תמ"א 38 מול תכנית שימור 42. התמ"א מחלקת את הנושא לשני מצבים - האחד הוא כאשר קיימת תכנית לשימור. במקרה שכזה, אין לאפשר תוספות בנייה שלא בהתאם לתכנית לשימור. הוראות התמ"א, במקרה זה, נסוגות בפני תכניות השימור. המצב השני הוא המצב בו אין המדובר במבנה המיועד לשימור בתכנית, אולם יש לו ערך אדריכלי או היסטורי. במקרה זה, ניתן לבצע את התוספת, ובלבד שהדבר אינו פוגע בערך האדריכלי או ההיסטורי של המבנה. המדובר בעניין שבשיקול דעת, המתקבל, בראש ובראשונה, לגבי ערכו ההיסטורי או האדריכלי של המבנה, ולאחר מכן, לגבי תוספת הזכויות. חשוב להדגיש - שינוי מס' 2 לתמ"א קבע מפורשות כי אם נמצא שהמדובר במבנה בעל ערך היסטורי או אדריכלי, כלל לא ניתן להתיר את הריסתו במסגרת התמ"א, ולא ניתן לקבל תוספת זכויות מכוחה. 43. בעניין זה, אנו סבורים כי הוועדה המקומית לא פעלה כנדרש. על פי סעיף 13 לתוספת הרביעית לחוק, מי שמייעץ לוועדה המקומית בנושא של שימור אתרים, היא הוועדה אותה מינתה העירייה לשם כך. הוראה זו חלה גם על מבנים אשר אינם נמצאים ברשימת השימור. במקרה זה, ובמיוחד לנוכח העובדה כי העירייה עצמה לא טרחה לבצע סקר של המבנים במקום, היה מקום לפנות לוועדה ולבקש את עמדתה בעניין השימור. הדבר לא נעשה, ועל כן החלטתה של הוועדה המקומית, בעניין זה, בהחלט לוקה בחסר. מן הראוי היה כי בטרם תתקבל החלטה להרוס כליל את המבנה, ייבדק הנושא על ידי ועדת השימור, וזו תדון בשאלה האם המדובר במבנה בעל ערך היסטורי או אדריכלי, המצדיק את אי הוספת הזכויות על פי התמ"א. המלצה זו תועבר למהנדס הוועדה המקומית, וזה יחווה את דעתו בעניין. אם יימצא כי המדובר במבנה בעל ערך שכזה, לא ניתן יהיה להורות על הריסתו וקבלת הזכויות על פי התמ"א מכוחו, אלא יהיה צורך להוסיף את הזכויות, ככל שהדבר מתאפשר, מבלי לפגוע בערכים אלו, תוך שימור המבנה הקיים. 44. לפיכך, אנו מקבלים את ערר המועצה, וקובעים כי יש להחזיר את הנושא לדיון בפני ועדת השימור של העירייה, אשר תיתן את המלצתה בעניין, אשר תועבר למהנדס הוועדה המקומית, והכל בהתאם לאמור לעיל. בניהשימור מבניםתמ"א 38תמ"א