה מרביות יהיו 135% משטח החלקה, ובחלקות בהם ייהרס בנין קיים כדי לבנות בנין חדש- 150% משטח החלקה." טענת העורר שבמועד הקובע (11.93) היה ידוע שזכויות הבניה הן 135% הייתה מוצדקת במידה ולא היה נוסף הסעיף שבחלקות בהם ייהרס בניין קיים כדי לבנות בניין חדש, הזכויות תגענה ל-150%, כלומר ניתן לצפות גם סיטואציה כזאת המעוגנת בתכנית..." השמאי המכריע טרח, פירט והבהיר כמה עניינים נוספים שעלו בערר ואשר לדידנו ממילא עניינים אלו הם שמאיים מובהקים אשר לא נתערב בהם. מכל מקום הבהרותיו והתייחסותו המפורטת של השמאי המכריע מיום 2.6.13 מהווה חלק בלתי נפרד משומתו המכרעת. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אין מקום להתערבותנו בשומה המכרעת, המקצועית המקיפה שנערכה על ידי השמאי המכריע ואנו דוחים את הערר. נוכח העומס הרב של מאות תיקים בוועדת הערר, תיק זה נדון בפנינו זמן רב לאחר הגשתו, כשנתיים ימים. בנסיבות אלו החלטנו, ולו לפנים משורת הדין, בהתחשב בזמן הרב שהיה על העוררים להמתין ליומם בפנינו, שלא לפסוק הוצאות, על אף דחייתו של הערר. אשר על כן, לפנים משורת הדין, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. שמאותשמאי מכריע