דרך ביצוע ההפקעה כאשר בעל הקרקע מסרב לתפיסה בפקודה נקבעו מספר הוראות, הנוגעות לגבי דרך ביצוע ההפקעה. פרסום ההודעה אודות הכוונה לרכוש את הקרקע, נקבעו בסעיפים 5 ו-7 לפקודה. בסעיף 8 לפקודה, נקבעה הדרך בה יש לפעול כאשר בעל הקרקע מסרב לתפיסה (וזאת לאחר תיקון החוק בשנת 2010): הפרוצדורה שיש לנקוט בה במקרה שאין מוסרים חזקה 8. (א) אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7, יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע. (ב) (1) על אף האמור בסעיף קטן (א), שר האוצר רשאי להיכנס לקרקע לתשתית ציבורית ולקרקע המיועדת לפרויקט בטיחותי ולקנות בה חזקה על פי סעיף 7 בלא צו של בית משפט, ובלבד שאם חלפו 60 ימים מפרסום ההודעה לפי סעיף 7 תינתן לבעל הקרקע או למחזיק בה הודעה נוספת בכתב על קניית החזקה לפחות 30 ימים מראש; הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי קרקע שיש עליה בית מגורים שנבנה כדין; (2) פנה בעל הקרקע או המחזיק בה לבית משפט בבקשה למנוע או להפסיק את קניית החזקה בקרקע, כאמור בפסקה (1), יהיה בית המשפט רשאי ליתן צו כאמור אם מצא כי נפל פגם בקיום ההוראות לפי פקודה זו. (ג) בלי לגרוע מכלליות הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), סכסוך על גובה הפיצויים שיש לשלם בעד הרכישה או הגשת תביעה לפיצויים כאמור לא יהוו עילה לעיכוב הכניסה לקרקע או לעיכוב קניית החזקה בה. 8. גם כאן, הפרוצדורה ברורה. מסירת ההודעה מקנה לוועדה המקומית את הסמכות לתפוס את הקרקע. ראתה היא כי קיימת התנגדות לכך מצד הבעלים, על הוועדה המקומית לפנות לבית המשפט, ולבקש צו המחייב את הבעלים להעביר את החזקה בקרקע. הסמכות, אם כן, בעניין מחלוקות מסוג זה, שמורה לבית המשפט בלבד. לוועדת הערר אין דריסת רגל בסוגיה הנ"ל. 9. בית המשפט העליון בע"א 308/84 מזיאנה כהן ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רמת-גן ואח', פ"ד מא(1) 325, 329-330, קבע את הדרך בה על המשיבה לפעול (ההדגשות הוספו - ד.ל.א.): "בפיסקה המודגשת לעיל מסעיף 189 מונח, לדעתי, היסוד לתשובה על ההשגה שבה עסקינן. שכן כאשר מחליטה הוועדה המקומית לבצע את ההפקעה בקרקע, שנועדה להפקעה במסגרת תכנית מאושרת, פועלת היא מכו סמכותה הנגזרת מהוראותיה של התכנית. שהרי קודם שנתאשרה התכנית (בערעור שלפנינו: התכנית המתקנת) נשקלו נתוניה על-ידי הרשויות המוסמכות, וכן נשקלו ההתנגדויות שהועלו לגביה. ורק לאחר כל אלה מקבלת התכנית את אישורה הסופי. בע"א 48/76 עמד בית-משפט זה על יחס הגומלין בין אישורה של תכנית מסוימת לבין ביצועה של הפקעה שנקבעה במסגרתה לגבי אזור מסוים. מפי כבוד השופט שמגר (כתוארו אז) אנו קוראים את הפיסקה להלן, המצוטטת מעמ' 12 מול אות השוליים ז: "הנה-כי-כן למדים אנו מנוסחו של החוק כי הסמכות לבצע את ההפקעה היא בידי הוועדה המקומית. בטרם תעשה כן זקוקה היא לאישור של הוועדה המחוזית אשר יכול שיינתן מפורשות או לחלופין שיינתן מכללא, וזאת כאשר ההפקעה כלולה כבר, מעיקרה, בתכנית המיתאר או התכנית המפורטת" (ההדגשה שלי - א' ח'). ובהמשך, בעמ' 13 מול אות השוליים א, נאמרו הדברים הבאים: "במקרה שבפנינו פורסמה ההודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה מעם הוועדה המקומית ברשומות תוך הסתמכות על סעיף 189 לחוק הנ"ל וכן על שינוי תכנית מיתאר... יצויין כי אזכור של תכנית המיתאר ושינוייה מצביעים כבר בבירור - על עילת ההפקעה ויסודה" (ההדגשה שלי - א' ח'). בערעור שלפנינו לא העלו המערערים טענות כלשהן באשר לתקפותה של התכנית המתקנת, וטענתם מתמקדת אך בנושא ביצוע ההפקעה, שנקבעה באותה תכנית. בכך טמונה חולשתה של הטענה. שכן אין החוק מחייב את הוועדה המקומית לשוב ולבחון מחדש מדי ביצוע תכנית מאושרת (וגם תכנית מתקנת במשמע) את שיקולי ההפקעה, כאשר איש מהנוגעים בדבר לא התנגד להפקעה במועד המתאים, בעת אישור התכנית. יפים במקרה דנן הדברים שנאמרו בע"א 48/76, שם: "...אזכור של תכנית המיתאר ושינוייה מצביעים כבר בבירור - על עילת ההפקעה ויסודה". העולה מן האמור: טענה שהחמיצו המערערים, שלא נטענה בשעתה כנגד התכנית עצמה "...אין היא יכולה להעלות עתה דרך הדלת האחורית" (בג"צ 189/83, במ' 221 מול אות השוליים ה)." 10. על כן, אין אפשרות, בשלב ההפקעה, להעלות טענות כנגד התכנית המאושרת. 11. כאמור לעיל, החוק והפקודה אינם מקנים זכות התנגדות בשלב ההפקעה. קל וחומר שאין הם מקנים זכות ערר. ועדת הערר כלל אינה מוזכרת כערכאה אליה ניתן לפנות בהליכים אלו. בלא הסמכה בדין, לא קמה זכות ערר. דברים אלו הובהרו על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 594/89, בשג"ץ 508/89 מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח' נגד המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח', פ"ד מד(1) 558, 565: "באותם מקרים בחוק התכנון והבניה, כשרצה המחוקק ליתן זכות להתנגד או לערור, קבע זאת במפורש. ומכאן, שבאותם מקרים, כמו בענייננו, כשלא העניק זכות כזו - זכות כזו אינה קיימת" 12. על כן, מאחר ואין המדובר באחד הנושאים בהם הוקנתה לוועדת הערר, אין באפשרותנו להתערב בהחלטתה של הוועדה המקומית, ללא קשר לשאלה אם זו מוצדקת או לא (כשם שאין אנו יכולים להתערב בפעולותיה על יסוד סמכויות האכיפה שניתנו לה בחוק, בהעדר הסמכה בדין). 13. במאמר מוסגר נציין כי ככל הנראה, ההליך בו נקטה הוועדה המקומית, אינו ההליך הנכון, וספק אם היה בו טעם כלשהו. כפי שהובהר דלעיל, הוראות החוק והפקודה אינן מקנות אף הן זכות התנגדות. בעל הקרקע יכול לסרב, בפועל, למסור את החזקה, ואז יכולה הוועדה המקומית לפנות לבית המשפט בעניין, ולבקש צו המחייבו למסור את הקרקע. בעל הקרקע אף יכול לעתור, מיוזמתו שלו, לבית המשפט, ולבקש כי החלטת ההפקעה תבוטל, מטעמים מינהליים (חוסר תקפות, שיהוי וכיו"ב). אולם שמיעת התנגדויות, בשלב זה, אינה נדרשת. ממילא החלטה לביטול הצורך בשטחים הציבוריים נתונה לוועדה המחוזית, ולא לוועדה המקומית, והאחרונה אינה יכולה להחליט, על דעת עצמה, כי היא מבקשת לבטל חלקים מתכנית המתאר. כמובן שזו יכולה ליזום תכנית חדשה, המבטלת את אותם שטחים, אולם הסמכות לאשר תכנית מסוג זה, נתונה לוועדה המחוזית, ואין הוועדה המקומית יכולה לעקוף אותה, על דרך של "שמיעת התנגדויות להפקעה". 14. לאור האמור לעיל, הערר נדחה על הסף, מאחר ואין לוועדת הערר סמכות לדון בנושאים העולים בו. קרקעותהפקעה