העוררת, טירת הכרך, הינה בעלת זכויות במקרקעין בתחום התכנית בשטח של כ - 1.15 דונם. המחלוקת נוגעת לצירופו של חלק מחלקה 52 לתכנית החלוקה. חלק זה לא נכלל בתחום תכנית רח / 550 / ד/ 38 (להלן: "התכנית הראשית"), אשר קבעה 3 מגרשי בניה חדשים בייעוד מגורים וקבעה כי בשלב השני יוגשו טבלאות איזון והקצאה שיחלקו המגרשים והזכויות בתחומה. אותו חלק מחלקה 52 הידוע כגן רוטרי הופרש על פי תכנית קודמת לצורכי ציבור (שצ"פ). העוררת התנגדה לתכנית החלוקה, והועדה המקומית החליטה כדלקמן: "לטענה כי יש להוציא את גן רוטרי מתחום התכנית - לדחות את ההתנגדות. מטרת התכנית הינה להסדיר קניינית ותכנונית את חלקות 52, 585, 587, 589 במלואן, וליתן זכויות במגרשי התמורה למלוא שטח החלקות. שטח "גן רוטרי" (בין הרחובות הרצל וגולדין) הינו חלק מחלקה 52 והבעלים זכאים לקבל זכויות כנגדו. השטח לא נכלל בתכנית הראשית מהטעם הפשוט שלא נדרש כל שינוי תכנוני במצבו - השטח הינו שצ"פ עפ"י רח / 2010 ונותר ביעוד זה במסגרת התכנית הראשית. התכנית הנוכחית נועדה לחלק באופן הגון ושיוויוני את מגרשי הבניה אותם יצרה הועדה המקומית על מנת לפתור בעיות תכנוניות של שני הצדדים - בעלי חלקה 52 וטירת הכרך גם יחד, והדרישה להוציא את "גן רוטרי" - שטח שהיה ביעוד מסחרי עד אישורה של רח / 2010 מתחום התכנית מעקרת את הבסיס התכנוני של התכנית כולה - פתרון תכנוני ראוי וצודק. לטענה כי שטח "גן רוטרי" עתיד לקבל זכויות בתכנית רח / 2010 / 24 - ולכן יש להוציאו מתחום התכנית אחרת יהווה פיצול כפול - לדחות את ההתנגדות; התכנית רח / 2010 / 24 כללה אף את מקטע "גן רוטרי" אלה שזו סורבה ע"י הועדה המחוזית בישיבתה מיום 30.4.07. התכנית החליפית המאושרת רח / 2010 / 24 / א, אשר פורסמה למתן תוקף בינואר 2011 י.פ 6193 איננה כוללת את "גן רוטרי" ולפיכך אין ממש בטענה לפיה ישנו פיצול כפול - נהפוך הוא. באשר לטענה כי אין מקום להכללת השטח בתכנית חלוקה חדשה, מקום בו ניתן לפצותו בכסף - לדחות את ההתנגדות. בבג"צ 26/70 ראובן בר נגד שר הפנים, קבע בית המשפט העליון כי: "רשאית אז הרשות לבחור לעצמה אתה דרך המועילה ביותר, מבחינת היא, להשגת מטרתה, במקרה שלפנינו הברירה היא בין הפקעה ותשלום פיצויים לבין ביצוע תכנית של חלוקה חדשה, שאינה מצריכה והצאת כספי ציבור ומפצה את הבעלים בדרך אחרת (על ידי הגדלת מספר הקומות ואחוזי הבניה בכל קומה). אין פלא שרשויות התכנון בחרו בחלופה השניה, ואין מניעה שהן תתנהגנה כך ובלבד שתשמרנה זכויותיהם החוקיות של הבעלים." דברים דומים קבע בית המשפט העליון אף בבג"צ 483//88 נגד שר הפנים, שנסיבותיהם וטענות העותרים בו דומות לטענות המתנגדים מכאן. לטענה כי הטבלה לא נערכה עפ"י תקן 15 וחישוב הזכויות במצב הנכס אינו כדין - לדחות את ההתנגדות. חישוב הזכויות הנכנסות נעשה, לאור טענות הדדיות של שני הצדדים בפניה ועדה המקומית בעשורים החולפים, על פי מצבן של החלקות בתכנית רח/122, ערב ההפקעה הראשונה, ועל כן נכלל הדבר בתשריט התכנית הראשית כ"מצב קיים". השטחים בבעלות העירייה נכנסים בייעודם הציבורי עפ"י רח / 2010 שאחרת הייתה העירייה זכאית לקבלת הקצאה בזכויות כלכליות כנגד זכויותיה בייעוד מגורים עפ"י רח /122 לכולם. (ואזי תהא העירייה זכאית להקצאת מגרש מגורים בגינן) ובין עפ"י המצב התכנוני בטבלא המופקדת - למתנגדים אין זכות לקבלת זכויות מעבר לאלו שהוקצו להם בטבלא, ויש לדחות את ההתנגדות." רקע תכנוני התכניות הרלוונטיות לענייננו הינן תכנית רח/550/ד/38 ("התכנית הראשית") - אשר יצרה מסגרת תכנונית להקמת 40 יח"ד ב - 3 בניינים; רח / 122 - אשר ייעדה את חלקה המערבי של חלקה 52 לשצ"פ; רח / 122 / 6 - שייעדה חלק אחר מחלקה 52 לאזור לבנייני ציבור, אזור ציבורי פתוח ומגרשי חניה ותכנית רח / 122/ 6 / ב' אשר במסגרתה שונה ייעוד חלק מהשטח הציבורי הפתוח בחלקה 52 לשטח לבנייני ציבור עבור ספרייה ציבורית. תכנית רח / 2010 משנת 95 חילקה את תחומה למתחמי תכנון לאורך רחוב הרצל, וקבעה רצועת קרקע לשצ"פ בחלקו המערבי של מקרקעי העוררת. תמצית טענות העוררת הואיל וחלקה המערבי של חלקה 52 לא הופיעה בתכנית הראשית, לא היה מקום להכניס לטבלאות האיזון בתכנית החלוקה. אם התכוונה הועדה המקומית לשנות את זכויות השצ"פ של גן רוטרי היא היתה חייבת להכניסו לקו הכחול בתכנית הראשית, שהרי זו קבעה את הזכויות במתחם. מאידך גיסא אם סברה שמדובר בשצ"פ לא היה עליה להקצות לו זכויות. חלקת גן רוטרי מקבלת כפל פיצוי שכן במסגרת רח / 2010 נקבעה הוראה לאיחוד וחלוקה מחדש בינה ובין חלקות 54, 242, 244, 618, ו - 621. כמו כן קודמה תכנית נוספת לטובת בעלי אותה חלקה רח / 242 / 2010 / א' אשר מקנה לבעלי הזכויות בה (בחלקה 52) מבנה בן 15 קומות בנוסף לחזית מסחרית הכולל 48 יחידות דיור. לפיכך פתרונה של חלקה 52 נמצא בתבעו"ת אחרות. שיקולי הועדה המקומית הינם שיקולים זרים, שכן מדובר בשיקולים קנייניים. הכנסת גן רוטרי ל"פול" הזכויות הנוכחי מהווה גזילת זכויות. נסיונה של המשיבה להעניק זכויות לחלקה 52 באמצעות תכנית רח / 122 ותוך התעלמות מתכנית רח / 2010 שביטלה אותה הינו פסול ומנוגד למושכלות יסוד לפיו יש להכניס את המגרשים לפי שוויים ערב התכנית החדשה. לא זו אף זו, תקן 15 אוסר על הפקעות או הפרשות לצורכי ציבור שנעשו בעבר. לא ניתן להעלות מן האוב את תכנית רח / 122 באמצעות איזכורה כמצב קיים, מדובר בתכנית מבוטלת. לעירייה אין כל זכויות במתחם ראשית גם אם היו לעירייה זכויות הרי שאין רשאית לחלקן שלא בהתאם לכללים אליהם היא כפופה, לבעלי חלקה 52 דווקא. ואולם, הרשות אינה רשאית להשתתף בטבלת האיזון בקרקע שייעודה אינו ציבורי. במקרה דנן נמצאו פגמים מהותיים בעבודת השמאי ועל כן מן הראוי למנות שמאי חוקר בהתאם לסעיף 122 4 לחוק. תמצית טענות הועדה המקומית הכללתו של גן רוטרי בתחום התכנית נעשתה כדין. אותו שצ"פ מהווה חלק מחלקה 52, ייעודו היה מסחרי. השטח לא נכלל בתכנית הראשית, משום שלא נדרש כל שינוי תכנוני במצבו, מדובר בשצ"פ "טרי" שנקבע על פי רח / 2010 ונותר בייעודו זה אף לאחר אישורה של התכנית הראשית. מקום בו בהליך התכנוני כלל לא נדרש שינוי ייעוד הקרקע אין משמעות לשאלה האם בתכנית הראשית גן רוטרי נכלל בתחומה ואם לאו. עיריית רחובות הפקיעה בעבר חלקים שונים מחלקה 52 לצרכי ציבור שונים, והפתרונות שניתנו במסגרת תכניות אחרות דוגמת רח /2010/24/א נוגעים לחלקים אחרים ממנה ולא לגן רוטורי. שיקוליה של הועדה המקומית במסגרת איחוד וחלוקה הינם שיקולים עניינים. פעולת איחוד וחלוקה הינה פעולה תכנונית וקניינית מעצם מהותה. ההליך כולו כוללת שינוי ייעוד הקרקע, את ההפרשות הנדרשות לצורכי ציבור ואת חלוקת הזכויות מחדש בין הבעלים. סה"כ מדובר באמצעי להוצאתו לפועל של תכנון חדש. הליך זה מביא לשינוי מערך זכויות הקניין של בעלי הקרקעות בתחום התכנית. על מוסד התכנון ל"הרים את הראש" מעל הניירות ולבחון את התמונה הכוללת כפי שעשתה הועדה המקומית שביקשה להגיע לניצול זכויות מיטבי. ועדה מקומית רשאית לפצות את בעלי הקרקע בדרך המועילה ביותר בין אם מדובר בהפקעה ותשלום פיצויים ובין אם מדובר בחלוקה חדשה שאינה מצריכה והוצאת כספי ציבור ומפצה את הבעלים בדרך אחרת, כפי שנקבע באופן עקבי בפסיקתו של בית המשפט העליון. טבלת ההקצאות והאיזון נערכה כדין, במסגרת המרכיבים הובאו בחשבון זכויות הצדדים כפי שהיו בתכנית רח / 122 עת יצאו החלקות למסע. העוררת מתעקשת כי יש לבחון את מצב הזכויות על פי רח / 2010 אשר סתמה בעצם את הגולל לאופציית הבניה במקרקעי העוררת. השמאי דנוס הצהיר כי מסמך העקרונות נערך אך בהתאם לתקן 15. לחלופין, ככל שתתקבל עמדת העוררת משמעות הדבר היא כי לעיריית רחובות, בעלת הקרקע הגדולה ביותר בתחום התכנית, יוקצה מגרש מגורים. מדובר בקרקעות שנרשמו על שם העירייה מקדמת דנן, והעירייה הינה בעלת הקרקע הגדולה ביותר בתכנית. הסיבה שגן רוטרי לא הוכלל בתכנית הראשית הינה משום במקור, פתרונו של זה נמצא במסגרת תכנית רח / 2010 / 24, אולם תכנית זו נדחתה על ידי הועדה המחוזית, ומשום סמיכות הזמנים בין שתי התכניות (הראשית והנ"ל), ועל מנת למנוע כפל טיפול לא נכנס אותו גן לתחום הקו הכחול. הכללת גן רוטרי שייעודו שונה ממסחר לגן ציבורי, במסגרת החלוקה החדשה אינה שיקול זר אלא שיקול תכנוני לגיטמי. אזכורה של תכנית רח / 122 כמצב קודם נעשתה במסגרת התכנית הראשית שפורסמה למתן תוקף זה מכבר. תמצית עמדת המשיבים שטחה הרשום של חלקה 52 הינו 2,677 מ"ר. במהלך השנים הופקעה החלקה לצרכי ציבור כנגד התחייבות כתובה של העיריה להעמיד למשיבים קרקע חלופית. בהמשך לתכנית 122 שהפקיעה למעלה מ22% מהחלקה נחתם ביום 15-12-64 הסכם לפיו ויתרו הבעלים על השטח מהחלקה המיועד למגורים ג וכנגדו קיבלו קרקע חלופית ותיוותר בידם קרקע מסחרית. בניגוד להסכם היום משמש החלק החלופי גן ילדים ומגרש חניה.בשנת 1995 הפך גם השטח המסחרי לשצ"פ. בסופו של התהליך הופקעו 100% מהחלקה לצרכי ציבור מבלי שניתנה כל תמורה. מטרת התכנית הראשית הינה ליתן פתרון תכנוני לכלל מתחם גולדין תוך איחוד החלקות הנ"ל עם חלקות בשטח כולל של כ- 3 דונם בבעלות העיריה וכך לשים קץ למחלוקות בין הצדדים. לא ניתן להעלות כיום טענות נגד המצב הקיים בתכנית הראשית הכולל גם את תכנית 122. מדובר בתכנית מאושרת. הוראות התכנית קובעות כי המצב הקיים בתכנית יהא ככל שהדבר נוגע לבעלי הזכויות הפרטיים לפי תכנית רח/122. יתר על כן, גם זכויותיה של העוררת חושבו על פי רח/122. זכויותיה הנכנסות חושבו כזכויות למגורים בעוד עפ"י רח/2010 חלקן היה צריך להיות מחושב כחניה. זאת ועוד, עפי"י רח/2010 זכויותיה של העוררת כללו מגרשים לא רגולרים בהם לא ניתן לנצל כלל זכויות. המשיבים לא קיבלו כל פיצוי במסגרת תכנית רח/2010 ועל כן התכנית דנן אינה נותנת כפל פיצוי. זכויותיהם הקנייניות של הצדדים נגזרות מהרישום בלשכת רישום המקרקעין בעוד זכויותיהם התכנוניות יוצקות לתוכן תוכן. דיון והכרעה התכנית נשוא ערר זה הינה תכנית איחוד וחלוקה המחלקת את סל הזכויות שנקבע בתכנית הראשית , בהיקף של 40 יח"ד. העוררת מקבלת על פי חלוקה זו 12 יח"ד ואילו המשיבים 28 יח"ד. העוררת טוענת כי הכללת מלוא חלקה 52 בתחום ההקצאות לא נעשה כדין וכי רק חלק מאותה חלקה מצוי בתחום התכנית. אותו חלק יועד זה מכבר לייעוד ציבורי ולכן אין להקצות עבורו זכויות במצב החדש, לא כל שכן עבור חלקה האחר של החלקה ("גן רוטרי") אשר אינו מצוי בקו הכחול של התכנית. הקצאה זו, עבור "גן רוטרי" מהווה גזילת "כבשת הרש". לדידה כל 40 יחידות הדיור צריכות להיות מוקצות לעוררת. המשיבים טוענים כי התכנית פותרת שתי בעיות תכנוניות משמעותיות: האחת עניינה בהסדרת מגרשי העוררת שהינם מגרשים לא רגולרים ובלתי ניתנים לניצול, אשר הליכים בגינם מתנהלים על רקע זה בפני מוסדות התכנון והמשפט לאורך למעלה מעשור. השניה עניינה בהסדרת התמורה למשיבים 2-7 בגין ייעוד חלקים מחלקה 52 לצרכי ציבור,לשיעורין,במהלך עשרות השנים האחרונות, תוך התחייבויות כאלה ואחרות לבעלים, ונסיונות לקדם מהלכים תכנוניים לפתרון המחלוקת - מהלכים שנכשלו. לדידם, גישת העוררת, אשר התכנית כוללת פתרון לחלקותיה נכנסת בגדר "וישמן ישורון ויבעט". המצב התכנוני התכנית הראשית (כהגדרתה לעיל), מגדירה במצב הקודם שתי תכניות תקפות: רח/ 122 ורח/ 2010. רח/ 122 קובעת את מקרקעי העוררת למגורים ואת חלקה 52 למגורים ולמסחר (לעניין זה יש לציין כי ייעוד חלק גן רוטרי בתשריט התכנית הראשית לשצ"פ הינו בגדר טעות קולמוס שכן על פי תשריט רח/122 ורח/122 /6 מיועדת חלקה זו למגורים ומסחר כאמור). רח/2010 קובעת את מקרקעי העוררת למגורים אך מסמנת רצועת שצ"פ נרחבת בחזיתם ברוחב של כ- 7 מ', ואת חלקה 52 קובעת לשצ"פ ושב"צ. אנו מקבלים את טענת הוועדה המקומית לפיה המצב הקודם לצורך הכנת טבלאות איזון והקצאה הינו רח/122, וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, שטח התכנית בכללו נכלל הן ברח/122 והן ברח/ 2010. הוראות התכנית, כמו גם תשריטה, מציינות במצב הקודם את שתי התכניות. אילו היה מתכנן התכנית מתכוון לכך כי לצורך איזון והקצאה יש להתחשב ברח/ 2010 בלבד, היה מציין זאת מפורשות. דומה כי תכנית 2010 הוכנסה כחלק מהמצב התכנוני החל במקרקעין, ואילו תכנית 122 נכנסה לצורך טבלת הקצאות שאם לא כך אין טעם בהכנסה. שנית, פועלה של התכנית הראשית בקביעת 40 יח"ד בשטח של 2.9 דונם חלף כ - 1 דונם על פי רח/ 2010 אשר בלתי ניתנים לניצול עקב רוחב המגרשים והשצ"פ בחזיתם. התכנית הראשית, כזכור, ביטלה את אותו שצ"פ. דומה כי במצב דברים זה הכוונה הייתה להקצאת אותן זכויות לכלל הבעלים בתכנית, שכן חלף השצ"פ שבוטל, נסמכת התכנית על השצ"פ האחר, שהופרש על ידי אותם הבעלים שלישית, למסקנה דומה נגיע גם אם נבחן את הוראות התכנית הראשית הקובעות איחוד וחלוקה שלא בהסכמה. אילו דובר בבעלים יחיד בתחום התכנית , או בעלים ורשות בלבד, ואין אנו רואים להכריע במחלוקת אם הרשות זכאית לזכויות תמורת שטחי ציבור אם לאו, אזי לא היה מקום לקביעה קטגורית של איחוד וחלוקה שלא בהסכמה. רביעית, גם אליבא דעוררים יש להתחשב לצורך המצב הקודם בתכנית 122 ולא בתכנית 2010 (ובשצ"פ הקבוע בה בחלקתם - על השלכותיו), כך שלטעמנו לא ניתן לנקוט בעניין זה איפה ואיפה. וחמישית, אלמלא הייתה זו כוונת המתכנן לא היה טעם בהכנסתה של חלקה 52 בתחום התכנית נשוא הערר שכן היא אינה משנה את המצב הקבוע ברח/2010. סיכומם של דברים לעניין זה - אנו סבורים כי נכון פעל שמאי הוועדה המקומית בקובעו כי לצורך טבלאות האיזון וההקצאה המצב הקודם הינו תכנית 122. המצב הקנייני על פי שומת הוועדה הזכויות בחלקה 52 ובחלקות העוררת רשומות על שם בעליהן המקוריים וכפופות להערות אזהרה בגין הפקעה. כך או אחרת, החלקות טרם הועברו לבעלות העיריה מכח אותה הפקעה, אם כי בחלק מחלקה 52 נתפשה חזקה על פי סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943. תכניות איחוד וחלוקה - ההיבט הקנייני. מושכלות יסוד הן כי תכניות בניין עיר הן היוצקות תוכן כלכלי בזכויות הקיימות במקרקעין. יחד עם זאת, מוסדות התכנון אינם מוסמכים והרכבם אינו מתאים להחליט או להתערב בנושאים קנייניים. הליך איחוד וחלוקה הינו הליך ייחודי בו קיימת השקה מסויימת בין מוסדות התכנון ונושאים קנייניים, והוא מאפשר לרשויות התכנון הכרעות בעלות השלכות קנייניות בכפוף להוראותיו. הכללת גן רוטרי - "שחזור" זכויות? טוענים העוררים , כי קיים איסור גורף על שחזור זכויות. העוררים מחזיקים בתקן 15 של לשכת השמאים ובביטולו של פסק דין עת"מ 2323/06 אגבבה נ' המועצה הארצית לתו"ב, שאישר שחזור כאמור ובוטל בהסכמה בבית המשפט העליון (להלן - "עניין אגבבה") , כמו גם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעת"מ 1767/05 ממ"י נ' הוועדה המקומית לתו"ב ת"א-יפו (להלן - עניין ממ"י). המשיבים טוענים מנגד, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 26/70 בר נ' שר הפנים, רשות רשאית לייעד מקרקעין לצרכי ציבור בין אם בהפקעה ובין אם באיחוד וחלוקה ואין מניעה לבחור בדרך השניה שאינה מצריכה הוצאת כספי ציבור ומפצה את הבעלים בדרך אחרת. עוד נסמכת הוועדה המקומית על עניין בג"ץ 483/88 נ' שר הפנים (להלן - פס"ד ) שקבע כי הרשות נהגה כהלכה עת השתמשה במצב הקודם בייעוד למגורים שנקבע בתכנית קודמת, בעוד תכנית ביניים לאחר התכנית הקודמת קבעה את חלקם לבניין ציבורי ולחקלאות. נקבע כי מדובר במהלך תכנוני אחד. כן נסמכת הוועדה המקומית על עניין עת"מ 1365/05 כרמלי נ' יו"ר הוועדה המקומית חיפה, שם אושר "שחזור" דרך. ולעובדה כי בעניין אגבבא נקבע כי פסק הדין המחוזי יבוטל תוך הותרת הזכויות בתכניות מושא פסק הדין אגבבא כתחליף לפיצוי. במקרה דנן, משקבענו כי הוראות התכנית הראשית הן הקובעות את תכנית 122 כמצב הקודם לצורך האיחוד והחלוקה המחוייב על פי התכנית, בדומה לעניין , ומשתכנית זו לא נתקפה בשעתו, והפכה לדין מחייב, איננו סבורים כי כיום יכול מוסד תכנון להפוך כוונתה פלסתר. זאת ועוד, לטעמנו לא ב"שחזור" עסקינן. פסק הדין הראשי עליו מסתמכת העוררת הינו עניין ממ"י האמור לעיל, שכן בנושא אגבבה אמנם בוטל פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בהסכמה אולם זאת ללא נימוקים ותוך הותרת המצב החלוקתי לאשורו. בעניין ממ"י, כמו גם בעניין עת"מ 1745 /08 ארליך נ' הוועדה המחוזית ת"א, דובר במצב בו נרשמו מקרקעין ע"ש הרשות לאחר הפקעתם, והעברתם לרשות, כפי שקבע ביהמ"ש שם (כב' השופטת קובו) - "גם עניין "שחזור זכויות" והתחקות אחר זכויות עבר והפקעות אינו מעניינן של וועדות התכנון. ועדות התכנון אינן מוסמכות לשנות זכויות קנייניות רשומות בלשכת רישום המקרקעין אף אם נרשמו מכוח הפקעה לצורכי ציבור ואף אם ייעודם לא יצא אל הפועל" (ההדגשה שלנו - ו.ע.מ). אף בעניין ממ"י זה היה הרציונאל שהנחה את בית המשפט - "הסמכת ועדה מקומית לאחד ולחלק מחדש שטחי קרקע על מנת להוציא לפועל תכנית בנין עיר חדשה, לטובת כלל הציבור ועל פי רוב אף לטובת הפרטים בעלי הזכויות או מרביתם, ללא הסכמת כל הבעלים לפעולה - הסמכה זו אינה כוללת בגדרה הסמכה לשנות זכויות קנייניות רשומות בלשכת רישום המקרקעין על פי דיני הקניין וחוק המקרקעין. ודאי אין בה בהוראת דין זו הסמכה לשלול זכויות מעין אלה מהבעלים הרשומים, אף אם אלה הוקנו להם ונרשמו על שמם מכח הפקעה ו/או הפרשה לצרכי ציבור ממקרקעי הזולת, על פי תכניות שונות, אף אם הן לא יצאו לפועל. בהסמיכו את רשויות התכנון לבצע פעולות של איחוד וחלוקה מחדש של חלקות קרקע, או "מגרשים", אף ללא הסכמת כל בעליהם, ביקש המחוקק למנוע אפשרות לפיה תסוכלנה ביצוען, או הוצאתן לפועל, של תכניות בנין עיר שנועדו לפתח שטחים או אזורים, כאלה או אחרים, לטובת כלל הציבור, כתוצאה מריבוי בעלי הזכויות הקנייניות בהם והקושי הנובע מכך בשל הצורך להשיג את הסכמת כולם." (ההדגשה שלנו - ו.ע.מ) עולה איפוא, כי אותם מקרים שנדונו בפסיקה ובהם נפסלה ההתחשבות בהפרשות עבר (הקרויה "שחזור") נסבו סביב מקרקעין שיועדו לצרכי ציבור, נרשמו ע"ש הרשות הציבורית ולאחר מכן התבקש "שחזורם" או "שחרורם" בתכנית חדשה. לא כן במקרים בו דובר בשינויים בגדר התכנון קודם לרישום (דוגמת עניין ), מהלך שלא דרש שינוי זכויות בלשכת רישום המקרקעין. ודוק: ברי כי במישור התכנוני רשאים גופי התכנון לשנותו מפעם לפעם בהתאם לצרכים המשתנים. האיסור אליו מתייחסת הפסיקה שהובאה על ידי העוררת עניינו בשינוי המצב הקנייני הרשום, בעניין זה נטען שם כי גופי התכנון אינם מוסמכים לפעול ותרופתן של אותן הפרשות/הפקעות שנרשמו ע"ש הרשות בהליכים בפני בית המשפט המוסמך. בענייננו מדובר בחלקות הרשומות כיום על שם הבעלים המקוריים, והשינוי הקבוע בתכנית הינו תכנוני. בהתאם, ניתוח המצב התכנוני בענייננו מעלה כי מדובר בחטיבת קרקע אחת, מתחם אינהרנטי, לגביה התכנון הסופי הושלם רק עתה, עם מציאת המזור לחלקות העוררת ואישור מגרשי מגורים על חשבון דרך שאין בה כל צורך. ברי, כי מבחינה פרוגרמתית נשענים אותם מגרשי המגורים על התשתיות הנכללות בחלקה 52 ובמיוחד על השצ"פ הכלול בו. התכנית הראשית כשלעצמה אינה מתכננת שצ"פ לרווחת אותן יח"ד, היפוכם של דברים, היא מבטלת שצ"פ קיים בקדמת חלקות העוררת. השצ"פ בחלקה 52 הינו שצ"פ שכונתי אשר מוסד התכנון המוסמך (הוועדה המחוזית) מצאה אותו כמתאים לתמוך גם ביחידות הדיור שהוקצו במסגרת התכנית הראשית, שאם לא כן, חזקה עליה כי הייתה דורשת הפרשת שצ"פ עצמאי בתחום התכנית. יוזכר כי עסקינן בשצ"פ שכונתי הבא לשרת גם את שטח התכנית הראשית ובכך שונה ענייננו מהמקרה שנדון בעניין אגבבא לעיל שם דובר בתשתית לאומית (כביש מכבית). עוד שונה ענייננו מאותו מקרה בכך כי התכנית הראשית היא היוצרת הקשר בין תכנית 122 לטבלאות האיזון כמוסבר לעיל, ולא מדובר ביצירת "יש מאין" בשלב ב' (שלב האיחוד וחלוקה. לא זו אף זו, אי סופיותו של ההליך מבחינת השלכותיו הקנייניות בא לידי ביטוי גם בהתנהגות הצדדים, ההימנעות מרישום חלקה 52 ע"ש העיריה מזה, וההליכים התכופים המשפטיים והתכנוניים מזה שננקטו - הכל במטרה להביא להסדרת חלקות העוררת והסדר לבעלי חלקה 52. בניגוד למקרים שצויינו בפסיקה בה תמך ב"כ העוררת את טיעוניו, הרי שבענייננו לא שונתה הזכות הקניינית כתוצאה מהייעוד הקודם לצרכי ציבור, לא מדובר על שינוי סטאטוס הרשום בלשכת רישום המקרקעין אלא במהלך תכנוני הפותר באמצעות מכשיר איחוד וחלוקה בעייתיות לכל החלקות הכלולות בו ומאפשר לוועדה המקומית לבחור בברירה לגיטימית העדיפה לה מבחינה כלכלית תוך שמירה על האינטרס הציבורי. לאור כל האמור אנו דוחים את הערר. קרקעותערראיחוד וחלוקה מחדש