פרה רולינג תכנון ובניה העוררת הבהירה כי ערכה בדיקה מקדימה (פרה-רולינג) בשנת 2009 וזכתה לברכת הדרך מיועץ התנועה של עירייה בשתי הזדמנויות נפרדות, אחת בשנת 2009 והשנייה בשנת 2010, בשתיהן נכתב ע"י יועץ התנועה כי מדובר באישור עקרוני וכי אין התנגדות לתכנית שכן היא תואמת היתר תקף. בעניין אחר שנדון בועדת ערר תל אביב בערר 5050/09 דובר במבנה ששימש כבית קולנוע (קולנוע "שביט") והתבקשה הקמתו של מרכול בגודל של כ-780 מ"ר ועדת הערר תל אביב קבעה כי מדובר בשימוש חורג להיתר והסבירה כי אילו היה מבוקש היום שימוש של בית קולנוע באולם ניתן היה לעשות שימוש זה למרות שאין לבית הקולנוע תקן חניה שכן הוא נבנה בטרם פרסום תקנות החנייה. אשר לשימוש שהתבקש שם למרכול נקבע כי יש לעשות שימוש בסמכות הועדה המקומית ולפתור את המרכול מתקן החניה שכן מדובר במרכול שכונתי. כך גם בענייננו לדברי העוררת. ההחלטה התקבלה משיקולים זרים ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, לאורך כל הדיון הודגש כי התושבים "אינם אוהבים את השינוי הזה", כן הובא בחשבון התחרות שתיווצר למינימרקטים קיימים. לאורך כל הדרך במהלך השנתיים האחרונות נתנה המשיבה לעוררת את ההבנה הן בכתב והן בעל פה שיש מקום לאשר את בקשתה משום שהיא תואמת תכנית בתוקף והיתר בנייה קיים. כפי שצוין ביצעה העוררת בדיקת היתכנות עם המשיבה וזכתה לתגובה חיובית. לאחר מכן הבקשה תוקנה והתקבלה ההחלטה שהתקבלה. הנימוק הראשון של הועדה עניינו בנפח התנועה העתיד לגדול. אין די בחששות לא ברורים על מנת לפגוע בחופש העיסוק ובזכות הקניין ויש להעמיד נתונים ברורים בעניין זה. ההחלטה נגועה בשרירות. אין כל הבדל בין מספר חנויות מסחריות לחנות מינימרקט אחת גדולה, ההיפך הוא הנכון, כאשר מדובר במספר חנויות קטנות הרי שמדובר במוקד משיכה רב יותר מאשר מינימרקט אחר. מדובר בחנות שגודל השטח המסחרי שלה עומד על כ-200 מ"ר, מדובר במינימרקט שכונתי קטן ומקומי ובוודאי שאינו משרת תושבים מחוץ לעיר ואפילו לא כאלה שמחוץ לשכונה הקרובה. לעניין התנועה הקיימת במקום הרי שכך תוכנן האזור כאזור מסחרי ואם יש צורך אזי יש לשנות התכנון התקף. אין בהפיכת המבנה למספר חנויות לרבות מינימרקט למינימרקט גדול יותר כדי לגרום לשינויים בתנועה או בחניה. תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה) חלות על תכניות שבתוקף משנת 1983 ואילך. גם בפועל אין בעיות חניה באזור, אין תנועה כבדה וכל ניסיון לטעון אחרת הוא מגמתי ומטעה. מה גם שקיימת הסכמה של בעלי הנכס לשיפור החניות הקיימות ותוספת 5 חניות נוספות. רק באזור מרכז כפר סבא ניתן לזכור יש 16 מינימרקטים שכונתיים דומים אשר לאף אחד מהם אין הקצאת חניות בתוך המגרש ואף לא בסביבה הקרובה. לרבים מהם גם אין חניה לצרכי פריקה וטעינה ואין להפלות את העוררת לרעה. תמצית טענות המשיבים החלטת הועדה המקומית התקבלה מתוך שיקולים ענייניים לאחר התלבטות ומתן משקל נכון לבעיות התחבורה ולסיכונים הברורים הכרוכים באישור הבקשה. בנוסף, צודקת הועדה שקבעה כך מאחר ולא נתמלאו דרישות תקנות התכנון ובניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג - 1983. בעבר, שימש מגרש 480 המצוי מצפון למרכז המסחרי כשטח חניה ונתן מענה גם לחניה התפעולית, אולם הבעלים של כלל השטח (המקרקעין ומגרש 480) הצליח למכרו לתכלית של מגורים ואכן נבנה עליו בית מגורים. מן האמור יוצא כי בעלי השטח ויתרו על שטח החניה החיוני למרכז המסחרי והגבילו מרצון את היקף המסחר אותו הם מבקשים למצות לשימושים בשטח הנותר למרכז המסחרי. על פי התקנות יש להציג פתרון חניה ל- 11 מכוניות ושטח תפעולי לפריקה וטעינה אולם לא ניתן לעשות זאת במקרה דנן ומכאן כי הבעלים העדיפו קיומן של 5 חנויות קטנות. זאת ועוד אותן חנויות מספקות שירותים וטובין לדיירי הרובע. חנויות "מגה בעיר" החלו לפעול בתוך מרכזי ערים כחנויות בעלות שטח קטן לצרכים מקומיים כאשר בעלי השליטה ב"מגה" החליטו לחדור לנישה זו לאחר שהם קיימו ומקיימים את חנויות/בתי המסחר הגדולים באזורי ה"פאואר סנטר" וכך מבקשים להחדיר אופי זה גם למרכזי הערים, בלא התחשבות ומתן פתרונות לתושבי הסביבה. בעניין קולנוע "שביט" נקבע כי אין לאפשר הפעלת מרכול ללא הסדרת מקום חניה תפעולי אחד בתחום המגרש והפתרון שנמצא הוא מקום חניה תפעולי המצוי במגרש חניה משותף. המפורט לעיל אינו מתקיים בענייננו. החצר הקיימת בממדים צרים של 4.7 מ' ברוחב ו- 5.7 מ' באורך אינה עומדת בדרישות התקן. האורך הקיים אינו מאפשר לכלי רכב לבצע משימת פריקה וטעינה במקום מבלי לחסום את המדרכה ומבלי לסכן את הולכי הרגל. תמצית עמדת הועדה המקומית התכנית החלה במקרקעין היא כס/4/64 המייעדת אותם למגורים ב', ומאפשרת הקמה של שטח למסחר בהיקף של 150 מ"ר בכל אחת מהחלקות. ביום 22/03/83 ניתן היתר להקמת מינימרקט בהיקף של 299.33 מ"ר. על פי היתר זה נבנה לראשונה המבנה הממוקם במקרקעין. ביום 29/10/84 ניתן היתר להוספת גלריה ושינויים פנימיים. ביום 25/10/98 ניתן היתר ביחס למבנה המסחרי שהוקם במקרקעין. ההיתר שניתן היה לשינויים חיצוניים, פתיחת דלתות, ויטרינות, הוספת גגון, רעפים, פיתול מדרגות פנימיות והנמכת קומת החניות במבנה. על פי היתר זה חולק המבנה למספר חנויות נפרדות. ביום 31/01/06 ניתן היתר נוסף ביחס למבנה המסחרי לתוספת גלריה במבנה המסחרי הקיים. הבקשה נשלחה לעיון החוכרים הנוספים בחלקה מכוח תקנה 2ב' ולהתנגדותו של אחד החוכרים הוספו חתימותיהם כמתנגדים לכאורה של תושבים רבים המתגוררים באזור. להחלטת המשיבה נדחו מרבית טענות המתנגדים בין היתר נבע הדבר מכך שחברי המשיבה היו מודעים היטב לכך שהעוררת במהלך הליך קידום הבקשה ערכה תיקונים שונים ונענתה לדרישות שונות שהועלו ע"י הגורמים המקצועיים במשיבה. יחד עם זאת הוחלט כי לא ניתן להיעתר לבקשה נוכח בעיות התנועה הפוטנציאליות והיעדרו של פתרון חניה שיניח את דעת חברי המשיבה. למסקנה זו הגיעו חברי המשיבה בהסתמך על חוות דעת התחבורתיות של הצדדים. חוות דעת מטעם המשיבה צורפה לתשובה לערר אולם לא הייתה בפני הועדה המקומית עת קיבלה את החלטתה. על פי אותה חוות דעת המרכול המוצע אינו מספק את החניה הדרושה לעובדיו ומבקריו ולפיכך יוצר בעיית חניה לתושבים באזור במיוחד בהתחשב בכך ששעת השיא של פעילות המרכול דומה לשעת השיא של חזרת התושבים מהעבודה הביתה. היתר הבניה המקורי הוצא לפני פרסום תקן החניה אולם הגידול בכמות כלי הרכב בשנים האחרונות והגידול הצפוי מחייבים מתן תשומת לב לגידול בדרישה לחניה. החניה התפעולית הקיימת אינה מתאימה למרכול בגודלה המתוכנן. תנועת המשאיות תיצור בעיה בטיחותית ותמרון לכניסה ויציאה מעמדת הפריקה והטעינה. סעיף 14 לתכנית העוסק בחניה קובע מפורשות כי לא יינתן היתר בניה אלא אם יהיו מקומות חניה במספר מספיק לדעת הועדה המקומית. גם בעניין קולנוע "שביט" לא תוכל העוררת להיבנות, שכן העובדה שההיתר הוצא לפני תחילת תוקפן של התקנות אין משמעותה באופן אוטומטי כי לא נדרש לנפק מקומות חניה ועל מנת לפתור מהצורך להתקין מקומות חניה מצווה הועדה לבחון לפני כן אם קיים פתרון חניה מספק, ורק אם אין כל ברירה להידרש לפתרון החריג של אישור הבקשה ללא עמידה בתקן החניה או התקנת מקומות חניה במספר מספק. לעניין הפגיעה הנטענת באינטרס ההסתמכות אין בעמדתם של היועצים לועדה המקומית כדי להכריע את הכף ובוודאי שאין בה כדי לחייב את חברי ועדת המשנה ולפיכך האסמכתאות שהובאו ע"י העוררת בעניין זה אינן רלוונטיות. שיקול הדעת של הועדה המקומית בבקשה להיתר תואם את התכנית שבתוקף והשפעת חלוף הזמן והשתנות העתים בעניין. העוררת לא יכולה להקים את המרכול שהיא מבקשת להפעיל במבנה בתצורתו של המבנה במצבו לפי ההיתרים הקודמים ולפיכך המשיבה מצווה לנהוג בבקשה בהתאם לחוק ולדרוש מן המשיבה לעמוד בתקנים הנדרשים כיום. כך לעניין מרחב מוגן תקני וכך גם לעניין תקנות החנייה. נכון שכעיקרון כאשר הבקשה תואמת תכנית על הועדה לאשרה, עם זאת עדיין קיים לועדה המקומית מרווח שיקול דעת לסרב לבקשה ולהתנותה בתנאים. לעניין זכות העמידה של המתנגדים המשיב 2 רשום על פי נסח רישום המקרקעין כאחד מבעלי החלקה. ככזה, שמורה לו הזכות להתנגד לבקשה לפי תקנה 2 ג' (ב) לתקנות הבקשה להיתר. נכון שליתר המתנגדים אין ולא היה מעמד פורמאלי עם זאת משזכותו של המשיב להישמע ולטעון טענותיו אין זה משנה מבחינת איכותן של הטענות אם הן נטענות ע"י מתנגד בודד או ע"י קבוצה של מתנגדים. טענת האפליה שנטענת ע"י העוררת דינה לדחייה שכן המינימרקטים האחרים פועלים לפי היתרי בנייה שניתנו לפני שנים רבות, בחלקם קיימת חניה במגרש או סמוך לו, ובנוסף ברובם לא התבקשה בקשה להיתר כזה או אחרת במהלך חמש השנים האחרונות, שנים שבמהלכן התווספה אוכלוסייה, נוספו כלי רכב ותנועה לעיר. בשניים מן המרכולים הוגשו בשנים האחרונות בקשות להיתר ושתיהן אושרו ללא שהיו לגביהן התנגדויות, בין היתר נוכח קיומן של חניות במספר מספק בהתאם לתכניות החלות במקרקעין. לפיכך אין בכך משום אפליה. דיון והכרעה ועדת הערר יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ומצאה כדלקמן: רחוב הגליל הינו רחוב חד סטרי ובו חנייה משני צדי הדרך. המבנה המסחרי אינו בשימוש ברובו. קיימת חנייה תפעולית אחת בקצהו הצפוני של המבנה. מצפון למבנה רחוב קרן היסוד שהינו דרך משולבת. מדרום למבנה רחוב הכרמל שהינו רחוב חד סתרי ובו חניה משני הצדדים. ממערב למבנה קיימים בתי מגורים בקיר משותף עם המבנה. בחזית המזרחית - תחנת אוטובוס. בשעת הסיור (אחת בצהריים) לא הובחנה בעיית תנועה ו/או חניה. אין ספק כי המבנה נבנה על פי היתר מכוח תכנית כס/4/64, המאפשרת לכל חלקה 150 מ"ר לצורכי מסחר. על בסיס זה יצא ההיתר משנת 1983 המאפשר מינימרקט בשטח של 299.93 מ"ר, שכן כאמור מדובר בשתי חלקות. אותו היתר כלל בנוסף מקלט בשטח של 36.56 מ"ר וכן מבנה עזר בשטח של 38.36 מ"ר. לאותו מינימרקט נוספו במשך השנים, בהיתרים אחרים, גלריה בשטח של 23.24 מ"ר (בהיתר מיום 12/08/84), תוספת גגון רעפים מעל הכניסה (בשנת 98) וכן נמצא בידינו היתר מיום 24/11/05 לתוספת גלריה (באותו שיעור שהתבקש בשנת 1984). כל אלה לאורך כל השנים נעשו בהיתרים למסחר, הוא הייעוד של המבנה על פי התכנית התקפה כמפורט לעיל. גם עתה, מבוקש היתר אשר עניינו בשינוי חזיתות ושינויים בקומת הקרקע ובקומת הגלריה במבנה מסחרי קיים ללא תוספת שטח. איננו סבורים כי בשינויים כאלה יש כדי להביא את עצם השימוש לבחינה מחודשת, ולו במסגרת שימוש חורג מהיתר, כפי שנעשה בעניין קולנוע "שביט" שנזכר בטענות הצדדים. הווה אומר, המבנה נבנה במקורו למסחר, שימש לאורך כל השנים למסחר ומבוקש המשך השימוש למסחר כך שאין לטעמנו כל פלטפורמה חוקית לבחינה מחודשת של עצם השימוש למסחר באותו מבנה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי אותו מינימרקט שכונתי המבוקש גם כיום התקיים במקרקעין בהיתר בעבר. משמעות קבלת עמדתה של הועדה המקומית במקרה דנן הינה כי בכל מקרה בו מדובר במבנה שנבנה קודם תחילת תחולתן של תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) התשמ"ג-1983, להלן "תקנות חניה", אזי כל שינוי בו ויהיה המינורי ביותר, יחייב בחינה מחודשת נוכח קיומן של התקנות היום. מדובר בתוצאה מרחיקת לכת אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות אשר קובעות מפורשות כי אינן באות לגרוע מהוראות בדבר מקומות חניה בתכניות שהן בתוקף ביום תחילתן של תקנות אלה. הרציונל העומד בבסיס אותה הוראה הינה מניעת פגיעה בשימושים במבנים שנבנו מכוח תכניות שאושרו טרם תחילת התקנות, שאז לא נלקחו בחשבון דרישותיהן של התקנות, מדובר בעיקרון יסוד של איסור תחולה רטרואקטיבית של הוראה מהותית באופן פוגעני. לעניין זה נתכבד ונזכיר את שנפסק בעעא 1613/91 אורית ארביב נ' מדינת ישראל, פ''ד מו(2) 765: "מעקרונות היסוד נגזרות מספר חזקות (פרזומפציות) כלליות באשר לתכלית החקיקה (ראה בג"צ153/87 [15]). אחת החזקות המקובלות בשיטתנו הינה זו, כי תכליתו של חוק אינה לתחולה רטרואקטיבית או רטרוספקטיבית. חזקה על כל חוק כי הוא צופה פני העתיד ולא פני העבר (lex prospicit non respicit). "רואים כל חוק שהוא פרוספקטיבי, כלומר: צופה פני העתיד, ולא רטרוספקטיבי, כלומר: חל למפרע" (השופט חשין בע"א238/53 [16], בעמ' 38). עמד על כך השופט לנדוי, בציינו, בע"א 27/64[17], בעמ' 300: "כלל גדול בפרשנות חוקים הוא כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם-כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק". גישה זו מקובלת היא על כל שיטות המשפט המודרניות. זהו גם הדין על-פי המשפט העברי, אשר אף הרחיק לכת ופסל תקנות קהל שהחילו במפורש את הוראותיהן באופן רטרואקטיבי, "אם היה בכך כדי לפגוע בעקרונות הצדק והיושר של המשפט העברי" (ע"א 410/76[18], בעמ' 595; מ'אלון, המשפט העברי, תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו (י"ל מאגנס, מהדורה 3,תשמ"ח) 625). טעמיה של חזקת אי הרטרוספקטיביות .9 החזקה (הפרזומפציה) הינה, כי חוק אינו פועל למפרע. זהו "כלל של פרשנות" (בר"ע3/73 [11], בעמ' 600(השופט זוסמן)). הוא יונק את כוחו מהגישה, כי חקיקה למפרע נוגדת עקרונות יסוד של השיטה, ואין להניח, כי המחוקק ביקש להשיג תכלית העומדת בניגוד לעקרונות יסוד אלה. תפיסת היסוד הינה, כי "החלת חוק חדש על עסקה שתמה ונשלמה לפני צאת החוק, והנוגעים בדבר עשו והשלימו אותה בסומכם על הדין שהיה נוהג אותה שעה, עלולה לגרום עוול ואי-צדק" ... חקיקה רטרואקטיבית או רטרוספקטיבית נוגדת "מושגים מקובלים של צדק" (ע"פ290/63 [19], בעמ' 577, 579(השופט ח' כהן)) והחזקה נגד חקיקה זו דרושה למען עשיית צדק. עקרון שלטון החוק דורש ודאות וביטחון ביחסים הבין-אישיים. חקיקה למפרע פוגמת בשני אלה. היא מבלבלת "סדרי בראשית" (בלשונו של השופט זילברג בבג"צ 98/53[20], בעמ' 613). היא אינה מאפשרת תכנון מראש של ההתנהגות, ולפיכך גם פוגעת ביציבות המשפט (ראה ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, כרך א, תשמ"ד) 223). עמד על כך השופט אשר, באומרו: "...בבואנו לפרש את כוונותיו של המחוקק, עלינו לזכור כי אינטרסים חברתיים שונים משפיעים על היווצרותו של חיקוק... כשמדובר בתחולתו הרטרוספקטיבית של חיקוק; כי אז האינטרס הציבורי אשר חשיבותו עולה על כל האחרים הוא האינטרס שבביטחון וביציבות המשפטיים..." (בג"צ122/73 [21], בעמ' 280).. .15 סיכומו של דבר: כדי לעמוד על תחולתה או על אי-תחולתה של חזקת אי הרטרוספקטיביות יש לעיין בתכליתו הכללית של החוק: האם נועד החוק להשפיע על מעמדן המשפטי או על תכונותיהן המשפטיות או על תוצאותיהם המשפטיות של פעולות (מעשים או מחדלים) שהתרחשו בעבר או של מצבים משפטיים שהסתיימו בעבר, או שמא נועד החוק לתקן מצב קיים ונמשך, או שמא הוא נועד להשפיע על מצבים ופעולות עתידיים. אם תכליתו הכללית של החוק היא הראשונה, הרי תחול חזקת אי הרטרוספקטיביות. החלת החוק על פעולות שנעשו בעבר או על מצבים משפטיים שנסתיימו בעבר היא החלה רטרוספקטיבית של החוק, בניגוד לחזקת אי הרטרוספקטיביות. לעומת זאת, אם תכליתו של החוק היא השנייה, הרי אין תחולה לחזקת אי הרטרוספקטיביות. החלת החוק על מצבים קיימים היא החלתו האקטיבית של החוק. אם תכליתו של החוק היא השלישית, החלתו על מצבים ופעולות עתידיים היא החלה פרוספקטיבית של החוק. לחזקת אי הרטרוספקטיביות אין כל תחולה." במקרה דנן התקנות קובעות בלשונן שלהן, שמטרתן ותכליתן שלא לגרוע ולא לפגוע בדין שקיים, הן חלות מכאן ואילך ואין לקרוא בהן את שאין בהן. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח חקיקתו של חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו המעגן כזכות יסודית את זכות הקניין. העולה מן הדברים, איננו סבורים כי התקנות חלות מקום בו עסקינן בשינויים מינוריים בתכנון שהותר קודם לתחולתן ותחילתן, שכן פרשנות אחרת למיטב הבנתנו עומדת בניגוד לעקרונות השיטה המשפטית כפי שפורט לעיל. אגב אורחא נעיר כי במקרה אחר בו נדונה תחולתן של התקנות בנוגע לדירות מגורים נפסק כדלקמן: "הרי תקנות אלו אינן דנות כלל בהצמדת שטחי חנייה לדירות כי אם בקביעת תקני חניה על פי שימושי הבניה השונים (מגורים, חנויות, מסחר וכו').זאת ועוד, המדובר בתקנות שהותקנו בשנת 1983, ונאמר בהן כי יכנסו לתוקף בתום שנתיים מיום פרסומן (תקנה 8). הסכם הרכישה בענייננו נעשה בשנת 1982,והחזקה נמסרה למערערים בשנת .1983 נוכח לוח זמנים זה, אין להוראות התקנות הנ"ל כל תחולה בעניין שבפנינו. המערערים לא הצביעו על הוראת דין אחרת אשר יכולה להוות מקור לעיגון הזכות לה הם טוענים." ע"א 397/89 אירית שחר נגד דוד גנור ואחרים (ההדגשה שלנו - ו.ע.מ). מצאנו איפוא כי מדובר בהיתר תואם תכנית, ובמצב דברים זה הלכה פסוקה היא כי ככלל יש לאשר בניה תואמת תב"ע. עיקרון זה נקבע בשורת פסקי דין עוד קודם לחוק יסוד זה - דוגמת בג"צ 663/85 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' הועדה המחוזית לתו"ב מחוז ת"א - שם נפסק כי קיימת סמכות לסרב למתן היתר גם כשהבקשה תואמת תב"ע אולם "השאלה אינה של הסמכות אלא של שיקול הדעת בשימוש בסמכות - אם בנסיבות המקרה יהיה זה שימוש לגיטימי בסמכות הנתונה לה להתלות את התכנית". על שיקול דעת זה נפסק (בג"צ 36/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת אביב נ' הועדה המחוזית לתו"ב ת"א כי ראוי שייעשה בצמצום ובזהירות הראויה. "השימוש בסמכות זו יכול להתבטא בהתניית מתן היתר בקיום תנאים הכרחיים וחיוניים שבשלב התכנון קשה היה לעמוד על חיוניותם ראוי שיעשה בצמצום ובזהירות ואינו יכול להוות תחליף נאות לפעולה נאותה בתחום התכנון"... לגופם של דברים, איננו רואים ההבדל המשמעותי בין קיומן של מספר חנויות, ובהן סניף דואר מקומי, במקרקעין לבין קיומו של סניף "מגה בעיר", במיוחד על רקע העובדה כי המגרש אינו כולל פתרונות חניה במתווה מסחרי כזה או אחר. על מנת לסבר את האוזן יובהר כי ההבדל בין השימוש לסופרמרקט בהיקף זה (12 חניות) לעומת השימוש הקיים לחנויות (10 חניות) עולה כדי 2 חניות, כאשר אין חולק כי במקרקעין קיימת חניה תפעולית אחת בלבד אשר מתחברת לאזור הפריקה והטעינה הלא מקורה על פי התכנון המוצע. אין חולק כי אילו ניתן היה לתכנן מחדש את כל הרחוב נכון היה להקצות חניות הן במגרשים נשוא הערר והן במגרשים השכנים, אלא שלא בתכנון חדש עסקינן. במצב דברים זה, שימוש בסמכות של הועדה המקומית מכוח תקנה 16 לחייב את העוררת ביצירת חניה יש מאין, כאשר אותו שימוש ממש לא היה טעון הסדר כזה בעבר, אינה סבירה. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי במהלך השנים חזרה הועדה המקומית והוציאה היתרים נוספים לשימוש מסחרי וזאת מבלי להעלות דרישה כזו ומבלי לנסות ולגבש הסדר חניה כזה או אחר. נראה כי פועלה של הועדה המקומית ושל הצדדים בעבר התבסס על הוראות התכנית, אשר הפקיעה מהחלקות שטח של כ-2000 מ"ר לצרכי דרכים ושצ"פ. העולה מן הדברים, אנו סבורים כי יש לקבל הערר. נוכח קיומה של חניה תפעולית אחת במקרקעין והגם כי אף על פי התקן מסחר בהיקף המבוקש אינו טעון חניה תפעולית אנו סבורים כי נכון יהיה לקבוע כתנאי מתנאי ההיתר קיומה של אותה חניה ואספקת סחורה למרכול באמצעות כלי רכב אשר תתאים להם כפי שיקבעו הגורמים המקצועיים בועדה המקומית. סיכומם של דברים - הערר מתקבל. בעלי חייםבניהפרותתכנון ובניהענף הבקר