ערר לאשר את בקשת המשיבים להתרת בריכת שחייה בחצרם במקרקעין הידועים כחלקה 762, גוש 8002 (להלן: "המקרקעין"), ברחוב התמר 13 בפרדסיה. הבקשה כללה הקלה בקו בניין אחורי ( קו הבניין המבוקש 2 מ'), וכן בגודל מגרש מינימאלי לבריכה (גודל המגרש נשוא הערר הינו 535 מ"ר). תחילה דובר בתכנית שינויים ובתוספת בקשה לבריכה, אולם משהוגשה התנגדות ומו"מ בין הצדדים לא הסתייע , הוגשה תכנית השינויים בנפרד ופורסמה הבקשה רק בנוגע לבריכה כמפורט לעיל. וכך החליטה הועדה המקומית: "לאשר הבקשה בכפוף לבדיקת מהנדסת הועדה ועפ"י המלצת ועדת ההתנגדויות: יבנה קיר אקוסטי למניעת רעש ולהרחקת הבריכה למרחק מגבול השכן. מיקום חדר המכונות ליד מבנה המגורים." העוררים הינם השכנים מדרום, מתנגדים לבקשה, שכן הבריכה תגרום לבעיות רעש, תברואה, בעיות ניקוז, חניה שלא ניתן למצוא להם פתרונות. כמו כן מתנגדים לבניית הקיר האקוסטי. המשיבים מאידך גיסא טוענים, כי מדובר בשימוש רגיל במקרקעין, כי הבריכה לא תיצור מטרד נוסף מעבר למקובל בשימוש רגיל בחצר, כי המים בבריכה לא מוחלפים אלא ממוחזרים, וכי אין בה כל קושי ו/או מטרד ו/או אי נוחות לשכניהם. הועדה המקומית, סבורה כי החלטתה מהווה איזון תכנוני הוגן וראוי בין האינטרסים, מחד היא מאפשרת להקים בריכת שחייה לשימושם הפרטי של המשיבים, ומאידך כוללת תנאים למזעור המפגעים, וכן ציינה כי אישרה הקלות דומות במקרים רבים בתחומה. עוד הצרה הועדה המקומית על כך כי ניסיונה להביא הצדדים לידי פשרה לא צלח. דיון והכרעה אנו סבורים כי הצדק עם הועדה המקומית. לא אחת קבענו כי "ועדות הערר כולן לרבות ועדה זו הבהירו כי השימוש בחצר בית פרטי לבריכה בגודל סביר לצרכים פרטיים של בעלי המקרקעין, הינו שימוש לגיטימי ואינו עולה במטרדיותו על שימושים אלטרנטיביים בחצר כזו גם ללא היתר... כך גם קבענו בעניין 156/08 ד"ר בנטוב ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס ואח' לעניין בריכות השחייה והמטרדיות הטמונה בהן - נחה דעתנו כי שימוש זה עליו נפסק לא אחת לרבות ע"י ועדה ז כי הינו אינהרנטי לייעוד למגורים עפ"י תב"ע תקפה, טופל כיאות במסגרת התכנית, שכוללת התייחסות לכל ההיבטים הסביבתיים והבריאותיים הטמונים בו לרבות מטרדי רעש/ריחות וחומרים וכיו"ב. בריכת שחייה לא מקורה מטבע הדברים משמשת את בעליה שימוש עונתי בלבד חלף שימושים אחרים אפשרית בחצר (דוגמת משטח עץ המשמש אף הוא לאירוח, רחבת משחקי כדור העלולה להוות מטרד קשה אף הוא ואח' ) ועל כן אינו חורג בראייתנו מכל שימוש אפשרי אחר במסגרת ייעוד למגורים. לעניין זה אנו מפנים להחלטותינו בעררים 485/06 92/07, 15/08 315. וכך אף קבענו בעניין ערר 92/07 הוץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה כדלקמן: וועדות הערר (לרבות וועדה זו) קבעו בעבר כי בריכת שחיה הינה חלק מהשימושים הלגיטימיים האפשריים בחצר מגורים, ובלבד שאינה יוצרת מטרד יוצא דופן. מטרד כזה יש להוכיח בהשוואה לשימושים האפשריים בחצר מגורים, ועל כגון דא קבעה וועדת הערר (ת"א) לא מכבר: "עם עליית רמת החיים בארץ, גובר הרצון של בעלי בתים צמודי קרקע להקים בריכות שחייה בחצרות בתיהם. לעיתים תכופות, לאור גודל או צורת המגרש, לא ניתן להקים את הבריכה בקווי הבנייה שנקבעו בתוכנית, ויש צורך באישור הקלה בקו הבנין של הבריכה באופן שהבריכה תיבנה בקרבת גבול המגרש... בריכת שחייה נבנית בדרך כלל כתחליף לשטח מגונן בחצר בית מבקש ההיתר. גם גינה עלולה להוות מקור למפגעי רעש, ולעיתים לכאלה אשר אינם נופלים מאלה הצפויים מבריכת שחייה: ילדים המשחקים בגינה, קיום שיחה קולנית בגינה, קיום אירועים חברתיים בהיקפים שונים וכיוב'. מטרדי רעש אלה עלולים להשתוות ולעיתים אף לעלות על מטרדי הרעש הצפויים מקיומה של בריכת שחייה. לפיכך הדעה הרווחת כי בריכת שחייה ביתית מהווה פוטנציאל למטרדי רעש העולים על אלה של חצר/גינת הבית- אינה בהכרח נכונה . ניתן לאמר כי יש בחשש מהמטרדים הצפויים מבריכת שחייה מידה לא מעטה של דעה קדומה. אנו בדעה כי יש לבסס את הטענה כי צפויים מטרדי רעש מהקמת בריכת שחייה בחצר הבית השכן, בקרבת גבול המגרש, בנימוקים של ממש, ואין להסתפק בטענה כללית וסתמית כי בניית הבריכה בקרבת גבול המגרש תגרום למטרדי רעש." לפיכך, כאשר נטענת בפני ועדה מקומית הטענה כי בניית בריכת שחייה בכלל, ובנייתה בתוך מרווחי הבנייה בפרט- תוך אישור הקלה, תפגע בשכנים בשל מטרדי רעש הצפויים מהבריכה, על המתנגד להקמת הבריכה לבסס חשש זה, תוך השוואת המטרד הצפוי מהבריכה - אם בכלל- עם המטרד אשר עלול להיגרם משימוש רגיל בגינת הבית. ר' ערר (הר) 5339/07 קאהן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה בענייננו כאמור לא נטענה כל טענה כנגד אותה בריכה שהתבקשה, הבריכה אינה מהווה תקדים באזור זה הואיל ותקדימים כאלה קיימים ממילא, וגודלה כאמור הינו מינורי ביותר (לשם השוואה על פי תכנית הבריכות ניתן לבנות בריכה עד 10% משטח המגרש או 50 מ"ר לפי הנמוך ובענייננו מבוקש שטח של כ- 7% בלבד. בנסיבות העניין, בהן הובאו בפנינו ראיות לאישורן של בריכות שחיה באזור מגורים ב', לרבות לאחר אישור תכנית הבריכות של רעננה, נוכח גודל הבריכה המבוקש. בהתחשב בהעדר התנגדויות והצגת ראיה להסכמה פוזיטיבית מצד הנפגע הפוטנציאלי העיקרי, אנו רואים לנכון לקבל את הערר." גם בענייננו מדובר בבריכה לא גדולה באופן יחסי, אשר עומדת בתנאים המפורטים בתכנית הבריכות מבחינת הגודל, וההקלות שמתבקשות הינן לעניין גודל המגרש וקווי הבניין בלבד. בעניין תכנית זו כבר קבענו לא אחת כי יש מקום לעדכנה ולהתאימה למציאות החיים המודרנית ולעקרונות התכנון המודרניים המאפשרים הקמת בריכות שחייה ללא קשר לגודל המגרש המינימאלי ולכל הפחות מאפשרות ניצול כזה בגדלים שונים של מגרשים. כך, הבהרנו כבר כי: " ברבות מהמועצות ו/או העיריות בתחום מחוזות ת"א והמרכז הנושא של שטח מגרש מינימאלי כלל אינו משמש פרמטר להוצאת היתר לבריכה. לעניין זה נתכבד להפנות לתכנית מאא / 221 באזור, לתכנית 08 / 02 / 101 / 59 בבאר טוביה, תכנית הר / 2000 בהרצליה, תכנית נת / 400 / 7 / 93 בנתניה, תמ"מ / מק / 6 בקריית אונו, רש/679 ברמת השרון, תכנית / 2754 בת"א, כל אלה אינן מחייבות מגרש מינמאלי בשטח מסוים, רובן מתירות בריכות שחיה בכל סוגי צמודי הקרקע ומקצתן (נתניה, קריית אונו), גם בבניה רוויה..." ר' ערר 22/09 רוזנבאום נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים. אשר לעניין קווי הבניין נפנה לתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית) התשס"ב - 2002 במסגרתן נקבע בתקנה 4 (1) (ה) כי סטייה מקו בניין לצורך הקמת בריכת שחייה לא מקורה לא תהווה סטייה ניכרת. מכאן, אנו למדים על מגמת המחוקק ומחוקק המשנה לעודד הקמתן של בריכות שחייה ולאפשר גמישות תכנונית במיקומן וזאת בכפוף כמובן לאמור בכל דין. בהיבט זה אנו רואים לנכון להפנות גם לחלק כ"א לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970, ובמיוחד להוראות תקנה 21 (1) לאותו חלק אשר קובע סטנדרטים טכניים בנוגע לבריכה על מנת לשמור על בריאות ושלום הציבור. אשר על כן ולאור כל האמור אנו סבורים כי צדקה הועדה המקומית עת אישרה הבריכה המבוקשת בסייגים שקבעה, ואולם אנו רואים לנכון לחדד כדלקמן: הוצגו בפנינו במהלך הדיון מספר אופציות למיקום הבריכה שהוצעו על ידי המשיבים, אף אחת מהאופציות, אשר כללו בין היתר הרחקתה של הבריכה לעומק מגרשם של המשיבים, לא ריצתה את העוררים. מבחינת התכנון ואפקטיביות הקיר האקוסטי, הרי שככל שהבריכה תקרב אליו כך יעילותו תגבר ולפיכך אנו סבורים כי תכנון הבריכה כמבוקש בקו בניין של 2 מ' הינו תכנון ראוי בהיבט זה. יש לקבוע מפורשות כי חדר המכונות של הבריכה יהיה תת קרקעי וימוקם בין הבריכה לבין בית המשיבים. בכפוף לאמור הערר נדחה. בריכת שחיה / בריכת מיםחצרערר