אי התאמה להוראות התב"ע לעניין שלבי ביצוע תחבורתיים, מבנים ומתקנים ציבוריים וגשרים הבקשות ל - 4 בניינים שהוגשו מהוות גורם של חוסר שיוון יחסי לכל בעלי הזכות בקרקע במתחם התב"ע כולה." תמצית טענות העוררת ייעודם של המקרקעין על פי תכנית הצ / 1-2 / 410 (להלן: "תכנית 410") ותכנית הצ / מק / 1-2 / 410 / א' (להלן: "תכנית 410/ א'") הינו מגורים מיוחד והם מהווים חלק ממתחם מגורים ומסחר בבעלות העוררת וחברות נוספות. סעיפים 17-20 לתכנית קובעים את שלביות ביצועה, כאשר בשלב זה מותרת בנייתן של 650 יחידות דיור. עד למועד הגשת ערר זה הופקו היתרים ל - 304 יחידות דיור, 152 לעוררת ו - 152 לבעלי זכויות נוספים. העוררת הגישה בקשות להיתרי בניה במגרש 100 לצורך הקמת 4 מבנה מגורים, שכל מבנה מיועד ל - 58 יחידות דיור וסה"כ 232 יחידות דיור. קביעתה של הועדה המקומית בנוגע לשלבי הביצוע התחבורתיים אינה נכונה. סעיף 18 א' מתנה הוצאת היתר בניה כלשהו בתחום התכנית, באישור משרד התחבורה ואין מחלוקת כי אישורים אלה ניתנו זה מכבר; סעיף 18 ב' קובע כי אין להוציא היתרי בניה ליותר מ - 650 יחידות דיור, אלא לאחר ביצוע החלופות המפורטות בסעיף. ומשטרם התקיימו התנאים הקבועים בו (הרחבת כביש 57 הקיים או סלילת כביש 57 החדש), הרי המגבלה התכנונית עומדת כיום על 650 יחידות דיור. לעניין המתקנים והמבנים הציבוריים - הרי שסעיף 19 אשר עוסק בהם קובע מכסות לצורך מתן אישורי אכלוס ולא מתנה הנפקת היתרי בניה. לעניין הגשרים - בתכנית 410 נקבע כי לא יוצאו היתרי בניה ליותר מ - 450 יחידות דיור, אלא לאחר ביצוע בפועל של אחד מהגשרים להולכי רגל החוצים את דרך מס' 1. בסעיף 20 ב' נקבע כי לא יוצאו היתרי בניה מעל 900 יחידות דיור אלא לאחר בניית הגשר השני. בהתאם לאישור מנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה החברה המפתחת את הפרויקט, הושלמה יציקת המעבר ובנייתו צפויה להסתיים בשבועות הקרובים. לעניין חוסר השוויון היחסי - אין בסמכותה של הועדה לשקול שיקולים קניינים וכאשר הפרט מבקש היתר בניה התואם את השימוש והבניה, על הועדה המקומית להעניק לו את ההיתר. תכנית 410 לא קבעה מגבלה אישית קניינית להוצאת היתר בניה. מעבר לאי החוקיות הרי שהתוצאה היא סטגנציה בלתי סבירה בהעמדת יחידות דיור זמינות למגורים, דבר שהינו צו השעה. תמצית עמדת הועדה המקומית: לאחר מתן החלטות המשיבה הגישה העוררת בקשה מחודשת למתן היתר בניה להקמת בניין A הכולל 58 יחידות דיור בלבד, וזו אושרה בתנאים בידי המשיבה. העוררת הינה בעלת זכויות ל - 428 יחידות דיור מתוך כלל המקרקעין במתחם (1246 יח"ד), כאשר נכון למועד הגשת הבקשות, הוצאו היתרי בניה ל - 304 יחידות דיור, 152 לעוררת עצמה. בקשתה המחודשת מסכמת את מספר היחידות המאושרות לה כעת ל - 210 יחידות דיור. העוררת מודה כי נכון למועד הגשת הערר טרם הושלמה בניית המעבר התת קרקעי ולפיכך ברי כי לא ניתן בשלב זה ועד להשלמתו של המעבר להוציא היתרי בניה למספר כולל של למעלה מ - 450 יחידות דיור במתחם התכנית, ולפיכך, ולו מטעם זה בלבד בדין סורבו 4 בקשות ההיתר מטעם העוררת. אישור בקשות העוררת ל - 232 יחידות דיור העולות יחד עם אותן יחידות דיור אשר הוצאו בגינן היתרי בניה לעוררת על חלקה היחסי במספר יחידות הבניה הכולל שניתן לאשרן היום, מהווה חוסר שיוויון ופגיעה בזכויות יתר בעלי הקרקע במתחם התכנית. כיום ניתן להוציא היתרי בניה לבניית 450 יחידות דיור סה"כ ואחרי השלמת המעבר התת קרקעי ל - 650 יחידות דיור. לעוררת שיעור של 34.5% ממספר היחידות הכולל, ובכך צריך לשמר את חלקה גם בהתאם לשלביות. גם כאשר בקשה להיתר תואמת את התכנון החל במקרקעין, הועדה המקומית אינה מהווה חותמת גומי אלא מוטלת עליה חובה לבחון את הבקשה לעומקה. דומה הדבר לעצם סמכותה של המשיבה לא לאשר בקשת מחצית מזכויות במגרש דו משפחתי לניצול מעל 50 אחוז בזכויות הבניה במגרש. קל וחומר, כי המשיבה מוסמכת לא לאשר מתן היתרי הבניה המבוקשים כאשר שאר בעלי הזכויות במתחם מתנגדים לבקשות אלה, וחלקם אף הגישו לאחר מכן בקשות להיתרי בניה ביחס ליחידות הנוספות. בין לבין נתקבלה בועדת הערר ביום הדיון בקשה לצירוף הגב' דתיה קרני (להלן: "המשיבה 2") כצד לערר בהיותה בעלת זכויות בתחום התכנית וזאת מטעם שעניינו של הערר, לשיטתה, הינו "לחטוף" את הזכויות המוקנות לה בשלב א' של התכנית. בתום הדיון התקבלה החלטת ביניים לפיה פרוטוקול הדיון יועבר לעיון ב"כ הבעלים הרשומים במתחם שאינם צד לערר ואינם מסכימים לבקשת העורר, ה"ה קרני וסימן טוב. * * * הואיל והבקשה הוגשה כבקשה תואמת תכנית רק במקרה בו אותם צדדים סבורים כי היא אינה תואמת תכנית התבקשו אותם צדדים להגיב. כמו כן נדרשה הועדה המקומית להחליט בתוך 14 יום אם יש בעובדה לפיה קיימת הסכמה בין "איילת חן" לבין "מגדלי דוד" כדי לשנות מהחלטתה. לאחר מכן הגיעה הודעה ובקשה מטעם הגברת קרני אשר טוענת בתמצית כדלקמן: הגברת קרני הינה בעלים של מקרקעין בגוש 8151. מדובר במשפחת פרדסנים בהיקף של אלפי דונמים בכפר אשר מבקש כעת לממש את זכויותיה במקרקעין. זכויות הבניה למגורים ולמסחר יוחדו לשלושה גורמים בלבד: העוררת, משפחת סימן טוב והגב' דתיה קרני. עד כה אושרו 304 יחידות ומכאן שאין חשש לסטגנציה. חלקה של קרני מכלל יחידות הדיור הינו כ - 17% ולפיכך שהיא זכאים לבנות בשלב א' כ - 111 יחידות דיור (17% מ - 650 היחידות המותרות). מאחר והוקצו לה 17% הרי שבקשה שאינה תואמת את אותה הקצאה מהווה סטייה מהתכנית. המשמעות של הפרת עיקרון השוויון וחריגה מטבלאות האיזון היא חריגה כספית משמעותית ביותר, ועניינה בהפרש בין שווי מגרש הזמין לבניה לשווי מגרש שאינו זמין לבניה ומגיע כדי מיליוני שקלים בענייננו. הגב' קרני מבקשת להשלים התכנון להקמת 2 בניינים בתחום מגרש 108, למיצוי זכויותיה בשלב א', היא שילמה במזומן הוצאות פיתוח בסך 771,000 ₪ ויש לאפשר לה להשלים ולהגיש הבקשות. כל שינוי לעומת עמדת הועדה המקומית מחייב מתן ארכה לבעלי הזכויות המבקשים לבנות בתחום התב"ע. כמו כן מתבקש צירופה לערר. המשיבה הודיעה כי היא רואה טעם בעמדתה של הגב' קרני, וכי אינה מוצאת לשנות מהחלטתה המקורית ומעמדתה. כן הודיעה הועדה המקומית כי טרם ניתן אישור מוסמך מטעם אישור מהנדסת המשיבה כי הושלם ביצועו של המעבר התת קרקעי. נוכח האמור הוזמנו הצדדים והגב' קרני לדיון נוסף, בהתאם להחלטת ביניים שיצאה ביום .20/8/12. במסגרת אותה החלטה הוסבר כדלקמן: הבקשה נשוא ערר זה הינה בקשה שהוגשה כבקשה תואמת תכנית. נוכח עמדת ועדת הערר בנושא זכות ערר המבוססת על הלכת צומת האלופים, רק במקרה בו אותם צדדים סבורים כי הבקשה אינה תואמת תכנית, יוכלו להגיב על האמור בפרוטוקול הדיון ו/או בכתבי הטענות וזאת בתוך 7 ימים מהיום, ורק בנושא של התאמת הבקשה לתכנית..." הגב' קרני חזרה והודיעה כי לטעמה הבקשה חורגת מהתכנית החלה במקרקעין היא הצ / 1-2 / 410 / א' שכן עיקרון השוויון מחייב את הועדה המקומית בכל פעולותיה והבקשה נשוא הערר להיתר יוצרת אפליה בניגוד לחובה הנובעת מהתב"ע לפעול בשוויון. סך הכל יצאו במתחם עד כה 304 יחידות דיור ולכן אין חשש לסטגנציה בקשר למימוש שלב א' בתב"ע. טבלת ההקצאות קבעה כי לקרני זכויות ל - 212 יחידות דיור וחלקה הוא כ - 17% ולפיכך היא רשאית לבנות בשלב א' שכולל 650 יחידות כ - 111 יחידות דיור, לפיכך הבקשה אינה תואמת תב"ע מהטעם שסותרת את טבלת ההקצאות. המשמעות הכספית של הפרת עיקרון השוויון והחריגה מטבלאות האיזון הינה נזק של מיליוני שקלים. הגברת קרני מבקשת לממש את זכויותיה בשלב א' ויש לאפשר לה לעשות כן. עוד נטען כי גב' קרני הסתמכה על עמדת הועדה המקומית וכי שינוי בעמדה זו מחייב ארכה לבעלי הזכויות המבקשים לבנות בתחום התב"ע. דיון והכרעה עסקינן בחטיבת קרקע הגובלת מדרום בכביש 57 בהיקף של כ - 180 דונם. התכנית הראשית אשר קבעה את עיקרון השלביות מזה ואיחוד וחלוקה מזה הינה הצ / 1-2/ 410, אשר נזומה על ידי המועצה המקומית כפר יונה אשר מבקשת גם היום לפתח השטח ככל המוקדם וככל האפשר. מטרותיה של התכנית כמוגדר בה פיתוח שכונה במסגרת מדיניות תכנית האב של כפר יונה, על ידי שינוי ייעוד קרקע מאזור חקלאי לאזור מגורים מיוחד, מבנה ציבור, שטח ציבורי פתוח, אזור מסחר, תעסוקה ומגורים, דרכים, שטח כפרי פתוח ואזור לתכנון בעתיד. התכנית קובעת כי כל השטחים הכלולים בה יאוחדו ויחולקו מחדש שלא בהסכמת בעלים ומפרטת את התכליות, השימושים והוראות הבניה. בין התכליות, בנוסף למגורים גם מסחר, תעסוקה ומגורים, דיור מוגן ועוד. בסעיף 18 קובעת התכנית שלבי ביצוע תחבורתיים: שלב א' - אוסר על מתן היתר בניה אלא לאחר אישור משרד התחבורה ומע"צ ותכנית הסדרי תנועה להרחבת דרך 57, במתכונת דו מסלולית, דו נתיבית, בקטע מצומת הכניסה לתכנית שבנדון עד רחוב גילה, ומניעת איכלוס אותם מבנים עד לביצוע אותה הרחבה, דרך בהתאמה. שלב ב' הינו הוצאת היתרי בניה מעל 650 יחידות דיור ומעל ל - 1500 מ"ר שטחים עיקריים למסחר ומשרדים, שלב זה מותנה באישור מע"צ ומשרד התחבורה לתכנית להרחבת דרך מס' 37 לשלושה נתיבים בכל מסלול בקטע כניסה לתכנית, דרך מספר 40 כולל תכניות לשינויים ברמזורים וצמתים בדרך 57, בהתאם לכך או לחלופין לאחר שמע"צ ומשרד התחבורה אישרו תכניות לסלילת דרך מס' 57 בתוואי החדש, מצפון לתכנית, ואכלוסן בהתאמה. לעניין הגשרים - קובעת התכנית שלב א' עד 450 יחידות דיור לאחר ביצוע בפועל של אחד מהגשרים להולכי רגל החוצים את דרך מס' 1 ו - 900 יחידות דיור לאחר בניית הגשר השני. לית מאן דפליג כי שלב א התחבורתי כבר בוצע, כך שמבחינה זו המגבלה עומדת כיום על 650 יח"ד. אשר לנושא המעברים ("גשרים" לעיל), ברי כי בניית המעבר הסתיימה וכי אותו מעבר הותר בהיתר. אנו קובעים כי בתוך שבועיים מהיום תשלח הוועדה המקומית את דרישותיה הסופיות, ככל שקיימות למועצה המקומית כפר יונה. המועצה תענה על דרישות אלה תוך שבועיים נוספים. עד שבוע לאחר מכן תודיע הוועדה המקומית לוועדת הערר ולצדדים על "ביצוע בפועל " של ה"גשר" על פי התכנית. לעניין הזכויות מטבלת האיזון וההקצאות שהוכנה במסגרת התכנית עולה כי חלקה של העוררת, כנראה טרם מכרה חלק מזכויותיה לאחרים, הינו 72%; חלקם של סימן טוב הינו 10%; וחלקה של גב' קרני 14%. מכאן, כי גם אם נקבל את עמדת הועדה המקומית בנוגע לשמירת היחסיות בכל שלב תחבורתי אזי יש לאפשר לעוררת וחליפיה להוציא היתרי בניה (בכפוף להשלמת הגשר כמפורט לעיל), בהיקף של 468 יחידות דיור, ואילו הגב' קרני זכאית ל - 91 יחידות דיור בשלב זה. לפיכך, אין לעכב הוצאת היתרים על רקע זה בהיקף האמור לעיל לעוררת ולחליפיה , (איילת חן, הילולי כפר יונה ועוד), על פי התפלגות אחזקותיהם, כמו גם ליתר בעלי הזכויות בתכנית. לעניין הטענה העיקרית שנטענה על ידי המשיבות בעניין העדר השוויון - תכנית איחוד וחלוקה הינה מכשיר תכנוני ייחודי אשר קיימות לו אמנם השלכות קנייניות, אולם כמכשיר תכנוני הינו עוסק בתכנון תחילה, ומטרותיו קידומו של אותו תכנון. הכללים החלים באיחוד וחלוקה ללא הסכמה מפורטים היטב בסעיף 122 לחוק וקובעים בתמצית מציאת היחס בין שווי החלקות במצב הנכנס והעתקתו של אותו יחס לשווי החלקות (אשר בדר"כ מושבחות), במצב היוצא. איננו סבורים כי שמירה על עקרון השוויון, מחייבת חלוקה יחסית כפי שקובעת כאן הועדה בכל שלב ושלב, וזאת אף ללא הוראה כלשהי שבדין. יש לציין כי קידומו של תכנון, ובכלל זה שלביות מן הכוח אל הפועל טומן בחובו השפעה כזו ואחרת על ערך המקרקעין. ככלל, מדובר בהשפעה משביחה ככל שביצועה של התכנית הולך ומתקדם. כך, לא הרי מחירם של מקרקעין "על הנייר" בחטיבת קרקע הצפויה לפיתוח כהרי מקרקעין בשכונה מבונה ומפותחת. בהתאמה, גם במקרה דנן, סביר להניח כי ככל שתקרום התכנית עור וגידים מעשיים יעלה ערך המקרקעין בתחומה, מה עוד אם קידומה יחייב ויגרום לפיתוח תנועתי ושחרור עקבות תחבורתיים כאלה ואחרים. מנגד, נכון כי קרקע זמינה לבניה שווה יותר מקרקע שטרם הגיעה לפרקה ולו בשל תנאי תחבורתי כזה או אחר. כך או אחרת, מדובר בתמורות ושינויים טבעיים במהלך קידומו של תכנון וביצועו בפועל. איננו סבורים כי ניתן / רצוי / נכון לעצור ו/או לקרוא מניעות נוספת אל הוראותיה של תכנית, על רקע החלוקה הקבועה בטבלאות ההקצאה והאיזון. מטבע הדברים, תכנית מבוצעת בפרק זמן כזה או אחר, בהתאם לשילוב של גורמים רבים ובין היתר רצונם של בעלי הקרקע לפתחה. עיקרון לפיו יוקפאו חלקיהם של בעלי זכויות על פי שלביות כפי שמבקשות המשיבות כאן עלולה בהחלט להביא לקיפאון בהוצאתן של תכניות מן הכוח אל הפועל. לא זו אף זו פעמים רבות אותן תכניות ושלבי הביצוע בהם, הנוגעים לנושאים תשתיתיים כאלה ואחרים, תלויים בקיומם של השלבים הראשונים והגשתן של מספיק בקשות לבניה באותם שלבים, בקשות אשר מאפשרות לרשות המקומית לפתח את המקרקעין ולספק את צרכי הציבור המתחייבים על פי התכנית לדייריהם. "שיריון" של מספר יחידות דיור בחטיבת קרקע נתונה אשר יעמדו לדורי דורות כאבן שאין להם הופכין, כאשר מנגד מבקשים בעלי זכויות אחרים לקדם היתרים במקרקעין, עלול לגרום לפיתוחם החלקי בלבד של חטיבות מקרקעין, ולהותיר את דייריהם באתרי בניה שנים רבות ואת הרשויות מול שוקת שבורה. איננו רואים בכך כל היגיון תכנוני ו/או ציבורי. תכליתה של תכנית האיחוד וחלוקה היא לקדם את ביצוען של הוראות התכנית הראשית, תוך שמירה על עקרונות החוק, המתמלאים, לדידנו עם אישורה של טבלת איזון והקצאה כדין. כפי שהבהרנו לעיל, קבלת שיטת המשיבות עלולה להוציא את שכרה של התכנית בהפסדה ולהוות בכיה לדורות. האיזון, מקומו במסגרת סל הזכויות הכללי המתקבל בשלב התכנוני ואילו בשלב הביצוע, כאשר מדובר בתכנון מאושר, וחלוקת העושר הכולל בו כבר נקבעה, גובר לטעמנו האינטרס הציבורי בקידומו של הרישוי ובנייתו בהתאם להוראות התכנית. הצדדים הפנו אותנו למספר החלטות כאלה ואחרות של ועדות הערר, אם כי אף אחת לא עוסקת במישרין בענייננו אנו. יחד עם זאת, נזכיר כי בעניין שנדון בוועדת הערר דרום בערר בט/6091/07 דובר בהקלה מתנאי שלביות של הקמת מט"ש. וועדת הערר אישרה את ההקלה אולם סברה כי האישור ניתן למספר יחידות רב מדי ולפיכך קבעה 18 יח"ד לכל בקשה. אין בכך כדי להשליך על ענייננו הסב סביב זכויות מאושרות. עניין אחר שנדון בוועדת הערר צפון (ערר 108/11 אנקסקו ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית מעלה הגליל), שם דובר בניצול זכות נתונה להקמת מתקן פוטוולטאי שסורבה על ידי הוועדה המקומית, ונקבע כך: "המשיבה טענה כי לא ניתן להתיר את הבנייה על הקרקע, על פי הוראות התמ"א, מאחר והאמירה הקבועה בסעיף 9.4.3 אינה מתייחסת ל-10% משטח התכנית כולה, אלא ל-10% משטח הבקשה עצמה. המשיבה סבורה כי פרשנות אחרת תפגע בזכויות הבעלים האחרים של המגרשים, וכי אין כל הגיון בכך שהשיטה אותה מקדמת התמ"א הינה של "כל הקודם זוכה".היא אף סבורה כי הדבר נלמד מהוראות נוספות הקיימות בתמ"א. עם כל הכבוד למשיבה, אנו סבורים כי מסקנתה זו שגויה מן היסוד. ראשית, הדבר אינו מתיישב עם הוראת הסעיף עצמו, אשר קובע באופן מפורש, כי במגרשים אשר בהם טרם בוצעה כל בנייה, ניתן להקים מתקן על הקרקע, ובלבד ששטחכל המתקן הפוטו וולטאי לא יעלה על10% מן השטח המיועדלתעשייה בתכנית האמורה. הדברים הינם כה ברורים, עד כי הם אינם מצריכים כל הבהרה. המתקן שייבנה על הקרקע אינו יכול לחרוג מ-10% מכלל השטח המיועד לתעשיה בתכנית כולה. אם הייתה כוונה לבצע חלוקה של הזכויות בין הבעלים, ניתן היה לקבוע זאת באמירה כי שטח המתקן לא יעלה על 10% משטח המגרש. אלא שהתמ"א נוקטת באופן מפורש באמירה כי גודלו של המתקן ייגזר מהשטח המותר לבנייה בתכנית כולה. תכנית היא דין, ופרשנותה של תכנית תתבצע כפי שמפורש כל דין אחר. דברים אלו הובהרו, בין היתר, בע"א3213/97 נקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, פ"ד נג(4) 625 634: "כל תכנית בנייה מסורה ככל חוק אחר לפרשנותו של בית-המשפט. בבואו לפרש תכנית, ייעזר בית-המשפט בכללים הפרשניים שעומדים לרשותו, כך שמטרתו היא להתחקות אחר תכלית התכנית וכוונת מוסד התכנון. מלאכת הפירוש תיעשה תוך שילובם של התקנון, התשריט והנסיבות החיצוניות האופפות את התכנית..." פרשנות דין נעשית, בראש ובראשונה, לפי לשון החוק. כאשר פרשנות הדין הינה ברורה, מבחינה לשונית, אין צורך לתור עוד אחר אפשרויות פרשניות נוספות, ויש לתת לכתוב את הפרשנות הלשונית המתבקשת (כפי שניתן להקיש מהאמור מע"א 5856/06לוי נ' נורקייט בע"מ ואח', , סעיף 27 לפסק הדין, אשר מתייחס אמנם לפרשנות חוזה, אולם הגיונם של הדברים יפה גם למקרה של פרשנות דין). במקרה זה, לשון התכנית הינה ברורה לחלוטין, ואין כל צורך להמשיך ולתור אחר אפשרויות פרשניות נוספות. בין הצדדים התעורר ויכוח מהו השטח ממנו יש לגזור את אותם 10%, אולם הדיון נע בין 400דונם אשר נותרו בתכנית לאחר התכניות המפורטות, ל-800 הדונם המקוריים שהיו בה. בכל מקרה, 21 דונם (ואף פחות מכך, לאחר צמצום השטחים אותם הזכרנו לעיל), אינם מגיעים לכדי10% משטחה של התכנית, ועל כן, הבקשה תואמת את הוראת התמ"א בעניין זה. הבעיה העיקרית אותה העלתה המשיבה בעניין זה היא כי הקמת המתקן תמנע מאחרים מלעשות כן. יש ממש בדברים אלו, אולם המדובר בסוגיה קניינית גרידא, ולא בעניין תכנוני. ייתכן וכתוצאה מהקמת המתקן לא יוכלו אחרים להקים מתקנים דומים, אולם אין לומר כי בשל כך יש שלא לקיים את הוראות התמ"א, המאפשרות באופן ברור את הקמתו, בהיקף של 10%משטח התכנית. אם מי מבעלי המגרשים האחרים יבקש בעתיד להקים מתקן דומה, ייתכן ויהא עליו ליזום תכנית לשם כך, אולם אין הדבר אמור להשפיע על החלטתה של הוועדה המקומית בעניין..." סיכומם של דברים, איננו מקבלים את עמדתה העקרונית של הועדה המקומית בנוגע לשמירת היחסיות בכל שלב ושלב משלבי התכנית. יחד עם זאת, וועדת הערר סבורה באורח עקבי כי יש אינטרס הוודאות בהליכי תכנון הינו אינטרס חשוב ויש לקדמו. מקום בו נהגה הוועדה המקומית כפי שנהגה, לא ניתן, לטעמנו להפוך מנהג זה באחת, בחינת לא היו הדברים מעולם. כבר קבענו בעבר כי בעבר כי במצב דברים כזה יש צורך באיזון הפגיעה בוודאות התכנונית: "במצב דברים כזה, עשוי להתעורר ספק (ואיננו מכריעים בו במסגרת זו) בנוגע לפרשנות החדשה, אם תואמת את כוונת המתכנן, אם לאו. מכל מקום, מדובר בשתי פרשנויות לגיטימיות. מצב הדברים בו משתנה פרשנות התב"ע שנוהגת במשך כעשור מיום אישור התכנית ללא הבהרת הדין עצמו אינו רצוי ופוגע בוודאות התכנונית. " ר' לעניין זה החלטנו בעניין ערר 12/07 שובלים נ' הועדה המקומית רעננה. לפיכך, והגם כי לטעמנו מדובר בפרשנות מוטעית של הדין, אנו סבורים כי נכון לאפשר פרק זמן של 6 חודשים מיום מתן החלטה זו והמצאתה לכל בעלי הזכויות במתחם (ובהעדר אפשרות כזו באמצעות תחליף המצאה). בתום פרק הזמן האמור תוציא הוועדה המקומית היתרים על פי הבקשות שיונחו בפניה, ואם עלה מספרן על מספר היחידות האפשרי על פי השלביות הרלוונטית, בהתאם ליחס בין הבעלויות של אותם מבקשי היתרים. הערר מתקבל איפוא חלקית כמפורט בהחלטתנו. תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)מבנהאי התאמה (חוק המכר)